Die Torah - Die fünf Bücher Mose
והזה באצבעו. הַזָּאָה אַחַת בְּמַשְׁמָע:
ולפני הכפרת יזה שבע. הֲרֵי אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה (שם):
Und er sprenge mit seinem Finger, eine Sprengung geht daraus hervor. Und vor dem Deckel sprenge er siebenmal, das ist einmal nach oben und siebenmal nach unten (Tor. koh.).
ולקח , אחר שהקטיר הקטרת יוצא מק"ק אל העזרה , ולוקח המזרק שבו דם הפר מן הרובד הרביעי שבעזרה , ונכנס פעם שני לק"ק , ועומד במקום שעמד , ומעצמו נשמע שיצא ועתה נכנס פעם שני , וכן ושחט את שעיר החטאת (פסוק ט"ו) , לא זכר שיצא , ומובן ממה שנאמר אחריו והביא את דמו אל מבית לפרכת · מדם הפר , מדם שבמזרק יקח באצבעו להזות · והזה באצבעו על פני הכפרת , ולא פירש כמה יזה למעלה , ולפי שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש , הרי זה הזאה אחת , ורבותינו ז"ל אמרו שבדם השעיר מפורש שאינו אלא הזאה אחת , לפי שנאמר בו והזה אותו , והזאת דם הפר נלמד הימנו , כי אמר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר , שיהיו הזאותיהן שוות , והזאות שלמטה בשעיר הסתומים , נלמדים מהזאות שבע של פר המפורשים · על פני הכפרת קדמה , לא שיזה על הכפרת , אלא כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ"ה י"ח) , כלומר שעומד בין שני בדי הארון ומזה ההזאות כלן סמוך לכפרת וטיפי הדמים נופלים לארץ , מרים ידו למעלה מן הכפרת ומזה הזאה אחת כנגד עובי הכפרת , ולפני הכפרת יזה שבע , ב"כ נגד עובי הכפרת שמרים ידו למעלה עד חודו של כפרת , כמו ששנינו (יומא כ"ב ע"ב) ולא היה מתכוין להזות למעלה או למטה אלא כמצליף , כלומר ההזאה לא היתה זאת למעלה ממש ואילו למטה ממש , אלא כמצליף ופירשו בגמרא כמנגדנא , שמרים ידו למעלה , אבל ההכאה היא על מקום אחד , וכן הכהן מרים ידו על הכפרת , וההזאות כלן מזה במקום אחד , כלומר נגד חודו של כפרת שם מטיל הדם מאצבעו , וכן יודע כמביא למעלה (תהלי' ע"ד ה') , תרגומו יצליף בקורנסא היך גבר דמרים ידוהי , וזהו שאמרו (יומא דף נ"ה ע"א) תנא כשהוא מזה אינו מזה על הכפרת , אלא כנגד עוביה של כפרת , וכמו שפי' רש"י אינו מזה על הכפרת על גגה , אלא כנגד עוביה , ולא היו דמים נוגעים בה , כלומר כנגד עביה מטיף הדם מאצבעו , והטיפין נופלים לארץ בין בהזאת אחת למעלה , ובין בשבע שלמטה , אלא כשרוצה להזות אחת שלמעלה , מגביה ידו תחלה למעלה מן הכפרת , ומלדדה למטה עד כנגד עובי הכפרת ומזה , ובהזאות שלמטה מגביה ידו למעלה עד כנגד עובי הכפרת ומזה וזהו שאמרו (שם) כשהוא מזה למעלה מלדד ידו למטה כשהוא מזה למטה מלדד ידו למעלה : (טו) ושחט , אחר שנגמר עבודת דם הפר בפנים , יוצא אל העזרה ושוחט את השעיר שעלה עליו הגורל לה' · אשר לעם , לא היה צריך לומר , שהרי אין בענין שעיר לכפר על הכהנים , אבל פרושו אשר לכפרת העם , וכמו שפי' רש"י ז"ל מה שהפר מכפר על הכהנים מכפר השעיר על ישראל · והביא את דמו מבית לפרכת , לפי הפשט אף שלא נאמר כן אצל דם הפר , הוצרך להכתב כאן , שאילו לא נאמר הייתי טועה לפרש ועשה את דמו שיביאנו לפני ולפנים כמו דם הפר , אבל מספר ההזאות לא ידענו , שהרי סתם הכתוב והזה אותו וגו' , עכשיו שנאמר והביא , ידענו כי ועשה מדבר על ההזאות שיהיו הזאותיו שוין להזאות הפר אחת למעלה ושבע למטה · והזה , זהו מה שיעשה בו , וי"ו והזה כמפרש והוא כמו להזות , גם יעשה כן באצבע כמו שמפורש בדם הפר · על הכפרת , בארנוהו למעלה (פסוק י"ד) : (טז) וכפר על הקדש , זהו קדש קדשים שבו ארון וכפרת ששם ה' נקרא עליו , ויכפר עליו בקטרת ובהזאת דם , שלא תסתלק שכינה מעל ישראל בעבור טומאתם ופשעיהם , כמו שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אותו (שמות כ"ט ל"ז) , שיהיה ק"ק וכשר להקריב עליו אשי ה' , וכן וכפר על הקודש , שיהא ראוי להשראת השכינה בתחתונים , וראיה שכאשר רבו עונותינו נסתלקה שכינה מעל ארון ברית ה' · מטמאת בני ישראל , לפי הפשט כולל כל העברות החמורות הגורמים סילוק שכינה שכלם קרויים טומאות , בע"ז נאמר למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי (ויקרא כ' ג') , בעריות נאמר ולא תטמאו בהם (שם י"ח ל') , ובש"ד נאמר ולא תטמא הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה , וכן שאר העבירות , ובגללן יכפר על הקדש · ומפשעיהם לכל חטאתם , גם על הפשעים שמרדו בה' ובדבר קדשו , לפרוק מעליהן עול מלכותו ותורותיו ומצותיו , ללכת בדרכי חטאתם , שהן הדרכים הרעים שגברו בלבם התאוה והחמדה · אבל רבותינו אמרו שהשעיר זה מכפר על טומאת מקדש וקדשיו , ואמרו מטומאות ולא כל טומאות , והן טומאות מקדש וקדשיו שחלקן הכתוב מכלל הטומאות שהן בעולה ויורד , ור' שמעון אומר ממקומו הוא מוכרע שנאמר וכפר על הקדש מטומאות , מטומאתו של קדש , ומכפר על השוגגין שאינן בני קרבן , כגון שיש ידיעה בתחלה ולא בסוף , וכן על המזידין שנכנס בטומאה מזיד , שנאמר ומפשעיהם , ואין פשע אלא מרד , וגם לדעתם ז"ל נכון מה שפרשנו במלילת יכפר על הקדש · וכן יעשה לאהל מועד , כמו שעשה בק"ק , בשם שהזה משניהם בפנים אחת למעלה וז' למטה כך מזה על הפרוכת מבחוץ משניהם אחת למעלה וז' למטה , ואם שאינו מקטיר מבחוץ , שב על וכפר , שעיקר כפרה בדם , ואם גם הקטרת מכפרת , כמ"ש (פסוקי"ז) , מ"מ אין לטעות , שהרי לא צוה רק ליטול מלא חפניו קטרת סמים דקה , ולהביאו אל מבית לפרכת , אבל המזרק שבו דם הפר והשעיר , יש בו להזאות רבות , גם לא הוצרך לפרש באיזו מקום יזה באהל מועד , שכבר מצינו כדוגמתו בפר משיח ובפר העלם דבר שיביא דמו אל אהל מועד , ויזה מהן את פני פרכת הקדש · השכן אתם בתוך טמאתם , שב על אהל מועד שהוא במחנה , שבו יעבדו בית ישראל את השם , ולפי שהוא מקום קדוש ראוי שישכון בין טהורי' , ולפי ששב גם על וכפ' על הקדש שהוא הדביר , אבל אינו דרך כבוד שלמעלה , כי הקדש הוא הארון והכפרת ששם ה' נקרא עליו , על כן נכתב אצל אהל מועד שכולל הבית כלו , וידענו כי השם שוכן בו , וכן ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה , ואמר הטעם כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל ישראל , וכן כאן אמר וכן יעשה לא"מ השוכן אתם בתוך טומאתם , כלומר ואני ה' שוכן בו , וזהו שאמרו בת"כ השוכן אתם בתוך טומאתם , אעפ"י שהן טמאים שכינה ביניהם , כלומר א"מ כנוי לשכינה שהיא בישראל :

V. 14. לקח מדם הפר, das Blut war למי שהוא ממרס בו כדי שלא יקרוש war inzwischen einem übergeben, der es durch Bewegung flüssig erhielt (Joma 43b), von dem nahm er es nun wieder in Empfang, und trat mit seinem in das Gefäß des Heiligtums aufgenommenen פר-Blut wieder hinein in das Allerheiligste, trat wieder hin an dieselbe Stelle, בין הכדים, wo er das קטרת hatte aufdampfen lassen, נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד (daselbst 53b), והזה .והזה באצבעו על פני הכפרת וגו׳ siehe zu Kap. 4, 6. על פני הכפרת: nicht auf den Deckel, sondern כנגד עוביה של כפרת, gegen die Seitenfläche des Deckels, der ein טפח hoch auf der Lade ruhte und von dem זר bedeckt war; es war dies ein Sprengen למעלה nach oben. ולפני הכפרת vor den Deckel hin, es war dies ein Sprengen למטה, nach unten. כשהוא מזה למעלה מצדד ידו למטה וכשהוא מזה למטה מצדד ידו למעלה, bei dem Aufwärtssprengen kehrte er die äußere Handfläche nach unten, und bei dem Abwärtssprengen kehrte er sie nach oben (Joma 55a רש׳׳י daselbst). Aufwärts sprengte er nur einmal, wie es weiter beim דם השעיר heißt: והזה אתו על הכפרת. Abwärts: siebenmal. Sämtliche הזיות waren כמצליף, nach בשורה זו תחת זו :רש׳׳י, in einer Linie, jede הזיה senkrecht unter die andere (daselbst 53b). Es heißt nun nicht: והזה על פני הכפרת ושבע פעמים לפני הכפרת, er sprengt einmal למעלה und siebenmal למטה, sondern: והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה וגו׳: er sprengt einmal למטה ,למעלה aber sprengt er siebenmal, wodurch offenbar die שבע למטה in eine besondere Beziehung zu der אחת למעלה gestellt sind, ein Verhältnis, das durch das Zählen bei den הזיות ausgedrückt wird. Jede der unteren sieben הזיות knüpft wieder an die eine obere an, und diese wird bei jeder der unteren sieben wiederholt genannt: ר׳ יוחנן אמר, אמר קרא ולפני הכפרת יזה, שאין תלמוד לומר יזה ומה תלמוד לומר יזה? למד על הזאה ראשונה שצריכה מנין עם כל אחת ואחת וכן היה מונה: אחת אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלש אחת ואבע אחת וחמש אחת (Joma 55a) ושש אחת ושבע und also zählte er: eins, eins und eins eins und zwei, eins und drei, eins und vier, eins und fünf, eins und sechs, eins und sieben (daselbst 53b).
Der Cherubimdeckel hatte eine doppelte Beziehung, die sich in der zweifachen Richtung der Cherubimflügel aussprach. Sie waren פרשי כנפים למעלה indem sie סככים בכנפיהם על הכפרת, sie breiteten die Flügel zur Höhe hin, indem sie mit den Flügeln den כפרת überdeckten. Es war die Richtung למעלה zur שכינה, und es war die Richtung למטה, zu dem auf Erden zu verwirklichenden Gottesgesetze, dessen Erfüllung hienieden eben die Bedingung der Gegenwart des Göttlichen aus der Höhe auf Erden bildet (siehe Schmot 25, 17-20). אחת למעלה, die Richtung zu Gott, das ist der erste Impuls der dem דם הפר, dem Lebensblut des "Arbeiters für die Gottessaat" im Allerheiligsten erteilt wird, die Richtung zu ד׳ אלקי הצבאות יושב הכרובים. Allein der Aufschwung zu Gott, dem jeder Pulsschlag unseres Herzens angehören soll, soll kein bloß innerer bleiben. Ist er der rechte, echte, jüdische, so muss dem שבע למטה :אחת למעלה folgen, so muss die volle Durchgeistigung und Göttlichgestaltung unseres ganzen irdischen Lebens, wie es in dem unter Cherubimfittich ruhenden Gottesgesetze als Gottes Wille bezeugt ist, seine Frucht sein. אחת למעלה hat nur Wert durch שבע למטה, nur Wert wenn mit diesem "einen in der Höhe" all' unser irdisches (sechs) zu ewigem Bunde (sieben) sich bindet. Und immer aufs neue hat jeder Fortschritt auf Erden an die Hingebung an Gott in der Höhe anzuknüpfen, nicht: אחת ואחת שתים שלש usw. sondern: אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלש usw., zählen sich die Pulsschläge des von Gott stammenden, in ewigem Fortschritt sich vollendenden sittlichen Lebens. Und immer tiefer und tiefer, זו תחת זו ,כמצליף, hat der Gottesgeist aus der Höhe in alles Irdische zu dringen, bis auch das letzte, tiefste irdische Moment in das Gottesbündnis eingegangen und unter dem "Einen" in der Höhe sich das "Sieben" auf der Erde in gottgeheiligtem Bunde vollendet.
Diesen "Ein und Sieben" sich zählenden Pulsschlag des das höchste Ideal der irdischen Gottesnähe anstrebenden jüdischen Lebens hat der "פר", der "Arbeiter an der Gottessaat", zuerst für seinen und der engern Seinen künftigen Lebensweg zu erneuen und in ihm zugleich das Gott und die Erde vermählende Ziel seiner Wirksamkeit für das nationale Leben zu beherzigen.