Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ יֹשֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֙חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּ֥שְׁבְּ ׀ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Da hörte der Kenaaniter König Arad, der den Süden bewohnte, daß Jisrael den Weg der Kundschafter komme, er begann Krieg gegen Jisrael und nahm von ihm gefangen.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Der kenaanische König Arad, der gegen Mittag wohnt, erfuhr, daß Jisrael heranzog durch den Weg der Kundschafter, griff Jisrael an, und machte einige Gefangene.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Als aber der Kenaani, der König von Arad, der Bewohner des Südlands, hörte, daß Jißrael den Weg von Atharim komme, kämpfte er gegen Jißrael und nahm ihm Gefangne ab.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
דער כנענישע קעניג ערד , דער געגען מיטטאג וואהנט , ערפֿוהר , דאס ישראל הערצאג דורך דען וועג דער קונדשאפֿטער , גריף ישראל אן , אונד מאכטע איינינע געפֿאנגענע ,
Onkelos
וּשְׁמַע כְּנַעֲנָאָה מַלְכָּא דַעֲרָד יָתֵיב דָרוֹמָא אֲרֵי אֲתָא יִשְׂרָאֵל אֹרַח מְאַלְלַיָא וְאַגַח קְרָבָא בְּיִשְׂרָאֵל וּשְׁבָא מִנֵיהּ שִׁבְיָא
Raschi

וישמע הכנעני. שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד כו', כִּדְאִיתָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (דף ג'), וַעֲמָלֵק מֵעוֹלָם רְצוּעַת מַרְדּוּת לְיִשְׂרָאֵל, מְזֻמָּן בְּכָל עֵת לְפֻרְעָנוּת:

ישב הנגב. זֶה עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר "עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב" (במדבר י"ג), וְשִׁנָּה אֶת לְשׁוֹנוֹ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן כְּנַעַן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִים לְהַקָּבָּ"ה לָתֵת כְּנַעֲנִים בְּיָדָם, וְהֵם אֵינָן כְּנַעֲנִים, רָאוּ יִשְׂרָאֵל לְבוּשֵׁיהֶם כִּלְבוּשֵׁי עֲמָלֵקִים וּלְשׁוֹנָם לְשׁוֹן כְּנַעַן, אָמְרוּ נִתְפַּלֵּל סְתָם, שֶׁנֶּאֱמַר "אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי" (עי' ילקוט שמעוני תשס"ד):

דרך האתרים. דֶּרֶךְ הַנֶּגֶב, שֶׁהָלְכוּ בּוֹ מְרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב" (במדבר י"ג); דָּבָר אַחֵר: דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים, דֶּרֶךְ הַתַּיָּר הַגָּדוֹל הַנּוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם י') "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה" (תנחומא):

וישב ממנו שבי. אֵינָהּ אֶלָּא שִׁפְחָה אַחַת (ילקוט שמעוני שם):

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Der Kenaani hörte, er hörte, daß Aharon 21, 1 gestorben und die Wolken der Herrlichkeit sich entfernt hatten... wie in Rosch hasch. (3a) vorkommt; Amalek war von jeher eine Zuchtrute für Jisrael, zu jeder Zeit zur Strafe bereit (Tanch.). Der im Süden wohnte, das ist Amalek; so heißt es (13, 29), Amalek wohnt im Lande des Südens; und er veränderte seine Sprache, kenaanitisch zu sprechen, damit die Kinder Jisrael zum Heiligen, gelobt sei Er, beteten, die Kenaanim in ihre Hand zu geben, während es in Wirklichkeit keine Kenaanim waren; aber Jisrael sah, daß ihre Gewänder gleich denen der Amalekim und ihre Sprache kenaanitisch, da sagten sie, so wollen wir ohne Bezeichnung beten, wie es hier heißt, wenn du dieses Volk in meine Hand geben wirst (Tanch. Jalkut.). Den Weg der Kundschafter, den Weg im Süden, auf dem die Kundschafter gegangen waren; so steht (13, 22), sie gingen im Süden hinauf; andere Erklärung: den Weg der Wegweiser, den Weg des großen Wegweisers, der vor ihnen herzog, so heißt es (10, 33), einen Weg von drei Tagen, um ihnen einen Ruheplatz zu ersehen (Tanch.). Und machte von ihnen Gefangene, es war nur eine Magd (Jalkut).

Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch

Kap. 21. V. 1. וישמע הכנעני (siehe zu vorigem Verse). – הכנעני: wohl die erste zu dem eigentlichen Palästina gehörende Völkerschaft und als solche, d. h. sie hielten sich durch die Absicht von Jisraels Niederlassung im Kanaaniterland bedroht und warfen sich ihm daher an der Grenze entgegen. ערד, nach ת׳׳א Name des Landstrichs, nach Rosch Haschana 3a der Name des Königs, identisch mit סיחון, und zwar entweder סיחון das Nomen proprium und ערד ein Beiname, שדומה לערוד במדבר, einem Waldesel an Wildheit gleich, oder ערד der Eigenname und סיה ,שדומה לסייח במדבר :סיחון ein junger Esel (Baba Batra 78b).האתרים von תור mit vorgesetztem א׳, wie אגם und אגמון von אזנך) אזן ,גמא) von אכן ,זון von אכר ,כון von כר) כור) u. a. m.

Kommentar von Rabbiner Dr. Joseph Herman Hertz

KAPITEL XXI
1.—3. SCHLACHT MIT DEN KANAANITERN
Arad. Eine Königsstadt der Kanaaniter (Jos. XII, 14), an einem jetzt als 'Tel Arad bekannten Berg, siebzehn Meilen südlich von Hebron und fünfzig Meilen nordöstlich von Kadesch gelegen.
Mittagsgegend. Oder »der Negeb«; wörtl. »dürres Land«. Der südliche Distrikt Kanaans, der an die Wüste angrenzte und selbst fast Wüste war.
der Kundschafter. Da das Land des Königs von Arad sich bis zur Wüste Zin ausdehnte, sah er eine Invasion voraus und suchte ihr zuvorzukommen. Im hebr. Text heißt es »Weg der Atharim«. Viele Erklärer sehen darin den Namen eines Ortes.

Biur von Moses Mendelssohn

וישמע הכנעני מלך ערד, ז"ל הרמב"ן והנכון בעיני כי זה מלך ערד הוא יושב בנגב מעבר לירדן ימה (כי מצאנו בכבושי יהושע מלך ערד אחד) בארץ כנען על יד הירדן בגבול בני יהודה סמוך לחברון שהוא בנגב, ושמע מרחוק בבא בני ישראל דרך האתרים, ובא אל ערבות מואב להלחם בהם שם, וזה טעם וישמע. ולכן ספר הכתוב והוא יושב בנגב בארץ כנען, כי בא מארץ אחרת אל מקום ישראל, ונדרו ישראל נדר שאם יתן אותם בידם יחרימו כל אשר להם לה', וספר הכתוב כי שמע ה' את תפלתם ונדרו נדר לה' ושלמו אותו, כי הרגו אותם עתה בימי משה, כמו שצוה כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת, ונתנו כל שללם לאוצר בית ה', והשלים עוד בכאן לספר, כי החרימו ישראל גם את עריהם אחרי בואם בארץ כנען, ואחרי מות יהושע לקיים את נדרם אשר נדרו ויקראו שם הערים חרמה, והוא מה שנאמר בס' שופטים ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד (שופטים א' י"ו), ושם כתוב וילך יהודה את שמעון אחיו ויכו את הכנעני יושב צפת ויחרימו אותה ויקרא את שם העיר חרמה (שם י"ז), ושם נשלם הנדר הזה, אבל השלים הכתוב להזכיר הענין בכאן, וזה כענין הפרשה שאמרה בדבת המן ויניחהו אהרן למשמרת ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה וגו' את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען (שמות י"ז ל"ד), והוא לאחר מיתתו של משה עד ממחרת הפסח, וכן אלה שמות האנשי' אשר ינחלו לכם את הארץ וגו' (לקמן ל"ד י"ז), כנואה שיהיו חיים וקימים, כי לא יתכן שיהי' השם מיחד להם אנשים על הספק, אבל הי' ראוי שילוה ליהושע בעת החלוקה · וכתב עוד וז"ל, גם נכון הוא לומר שהחרימו ישראל עתה בימי משה את המלך הזה ואת עמו לפי חרב וקראו שם מקום המלחמה חרמה, ואחר עברם את הירדן במית יהושע גם את מלך ערד אשר מלך אחרי כן גם מלכי כנען אשר מלכו בימים ההם ובני יהודה בבאם בעריהם שהחרימו אותם ג"כ וקראו שם הערים חרמה, כי השלימו את נדרם אשר נדרו אבותם והחרמתי את עריהם, ולכן אמר כאן ויקרא שם המקום חרמה ושם כתוב ויקרא שם העיר חרמה שם כל עיר שהיתה ממלך ערד, כי השלימו נדרם והי' שללם מחרמי גבוה, והנה כל הנזכר כאן הי' בעת אחת זולתי שהזכיר ואת עריהם שהי' לעתיד בבואם בעריהם, ולכך אמר והחרמתי את עריהם ולא אמר אתהם ואת עריהם כי הזכיר הנדר העתיד כי הם במלחמה ימותו ושם יתמו, ולשון הכתוב נאות למה שפירשנו שהי' ראוי לומר ויתן את הכנעני בידם ויחרימו אתהם ואת עריהם ויקרא שם המקו' חרמה, אבל חסר הכנויים לרמוז שנתן הכנעני ביד מי שנתנו מישראל, מהם עתה ומהם לעתיד, כי השם שמע את תפלתם והם קימו את נדרם, ע"כ · והיותר נכון כפי' הראב"ע שהם שני מקומות וזה הי' מעבר לירדן מזרחה, ובעבור שהחרימו ישראל אתהם ואת עריהם, על כן לא נתן משה מארצם לאחד משבטי ישראל כשחלק להם את ארץ סיחון ועוג, ומה שכתוב בס' שופטים שבני יהודה הכום ויקרא שם העיר חרמה, זה היה מלך ערד שבעבר הירדן ימה : דרך האתרים, ת"א אורח מאלליא, ודעתו שהוא מלשון ויתורו שתרגם ויאללון, והאל"ף נוספת, כמו ובאזרוע נטויה (ירמיה ל"ב ד"א), וכן דעת הראב"ע והרד"ק בשרשים, ושעורו שבאו ישראל דרך שהמרגלים הלכו : וישב, כדרך נחי ל"ה שתחסר למ"ד הפעל בעתידים, והסגו"ל שתחת העי"ן הונח תחת פ"א הפעל, כמו מן יִקְנֶה יֶקֶן יִבֶן, גם לפעמים נשמט הסג"ל לגמרי ויבאו שני שואים נחים רצופים, וַיֵּבְךְּ, וַיֵּשְׁתְּ, וירד מיעקב ודומיהן :

Text herunterladen