Die Torah - Die fünf Bücher Mose
פחז כמים. הַפַּחַז וְהַבֶּהָלָה אֲשֶׁר מִהַרְתָּ לְהַרְאוֹת כַּעַסְךָ כַּמַּיִם הַלָּלוּ הַמְמַהֲרִים לִמְרוּצָתָם, לְכָךְ
אל תותר. אַל תַּרְבֶּה לִטֹּל כָּל הַיְתֵרוֹת הַלָּלוּ שֶׁהָיוּ רְאוּיוֹת לְךָ, וּמַהוּ הַפַּחַז אֲשֶׁר פָּחַזְתָּ? כי עלית משכבי אביך:
אז חללת. אוֹתוֹ שֶׁעָלָה עַל יְצוּעִי – וְהִיא שְׁכִינָה שֶׁהָיָה דַרְכָּהּ לִהְיוֹת עוֹלָה עַל יְצוּעִי:
פחז שֵׁם דָּבָר הוּא, לְפִיכָךְ טַעֲמוֹ לְמַעְלָה, וְכֻלּוֹ נָקוּד פַּתָּח, וְאִלּוּ הָיָה לְשׁוֹן עָבָר, הָיָה נָקוּד חֶצְיוֹ קָמָץ וְחֶצְיוֹ פַּתָּח וְטַעְמוֹ לְמַטָּה:
יצועי. לְשׁוֹן מִשְׁכָּב, עַל שֵׁם שֶׁמַּצִּיעִים אוֹתוֹ עַל יְדֵי לְבָדִין וּסְדִינִין; וְהַרְבֵּה דּוֹמִים לוֹ אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי (תהילים קל"ב); אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי (שם ס"ג):
Ungestüm wie Wasser, das Ungestüm und die Übereilung, dass du so übereilt deinen Zorn gezeigt hast wie Wasser, das eilig dahin läuft; darum:
Hast du kein Vorrecht, hast du nicht den Vorrang, alle diese Vorrechte, die dir gebühren, zu erhalten; und worin bestand das Ungestüm, das zu gezeigt hast?
Weil du das Lager deines Vaters bestiegst, damals entweihtest du Ihn, der über meiner Lagerstätte weilte, das ist die Schechina, die über meinem Lager zu verweilen pflegte (Schabbat 55b).
פַּחַז ist ein Hauptwort; darum ist der Ton auf der vorletzten, und das ganze Wort ist mit Patach punktiert; wenn es aber die Form des Vergangenheit wäre, so wäre es zur Hälfte mit Kamez und zur Hälfte mit Patach punktiert, und der Ton wäre auf der letzten.
Mein Lager, יְצוּעַ bedeutet Lagerstätte, weil man sie mit Decken und Polstern überzieht; ähnliche Stellen kommen viel vor, (Ps. 132, 3) »ich werde die Stätte meines Lagers nicht besteigen«; (Ps. 63, 7) »wenn ich auf meinem Lager Dein gedenke«.
פחז כמים אל תותר יתר הבאור כפולה כדרך המליצות הנבואיות · יתר שאת, תשא, כלומר ראוי לך לשאת , כי הפעל בכח השם ובפרט במאמרי השיר והנבואה שהם מאמרים קצרים, וכן ויתר עז, תעוז , והכוונה על ג' המעלות, בכורה וכהונה ומלכות, כמו שתרגם אנקלוס ויב"ע ותרגום ירושלמי, ולכן שנה ושלש, בכרי, כחי , ראשית אוני · והנה שרש יתר הונח על ענין השאר והנשאר, כמו ומיתר השמן (ויקרא י"ד י"ז), והנותר בשמן (שם י"ח) , ובל"א (דש איבריגי) , וכן הפעל ממנו , אשר הותיר הברד (שמות י' ט"ו) , ויסתעף ממנו ענין החשיבות והמעלה, אשר לדבר על דבר, כי אם תחסר מעלת הא' ממעלת הב', ויאמר לב' עוד מעלה, יהי' לב' יתרון המעלה, או מותר, והוא בל"א (פֿארצוג) , כמו ומותר האדם מן הבהמה אין (קהלת ג' י"ט) , וכן מצאנו הפעל ממנו והותרך ה' לטובה (דברים כ"ח י"א) , ובל"א (ער ווירד דיך פֿארציהן) , וכן הותר בני תמותה (תהלים ע"ט י"א) , יהי' פירושו מענין זה, וכן הוא באור השרש הזה פה, וכן תרגמו המתרגם האשכנזי · ומלות יתר פה שמות המקרה , כדעת הרד"ק בשרשים שרש יתר ושרש נשא · שאת, מקור בחסרון נו"ן פ"פ ובתוספת תי"ו, ובא שאת בשוא להקל על קריאת האל"ף כי משפטו על משקל האחרים תותר, הפחז אשר הוא כמים הממהרים למרוצתם אשר הי' לך, גרם לך שלא תזכה אל היתרונות האלו, ומפרש מה עשה בפחזותו ואמר · כי עלית משכבי אביך, שעלית במקום שהי' לאביך למשכב פעמים רבות · אז חללת יצועי עלה, בעת ההיא חללת כבוד האיש אשר עלה תמיד על יצועי, ועל עצמו כוון זאת והי' לו לומר אז חללת כבודי, רק שדרך המדבר העברי לדבר כן, כמו ואל משה אמר עלה אל ה' (שמות כ"ד א'), משפטו אלי, ושמואל עצמו אמר בתוכחתו וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל (שמואל א' י"ב י"א), ולא אמר ואת יפתח ואותי, ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדניכם (מלכים א' א' ל"ג), ולא אמר את עבדי, ומכ"ש כאן שראה בכוון לדבר בלשון נסתר להסתיר יתר הבאור האחרים חסרי הפ"א שְׂאֵת ע"מ גֶשֶׁת · עז, שם, והרד"ק בשרשים שרש עזז פי' שהוא תאר, עם שמדבריו בשרש נשא ובשרש יתר לא נראה כן : ( ד ) פחז, שם ממשקל פעל, ונפתחו הפ"א והעי"ן להרחבת אות הגרון, ולכן הנגינה מלעיל, ואם הי' פעל היתה הפ"א קמוצה והנגינה מלרע, והוא ענין קלות, כלומר תנועה וקלות היצר הי' לך כמים הקלים הנגרים, וכן מצאנו אנשים ריקים ופחזים (שופטים ט' ד'), פי' נמהרים וקלי הדעת, וכן נביאיה פוחזים (צפני' ג' ד'), וכן בשקריהם ובפחזותם (ירמי' כ"ג ל"ב), ר"ל בקלות דעתם, ולא נמצא עוד השרש הזה במקרא, אבל חז"ל השתמשו בו לרוב על ענין זה, כמו שאמרו נסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי (נדרים דף ט' ע"ב) וכו', כ"כ הרמב"ן, וכן פי' רש"י והרשב"ם והרד"ק בשרשי' שר' פחז, וכת' עוד הרמב"ן שיתכן שהוא הפוך מן חפזון, כמו כשב כבש, שמלה שלמה, ודומיהם, וגם במליצה הזאת יהי' הפעל בכח השם, ושעורו, פחז פחזת כמים, והגאון רב סעדי' פי' אפי' דבר ריק וקל כמים לא יהי' לך יתרון על אחיך , ויהי' לדעתו ג"כ מגזרת אנשים ריקים ופחזים, ולא יחסר הפעל לדעתו, וכן פי' הראב"ע בפירושו הב', והמתרגם האשכנזי תרגם כפי' רוב המפרשים · תותר, מבנין הפעיל, והראוי תותיר, ובא פתח להרחבת הרי"ש, כי יש בה ג"כ דין הגרונים לפעמים, כמו ויסר הערב (שמות ח' כ"ז), ויצר אתו בחרט (שם ל"ב ד') , ודומיהם, כמו וַיֹּדַע וַיֹּבַח , להרחבת אות הגרון , ונמצא בפתח גם בלא אחרת , זכור מלחמה אל תוסף (איוב מ' ל"ב), ובא פתח בזקף, לפי שהי' מבלי הפסק בצירי, או יהי' מבנין הפעל, ומשפטו בשורק, ובא החולם תמורתו, כמנהגם להתחלף זה בזה, והרד"ק בשרשים שרש יתר כתב ב' הדרכים בלי הכרעה , אולם לדעתי הדרך הב' הוא הנכון, כי בכל מקום שבא השרש הזה בהפעיל הוא יוצא כמו והותרך ה' לטובה, וגם מה שהוא לשון השארה הוא יוצא בבנין זה , ולכן להסתיר חילול כבודו :

Es ist zu bedauern, daß die Radix פחז nicht öfter vorkommt. Aus אנשים רקים ופוחזים sieht man ebenfalls, daß es einen Charaktermangel bedeutet (Richter 9, 4). Allein unbestimmt bleibt, welchen. Unglücklicherweise steht es hier mit Wasser zusammen. Es gibt aber kaum etwas, das so verschiedene Auffassungen zulässt wie Wasser. Wasser hat keine innere Festigkeit, somit: Haltlosigkeit wie Wasser. Wasser fließt immer nach unten, strebt nach dem Niedrigen (wofern es nicht vergeistigt zur Regenbildung in Wolken aufsteigt). Wasser ist flüssig, bewegt sich rasch vorwärts etc. Im Munde unserer Weisen heißt איפחו צלוחיתו: das Überfließen des Glases. Die allgemeinste, dem Flüssigen als solchem innewohnende Eigenschaft wäre: der Mangel an Kohäsion, somit die Haltlosigkeit. — אל תותר ist Hiphil und heißt darum wohl nicht: du darfst keinen Vorzug haben, sondern ist Prädikat zum Subjekt פחז, die Haltlosigkeit deines Charakters gestattet dir den Vorzug nicht, weil du etc., da hast du den entweiht, der etc., also: dich; es ist milde umschrieben. Indem nun aber gleichwohl hier gesagt ist: du bist der köstlichste Edelstein in meinem Schatz, bist כחי וראשית אוני, allein zum Führer der Familie taugst du nicht, der muß עז sein, der darf sich nicht durch linde, schmeichelnde Winde und auch nicht durch stürmende Orkane bewegen lassen, muss innere Charakterfestigkeit haben, nicht haltlos wie Wasser sein — so ergibt sich aus allem dem, daß denn doch der ganze Vorgang nicht jene Bedeutung haben könne, die in dem schroffen Worte וישכב sein יתר שאת ויתר עז war und כח אביו וראשית אונו liegt. Einem Sohne, der וגו׳ sollte, wird auch ein sonst leichteres Vergehen hoch angerechnet. Ein wirkliches Verbrechen hätte ein Jakob bei einem Reuben nicht so milde und leicht als פחז כמים bezeichnet.