Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
דַּבֵּ֥ר אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ מִֽזַּרְעֲךָ֞ לְדֹרֹתָ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם לֹ֣א יִקְרַ֔ב לְהַקְרִ֖יב לֶ֥חֶם אֱלֹהָֽיו׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Sprich zu Aharon: Ein Mann von deiner Nachkommenschaft für alle Zukunft, an welchem ein Leibesfehler sein wird, soll nicht nahen, ein Opfer seines Gottes nahe zu bringen.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Sage Aaron Folgendes: Wenn jemand von deinen Nachkommen in künftigen Zeiten einen Leibesfehler haben wird, soll er nicht herbeikommen, Opferspeise seines Gottes darzubringen.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Rede zu Ahron also: Jemand von deinem Samen in künftigen Geschlechtern, an dem ein Leibesfehler, darf nicht herantreten, seines Gottes Brot darzubringen.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
זאגע אהרן פֿאלגענדעס : ווען יעמאנד פֿאן דיינען נאכקאממען אין קינפֿטיגען צייטען איינען לייבספֿעהלער האבען ווירד , זאלל ער ניכט הערבייא קאממען , אפפֿעראפפֿערשפייזע זיינעס גאטטעס דארצובריינגען ;
Onkelos
מַלֵל עִם אַהֲרֹן לְמֵימָר גְבַר מִבְּנָיִךְ לְדָרֵיהוֹן דִי יְהֵּי בֵהּ מוּמָא לָא יִקְרַב לְקָרָבָא קֻרְבָּנָא קֳדָם אֱלָהֵהּ
Raschi

לחם אלהיו. מַאֲכַל אֱלֹהָיו, כָּל סְעוּדָה קְרוּיָה לֶחֶם, כְּמוֹ "עֲבַד לְחֶם רַב" (דניאל ה'):

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Die Speise seines Gottes, die Speise seines Gottes; jede Mahlzeit wird לחם genannt, wie (Dan. 5, 1), bereitete ein großes Mahl.

Biur von Moses Mendelssohn

דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך , בפרשיות שלמעלה אמר אל אהרן ואל בניו , לפי שמצוה על הקרבנות וביוצא , שהן תפארת למשפחה זו , אבל בפרשה זו המדברת על המומין , אילו אמר אל אהרן ואל בניו , היה צריך לומר איש מכם לדורותיכם ולא ירצה להזהיר את אהרן עצמו על המומין , כי אהרן קדוש ה' כלו יפה ומום אין בו , ובת"כ שאמרו כל איש מה ת"ל לפי שנאמר זרע אהרן , אין לי אלא זרעו , אהרן עצמו מניין ת"ל כל אשר בו מום , פי' עצמו הכהן הגדול תחתיו מבניו וכמו שיתבאר , מפי' רמב"ן ז"ל , ונכון הוא· אשר יהיה בו מום , חסרון גלוי בגוף שנראה לעין שאינו תמים , וכן ומוכיח לרשע מומו (משלי ט' ז') , פי' מברר לו מומו שנראה לכל , ואעפ"כ לוקח לו קלון , וכ"ש יוסר רשע , וזה פרשנוהו בס' מעין גנים ברמבה , וכן כלך יפה רעיתי ומום אין בך (ש"ה ד' ז') , שכן קראה יונתי תמתי , ובל"א (פעהלר) , ומלת יהיה נגד מלת לדורותם , ובין שנולד כן ממעי אמו , ובין שנולד תמים ונתחדש בו מום אסור להקריב · לא יקרב להקריב , רבותינו בת"כ למדו מן המקראות שחייבים על כל העבודות על ההזאות ועל ההקטרות של כל מיני הקרבנות , ואמרו עוד מניין לרבות היציקות והבלילות והתנופות וההגשות וכו' ת"ל לא יגש להקריב , יכול יהו חייבים על כלם , ת"ל לחם, מה לחם מיוחד שהוא משום עבודה , יצאו אלו שאינו משום עבודה , שכבר פרשנו (פרשה ב' ב') שהיציקה והבלילה וכל הקודם לקמיצה כשר בזר , וכמו שאמרו ( מנחות דף י"ח ע"ב) לימד על יציקה ובלילה שכשרה בזר וכן פסק רמב"ם ז"ל (מ"ק פ' י"ב ה' ך"ג) וכל מעשיהן כשרין בזר עד שיבואו לבית הקמיצה , וא"כ כהן בעל מום גרוע מזר שאסור גם באלה , ואל תתמה על זה , כי זר אפילו בעל מום עושה מה שהתירו התורה לעשות , שאינו עובד בתורת כהן , אבל בעל מום כהן כשעושה כן נראה שבא בתורת כהונתו , וזה חולין כלפי מעלה , ולכן כל מה שעוש' במקדש פוסל את המעשה , ועל זה נאמר כאן לא יקרב להקריב לחם אלהיו , וכן (פסוק י"ח) לא יקרב , ועוד (פסוק ך"א) לא יגש להקריב את אשי ה' , לא אמר באחד מהן לא יקריב , אבל הוסיף פעם לא יקרב ופעם לא יגש , ללמד שלא יקרב ולא יגש לעשות דבר הצריך להעשות בקרבנו' הבאים להקריב על המזבח , ולכן שנינו ( מדות פ"ב ה' ) מזרחית צפונית היא היתה לשכת העצים , ששם הכהנים בעלי מומין מתליעים בעצים וכו' שלפי שאסור להן לסייע בשום עבודה אפילו מה שכשר בזר , היו עוסקים במלאכה זו , כך נראה לי , וראיה ממה ששנינו (חולין פ"א ו') כשר בכהנים פסול בלוים , כשר בלוים פסול בכהנים , כי בעל מום כשר בלוים ופסול בכהנים , והרי הלוים משוררים אפילו בעלי מומין , ואילו בכהנים גם כמו זאת אסור בבעלי מומין , שכן נאמר ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות , ותניא (ספרי פ' בהעלותך) · ר' עקיבא אומר תמימין ולא בעלי מומין , ור' טרפון הודה לדבריו , ולכן לא הבנתי מה שכת' רמב"ם ז"ל (ביאת מקדש פ"ט ה') אבל היוצק והבולל וכו' אעפ"י שנפסלו והרי הוא מוזהר על כל אלו ולוקה אינו חייב מיתה , אולי שאינו שב על יוצק ובולל , ומפרשי ספרי ז"ל לא אמרו על זה דבר , וכן תמה על הרב ר' ע מברטנורא ז"ל ( זבחים דף קי"ב ע"ב) שעל מה ששנו ואין חייבין עליו לא משום זרות וכו' , פירש אינו חייב מיתה אעפ"י שנפסל אותו דבר שעבד בו , גם הרב בעל משנה למלך ז"ל ( פ"ב מהלכות תמידין ומוספין) התעורר איך יהיה הזר טוב מבעל מום , ולא האריך בזה , כי הנראה לדעתנו לפשט הכתוב כתבנו · לחם אלהיו , מאכל אלהיו כל סעודה קרויה לחם , כמו עבד לחם רב , לשון רש"י ז"ל , ולכן כולל כל הקרב למזבח :

Text herunterladen