Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ומקצה אחיו. מִן הַפְּחוּתִים שֶׁבָּהֶם לִגְבוּרָה, שֶׁאֵין נִרְאִים גִּבּוֹרִים, שֶׁאִם יִרְאֶה אוֹתָם גִּבּוֹרִים יַעֲשֶׂה אוֹתָם אַנְשֵׁי מִלְחַמְתּוֹ, וְאֵלֶּה הֵם: רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, יִשָּׂשכָר וּבִנְיָמִין – אוֹתָן שֶׁלֹּא כָּפַל מֹשֶׁה שְׁמוֹתָם כְּשֶׁבֵּרְכָן; אֲבָל שְׁמוֹת הַגִּבּוֹרִים כָּפַל וְזֹאת לִיהוּדָה שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה; וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד; וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי, וּלְדָן אָמַר דָּן, וְכֵן לִזְבוּלוּן, וְכֵן לְאָשֵׁר; זֶהוּ לְשׁוֹן בְּ"רַ, שֶׁהִיא אַגָּדַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּתַלְמוּד בַּבְלִית שֶׁלָּנוּ (בבא קמא צ"ב) מָצִינוּ, שֶׁאוֹתָן שֶׁכָּפַל מֹשֶׁה שְׁמוֹתָן הֵם הַחַלָּשִׁים, וְאוֹתָן הֵבִיא לִפְנֵי פַרְעֹה, וִיהוּדָה שֶׁהֻכְפַּל שְׁמוֹ לֹא הֻכְפַּל מִשּׁוּם חַלָּשׁוּת, אֶלָּא טַעַם יֵשׁ בַּדָּבָר, כִּדְאִיתָא בְּבָ"קַ וּבְבָרַיְתָא דְּסִפְרֵי שָׁנִינוּ בָהּ בִּוְזֹאת הַבְּרָכָה, כְּמוֹ תַּלְמוּד שֶׁלָּנוּ:
Und einen Teil seiner Brüder, von den Geringsten von ihnen an Kraft, die nicht stark aussahen; denn, wenn er sie als Helden erkennen würde, so würde er sie zu seinen Kriegsleuten machen; folgende waren es, Ruben, Schimon, Levi, Jissachar und Binjamin, jene, deren Namen Mosche nicht zweimal nannte, als er sie segnete; aber die Namen der Starken nannte er zweimal, (Deut. 33) »und dies für Juda, höre, Ewiger, die Stimme Judas«; und für Gad sagte er, »gelobt sei, der Gad ausbreitet«; und für Naftali sagte er, »Naftali«; und für Dan sagte er, »Dan«; und ebenso für Sebulun, und ebenso für Ascher; dies sind die Worte des Bereschit Rabba 95:4, welcher die Aggada von Erez Israel ist; aber in unserem babylonischen Talmud (Bab. kam. 92a) finden wir, dass jene, deren Namen Mosche zweimal nannte, die schwachen waren, und jene brachte er vor Pharao, und dass Judas Name doppelt steht, ist nicht, weil er wegen dessen Schwäche wiederholt wurde, sondern das hat einen anderen Grund, wie in Bab. kam. 92 vorkommt. In einer Baraitha des Sifre in זאת הברכה haben wir dieselbe Lesart wie in unserer Gemara.
ומקצה, המ"ם איננה לשמוש מן קצה, בעבור שאין דגש אחריה בחסרון נו"ן, אבל היא נוספת, כדרך אותיות האמנתי"ו שנוספו לפעמים בשמות, ופירושו כמו מקצת, וכן ת"א ויב"ע, ורש"י כתב ומקצה אחיו, מן הפחתים שבהם לגבורה (וכן מתורגם בל"א), שאין נראים גבורים, שאם יראה אותם גבורים יעשם אנשי מלחמתו, ואלה הם ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין, אותן שלא כפל משה שמותם כשברכן, אבל שמות הגבורים כפל, וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה וכו' זהו לשון ב"ר שהיא אגדת א"י, אבל בגמרא בבלית שלנו (ב"ק דף צ"ב ע"א), מצינו שאותן שכפל משה שמותן הם החלשים ואותן הביא לפני פרעה (והם זבולן דן נפתלי גד ואשר), ויהודה שהוכפל שמו לא הוכפל משום חלשות אלא טעם יש בדבר כדאיתא בב"ה, ובבריתא דספרי שנינו בה בזאת הברכה כמו גמרא שלנו עכ"ל · וכן בתיב"ע הוא כמו בגמרא שלנו :
