Die Torah - Die fünf Bücher Mose
לחם אלהיו. מַאֲכַל אֱלֹהָיו, כָּל סְעוּדָה קְרוּיָה לֶחֶם, כְּמוֹ "עֲבַד לְחֶם רַב" (דניאל ה'):
Die Speise seines Gottes, die Speise seines Gottes; jede Mahlzeit wird לחם genannt, wie (Dan. 5, 1), bereitete ein großes Mahl.
דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך , בפרשיות שלמעלה אמר אל אהרן ואל בניו , לפי שמצוה על הקרבנות וביוצא , שהן תפארת למשפחה זו , אבל בפרשה זו המדברת על המומין , אילו אמר אל אהרן ואל בניו , היה צריך לומר איש מכם לדורותיכם ולא ירצה להזהיר את אהרן עצמו על המומין , כי אהרן קדוש ה' כלו יפה ומום אין בו , ובת"כ שאמרו כל איש מה ת"ל לפי שנאמר זרע אהרן , אין לי אלא זרעו , אהרן עצמו מניין ת"ל כל אשר בו מום , פי' עצמו הכהן הגדול תחתיו מבניו וכמו שיתבאר , מפי' רמב"ן ז"ל , ונכון הוא· אשר יהיה בו מום , חסרון גלוי בגוף שנראה לעין שאינו תמים , וכן ומוכיח לרשע מומו (משלי ט' ז') , פי' מברר לו מומו שנראה לכל , ואעפ"כ לוקח לו קלון , וכ"ש יוסר רשע , וזה פרשנוהו בס' מעין גנים ברמבה , וכן כלך יפה רעיתי ומום אין בך (ש"ה ד' ז') , שכן קראה יונתי תמתי , ובל"א (פעהלר) , ומלת יהיה נגד מלת לדורותם , ובין שנולד כן ממעי אמו , ובין שנולד תמים ונתחדש בו מום אסור להקריב · לא יקרב להקריב , רבותינו בת"כ למדו מן המקראות שחייבים על כל העבודות על ההזאות ועל ההקטרות של כל מיני הקרבנות , ואמרו עוד מניין לרבות היציקות והבלילות והתנופות וההגשות וכו' ת"ל לא יגש להקריב , יכול יהו חייבים על כלם , ת"ל לחם, מה לחם מיוחד שהוא משום עבודה , יצאו אלו שאינו משום עבודה , שכבר פרשנו (פרשה ב' ב') שהיציקה והבלילה וכל הקודם לקמיצה כשר בזר , וכמו שאמרו ( מנחות דף י"ח ע"ב) לימד על יציקה ובלילה שכשרה בזר וכן פסק רמב"ם ז"ל (מ"ק פ' י"ב ה' ך"ג) וכל מעשיהן כשרין בזר עד שיבואו לבית הקמיצה , וא"כ כהן בעל מום גרוע מזר שאסור גם באלה , ואל תתמה על זה , כי זר אפילו בעל מום עושה מה שהתירו התורה לעשות , שאינו עובד בתורת כהן , אבל בעל מום כהן כשעושה כן נראה שבא בתורת כהונתו , וזה חולין כלפי מעלה , ולכן כל מה שעוש' במקדש פוסל את המעשה , ועל זה נאמר כאן לא יקרב להקריב לחם אלהיו , וכן (פסוק י"ח) לא יקרב , ועוד (פסוק ך"א) לא יגש להקריב את אשי ה' , לא אמר באחד מהן לא יקריב , אבל הוסיף פעם לא יקרב ופעם לא יגש , ללמד שלא יקרב ולא יגש לעשות דבר הצריך להעשות בקרבנו' הבאים להקריב על המזבח , ולכן שנינו ( מדות פ"ב ה' ) מזרחית צפונית היא היתה לשכת העצים , ששם הכהנים בעלי מומין מתליעים בעצים וכו' שלפי שאסור להן לסייע בשום עבודה אפילו מה שכשר בזר , היו עוסקים במלאכה זו , כך נראה לי , וראיה ממה ששנינו (חולין פ"א ו') כשר בכהנים פסול בלוים , כשר בלוים פסול בכהנים , כי בעל מום כשר בלוים ופסול בכהנים , והרי הלוים משוררים אפילו בעלי מומין , ואילו בכהנים גם כמו זאת אסור בבעלי מומין , שכן נאמר ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות , ותניא (ספרי פ' בהעלותך) · ר' עקיבא אומר תמימין ולא בעלי מומין , ור' טרפון הודה לדבריו , ולכן לא הבנתי מה שכת' רמב"ם ז"ל (ביאת מקדש פ"ט ה') אבל היוצק והבולל וכו' אעפ"י שנפסלו והרי הוא מוזהר על כל אלו ולוקה אינו חייב מיתה , אולי שאינו שב על יוצק ובולל , ומפרשי ספרי ז"ל לא אמרו על זה דבר , וכן תמה על הרב ר' ע מברטנורא ז"ל ( זבחים דף קי"ב ע"ב) שעל מה ששנו ואין חייבין עליו לא משום זרות וכו' , פירש אינו חייב מיתה אעפ"י שנפסל אותו דבר שעבד בו , גם הרב בעל משנה למלך ז"ל ( פ"ב מהלכות תמידין ומוספין) התעורר איך יהיה הזר טוב מבעל מום , ולא האריך בזה , כי הנראה לדעתנו לפשט הכתוב כתבנו · לחם אלהיו , מאכל אלהיו כל סעודה קרויה לחם , כמו עבד לחם רב , לשון רש"י ז"ל , ולכן כולל כל הקרב למזבח :
