Die Torah - Die fünf Bücher Mose
הערה. גִּלָּה, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן עֶרְוָה גִּלּוּי הוּא, וְהַוָּי"ו יוֹרֶדֶת בַּתֵּיבָה לְשֵׁם דָּבָר כְּמוֹ זַעֲוָה מִגִּזְרַת וְלֹא קָם וְלֹא זָע (אסתר ה'), וְכֵן אַחֲוָה מִגִּזְרַת אָח. וְהַעֲרָאָה זוֹ נֶחְלְקוּ בָהּ רַבּוֹתֵינוּ, יֵשׁ אוֹמְרִים זוֹ נְשִׁיקַת שַׁמָּשׁ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים זוֹ הַכְנָסַת עֲטָרָה (יבמות נ"ה):
Hätte er entblößt, enthüllt, und so überall bedeutet ערוה enthüllen; das Waw tritt bei der Bildung des Nomens in das Wort, wie (Deut. 28, 25) זעוה Entsetzen von der Wurzel (Esth. 5, 9), er stand nicht auf und zitterte nicht vor ihm; ebenso אחוה Brüderlichkeit von אח; über diese Entblößung streiten unsere Lehrer; manche sagen, es sei schon eine äußerliche Berührung, und manche sagen, nur eine engere Verbindung darunter zu verstehen (Jeb. 55b).
את אשה דוה, לשון מחלה שהיא חולה מדם היוצא מגופה, וכולל דם נדות ודם זיבה, שבשתיהן היא דוה׃ את מקרה הערה, ת"א ז"ל ית קלנה גלי, גם רש"י ז"ל פי׳ הערה גלה, וכן כל לשון ערוה גלוי הוא, והוי"ו יורדת בתיבה לשם דבר, והדבר קשה שהוא עצמו וגלה את ערותה, ויכפול הכתוב דבר אחד בשני שמות של גלוי, כי על וגלה את ערותה ת"א ז"ל ויגלי ית עריתה, ועוד איך א"כ למדו רבותינו מהערה שאינו צריך גמר ביאה, ונחלקו על ההערא י"א זו נשיקת שמש, וי"א זו הכנסת עטרה, אם הערה גלוי כמו וגלה את ערותה, שנאמר בכל העריות ולא למדו ממנה מה שלמדו מן הערה, אבל לפרושנו על שם דבר ערוה, שהוא שם לאברים הנבראים באדם למשפכות, יהיה הערה פעל נגזר משם ערוה, מורה על הנגעת האבר במקור שלה, שהיא ערותה, ולפי שזה הוראתו למדנו שעל הנגיעה באבר זה במקור שלה, או בהכנסת מקצתו חייב, ומיוקים מהו הכנסתו שיתחייב עליו, ולכן חזר הכתוב וזכר בפרשה זו נדה, אעפ"י שלא הוסיף בעונש, כי כרת שלה אמור בפרשה שלמעלה, ללמדנו על ההערה שיתחייב בה, ויצאתה מן הכלל ללמד על כל העריות שבהערה לבד חייב, ומלשון חכמים שאמרו והערה בה, נרא׳ שלא פרשוהו גלוי אלא הכנסת אבר, ונכתב דין זה בנדה לפי שהיא אשתו המותרת לו, והייתי אומר שטע׳ הערוה הוא בעבור הזרע, שלא יוליד ממנה וילד הנולד בדם נדה, לכך פי׳ שעל ההערא לבד חייב, וכל שכן בכלן [°א"ה, לשון ערוה לדעת אנקלוס ורש"י ז"ל יפול על המקום הראוי להתכסות, והפעל ממנו על גלוי המקום ההוא, ויהי׳ א"כ באור הכתוב וגלה את ערותה, שהסיר הכסוי מעל המקום הראוי להתכסות, ורז"ל שדרשו לשון הערה על התחלת הביאה, פתרוהו מלשון דבקות, כמו שאמרו על כמער איש, כאיש המעורה בלויה שלו, כלומר הדבק באשתי פה כנגד פה (עיין רד"ק שרש ערה°]׃ והוא גלתה, לפי שאמר הערה, שמא תאמר הוא לבד חייב לפי שהערה, לכך אמר והיא גלתה את מקור דמיה, כדרך לגלות ערוה, כלומר אף היא חייבת שנתרצה שיערה בה, ואם הערה גלוי או דבקות היה אפשר לומר גם עליה והיא הערתה את מקור דמיה׃

V. 18. וגלה את ערותה in diesem Zustand ist die geschlechtliche Annäherung nichts als nackte Tierheit, wie jedes גלוי ערוה bei allen andern את מקורה – .עריות הערה, siehe Jebamot 54a. – והיא גלתה וגו׳. Auch hier scheint durch את מקורה הערה והיא גלתה וגו׳ ebenso wie oben bei אחותו gesagt zu sein, daß die כרת-Strafe nur eintritt, wenn sie des Zustandes und des Unrechts bewusst waren (siehe das dort Bemerkte). Es steht aber hier נדה unmittelbar nach אחותו, vielleicht um zu sagen, daß in der jüdischen Ehe Zeiten eintreten, in welchen Mann und Frau nur wie Bruder und Schwester zusammen leben. Ein Verhältnis, das, weit entfernt von irgend einer Schmälerung der Innigkeit der Ehe, vielmehr ganz geeignet ist, diese Innigkeit noch inniger zu machen und sie stets geistig und sittlich zu heben.