Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ועמק אין מראה. לֹא יָדַעְתִּי פֵרוּשׁוֹ:
והסגיר. יַסְגִּירֶנּוּ בְּבַיִת אֶחָד וְלֹא יִרְאֶה עַד סוֹף הַשָּׁבוּעַ וְיוֹכִיחוּ סִימָנִים עָלָיו:
Und sein Aussehen ist nicht tiefer, ich weiß nicht die Erklärung hiervon. Und es verschließe, er schließe ihn in einem Hause ein und besehe ihn nicht bis zum Ende der Woche; und dann beweisen die Zeichen für ihn.
ואם בהרת לבנה הוא , למעלה לא אמר בהרת לבנה , לפי שפירש סימניה מראה עמוק מן העור ושער הפך לבן , ואי אפשר כן אלא במראה לבן , אבל כאן שאין מראיה עמוק מן העור , ושערה לא הפך לבן , הייתי אומ' שהכתוב מדבר בבהרת אדומה שחור' או ירוקה , לכך נאמר ואם בהרת לבנה , שלעולם אין הכהן נזקק אלא למראה לובן , שהן מראה ארבעה מראות נגעים , וגם זה ראייה לדברנו שאין מלת בהרת על הלבנונית והזריחה · ועמק אין מראה מן העור , כבר הודענו ( פסוק ג' ) , שלפי דעת רש"י ז"ל כל מראה לבן עמוק הוא , כמראה חמה עמוקה מן הצל , וגם רמב"ם ז"ל דעתו כן הלכות טומאת צרעת ( פ"א הלכה ו' ) , ולדעתם דברי הכתוב הזה קשים , איך על בהרת לבנה אמר שאין מראה הנגע עמוק מן העור , ולכן כתב רש"י ז"ל לא ידעתי פרושו , ואין לקבל דברי רמב"ן ז"ל שאמר שאינו נראה עמוק אלא [?]שערה הפך לבן , אבל אם שערה לא הפך לבן , השער השחור המפוזר בו יבטל עומק הנגע מעיני הרואה , שהרי שתי שערות לבנות מטמאות , אעפ"י שיש בו רבות שחורות והרי הן מבטלין העומק , ועוד הלובן תלוי בעיקרן ובכל שהו , ואפי' ראשן משחיר טמא , ועוד שכבר אמרנו למעלה שרבותינו אמרו אין שאת אלא גבוהה , ואם כל מראה לבן עמוק , הרי השאת כלומר לבן ואיך תהיה גבוהה , ואם זה נגד הבהרת , כבר באור אמר רמב"ן ז"ל שלא מצינו בכתוב אלא שאת שמראה עמוק מן העור , וכן השיג ראב"ד ז"ל ואמר לא נאמר זה אלא בבהרת , אבל בשאת מראהו גבוה מן העור , שאין שאת אלא גבוהה , אבל חכמים ז"ל בת"כ לא אמרו אלא מה לשון שאת מובהקת כמראה הצל שהן גבוהין ממראה החמה , מה לשון עמוק עמוקה כמראה החמה שהן עמוקים מן הצל , ולא אמרו שכל מראה לבן עמוק , וטעם כל זה לדעתי , אמת שגוון הלובן אין העין מקבלו ומתפזר בו , וגוון השחור ושאר המראות נקבעים בעין , ולכן נראין גבוהים מן הלבן , אבל אין זה רק במראה לובן המזהיר כדמיון אור החמה ודומה לו השלג שהוא עז בלובן ומזהיר בעין , וזוהי בהרת לבנה עזה מאד שנאמר עליה ומראה הנגע עמוק מעור בשרו , וכן מראה סיד ההיכל שהיה סיד עז בלובן , דומה לשלג בענין זה שמזהיר לעין , ולכן אמרו חכמים שהיא תולדת בהרת ושניה לה , ויש מראה לבן שאינו מזהיר לעין , והוא מראה הצמר אף שהוא לבן מאד נראה גבוהה משאר הגוונים , ומראה לובן קרום ביצה דומה לו בענין זה , ופחות בזהר מן הצמר , אבל אינו לבן כמוהו , לכן אמרו חכמים שאת כצמר לבן שלבנוניתו יותר מכל מיני לובן שאינן מזהירין לעין , ותולדתו קרום ביצה פחות ממנו בלובן , ולמטה מקרום ביצה בהק וטהור ור' מאיר אומר שהשאת כקרום ביצה , ותלדתו כצמר לבן , קורא אב אותו שנראה יותר גבוהה מכלן , שעל כן הראתו תורה שאת , אבל צמר לבן אעפ"י שהוא לבן מקרום ביצה , איננה נראית גבוהה כמוה , ומדברנו תבין למה ר' מאיר נתן התולדה הלבנה ביותר לשאת , וסיד הפחות ממנה בלובן לבהרת העזה מכלן , שנדחק בזה רבינו שמשון מאהולי ז"ל בפי' המשנה ( נגעים פ"א א' ) , לפי שהשלג וסיד לובן מזהיר , וקרום ביצה וצמר לבן לובן שאינו מזהיר , והתולדות צריכין להיות מעין האבות , ויצל דרך זה נפרש הכתובים בעז"ה · ואם בהרת לבנה הוא , למעלה מדבר כשרואה הכהן מיד סימני טומאה , ועתה ילמדנו שלפעמים כתם לבן בעור , מתחיל להתלבן קרוב ללבנונית השלג ועדיין איננה עזה שתראה עמוקה מעור הבשר , אבל נראית בשטח אחד עם העור , וזהו מראה סיד ההיכל שהיא תולדת הבהרת , כי הוא מאין לובן מזהיר בעין , אך לא עזה כמוה , ולא הפכה עדיין שער לבן , ואפשר שתגיע להיות עזה כשלג ותראה עמוקה מן העור ותהפוך שער לבן , או שתעמוד במראיתה ותפשה , על כן יסגיר את הנגע שבעת ימים , ולפ"ז בתחילה כשרואה נגע צומח בעור ומלבין , אעפ"י שאינו נראה עמוק מן העור , גם לא הפך עדיין השער ללבן צריך הסגר אולי יצא שער לבן או פסיון או מחי' ויטמא · ואמנם כי בהרת עזה כשלג , מדרכה להוליד שער לבן וטמאה , ע"כ תחלה סתם הכתוב ואמר וראה הכהן וגו' ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמוק מעור בשרו , שזה תלוי בזה , ולפי שמראה השלג תהפוך השער ללבן , שהוא סימן טומאה , נזכר מראה זה בכל מקום בטומאה גמורה , כמו והנה מרים מצורעת כשלג ויצא מלפניו מצורע כשלג , כי אנו יודעין מדעתנו שבהיות המראה כשלג יש בה שער לבן וטמא , אבל במראות שלמטה הימנה , כמו בהרת כסיד , פעמי' ירא בה סימני טומאה ופעמי' תטהר , ועליה אמר עתה ואם בהרת לבנה וגו' , וזהו פי' ת"כ למעלה ( פסוק ג' ) בשם רבותינו היא לבנה ואין למעלה הימנו , וכמה תהיה לבנונותה כשלג , שנאמר והנה מרים מצורעת כשלג , כלומר שבהרת שדברה תורה סימנה באמרה ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמוק מעור בשרו וגו' וטמא אותו , היא אותה שהיא כשלג , כי יש בה שער לבן וטמא , וע"כ הביאו ראיה מן מצורעת כשלג , ועל דרך שפרשנוהו , ומצאתי ראי' מתרגם יב"ע שבפסוק וראה הכהן וגו' תרגם וחזיא דמכתשא עמיק למחוור כתלגא יתיר ממשך בשרא , ובפסוק זה תרגם ואם בהרת חיוורתא כסיד היא במשך בשרי' ועמיק ליה חזויה למחוור כתלגא יתיר מן משכיה , הרי שהבין הפסוק כדברנו , ולפי שאין מראה העומק לבד מטמא , ידענו שגם שאת ותולדתה הגבוהין כך דיניהן שאם נראו בתחלה בלי שער לבן , צריכין הסגר , ואם נתחדש בהן שער לבן או פסיון מטמאין , וזהו ששנינו ואם בהרת לבנה אין לי אלא בהרת לבנה מנין לרבות את השאת , ת"ל למטה שאת לבנה , ומנין לרבות שאר מראות , ת"ל ואם בהרת , כך נראה לי · והסגיר הכהן את הנגע , יאמר לו מוסגר אתה , ולא יגע בחד' וכלים שמצורע מוסגר מטמא כמוחלט :

V. 4. ואם בהרת לבנה היא וגו׳. Die einleuchtendste Erklärung dieses Verses ist die, die Wessely in seinem Kommentar gibt, daß nämlich hier von der Nebennuance des בהרת, vom ספחת des בהרת dem kalkweißen נגע die Rede ist, der um etwas dunkler als das reine schneeweiße בהרת ist und von welchem es daher heißen kann: ועמוק אין מראה מן העור, daß sein Farbenschein nicht so tief wie בהרת ist. So scheint auch כ׳׳מ zu הל' טומאת צרעת 1, 6 diese Worte unseres Verses verstanden zu haben, von denen Raschi bemerkt: לא ידעתי פירושו. Schwierig bleibt nur, daß Schebuot 6b der Fall unseres Verses gerade von der höchsten Nuance בהרת verstanden wird, von der es daher heißt: היא לבנה ואין אחרת לבנה :ואם בהרת לבנה היא und dürfte dies wohl Raschi abgehalten haben, es von einer schwächeren Nuance als בהרת zu erklären. Es heißt jedoch Schebuot daselbst nicht: אין אחרת לבנה הימנה, sondern absolut: אין אחרת לבנה, und dürfte dies daher vielleicht von der Kategorie בהרת überhaupt, somit von בהרת und dessen dazu gehöriger תולדה zu verstehen sein. Beide, schneeweiß und kalkweiß, seien das eigentliche reine Weiß, woraus sich dann natürlich ergibt, daß בהרת als das אב dieser Kategorie, עזה das stärkste Weiß, somit schneeweiß ist. Die andere Kategorie, שאת ותולדתה, Wollweiß und das Weiße des Eihäutchens, ist schon nicht mehr absolut weiß, sie dürfte schon ins Gelbliche oder Bläuliche spielen. Die תולה von כסיד ההיכל ,בהרת, wäre sodann hier beschrieben: sie ist noch בהרת-Weiß, aber doch schon nicht mehr ganz so viel tiefer als Hautfarbe. – ושערה לא הפך לבן והסגיר וגו׳ auch diese Bestimmung ist für alle vier מראות gleich, sie wird hier, nach Wessely, nur von der תולדה של בהרת besprochen, weil bei בהרת in der Regel auch הפיכת שער לבן stattfindet und es dann sofort טמא ist ohne הסגר. —
והסגיר הכהן את הנגע וגו׳. Es gibt zwei Stadien der טומאה bei dem zur Untersuchung gekommenen הסגר :מצורע und החלט, Entscheidungsverschluss und Entschiedenheit. Drei סימני טומאה sind es, die, sobald sie sich beim נגע zeigen, den davon Betroffenen zum מצורע מוחלט machen: שער לבן (V. 3), פשיון (Verse 7 u. 8), מחיה (Verse 10 u. 11). Hat jedoch der נגע wohl die entsprechende Farbe, d. h. eine der vier מראות, es befindet sich aber noch kein שער לבן oder מחיה darin, so wird der Betroffene sieben Tage isoliert gehalten, מצורע מוסגר, und am siebten Tage aufs neue untersucht. Zeigt sich eines der drei סימני טומאה, so wird er als מוחלט erklärt. Ist der נגע unverändert geblieben, so tritt ein zweites siebentägiges הסגר ein, der erste siebte Tag jedoch mitgerechnet, somit im ganzen dreizehn Tage. Zeigt sich nach Verlauf dieses הסגר's eines der סימני טומאה, so wird er מוחלט, wo nicht, wird er פטור, freigesprochen. Bei שחין (Vers 18 ff.) und מכוה (Vers 24 ff.) findet nur ein einmaliges הסגר statt, und entfällt bei ihnen מחיה als סימן טומאה. Von diesen drei סימני טומאה können שער לבן und מחיה sich auch sofort, מתחלה, zeigen und den מצרע zum מחלט machen. פשיון jedoch kann erst nach dem הסגר eintreten. Alle drei aber führen ebenso החלט herbei, wenn sie sich auch erst לאחר פטור zeigen, nachdem er bereits nach zurückgelegtem הסגר freigesprochen war. Daher die Sätze: עור הבשר מיטמא בשני שבועות ובשלשה סימנין בשער לבן ובמחיה ובפשיון. בשער לבן ובמחיה בתחלה ובסוף שבוע ראשון ,ובסוף שבוע שני לאחר הפטור. ובפשיון בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור. ומטמא בשני שבועות שהן שלושה עשר יום. – השחין והמכוה מטמאין בשבוע אחד, ובשני סימנין: בשער לבן ובפיון. בשער לבן בתחלה בסוף שבוע לאחר הפטור. ומטמאין בשבוע אחד שהוא שבוע ימים (Negaim 3, 3-4).
Zwischen מצורע מוסגר und מצורע מוחלט ist übrigens לענין שלוח וטומאה, hinsichtlich der Vers 46 angeordneten Isolierung und hinsichtlich der für den מצורע eintretenden טומאה-Gesetze (siehe zu Versen 6 u. 46) kein Unterschied. Nur פריעה und פריעה (Vers 45) finden ימי הסגר nicht statt, und der מתוך הסגר als טהור Hervorgehende unterliegt nicht den für den טהור מתוך החלט, für den nach החלט Reinwerdenden, Kap. 14 vorgeschriebenen תגלחת וצפרים (Megillah 8b). – הסגר scheint nicht identsch mit שלוח מחנה zu sein. Außer dem שלוח מחנה, der Verweisung aus dem מחנה ישראל, ist er dort zu isolieren (siehe Raschi zu 13, 46). So wird auch Megilla 8b שלוח für מצרע מסגר nicht aus gefolgert. Es ist überhaupt nicht entschieden, ob הסגר ein wirkliches Verschließen oder eine Verschlusserklärung bedeutet (siehe zu Kap. 14, 38).