Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וירח וגו'. וַהֲלֹא אֵין רֵיחַ רַע יוֹתֵר מִשֶּׁטֶף הָעִזִּים? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנִּכְנְסָה עִמּוֹ רֵיחַ גַּן עֵדֶן;
כריח שדה אשר ברכו ה'. שֶׁנָּתַן בּוֹ רֵיחַ טוֹב וְזֶהוּ שְׂדֵה תַּפּוּחִים, כָּךְ דָּרְשׁוּ רַזִ"לִ:
Er nahm wahr וירח, es gibt aber doch keinen schlechteren Geruch als die Ausdünstung von Ziegen; nur, das lehrt, dass der Duft des Gartens Eden mit ihm heimgekommen war (Bereschit Rabbah 65:22).
Wie der Duft eines Feldes, das der Ewige gesegnet, dem Er angenehmen Geruch gegeben hat; das ist ein Feld mit Apfelbäumen, so erklären unsere Weisen s. A. (Taanit 29b).
וירח את ריח בגדיו, החמודות ובגדיהם היו מבושמים במוגמר, ושעור הכתוב, וכשהריח את ריח בגדיו אז ברכהו, וכן מתו' בל"א, והוא נאות לקשר הוי"ו· ראה ריח בני, לפי שהרגשת העין היא גדולה משאר ההרגשות כאלו שאר ההרגשות לא· (רד"ק בשרשים שרש ראה), ועוד כתב המ"י כי הצווי הזה לא בא לאדם מיוחד אלא למי שיהי' והוא על דרך מליצה וכן רבים· ולי נראה שאיננה צווי רק היא לקריאה ועניינה כמו הנה, ולכן נמצאת גם לרבים, ראה אנכי נתן לפניכם (דברים י"א כ"ו), כאשר כתבתי על מלת הבה בפ' נח (י"א ג'), ומלת לכה בפ' וירא (י"ט ל"ב), שלא ישתנו בכל מקום שהם לסימן הקריאה לבד· כריח שדה אשר ברכו ה', את השדה שהוא מלא ורד וכרכם קנה וקנמון, וחשב בלבו שהוא עשו ולפי שבא מהשדה הריחו בגדיו כריח ניצי השבולות כי יתכן כי זה המעשה יהי' בחדש הראשון, כ"כ הראב"ע, ובפרקי רבי אליעזר אמרו שהי' דבר זה בפסח וכ"ה בתרגום יב"ע, ודעת רש"י והרשב"ם כי אשר ברכו מוסב על השדה, וכן הסכים המתרגם האשכנזי, והרמב"ן ז"ל פירש שהוא שב על מלת בני שה' ברכו בשדה והוא נגד נגינות הטעמי' שהז"ק שבמלת בני מפסיק יות' מן הז"ק שאחריו במלת שדה, ועוד שיחסר בי"ת השמוש והי' ל"ל אשר ברכו ה' בו :

(27-28) Wir wissen bereits, welche Vorliebe Jizchak für den von Gott gesegneten Ackerbau hatte. Siehe, spricht er daher, mein Sohn duftet bereits nicht nach dem Walde, sondern nach dem von Gott gesegneten Acker: so möge dir denn Gott geben die Stätte der Fruchtbarkeit und das von ihm gesegnete Aufblühen.