Die Torah - Die fünf Bücher Mose
זאת תורת הזב. בַּעַל רְאִיָּה אַחַת, וּמַהוּ תוֹרָתוֹ?
ואשר תצא ממנו שכבת זרע — הֲרֵי הוּא כְּבַעַל קֶרִי, טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב:
Dies ist die Lehre für den Flußsüchtigen, der nur eine Erscheinung gehabt hat; und was ist seine Lehre? Und dessen, der durch nächtlichen Zufall unrein geworden; er sei diesem nächtlich unrein gewordenen gleich, daß er bis zum Abend unrein sei (Tor. koh.).
זאת תורת הזב, בכתוב הסמוך חזר ואמר והזב את זובו לזכר ולנקבה, ופרשו רבותינו שהראשון מדבר על זב בעל ראיה אחת ודינו כבעל קרי שטובל בו ביום וכשהעריב שמשו טהור, בין זב בין זבה, ויפה סמכן הכתוב, והנזכרים בכתוב הסמוך כלם טמאים טומאה חמורה, ולפי הפשט זכר תחלה טומאות יוצאו' מן האיש, שהן זיבה וקרי לענין טומאתן וטהרתן. שזב טעון ספירת שבעה ובעל קרי טומאת ערב, זב טעון ביאת מים חיים, ובעל קרי טובל במי מקוה, אבל הזבה אינה טעונה מים חיים. לטמאה בה, לפי הפשט רומז על האשה, כששכב איש אותה שכבת זרע תטמא גם היא וצריכ' טבילה, וזהו לטמאה בה הכולל דם הנשכבת ומלת בה על שכבת זרע, ולפי שבא לטמאה בה על הקרי לבדו, הפסיק בעל הטעמי' במלת הזב. ולא הפסיק במלת זרע:

V. 32. בעל ראיה א׳ :הזב, der, wie zu V. 2 bemerkt, mit dem V. 16 besprochenen Fall gleiche gesetzliche Folgen hat. Beide haben nur טומאת ערב und sind nicht מטמא משכב ומושב.