Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ערות אחי אביך לא תגלה. וּמַה הִיא עֶרְוָתוֹ? אל אשתו לא תקרב:
Die Blöße des Bruders deines Vaters enthülle nicht, und was ist seine Blöße? Seiner Frau nahe nicht.
ערות אחי אביך לא תגלה , אחי אביו מן האב , אבל אשת אחי אביו מן האם , ואשת אחי אמו בין מן האב בין מן האם , אינן אלא שניות מדברי סופרים , וכבר פרשנו ( פסוק ז' ) שלדעת יש מרבותנו בא לחייבו שתים משום זכר ומשום אחי אביו , ועל דרך הפשט יראה לי , לפי שמכאן ואילך מונה עריות שאינן שאר בשר כמו שפרשנו למעלה ( פסוק ו' ) , ואעפ"כ נחשבים לו כשאריו לפי שנשואות לשארו הקרוב לו , ודומה כשוכב עם בעליהן שהן שאר בשרו , הזכיר כן בפעם הראשון אמר ערות אחי אביך לא תגלה , ופירש הכונה , אל אשתו לא תקרב , שאם תקרב אליה יחשב לך כמגלה ערות אחי אב , וכמו שפי' רש"י ז"ל ערות אחי אביך לא תגלה , ומהו ערותו אל אשתו לא תקרב , והדבר ברור · דדתך היא , הוא דודך , והיא תשובה כמוהו וכדודתך היא וכמו שאמרנו , ובפי' ראב"ע ז"ל דודתך היא , תשובה היא כדודתך , אבל מה שכתב עוד והנה מה יעשו הסומכים במצות על התורה לבדה כי לא אסר הכתוב אשת אחי האם , ולא אם האב ולא אם האם , על כן אנחנו צריכין לקבלה , אם כונתו שלולי הקבלה היינו מתירים אותן לגמרי וגזרו עליהן בקבלה משום שניות , יפה דבר , אבל אם דעתו שהן אסורות מן התורה כעריות האמורות בפרשה , דברי שגגה הן , כי אין ערוה של תורה אלא המפורש בפרשה , וכן דעת מעתיקי התורה אין חולק על זה , ומסוף דבריו הכריחנו להאשים אותו , שאמר ויתכן שלא הזכיר אשת אחי האם כי נלמוד מאשת אחי האב והזכירה בפרשת קדושים , גם הנזכרות שלא הזכירם , הכתוב דבר על ההוה , ראינו שלדעתו כלן עריות הם , ואין זה אמת , והקבלה שנשען עליה סותרת דבריו , גם אמרו שהזכירה בפרשת קדושים , אינו כן , שנאמר ואיש אשר ישכב את דודתו ערות דודו גלה ( לקמן ך' ך' ) , וזו אשת אחי אביו , והכתוב סמך על המפורש בפרשה זו , ואומר אני כי יד איזו תלמוד שאינו הגון שלט בפי' החכם הזה וכתב דברי זרות הללו : ( טו ) ערות כלתך , שרשו כלל , שענינו הכללת , כמו כלילת יופי ( איכה ב' ט"ו ) , כליל תקטר ( לעיל ו' ט"ז ) , ומזה הענין כלל ופרט , ואמר רד"ק ז"ל בס' השרשים כלה קשוריה ( ירמי' ב' ל"ב ) , האשה בימי חופתה כל יפיה וכל תכשיטיה אז הם , ונקראת אפילו אחר החפה כלה לחמיה ולחמותה , ערות כלתך , כלתו אשת פנחס ( שמואל א' ד' י"ט ) , כמו שנקרא חתן כל ימיו לחמיו ולחמותו , ע"י אשתו שהיה חתן באמת , ולא ידעתי טעמו למה יקרא החתן כן תמיד , אף כי הכלה בעבור כלילת יפיה בימי חופתה , ולדעתי הבן בונה בית אביו אחריו להעמיד המשפחה , והבנין ע"י האשה , נקראת גם היא כלה שהיא כלולת הבית , ולכן נקראת כן לבד לחמיה וחמותה כי את ביתם תשכלל , אבל חתן על שם שמערב שתי המשפחות ולכן גם הוא נקרא כן תמיד · אשת בנך הוא , אעפ"י שאינה שארך אשת בנך היא , וערות בנך אתה מגלה , כמו שפרשנו ( פסוק י"ד ) , ורבותינו למדו לא אמרתי אלא בשיש לבנך אישות בה פרט לאנוסה ושפחה ונכרית , ויש ללמוד טעם מזה שאמר ערות כלתך , להוציא אלו , שאין בכלל כלה המשכללת הבית , אלא הנשואה כדת משה וישראל . ועם זה הותרה תמיהת הרא"ם ז"ל : (טז) ערות אשת אחיך לא תגלה , ואם אינכה שארך , ערות אחיך היא , וכמו שפרשנו (פסוק י"ד) , ובין מן האב בין מן האם , כמו אחותו שאסורה בין מן האב בין מן האם , לא כאשת דודו שאינה אלא בדודו מן האב . ובגמרא (יבמות דף) למדוהו מן ערות אחיו גלה (לקמן ך' כ"א) , ועוד אפרש בעז"ה (שם) :
