Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אראנו. רוֹאֶה אֲנִי שִׁבְחוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וּגְדֻלָּתוֹ, אַךְ לֹא עַתָּה הִיא, אֶלָּא לְאַחַר זְמַן:
דרך כוכב. כְּתַרְגּוּמוֹ, לְשׁוֹן "דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ" (איכה ב'), שֶׁהַכּוֹכָב עוֹבֵר כְּחֵץ, וּבְלַעַז דישט"נט, כְּלוֹמַר יָקוּם מַזָּל:
וקם שבט. מֶלֶךְ רוֹדֶה וּמוֹשֵׁל:
ומחץ פאתי מואב. זֶה דָוִד שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית" וְגוֹ' (שמואל ב ח'):
וקרקר. לְשׁוֹן קוֹרֶה, כְּמוֹ "אֲנִי קַרְתִּי" (מלכים ב י"ט), "מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם" (ישעיהו נ"א), "יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל" (משלי ל'), פורי"ר בְּלַעַ"ז:
כל בני שת. כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁכֻּלָּם יָצְאוּ מִן שֵׁת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן:
Ich sehe es, ich sehe den Ruhm Jaakobs und seine Größe; doch ist es nicht jetzt, sondern später. Ein Stern geht auf, wie der Targum sagt (ein König ersteht), von (Echa 2, 4), Er spannte Seinen Bogen, weil der Stern wie ein Pfeil dahinschießt, losgelassen in anderen Sprachen; das heißt, ein Stern geht auf. Und ein Szepter erhebt sich, ein König, der niederwirft und beherrscht. Er durchbohrt die Fürsten Moabs, der Targum erklärt die Kürze des Hebräischen, er tötet... Er durchbohrt die Fürsten Moabs, das ist David, von dem es heißt (II Sam. 8, 2), er warf sie zur Erde nieder und maß von ihnen je zwei Meßschnüre, um sie zu töten. Und erschüttert, bedeutet ausgraben, wie (II Kön. 19, 24), ich grub; (Jes. 51, 1) auf die Brunnenhöhlung, aus der ihr gegraben seid; (Spr. 30, 17) sollen die Raben am Bach ausgraben, durchbohren in anderen Sprachen. Alle Söhne von Schet, alle Völker; denn alle stammen von Schet, dem Sohne des ersten Menschen.
nicht jetzt. Aber in einer späteren Zukunft.
ein Stern aus Jaakob. Gemeint ist wahrscheinlich König David, der erste Monarch, der Moab zur Unterwerfung zwang; II. Sam. VIII, 2. Während der Regierung des Kaisers Hadrian wurde dieser Vers auf Bar Koseba, den Anführer im letzten jüdischen Freiheitskrieg, bezogen, dessen Name infolgedessen in Bar Kochba, »Sternensohn«, abgeändert wurde. Sein berühmtester Gefolgsmann war Rabbi Akiba, und die gesamte jüdische Diaspora scheint die Bewegung unterstützt zu haben. Julius Severus wurde von Britannien entsandt, um die jüdischen Streitkräfte zu bezwingen. Judäa erlebte seinen tiefsten Sturz, Jerusalem wurde eine heidnische Stadt, sogar ihr Name wurde in Aelia Capitolina geändert, und das Betreten der Stadt wurde den Juden bei Todesstrafe verboten. Bar Kochba wurde im Jahre 135 n. Chr. getötet.
Stab. Zepter, das Wahrzeichen eines Herrschers.
die Seiten. Wörtl.: »die beiden Tempel«. Moab erscheint hier unter dem Bild eines Menschenkopfes. Er wird seine beiden Seiten durchbohren, d. h. es an jeder Seite zermalmen.
Söhne Schets. Wahrscheinlich der Name eines der führenden Stämme Moabs; der RV-Text übersetzt: »die Söhne des Aufruhrs«.
אראנו ולא עתה, הכוונה שכוללת בזאת הנבואה, רש"י ז"ל פירשה על דוד המלך ע"ה עד וירד מיעקב שפי' ועוד יהיה מושל אחר מיעקב והאביד שריד מעיר החשובה של אדום ועל מלך המשיח אמר כן עכ"ל, ומשמעות לשונו הוא שעד הפסוק הזה שב על דוד, ויש להפליא עליו שפירש וקרקר כל בני שת כל האומות שכולם יצאו מן שת בנו של אדם הראשון, איך יפורש זה על דוד שלא מצאנו שנלחם עם כל האומות רק עם שכיני ארץ ישראל אדום ומואב ועמון ועמלק ופלשתים וארם, אם לא שיפרש גם זה על מלך המשיח, (והיינו לפי דעת המפרשים המעמיסים עליו מלחמות כל העמים אשר לא כן דעתי כאשר אבאר להלן), והדוחק בזה נראה לעין, כי באמת כל המאמר שב על הכוכב והשבט הנזכר בראש הפסוק שהוא ימחץ פאתי מואב והוא יקרקר כל בני שת, גם יראה שמפרש פסוק והיה אדום ירשה על דוד, ועם שלא כתב כן בפירוש, לפי שפי' וירד מיעקב ועוד יהיה מושל אחר מיעקב, ונראה כוונתו שעד הנה דבר מן המושל הא' והוא דוד שהתחיל בו, ודוחק גדול לחלק המאמר כ"כ ולפרשו לסירוגין, תחלה על דוד ואח"ז על המשיח ושוב על דוד ואח"ז עוד על המשיח: והרמב"ן פירש הנבואה הזאת כולה על המלך המשיח, וטענתו בזה ממלות באחרית הימים, שלפי דעתו אין לפרשו רק על ימות המשיח, וכן כתב בפירוש בפרשת ויחי שלדעת כולם אחרית הימים הם ימות המשיח, והנה גם בבאור הזה לא בארתי, כי איך אחר התנבאו על ימות המשיח ישוב לאחור להתנבא על הצלחת מלכות אשור ועל נפילתה ביד מלכות רומי · ולכן נראה לי לבחור בבאור הראב"ע ז"ל שפי' כל הנבואה הזאת על הצלחת ישראל בימי דוד, ולפ"ז יהיה סדר נכון לנבואה הזאת, כי מן תחלת הנבואה עד וירא את הקיני שב על הצלחת ישראל בימי דוד (חוץ ממה שפי' נבואת מפלת עמלק שהכוונה היא על מפלתו ע"י שאול, והפך הסדר, נוכל לפרשה על נפילתו ביד דוד, כי גם הוא נלחם עמו פעמיים ככתוב (שמואל א' כ"ז ול'): ואח"ז על הצלחת מלכות אשור ונפילתה ביד הרומיים, ונפילת מלכות הרומיים שזאת תהיה בלי ספק ע"י המלך המשיח · וטענות הרמב"ן ממלות באחרית הימים איננה טענה, כי לפי כללו שמלילת אחרית הימים לא תורה רק על ימות המשיח, הנה נבואת ירמיה תסתור את הנבואה הזאת כי נבא ואמר, ושבתי שבות מואב באחרית הימים נאם ה' (ירמיה מ"ח מ"ז) · והנכון כי מלילת באחרית הימים תורה על נבואה אשר היא לזמן רחוק, בין תהיה בימות המשיח או קודם להם, והנה קיום הנבואה הזאת היתה באמת לזמן רחוק אחר בלעם, כי מזמן בלעם עד דוד יש יותר מארבע מאות שנה · וז"ל הראב"ע ז"ל ומסירי דעת יחשבו, כי המפרש דרך כוכב על דוד הוא מכחש ביאת המשיח, חלילה חלילה, כי המשיח מבואר היטב בנבואת דניאל כאשר פירשתי שהזכיר עמידת מלכי יון וקום החשמונים ועמידת בית שני ושני המצור והגלות והישועה זה אחר זה, ואין צורך לנביא בעולם עם דברי משה שהוא העיקר, ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך וגו' (דברים ל' ד'), ושלא נתפזרנו בכל פאה בשום גלות רק בגלות האחרון הזה, ועליו אמר ושב וקבצך מכל העמים וגו') עכ"ל עם קצת תוספת באור: אשורנו, ענין הבטה ועיון: דרך כוכב, דומה המלך לרוב גדולתו ומעלתו הרמה לכוכב, ור"ל יקום מזל ליעקב, ואמר בלשון עבר במקום עתיד כדרך הנביאים שיראו הדבר ברור כאלו הדבר לפניהם: וקם שבט, מלך רודה ומושל: פאתי מואב, קצה כל דבר וסופו יקרא פאת · והנה אנקלוס תרגמו רברבי מואב, ויתכן שהוא מחכמת הנהגת המדינה להושיב השרים גבורי החיל על הספר, בגבול וקצה המדינה, כי שם ילחמו עם האויב הקרוב אליהם, ולכן נקראו השרי' על שם הגבול והפאה, כמו בל"א (מארק גראף), הוא שר הגבול, ותרגמו כפי הכוונה, וכן מתורגם בל"א: וקרקר, שרשו קיר ונחסרה העי"ן ונכפלו הפ"א והלמ"ד, והיא מבנין פִעֵל, ואין צורך לדגש סימן הבנין, כי בא הרי"ש ושו"א תחתיו במקומו · גם ראוי להיות קו"ף ראשונה בחיר"ק והשניה בציר"י כמשפט פִעֵל ובאו פתחי"ן תחתיהן, כי מנהג התנועו' להשתנות בהרבה מקומות, והיא מענין מקרקר קיר (ישעיה כ"ב ה'), וענינו הריסות הקיר, והוא מהשרשים המורים על הפך הפעולה: כל בני שת, כל האומות שכולם יצאו מן שת בנו של אדם הראשון, כן פי' רש"י ז"ל · ויש להפליא עליו לפי פירושו שפי' וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב זה דוד שנאמר בו השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית וגו' (שמואל ב' ח' ב'), איך תסוב עליו מלילת סוף הפסוק שיחריב כל האומו', ולא מצאנו בדוד שנלחם עם שאר האומות רק עם שכני ארץ ישראל והם עמון ומואב ואדום ועמלק ופלשתים וארם · ואם כי גם הרמב"ן פי' כן, יתכן זה לפי דעתו שכוונת הנבואה הזאת היא על מלך המשיח, אמנם לפי דעתי גם אם כוונתה על מלך המשיח, היכן מצאנו שיהרוס כל בניני המדינות ללא צורך וללא תועלת לנו, כי אין אנו מקוים לרשת על ידו רק ארץ ישראל שהיא ירושה לנו מאבותינו, והיא ארץ שבעת עמים הידוע' בגבוליה, ומצרים, ועוד נוסף ארץ שלשה עמים אשר הבטיח ה' לאברהם, והם קני קנזי קדמוני, ולפי קבלת חז"ל המה ארצות אדום עמון ומואב הסמוכות לארץ ישראל, ואף אם יצטרך המשיח להלחם עם יושבי הארץ הזאת לא יתאוה לרשת משכנות לא לו, לילך בארצות רחוקו' להרוס עירותם ולהשחית מבצריהם · ואף כי יחזקאל נתנבא על המלחמה הגדולה והעצומה אשר תהיה לו עם חיל גוג, אשר יאספו אליו המון עמים רבים, הנה המלחמה הזאת לא תהיה רק בארץ ישראל כי יבאו על ירושלים כמפורש ביחזקאל ושם יפלו כולם, ולמה יצטרך לילך לארצותם להשחית חומותיהם, כאשר יורה מלילת וקרקר כל בני שת שהוא ענין הריסות הקירות והחומות ? ואדרבה מצאנו בנבואת ישעיה גודל השלום אשר יהיה אפילו בין האומות בימיו, כמ"ש ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה (ישעיה ב' ד') · ואם האומות לא יתעוררו להלחם זה עם זה, רק יבואו אליו ישאלוהו משפטי צדק קרבת אלהים יחפצון, מכ"ש שלא יעורר הוא מלחמה עליהם בחנם · והראב"ע כתב בשם היצחקי כי פירושו על בני עמון גם מואב והטעם כפול, גם אמר שהוא מגזרת ומשופי שת (שם כ' ד'), רמז לבנות לוט וכתב שהוא רחוק בעיניו ע"ש, (ואיננו רש"י ז"ל, כי בנוסח פירוש רש"י שלפנינו לא נמצא הפירוש הזה, גם דרכו להזכירו בשמו הנאה לו ר' שלמה נ"ע, ולא דרך בוז וקלון, רק הוא רבי יצחק הנקרא בן ישוש ספרדי ממדינת טולטילה הביאו הראב"ע ז"ל וזכר את חבוריו בהקדמתו לפי' התורה, וכן בהקדמתו לספר מאזנים, ובתחלת פי' דניאל, ובסוף פ' וישלח קראו היצחקי המבהיל, וכן בכל מקום שמביא בשם המבהיל, כוונתו עליו). לכן נראה לי לפרש כדעת המפרשים מלש שת, מלשון כי השתות יהרסון (תהלים י"א ג'), ופי' יסודת החומות · (וגם הראב"ע איננו מרחיק הפי' הזה), ותהיה מלת בני לפי דעתי מלשון בנין ופי' שיהרום הבניגים החזקים עד היסוד בהם, ושב על מואב הנזכר לפני זה, שילחם עליו, בין שיבואר על דוד שמצאנו שנלחם עם מואב ובין על מלך המשיח ילחם עליו, כי לארץ ישראל תחשב ארצו כקבלת חז"ל על קיני קנזי וקדמוני, ואין תימה על באור מלת בני, בנייני, כי כן תרגם אנקלוס על מלת בני אתונו (בראשית מ"ט), יבנון היכלי, מלשון בנין, כי משקלי השמות משתנים מאד ואינם שומרים תמונתם כמשקלי הפעלים, ובפרט המליצות הנבואיות, ועם זה יבואר כוונת כל הפסוק על מואב וכן מתורגם מלת בני שת בל"א:

V. 17. אראנו וגו׳: ich sehe es so klar, als ob es gegenwärtig wäre, obgleich es nicht jetzt vorgeht, vielmehr schaue ich in ferne Zeiten, von deren Ereignissen noch nichts nahe ist. Damit beschwichtigt er Balaks Befürchtung, als ob Israels wachsende Größe ihn und seinem Volke in nächster Gegenwart gefährlich werden könnte. Es schließt sich dies unmittelbar seiner letzten Äußerung Vers 14 an: אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים.
דרך כוכב וגו׳. Sterne gehen in angewiesenen Bahnen, הככבים ממסלתם (Richter 5, 20). Sterne sind Wegweiser aus der Höhe für die Menschen auf Erden. ומצדיקי הרבים כככבים (Daniel 12, 3). Ein solcher der Menschheit ihren Weg weisender Stern wird aus dem bis dahin seiner Schwäche willen gering geachteten Jakob seine gottgewiesene Bahn antreten, וקם שבט מישראל und dieser "Stern" wird zugleich ein "Zepter", er wird mit dem gebietenden Einfluss bekleidet sein. Aus Israel, dem die "Gottesherrschaft bekundenden und verbreitenden" Volke, wird es zugleich als Zepter hervorgehen. Eben indem aus שבט ,יעקב hervorgeht, wird es ja ישראל. Bileam steht aber im Geiste in der Gegenwart des Vollzugs dieses Ereignisses, daher: דרך, nicht: ידרוך. —
ומחץ פאתי וגו׳ וקדקר וגו׳. Die Bedeutung von פאתי ist zweifelhaft. Der Form nach kann es nicht stat. constr. plur. von פאה sein. Man müsste sich denn einen dual. פאתים denken, von welchemפאתי der stat. constr. wäre. Allein die Bedeutung dieser Dualform bliebe unklar. Wir haben geglaubt, es als gleichbedeutend mit פות, wie ראם von רום, das ja auch in וראמה (Secharja 14, 5) und in ראמות (Job 28, 18) das quieszierende ו in א übergehen lässt, somit wie הפותות לדלתות (Kön. I. 7, 50) Türangel, als Repräsentant für Türe, verstehen zu dürfen. Es stände dieses dann in einem Begriffskreise mit dem folgenden קרקר .וקרקר וגו׳ erscheint nämlich als Verdoppelungspi'elform von קיר, Mauer, und heißt: entmauern. So מקרקר קיר (Jes. 22, 2). בני שת sind die Nachkommen Sets. Es umfasst diese Bezeichnung die ganze nachflutliche Welt, als Nachkommen Noas, des letzten setischen Sprösslings. Der Sinn wäre: dieser von Jakob-Israel ausgehende, Zepter führende Stern wird Moabs Tore schlagen und alle Völker entmauern, d. h. vor der Macht seiner den Völkern den einzigen Weg zum Heile weisenden Lehre wird Moab keine Angeln mehr haben für Abschließungstore: es wird sein Isolierungshochmut aufhören und werden alle Menschen "mauerlos" werden: materieller Machtaufbau wird keinen Schutz mehr gewähren und wird nicht mehr als das Schützende verehrt werden.