Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
כִּֽי־נֶ֣פֶשׁ כׇּל־בָּשָׂ֗ר דָּמ֣וֹ בְנַפְשׁוֹ֮ הוּא֒ וָֽאֹמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל דַּ֥ם כׇּל־בָּשָׂ֖ר לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ כִּ֣י נֶ֤פֶשׁ כׇּל־בָּשָׂר֙ דָּמ֣וֹ הִ֔וא כׇּל־אֹכְלָ֖יו יִכָּרֵֽת׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Denn die Seele allen Fleisches ist sein von seiner Seele beherrschtes Blut, weshalb ich zu Jisraels Söhnen gesprochen: Blut von irgend welchem Fleisch sollt ihr nicht essen, denn die Seele allen Fleisches, sie ist sein Blut, jeder derer, die es essen, wird entwurzelt werden.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Denn das mit dem Lebensgeiste verbundene Blut ist das Persönliche alles lebendigen Fleisches. Ich habe zu den Kindern Jisraels gesagt, ihr sollt das Blut von keinem lebendigen Fleische essen; denn der Lebensgeist (oder das Persönliche) alles lebendigen Fleisches ist eins mit seinem Blute, wer es isset, soll ausgerottet werden.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Denn alles Fleisches Seele ist sein Blut, es ist mit seiner Seele. Darum sprach ich zu den Kindern Jißrael: keines Fleisches Blut dürft ihr essen, denn alles Fleisches Seele ist sein Blut; ausgerottet werde jeder, der es ißt.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
דען דאז מיט דעם לעבענסגייסטע פערבונדנע בלוט, איזט דאז פערסענליכע אללעס לעבענדיגען פליישעס , איך האבע צו דען קינדערן ישראלס געזאגט , איהר זאללט דאז בלוט פאן קיינעם לעבענדיגען פליישע עסען , דען דער לעבענסגייסט (אדער דאז פערסענליכע) אללעס לעבענדיגען פליישעס, איזט איינס מיט זיינעם בלוטע, ווער עס איסט , זאלל אויסגעראטעט ווערדען .
Onkelos
אֲרֵי נְפַשׁ כָּל בִּסְרָא דְמֵהּ בְּנַפְשֵׁהּ הוּא וַאֲמָרִית לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַם כָּל בִּסְרָא לָא תֵיכְלוּן אֲרֵי נְפַשׁ כָּל בִּסְרָא דְמֵהּ הִיא כָּל דְיֵיכְלִנֵהּ יִשְׁתֵּיצֵי
Raschi

דמו בנפשו הוא. דָּמוֹ הוּא לוֹ בִּמְקוֹם הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהַנֶּפֶשׁ תְּלוּיָה בוֹ:

כי נפש כל בשר דמו הוא. הַנֶּפֶשׁ הִיא הַדָּם. דָּם וּבָשָׂר לְשׁוֹן זָכָר, נֶפֶשׁ לְשׁוֹן נְקֵבָה:

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Sein Blut ist an Stelle seines Lebens, sein Blut ist ihm an Stelle des Lebens; das Leben ist davon abhängig. Denn das Leben alles Fleisches ist sein Blut, das Leben ist das Blut; דם und בשר sind männlich, נפש ist weiblich.

Biur von Moses Mendelssohn

כי נפש כל בשר , בין בהמה בין חיה ועוף דמו בנפשו הוא כי לפי שאמר למעלה כי נפש הבשר בדם היא , ופרשנו שהנפש תפעל בדם החי כל פעולותיה , שמא תאמר בלאת הנפש אין הדם כלום , כמו אדם שישב בבית בלאתו אין בבית אות ממנו , והכל אחד אם ישב בבית או בשדה או במדבר , לכן אמר כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא , כלומר דם החי לבדו נולר שתוכל הנפש להתקשר עמו , כי דמו בנפשו הוא , שיש בדם חלקים דקים המתפעלים מכחות הנפש ועוזרים לפעולותיה , ואם אין אלה אין קשר בין הנפש והגוף , ובעבור אלה החלקים שהן בדם הכנה לפעולת הנפש , והם נשארים בו בלאת הנפש , אמרתי לבני ישראל בעלי הנפשות היקרות שהבדלתי מכל העמים להיות לי , דם כל בשר לא תאכלו , אפילו ממינין שאינן קרבין לגבי מזבח . כי נפש כל בשר דמו הוא , בין נפש אדם , בין נפש הבע"ח היא הדם , כלומר שפועלת בגוף כל אחד כפי תכונת דמו וחלקיו , ולכן כל אוכליו יכרת , לפי שמתערב חלקי דם הפחותים אחד עם חלקי דמו הנכבדים , ויתקלקל בפעולות נפשו , כי נפש האדם ממעל , והיא נשמת חיים , וכשהתחברה בגוף נעשית נפש , כאמרו ויפח באפיו נשמת חיים (בראשית ב' ז') , ואחריו ויהי האדם לנפש חיה , ונפש הבהמה מלמטה , כלומר שלא נבראת רק לתשמישי הארץ , ואין בכחה לפעול פעולת אדם בלדק ובמשפט ובדעת אלהי' , כאמרו תולא הארץ נפש חיה למינ' (שם א' כ"ד) , וכמו שרמזנו (לעיל ב' א') . ואולי מטעם זה לוה שיכסה דמן בעפר , להראות שחלקם ונחלתם בעפר . ומשפטי ה' אמת לדקו יחדיו . שעל כן דם אדם מותר מן התורה , שאין בו טעם זה לאסרו , וכן דם דגים מותר , לפי שנאמר עליהן בכלל ישרצו המים , ואין דמן כדם שאר הבע"ח לפעולות נפש במדות , וכמ"ש (לעיל י"א ב') , ולכן אינו משחית דם האדם האוכלו , כן נראה בעיני : (טו) וכל נפש , אולי נסמוך לכאן , לפי שכשענש כרת על הדם , הודיע טעם הדבר שלא מפני טומאה נאסר , שהרי האוכל דם שחוטה בשוגג אינו טמא , ואילו אכל בשגגה נבלה או טריפה הקלה , לריך טבילה וכבוס בגדים , ואם לא יטהר ואכל קדש או נכנס למקדש חייב כרת , וכל שכן נוגע בטומאה חמורה . נבלה וטרפה , אין לפרש שאינו טמא עד שיאכל ממנה , שהרי מפורש להלן שמטמאה במגע , ואם תתעקש שבמגע אינו מטמא בגדים , יאמר נושא כי מפורש והנושא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב (לעיל י"א מ') , ועוד שאם כן כבר נאמר למעלה והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב (שם שם) , אבל האמת כדברי רבותינו שהכתוב הזה כולל נבלת עוף טהור לפי שאינו מטמא במגע , שיטמא בבית הבליעה , בלי מגע והיסט , וכבון שתחבו לו חברו בפיו , ולעולם הכתוב כולל גם האוכל נבלת בהמה טהורה וטמאה , ומדבר כדרך האוכלים שנוגע ונושא מה שהוא אוכל ונטמא במגע ובמשא לטמא בגדים , וכמו שכתבנו שם בשם רמב"ן ז"ל , וזכר טרפה שאסורה בשחיטה לאכילה , וכשמתה דין טומאתה שוה לכשרה שמתה , וכן נבלת בהמה טמאה שאינה יולאה בשחיטה מידי נבלה , ולדעת רבותינו נכתב טרפה ללמדנו שאין נבלת עוף טמא מטמא בבית הבליעה . באזרח , בין שתהיה בין האזרח , מבני ישראל עלמו , וכמו שפרשנו (לעיל ט"ו כ"ט) . ובגר , גר לדק , אבל גר תושב שאינו מקבל ברית אין לו דין זה , ואעפ"י שלא נאמר כאן אשר יגור בתוככם , אין לטעות , לפי שבפירוש התירה תורה נבלה וטרפה באכילה לגר תושב , שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה (דברים י"ד כ"א) , ואיך יטמא גוף ובגדים , ועוד שהענין מחובר למעל' באמרו וכל נפש אשר תאכל , ואמר שלפניו אמר ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אין לורך לכפול , וכללן במלת אזרח וגר , אבל בת"כ אמרו אי גר יכול אפילו גר תושב , ת"ל אזרח מה אזרח בן ברית אף גר בן ברית , והיא עולה על דעתם לומ' כן לפי שלא נאמר הגר בתוככם , וזה חזוק לדברנו (לעיל ט"ז כ"ט) : (טז) יכבס , בגדיו : ונשא עונו , אם אכל קדש או נכנס למקדש חייב כרת על טמואה זו ככל שאר הטומאות , ואמרו רבותינו על רחילת גופו בכרת , ועל כבוס בגדיו במלקות . עונו , פרשנוהו (לעיל ע"ז כ"א) , ולפי שאין עברה זו דומה לבא על הערוה או לאוכל איסור שילרו תקפו , שהן החטאים מדרכי ילר הלב , וזו אי אפשר אלא שיקל במחשבתו בקדש ובמקדש , לכן נקראת עון , וכן פרשנו (לעיל ה' י"ז) . יח

Text herunterladen