Die Torah - Die fünf Bücher Mose
הנה נא ידעתי. מִדְרַש אַגָּדָה עַד עַכְשָׁו לֹא הִכִּיר בָּהּ מִתּוֹךְ צְנִיעוּת שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם, וְעַכְשָׁו הִכִּיר בָּה עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה. דָּבָר אַחֵר, מִנְהַג הָעוֹלָם שֶׁעַל יְדֵי טֹרַח הַדֶּרֶךְ אָדָם מִתְבַּזֶּה, וְזֹאת עָמְדָה בְּיָפְיָהּ. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא הִנֵּה נָא הִגִּיעַ הַשָּׁעָה שֶׁיֵּשׁ לִדְאֹג עַל יָפְיֵךְ, יָדַעְתִּי זֶה יָמִים רַבִּים כִּי יְפַת מַרְאֶה אַתְּ, וְעַכְשָׁו אָנוּ בָאִים בֵּין אֲנָשִׁים שְׁחֹרִים וּמְכֹעָרִים, אֲחֵיהֶם שֶׁל כּוּשִׁים, וְלֹא הֻרְגְּלוּ בְאִשָּׁה יָפָה; וְדוֹמֶה לוֹ הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא (בר' י"ט):
Siehe, nun erkenne ich, der aggadische Midrasch sagt, bis jetzt hatte er sie infolge ihrer beiderseitigen Sittsamkeit nicht erkannt, jetzt erkannte er sie durch eine Begebenheit (Tanchuma). Andere Erklärung: Gewöhnlich wird ein Mensch durch die Anstrengung der Reise unansehnlich, sie aber behielt ihre Schönheit (Bereschit Rabbah 40:4). Der einfache Sinn des Verses ist, siehe doch, die Stunde ist gekommen, dass ich wegen deiner Schönheit besorgt sein muss; ich weiß seit vielen Jahren, dass du schön von Ansehen bist; jetzt aber kommen wir zu schwarzen und hässlichen Menschen, Brüdern der Kuschim (Mohren), die an eine schöne Frau nicht gewöhnt sind; ähnlich kommt vor (19, 2), »seht doch, meine Herren, kommt doch näher«.
הקריב, מקבהו, או הוא עומד ויוצא כמ"ש למעלה: הנה נא ידעתי, דעת הרמב"ן ז"ל שאין מלת נא מורה על דבר שיתחדש בעת ההיא, אבל על כל דבר הווה ועומד יאמרו כן, כי הוא רומז על הענין לומר שהוא עתה ככה, הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, מאז ועד עתה. וכן הנה נא עצרני ה' מלדת (להלן ט"ז ב'), מנעורי ועד היום הזה, וכן הנה נא לי שתי בנות (שם י"ט ח'), כי לא נולדו עתה, וכולם ככה עכ"ל: וכן מתורגם בל"א: וכתב עוד הרמב"ן והנכון בעיני כי זה דרכם למו מעת נאתם מחרן בכל מקום היה אומר אחותי היא, כי כן אמר ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי וגו', (שם כ' י"ג), אבל הכתוב יזכיר זה במקומות אשר יתחדש להם ענין בדבר והנה ירז אותה עתה כאשר נוה לה מתחלה עכ"ל: את, דגשות תי"ו את להתבלע הנו"ן כי אתה מגזרת אני: (הרמ"ע) והנה לזכר יאמר אתה, ולנקבה את, ואנקלוס ויב"ע (האמתי המתרגם כ"ר וג"א) יתרגמו שניהם את, אבל בתרגום התורה המיוחס ליב"ע יתורגמו שניהם אנת, בתשלום הנו"ן, כמו שהוא בתשלומו בתרגום דניאל ועזרא. והוא ע"ד מלת חטים שהרשה חנט, שבתרגום עזרא כתוב חנטין (ו' ט' וז' כ"ב), וכן אפיו שהרשו אנף, יתורגם אנפוהי (דניאל ג' י"ט):
