Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וְאִשָּׁה֙ כִּֽי־תִהְיֶ֣ה זָבָ֔ה דָּ֛ם יִהְיֶ֥ה זֹבָ֖הּ בִּבְשָׂרָ֑הּ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ תִּהְיֶ֣ה בְנִדָּתָ֔הּ וְכׇל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּ֖הּ יִטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Eine Frau aber, die ihren Fluß erhält, deren Fluss soll Blut sein in ihrem Körper; sieben Tage bleibe sie in ihrer Entfernung, und alles, was sie berührt, wird unrein bis zum Abend.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Wenn eine Frau ihren Fluß hat, nämlich daß ihr Abfluß wirkliches Blut ist an ihrem Gliede, so soll sie sieben Tage in ihrer Absonderung bleiben, und wer sie berührt, bis Abend unrein sein.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Wenn ein Weib fließend ist, Blut ihr Fluß aus ihrem Fleische, so sei sie sieben Tage in ihrer Sonderung, und wer sie berührt, ist bis zum Abend unrein.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
ווען איינע פֿרויא איהרען פֿלוס האט, נעמליך דאס איהר אבפֿלוס ווירקליכעס בלוט איזט אן איהרעס גלידע, זא זאלל זיא זיבען טאגע אין איהרער אבזאנדערונג בלייבען, אונד ווער זיא בעריהרט, זאלל ביז אבענד אונריין זיין.
Onkelos
וְאִתְּתָא אֲרֵי תְהֵי דָיְבָא דָם יְהֵי דוֹבָהּ בְּבִשְׂרָהּ שִׁבְעָא יוֹמִין תְּהֵי בְרִחוּקָהּ וְכָל דְיִקְרַב בָּהּ יְהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא
Raschi

כי תהיה זבה. יָכוֹל מֵאֶחָד מִכָּל אֵבָרֶיהָ, תַּ"ל וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ — אֵין דָּם מְטַמֵּא אֶלָּא הַבָּא מִן הַמָּקוֹר:

דם יהיה זבה בבשרה. אֵין זוֹבָהּ קָרוּי זוֹב לְטַמֵּא אֶלָּא אִם כֵּן הוּא אָדֹם (שם י"ט):

בנדתה. כְּמוֹ וּמִתֵּבֵל יְנִדֻּהוּ (איוב י"ח) — שֶׁהִיא מְנֻדָּה מִמַּגַּע כָּל אָדָם:

תהיה בנדתה. אֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה אֶלָּא רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה (ספרא):

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Wenn... flußsüchtig ist, ich hätte meinen können, an irgendeinem ihrer Glieder; darum steht (20, 18), und sie hatte die Quelle ihres Blutes enthüllt; Blut macht nur unrein, wenn es aus dem mit Quelle bezeichneten Orte kommt (Tor. koh.). Blut ist ihr Fluß in ihrem Fleische, ihr Fluß heißt nur Fluß, der unrein macht, wenn er rot ist (Nid. 19a). In ihrer Absonderung, wie (Job 18, 18), und man stoße ihn aus der Welt, sie ist von der Berührung jedes Menschen entfernt. Bleibe sie in ihrer Unreinheit, auch wenn sie nur die erste Erscheinung von Blut wahrgenommen hat (Tor. koh.).

Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch

V. 19. כבשרה, hier heißt es nicht wie oben V. 2 מבשרה, hier fällt die Beschränkung מחמת אונס weg (siehe Nidda 36 b). —:שגעת ימים תהיה בנדתה כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה דתניא יכול תהא טובלת מבעוד יום תלמוד לומר שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל שבעה (Peßachim 90b), ihre טבילה kann nur nach völlig zurückgelegtem siebten Tage, somit erst in der darauf folgenden Nacht stattfinden. — יטמא עד הערב, er ist ראשון, nicht אב, ebenso wie נוגע בזב unterliegt aber auch ebenso כיבום בגדים, da ja selbst נוגע במשכבה (V. 21) ת׳׳כ) יכבם בגדיו).

Biur von Moses Mendelssohn

ואשה כי תהיה זבה , בין דם נדה בין דם זיבה , יתכן לכנות בלשון זיבה , כמו שפרשנו למעלה (פסוק ב') , שהוא כמו זבת חלב ודבש , שמרוב חלב ודבש שבבהמות ושבפירות זב לחוץ , וכן מותר דם שבאשה , שהתולדת לא תכילנו , תדחק לחוץ , ובכלל זה דם נדה ודם זיבה, והתורה הבדילה בין דם לדם, שבעת ימים ראשוני' תקראנו דם נדה, ואם תוסיף לזוב תקראנו דם זיבה, לכן יפה אמר בתחלת הענין ואשה כי תהיה זבה, אין זיבתה כזיבת האיש שהוא בקרי הלבן, אלא דם יהיה זובה בבשרה, הדם היוצא ממקור שלה הוא זובתה שתטמא בה, ומלת בשרה כנוי לאותו המקום כמו שפרשנו שם, ואינה מטמאה בלובן, ומראה דמים מפורשים במשנה ובברייתא, ואמרו רבותינו כי תהיה זבה, יכול מאחד מכל אבריה, ת"ל והיא גלתה את מקור דמיה אין דם מטמא אלא הבא מן המקור, שהוא המקום הידוע שבתולדתו הוא מקור נובע דם: שבעת ימים תהיה בנדתה, פי' רש"י ז"ל בנדתה, כמו ומתבל ינידוהו, שהוא מנודה ממגע כל אדם, ולפי' זה לא ידעתי למה תקרא כן לבד בשבעת ימים ראשוני', וגם בימי זיבתה היא מנודה, וגם הזב היה ראוי להקרא נד בעבור שהוא מנודה, גם לשון הכתוב אינו מתישב, שעדיין לא דבר שתהיה נדה, והיה לו לומר תחלה שבעת ימים תהיה נדה, אבל בנדתה משמעו הנדה המיוחד לה תהיה בו שבעת ימים, אבל יראה הנכון כמ"ש (פרש' י"ב ב'), שמלת נדה שרשו נדד, כמו סבה מן סבב, מדה מן מדד, והוא שם התאר לבעלת הדמים, כי בתולדת כל אשה שיש לה אורח כנשים, שהדם נודד מן הגוף, מלשון כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו (משלי כ"ז ח'), שהוא על ההעתקה ממקומו אל מקום אחר, וכן דם האשה נודד מן הגוף שהם משכן הדם, ויוצא חוץ לגוף, ולפי שזאת היא תולדת האשה וכל הנשים שוין בה, הודיעה תורה שיציאת דם שבעה ימים היא תולדת האשה, ובכן תקרא נדה, וזהו שאמר שהדם הזב מן האשה אין כלו דם זיבה הפך מן התולדות, כמו כל זוב האיש שהוא הפך מתולדות האיש, אלא שבעת ימים ראשונים שתזוב בהן דם, תהיה בנדתה כפי תולדתה, ואחר כן אמר ואשה כי תזוב וגו' בלא עת נדתה או על נדתה, זהו הפך מן התולדות ותקרא זבה הצריכה ימי נקיים וקרבן, לא הנדה, ולכן זב וזבה ומצורע אעפ"י שטומאתן חמורה מנדה אין שם נדה עליהן, לפי שכלן הפך מן התולדת ומחלה פרטית לאיש אחד, וזה הפי' מחוור מאד: שבעת ימים תהיה בנדתה, בין ראתה כל שבעה, ופסקה בשביעי טובלת לערב וטהורה לבעלה, בין שראתה רק פעם אחד טמאה כל שבעה: יטמא עד הערב, ומטמא בגדים, אבל אינו מטמא אדם וכלי חרס:

Text herunterladen