Die Torah - Die fünf Bücher Mose
לא יאכל קדש. בִּתְרוּמָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכָּל הָעִנְיָן דִּבֵּר בָּהּ:
תושב כהן ושכיר. תּוֹשָׁבוֹ שֶׁל כֹּהֵן וּשְׂכִירוֹ, לְפִיכָךְ "תּוֹשַׁב" זֶה נָקוּד פַּתָּח, לְפִי שֶׁהוּא דָּבוּק; וְאֵיזֶהוּ תּוֹשָׁב? זֶה נִרְצָע שֶׁהוּא קָנוּי לוֹ עַד הַיּוֹבֵל, וְאֵיזֶהוּ שָֹכִיר? זֶה קָנוּי קִנְיַן שָׁנִים שֶׁיּוֹצֵא בְשֵׁשׁ, בָּא הַכָּתוּב וְלִמֶּדְךָ כָּאן שֶׁאֵין גּוּפוֹ קָנוּי לַאֲדוֹנָיו לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתוֹ (ספרא; יבמות ע'):
Esse nichts Heiliges, der Vers spricht von der Hebe; denn der ganze Abschnitt spricht davon. Der Beisasse eines Kohen und der Mietling, der Beisasse eines Kohen und sein Mietling; darum ist תרשב mit Patach punktiert, weil es mit dem nächsten Worte verbunden ist; und wer ist dieser Beisasse? Der gepfriemte jüdische Knecht, der ihm bis zum Jobeljahr gehört; und wer ist der Mietling? Derjenige, der ihm nur eine Anzahl von Jahren gehört, indem er nach sechs Jahren frei ausgeht; der Vers kommt und lehrt dich hier, daß er nicht leibeigen seinem Herrn gehört, um von seiner Hebe essen zu dürfen (Tor. koh.).
וכל זר, שאינו מזרע אהרן: לא יאכל קדש, בתרומה הכתוב מדבר, שכל הענין דבר בה, מפי' רש"י ז"ל, ולא תוכל לפרש שמלת קודש כולל כל הקדשים, שאם כן בכללן גם קדשים קלים ומעשר שנקרא קדש, והן מותרין לזר · תושב כהן ושכיר, לפי הפשט תושב כמו גר תושב שאינו עברי, ותושב כהן גוי שיושב בביתו של כהן וסומך על שלחנו, וכן שכיר שנשכר לחרוש חרישו ולעבוד עבודתו, ואעפ"י שהן אוכלי לחמו, בתרומה לא יאכלו, וכן תושב ושכיר לא יאכל בו (שמות י"ב מ"ד), באמור בפסח, שאין לפרשו שם על עבד עברי נרצע או יוצא בשש, שישראל גמור הוא, וכן שנו שם במכילתא תושב זה גר תושב ושכיר גוי, וכן כולל תושב ושכיר ישראל, שיושב בבית כהן ואוכל לחמו, או שכירו, אבל אם קנה עבד עברי אפשר לומר שיאכל בו, אבל מכתוב הסמוך אנו למדין שלא התירה תורה לאכול בתרומה אלא עבד כנעני, וכמו שאפרש, וא"כ גם עבד עברי בכלל תושב כהן ושכיר הוא, ויהיה תושב נרצע שהוא עמו עד היובל, ושכיר יוצא בשש, וכל שכן תושב ושכיר גוי או ישראל שאינן עבדיו שלא יאכלו בתרומה, ורש"י ז"ל שכתב איזהו תושב זה נרצע שהוא קנוי לו עד היובל, ואיזהו שכיר שהוא קנוי קנין שנים שיוצא בשש, ובא הכתוב ולמדך כאן שאין גופו קנוי לאדוניו שיאכל בתרומתו, אינו חולק על דברינו, אבל תופס זה שבאין האחרים ממנו בק"ו, לא שאין תושב ושכיר אלא נרצע ויוצא בשש, גראיה שבברייתא אמר יצוא שכיר מק"ו מתושב, והשיבו אילו נאמר תושב לבד הייתי אומר זה קנוי קנין שנים, ועוד שאמרו יכול אפילו קנה ע"ע יאכל בתרומה, ת"ל קנין כספו וכו', ולא נוכל לומר כן אם משמעות תושב ושכיר ע"ע היוצא בשש או ביובל, ומעתה תבין דברי רמב"ם ז"ל שכתב (הלכות תרומות פ"ו ה') הזר אסור לאכול תרומה שנאמר וכל זר לא יאכל קדש, אפילו היה תושב כהן או שכירו שנאמר תושב כהן ושכיר לא יאכל בו, תושב זה שכיר עולם, שכיר זה שנים, ועבד עברי הרי הוא כתושב ושכיר, והרבה נתקשה הרב בעל כ"מ ז"ל בלשון זה, ומפשט הכתוב שפרשנו נכונים דבריו מאד · תושב כהן ושכיר, תושבו של כהן ושכירו, לפיכך תושב זה נקוד פת"ח לפי שהוא דבק. מפי' רש"י ז"ל, כלומר לא אם התושב או השכיר עצמו כהן:

V. 10. זר ist jeder Nichtkohen. קדש ist hier wie in dem ganzen Zusammenhange vorher und nachher תושב כהן – .תרומה ist der dem Hause eines Kohen bleibend angehörig gewordene Nichtkohen, קנוי קנין עולם, z. B. ein עבד עברי שנרצע (Schmot 21, 6). שכיר ist der nur auf Jahre in Mietverhältnis zu ihm stehende, קנוי קנין שנים z. B. ein עבד עברי יוצא בשש (daselbst 21, 2; Jebamot 70a). Beide gehören nur mit ihrer Arbeitskraft, nicht aber mit ihrer Persönlichkeit dem Herrn, לא קני ליה רביה. Obgleich, um frei zu werden, auch der עבד עברי des Freibriefs, גט שחרור, bedarf (תזוכפו׳ daselbst 70b), so geht er doch nicht also in die Persönlichkeit des כהן auf, daß er den Charakter eines זר verlöre.