Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואיה וענה. וָי"ו יְתֵרָה, וְהוּא כְּמוֹ אַיָּה וַעֲנָה, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּמִּקְרָא, תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס (דניאל ח'), נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס (תהילים ע"ו):
הוא ענה. הָאָמוּר לְמַעְלָה שֶׁהוּא אָחִיו שֶׁל צִבְעוֹן וְכָאן הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ בְּנוֹ? מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד אֶת עֲנָה:
את הימם. פְּרָדִים, הִרְבִּיעַ חֲמוֹר עַל סוּס נְקֵבָה וְיָלְדָה פֶּרֶד, וְהוּא הָיָה מַמְזֵר וְהֵבִיא פְסוּלִין לָעוֹלָם; וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם יֵמִים? שֶׁאֵימָתָן מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִיָּמַי לֹא שְׁאָלַנִי אָדָם עַל מַכַּת פִּרְדָּה לְבָנָה וְחָיָה (חולין ז') (וַהֲלֹא קָא חֲזִינָן דְּחָיָה? אַל תִּקְרֵי וְחָיָה אֶלָּא וְחָיְתָה, כִּי הַמַּכָּה לֹא תֵּרָפֵא לְעוֹלָם, בְרַשִׁ"י יָשָׁן) וְלֹא הֻזְקַק לִכְתֹּב לָנוּ מִשְׁפְּחוֹת הַחוֹרִי אֶלָּא מִפְּנֵי תִּמְנָע, וּלְהוֹדִיעַ גְּדֻלַּת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה:
וְאַיָה וַעֲנָה das erste Waw ist hinzugefügt, und es ist = אַיָּה וַעֲנָה; das kommt oft im Vers vor; (Dan. 8,13) »das Heiligtum und das Volk der Zertretung preiszugeben«; (Ps. 76, 7) »versinkt in Betäubung Gespann und Roß«.
Das ist Ana, von dem oben erwähnt ist, dass er der Bruder von Zibon war, und hier nennt er ihn dessen Sohn; das lehrt, dass Zibon zu seiner Mutter gekommen war und Ana gezeugt hatte (Bereschit Rabbah).
Die Jemim אֶת הַיֵמִים, Maulesel, er verband einen Esel mit einer Pferdestute, und diese gebar ein Maultier; weil er selbst ein Bastard war, brachte er Verworfene in die Welt (Bereschit Rabbah); warum aber werden sie Jemim genannt? Weil die Angst vor ihnen auf den Menschen liegt; denn R. Chanina sagt, seitdem ich lebe, hat mich noch nie jemand nach dem Schlage eines weißen Maultieres um meinen ärztlichen Rat gefragt und wäre am Leben geblieben; (wir sehen aber doch, dass Leute dennoch am Leben bleiben; ließ nicht וְחָיָה, er wäre am Leben geblieben, sondern וְחָיְתָה, die Wunde wäre geheilt; denn dieser Schlag heilt niemals. Chulin 7b. Alter Raschitext). Er hatte nicht nötig, uns die Familien des Chori niederzuschreiben, nur um Timnas willen, und um die Größe Abrahams zu verkünden, wie ich oben erklärt habe (V. 12).
ואיה וענה, רש"י הראב"ע והרמב"ן פי' שהוא"ו יתירה כאשר מצאנו רבות כהנה במקרא , וכתב הראב"ע כי היא כפ"א רפה בלשון ישמעאל (שאינה משמשת כלום אלא שהיא תחלת הדבור) , והסכים עמו הרד"ק במכלול (ד' קטן דף נ"ד ע"ב ונ"ה ע"א) ע"ש , ובדברי הימים (א' א' מ') איננה, ועיין בפ' וירא בפסוק ביום השלישי ובשאר מקומות בביאורי ובהקדמה מענין רוב אלו הווי"ן שהן משמשות שמושן העצמי לחבר ב' מאמרים מתיחסי הזמן או הסבה , אבל במלת ואיה וענה שאין פה ב' מאמרים המתיחסים בזמן או בסבה , נראה בעיני דעת הרשב"ם נכונה, וז"ל, ואיה וענה , נראה בעיני כך שמן ופסו ושתי, ואעפ"י שבדברי הימים כתוב איה וענה אין לדקדק בכך כאשר כתוב בתורה עוץ וחול וגתר ומש (לעיל י' כ"ג), ובדברי הימים (א' א' י"ז) ומשך, והמפרש לו' יתירה יש לתמוה מה היה לו לכתוב ו' יתירה בזה יותר משאר בנים, והראיות שמביאי' אינן ראיות כי אותן, ווי"ן שמביאין אינן יתירות , ותשב תמר ושממה (שמואל ב' י"ג כ'), פירושו כמו שבי אלמנה בית אביך (לקמן ל"ח י"א) , כי השיבה הוא כפל לשון של שוממה , והרי הוא כאלו כתוב ותשב בדודה ושוממה , מגערתך אלהי יעקב נרדם ורכב וסוס (תהלי' ע"ו ז'), כך פירושו , מגערת אלהי יעקב נרדם חיל שונאינו הנזכר למעלה, וגם רכבו וסוסיו כדכתיב סוס ורכבו רמה בים (שמות ט"ו א') עכ"ל · והתימה על שאר המפרשים המביאים ראיה שבד"ה כתוב איה , וכי לא ראו שהשמות משתנים לרוב בספורים הנשנים , אם לסבת שהיו להם שני שמות, או שהכותב הספר ידע סבת קריאת שמו , וטעם ב' השמות מסכים אל הסבה ההיא, ולכן ישמור הטעם ולא המלה , ולפעמים קנאת אנשים קראוהו כן וקלסם כן , והכתוב יזכירו פעם בזה ופעם בזה להודיע כי איש אחד הוא ואף שישתנה בשמו , כמ"ש הרד"ק בפירושו לדברי הימים במלת ורודנים (א' א' ז'), שבס' בראשית (י' ד') כתוב ודדנים ע"ש · וכן בבני שעיר החרי נשתנו איזה שמות בד"ה , ונראה שגם דעת אנקלוס ויב"ע כן הוא שתרגמו ואיה בוי"ו · הוא ענה , האמור למעלה שהוא אחיו של צבעון, וכאן הוא קורא אותו בנו,מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה · (רש"י) , והוא דעת חז"ל בפסחים (דף כ"ד ע"א) ובב"ב (דף קט"ו ע"ב) , וכבר כתבתי דעת ד"א והריטב"א בזה, אבל דעת מפרשי הפשט איננה כן כמ"ש הרמב"ן וז"ל, והנה צבעון זה הוא הבן השלישי לשעיר החרי והוליד שני בנים אלו איה וענה, וספר הכתוב כי ענה זה בן צבעון הוא אותו ענה שמצא הימים במדבר ברעותו החמורים של צבעון אביו, להבדיל בינו ובין ענה דודו אחי צבעון אביו, וזה ענה בן צבעון הוא חמיו של עשו עכ"ל · וכן פי' הראב"ע , וכן סופר בס' הישר · אשר מצא את הימם וגו', כדעת מקצת רבותינו בתלמוד (במסכת פסחים (דף כ"ד ע"א) היא דעת רשב"ג ודורשי חמורות) הם הפרדים וזה האיש מצא כי יולידו מין שלא במינו, ואין כן בשאר מיני הכלאים, ואמר במדבר ברעתו את החמרים כי היו לו שם במדבר חמורים רבים תובעים אתונות והרביעם עם הסוסיות והולידו ונראה שנחשב לו בדורו לחכמה כי הכיר במיניהם שהם קרובים בטבע ויולידו והנה נודע במעשה ההוא,ועל כן יתארוהו בו, וכן פי' רש"י , וכן כתב הראב"ע בשם הגאון שהם פרדים , ואמר עוד ופי' מצא הרכיב, ויתכן להיות מצא שהוא מצא בתחלה זאת החכמה כי מין אחד עם מין אחר לא יולידו , ויחזיק זה הפי' שאמר הכתוב ברעתו את החמרים, ואלו היו הימים למים כאשר פירשו רבים,מה טעם להזכיר החמרים עכ"ל · וכ"ת יב"ע , וצריך לתרגם לפ"ז בל"א (דער דיא מוילעזלן ערפונדן האט) , ואנקלוס תרגם גבריא,והנראה מסברתו כי ענה זה באו עליו מן האומה הנקראת אימים לפנים עם גדול ורב כענקים ובאו לגזול ממנו החמרים של צבעון אביו והוא היה במדבר ואין עוזר לו ותמצא ידו להם והציל מידם, והוא מלשון תמצא ידך לכל אויביך (תהלים כ"א ט'), ולא המציאתך ביד דוד (שמואל ב' ג' ח'), (ויהי' לדעת אנקלוס ימים במקום אימים כי ימצא האל"ף שיתחלף ביו"ד כמו תתימרו (ישעי' ס"א ו'), כ"כ הראב"ע ובכ"ל במקום יתימרו, ויתורגם לפ"ז בל"א (דער דס פאלק ימים איבערוואונדן האט), וגם שהרמב"ן מפרש כן לפי דעת אנקלוס , נראה שהוא אנקלוס אינו מפרש כן מלת מצא לפי שתרגם, דאשכח , מלשון מציאה , ולא תרגם דנצח, או יאמר שמצא אותם ונצל והוא נודע בגבורה זאת ונכון הוא : (הרמב"ן) ולפי פירושו זה ת"א דאשכח , ובל"א יתורגם לפ"ז (דער דס פאלק ימים גפונדן האט), וכ"ת המתרגם האשכנזי מלת מצא כי כן הוא תרגום השרש מצא בכל המקרא מלשון מציאה או ההזמנה או הסיפוק הקרובים בענין אל המציאה, וראיות הרמב"ן מן תמצא ידך, ולא המציאתך , אינן מכריעות כאשר אבאר בפי' ס' תהלים,אם יזכני ה' לחברו, אבל מלת ימים לא תרגם כלל כי אין בין הפירושים הכרעה מספקת :
