Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. וּמִתְמַלֵּל עִם מֹשֶׁה:
ושב אל המחנה. לְאַחַר שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ הָיָה מֹשֶׁה שָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְלַמֵּד לַזְּקֵנִים מַה שֶּׁלָּמַד; וְהַדָּבָר הַזֶּה נָהַג מֹשֶׁה מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים עַד שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא יוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי בְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבְי"ח שָׂרַף אֶת הָעֵגֶל וְדָן אֶת הַחוֹטְאִים, וּבְי"ט עָלָה שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם וְגוֹ' (שמות ל"ב), וְעָשָׂה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים, שֶׁנֶּ' וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' וְגוֹ' (דברים ט'), וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל נֶאֱמַר לוֹ וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי (שמות ל"ד), לְקַבֵּל לוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת – וְעָשָׂה שָׁם מ' יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים וְגוֹ' – מָה הָרִאשׁוֹנִים בְּרָצוֹן אַף הָאַחֲרוֹנִים בְּרָצוֹן, אֱמֹר מֵעַתָּה אֶמְצָעִיִּים הָיוּ בְכַעַס – בְּעֲשָׂרָה בְּתִשְׁרֵי נִתְרַצָּה הַקָּבָּ"ה לְיִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה וּבְלֵב שָׁלֵם, וְאָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה סָלַחְתִּי, וּמָסַר לוֹ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת, וְיָרַד וְהִתְחִיל לְצַוּוֹתָם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וַעֲשָׂאוּהוּ עַד אֶחָד בְּנִיסָן, וּמִשֶּׁהוּקַם לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ עוֹד אֶלָּא מֵאֹהֶל מוֹעֵד (תנחומא):
ושב אל המחנה. תַּרְגּוּמוֹ וְתָיֵב לְמַשְׁרִיתָא, לְפִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן הוֹוֶה, וְכֵן כָּל הָעִנְיָן, וראה כל העם – וְחָזַן, ונצבו – וְקָיְמִין, והביטו – וּמִסְתַּכְּלִין, והשתחוו – וְסָגְדִין. וּמִדְרָשׁוֹ: ודבר ה' אל משה – שֶׁיָּשׁוּב אֶל הַמַּחֲנֶה, אָמַר לוֹ אֲנִי בְכַעַס וְאַתָּה בְכַעַס, אִם כֵּן מִי יַקְרִיבֵם? (תנחומא):
Und der Ewige sprach zu Mosche von Angesicht zu Angesicht, Targum ומתמלל. Dann kehrte er ins Lager zurück; nachdem Er mit ihm gesprochen hatte, kehrte Mosche ins Lager zurück und lehrte die Ältesten, was er gelernt hatte. Diese Weise wandte Mosche von Jomhakipurim bis zur Errichtung der Wohnung an, aber nicht länger; denn, siehe, am 17. Tamus wurden die Tafeln zerbrochen; am 18. verbrannte er das Kalb und richtete die Sünder, am 19. stieg er hinauf; so steht (32, 30), am anderen Tag sagte Mosche zum Volk; dort blieb er 40 Tage und flehte um Erbarmen; so heißt es (Dewarim 9, 25), ich warf mich vor dem Ewigen nieder; am Rosch chodesch Elul wurde zu ihm gesagt (34, 2), steige am Morgen auf den Berg Sinai, um die letzten Tafeln zu empfangen; und er blieb dort 40 Tage; denn von ihnen heißt es (Dewarim 10, 10), ich verweilte auf dem Berge gleich den ersten Tagen, wie die ersten voll Wohlgefallen gewesen, so waren es auch die letzten; daraus kannst du schließen, daß die mittleren voll Zorn waren. Am 10. Tischri verzieh der Heilige, gelobt sei Er, Jisrael mit Freude und ganzem Herzen und sagte zu Mosche, ich habe verziehen und gab ihm die letzten Tafeln; dann stieg er hinab und begann, den Bau der Wohnung zu befehlen; sie machten sie bis zum 1. Nißan; und als sie errichtet war, sprach Er nur noch aus dem Zelt der Offenbarung mit ihm. Dann kehrte er ins Lager zurück, der Targum sagt תאיב (Partiz.), weil es die Bedeutung der Wiederholung hat; und so die ganze Begebenheit, das Volk sah וחזין, es stand וקיימין, schaute מסתכלין, bückte sich סגדין. Der Midrasch sagt, der Ewige sprach zu Mosche, er solle ins Lager zurückkehren, indem Er zu ihm sagte, wenn ich zürne und auch du zürnst, wer wird sie dann wieder zur Pflicht zurückführen (Midrasch Tanchuma).
ודבר ה׳ אל משה , ומתמלל עם משה • (רש״י) , ובת״א שלפנינו הנוסח ומלל ה׳ עם משה , ויב״ע תרגם ומתמליל • פנים אל פנים , אין זה סותר למה שהוא אומר להלן (בפסוק כ״ג) ופני לא יראו , לפי שהכוונה פה שבא אליו הדבור בהקיץ ובמראה לא , לא בחלום מזיון לילה , לא במשל ולא בחידות , כי אם באר היטב כאשר ידבר איש אל רעהו , פנים אל פנים , פה אל פה , וכן הוא אומר במקום אחר אל כל ישראל פנים בפנים דבר ה׳ עמכם (דבר׳ ה׳ ד׳) , וגם שם אין הכוונה בראו ראיית הפנים , כמבואר • ושב אל המחנה, לאחר שנדבר עמו הי׳ משה שב אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד • ומשרתו יהושע בן נון נער , הראב״ע פירש ומשרתו שירות נער , כי יהושע כבר הי׳ לאיש ואיך יקראהו הכתוב נער , והרמב״ן כתב שכן דרך לה״ק שיקרא כל משרת נער , כי בעל השררה הנכבד הוא האיש , והמשרת לו יקרא נער , וכן גחזי נערו (מלכים ב׳ ד׳ י״ב וכ״ה) , יקומו נא הנערי׳ (שמואל ב׳ ב׳ י״ד) , והנ׳ לדבריו נער תוא׳ כמו פעל בינוני , והטע׳ ומשרתו יהושע בן נון נער או משרת תמיד שלא ימיש מתוך האהל , והוא דחוק , והנראה שהוא כמו משרת משה מנעוריו , שהי׳ משרת אותו בעודו נער • בן נון , חירק תמורת סגול , וכן דברי אגור בן יקה (משלי ל׳ א׳) , שבן לילה הי׳ ובין לילה אבד (יונה ד׳ י׳) • והנה כאשר התחיל הכתוב לספר ענין האהל שנטה לו משה הרחק מן המחנה , השלים לספר כל מה שהי׳ בעוד האהל שם , עד שהוקם המשכן , והתמיד זה עד אחד בניסן על דעת רז״ל , ומשהוקם לא נדבר עמו עוד מאהלו של משה , כי אם מאהל מועד מבין הכרבים , ועתה שב הכתוב לספר מה שהי׳ בי״ט בתמוז כאשר עלה משה אל ההר :

Angesicht zu Angesicht, d. h. nicht in dunkeln Gesichten und Träumen oder in rätselhaften Andeutungen, sondern deutlich und bestimmt. Die Rabbinen sagen: »Von Mosis Geist wurde die göttliche Botschaft wie von einem klaren Spiegel zurückgeworfen.« Siehe Seite 235.
kehrte zurück. Er verließ das Lager nur, wenn es notwendig war, Gott zu befragen, und danach kehrte er sogleich in das Lager zurück.
Diener. Sein Begleiter; vgl. XXIV, 13.
der Jünger. So genannt, weil er Moses in bescheidener Demut seine Dienste leistete, nach Art eines jugendlichen Verehrers (Ibn Esra). Das hebr. Wort »naar« kann auch einen unverheirateten Mann bezeichnen (Ehrlich); er war daher in der Lage, stets zur Obhut des Zeltes dort zurückzubleiben. In der Geschlechter-Tafel in I Chron. VII, 27, werden keine Kinder Josuas erwähnt.