Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וְאִ֕ישׁ כִּֽי־יֹאכַ֥ל קֹ֖דֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְיָסַ֤ף חֲמִֽשִׁיתוֹ֙ עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן לַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַקֹּֽדֶשׁ׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Wenn aber jemand Heiliges im Irrtum ißt, so hat er dessen fünften Teil hinzuzufügen und gibt dem Priester das Heilige.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Wenn Jemand etwas Heiliges aus Irrthum genießt: so soll er den fünften Theil dazu legen, und so dem Priester das Heilige erstatten.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Wenn jemand versehentlich Heiliges ißt, so füge er ein Fünftel dazu und gebe es dem Priester samt dem Heiligen.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
ווען יעמאנד עטוואס הייליגעס אויס אירטום געניסט, זא זאלל ער דען פינפטען טייל דאצו לעגען, אונד זא דעם פריסטער דאז הייליגע ערשטאטטען·
Onkelos
וּגְבַר אֲרֵי יֵיכוּל קוּדְשָׁא בְּשָׁלוּ וְיוֹסֵף חוּמְשֵׁהּ עֲלוֹהִי וְיִתֵּן לְכַהֲנָא יָת קוּדְשָׁא
Raschi

כי יאכל קדש. תְּרוּמָה:

ונתן לכהן את הקדש. דָּבָר הָרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ, שֶׁאֵינוֹ פוֹרֵעַ לוֹ מָעוֹת, אֶלָּא פֵּרוֹת שֶׁל חֻלִּין וְהֵן נַעֲשִֹין תְּרוּמָה (פסחים ל"ב):

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Der Heiliges ißt, Hebe. Gebe er dem Kohen das Heilige, etwas, das geeignet ist, heilig zu werden; er zahle ihm nicht mit Geld, sondern mit Früchten vom Unheiligen; und diese werden dafür Hebe (Tor. koh.).

Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch

V. 14. ואיש כי יאכל קדש, dies קדש ist תרומה, wovon überhaupt zunächst der ganze Abschnitt spricht. Der Genuss von קדשי מזבח und קדשי בדק הבית fällt unter den Begriff מעילה, der Kap. 5, 14 f. besprochen ist. Hier spricht das Gesetz von זר שאכל תרומה und bestimmt, daß, wenn בשונג, er קרן oder חומש zu erstatten hat, und zwar: ונתן לכהן את הקדש das von ihm zu zahlende קרן וחומש soll wieder קדש, d. i. תרומה werden, er hat somit דבר הראוי להיות קדש, d.h. פירות של חולין zu zahlen die dann תרומה werden. Peßachim 32 a wird die Frage behandelt, ob diese in Früchten zu leistende Zahlung לפי מדה משלם oder לפי דמים משלם, ob dabei das Quantum der בשונג genossenen תרומה oder der Wert in Betracht zu ziehen sei. Hätte jemand z. B. תרומת המץ בפסח בשונג gegessen, das, als אסור בהנאה ,חמץ בפסח und daher völlig wertlos ist, so würde er, wenn er לפי מדה משלם, gleichwohl קרן וחומש zu ersetzen haben, wenn aber לפי דמים משלם, fiele jeder Ersatz weg. Diese קרן וחומש-Zahlung ist nicht sowohl als Entschädigung des כהן, sondern als sühnende Wiederherstellung (כפרה) des תרומה Heiligtums zu begreifen, gegen das man sich irrtümlich vergangen, weshalb auch אם רצה הכהן למחול אינו מוחל, es nicht in der Befugnis des כהן steht, darauf Verzicht zu leisten. Es ist auch nur das קרן demselben כהן zu geben, dessen Eigentum die genossene תרומה gewesen, das חמש aber jedem beliebigen כהן (Terumot VI, 1, 2 תוספ׳; Peßachim 29 a ד׳׳ה מאן יש אומרים). Wer במזיד תרומה isst, hat nur einfach dem כהן den Wert zu ersetzen, dieses תשלומיו bleibt חולין und אם רצה הכהן למחול מוחל, der כהן kann auf den Ersatz verzichten. Diese Ersatzpflicht במזיד tritt jedoch nur ein, wenn wegen mangelnder התראה die מלקות-Strafe entfällt, sonst findet מלקות und nicht תשלומין statt, nach dem Kanon דאינו לוקה ומשלם, nach welchem ein Verbrechen nie aus zwei Gesichtspunkten, dem kriminalrechtlichen und zivilrechtlichen, zugleich bestraft wird, משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, siehe zu Dewarim 25, 2 und כל לא משלם (Ketubot 32a-b) – Baba Mezia 99b wird diese חמש-Pflicht nur auf אכילת תרומה beschränkt, מזיק תרומה, genussloses Zerstören ist frei von כי יאכל ,חומש פרט למזיק ,חמש, ja nach תוספ׳ daselbst, ist מזיק תרומה wie jede Heiligtumsbeschädigung מן התורה von jedem Ersatz frei, נזקין להדיוט ואין נזקין להקדש (siehe zu Schmot Kap. 21, 36 .Über חומש siehe zu Kap. 6, 16).

Biur von Moses Mendelssohn

ואיש, פרט לקטן· כי יאכל קדש, תרומה, אבל אוכל קדשי קדשים לאחר זריקת דמן בשוגג משלם את הקרן לכהני', והכהנים לוקחין בדמיו שלמים כן שנו בת"כ: חמישיתו, שיהא הוא וחומשו חמשה, נמצא מוסיף רביעית ממה שנהנה · ונתן לכהן את הקדש, אילו אמר לבד ונתן לכהן, הייתי שומעים שצריך לשלם קרן וחומש לכהן אבל מה שנותן לו אינו תרומה, לכך אמר את הקדש, שעל הקרן והחומש חל קדושת תרומה, ואם כן צריך לשלם לו דבר הראוי להיות קדש, שאינו פורע לו מעות, אלא פירות של חולין והן נעשין תרומה: (טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל, פי' רש"י ז"ל להאכילן לזרים, ורמב"ן ז"ל טען עליו שלא הוזכר לאו זה בתלמוד. אלא אסור הוא לעשות כן כמו בשאר כל האסרין, ויפה טען, ותשובת הרא"ס ז"ל על טענה זו אינה מתבררת לי, ורמב"ן ז"ל פי' טעם הכתוב כי בני ישראל נמשך למעלה, והוא אזהרה שנית בזר שלא יאכל קדש בעבור שירצה להזכיר בו העונש, ואמר והשיאו אותם את עצמם כאשר יאכלו את קדשיהם, ולפירושו היה ראוי לומר ולא יחללו את קדשיהם, ואם לתקן זה אמר כי בני ישראל נמשך למעלה, וכאילו שעור הכתוב ולא יחללו בני ישראל את וגו' הרי מלת קדשי סמוך, ועוד עונש זר האוכל תרומה מפורש למעלה ומתו בו כי יחללוהו, וכאן העונש סתום, ולפי פשט הכתוב נראה לי שמושב על ראש הענין, תחלה אמר וינזרו מקדשי ב"י ולא יחללו את שם קדשי, · כולל כל הקדשים כמו שפירשנו שם, שיפרשו מהן בטומאתן, ואח"כ זכר דיני התרומה ושאסורה לזרים, לכן חתם הענין ולא יחללו את קדשי ב"י, שיפרשו מהן בטומאתן כי על קדשי מזבח כבר אמר אשר הם מקדישי' לי, ופרשנו טעמו שהקרבן כלו יקדישו לגבוה, להקריב ממנו חלב ודם על המזבח, לכן הנשאר ממנו לאכילה קדושת הקרבן עליו ולפי שאין הדבר כן בתרומה, שאין ממנה דבר לגבוה, שהרי מתחלה מפרישים אותה להיות ללחמו של כהן, שמא תאמר אין בזה חלול קודש כשיאכלוה בטומאה, חזר ופי' את אשר ירימו לה', שגם התרומה ירימוה קדש לה', אלא שהשם נתנה במתנה לזרע אהרן, בתנאי שינהגו בה בקדושה, כמו בשר הקדשים שהוא קדש ונתן להם משלחן גבוה: (טז) והשיאו אותם עון אשמה, אם יאכלו התרומה בטומאת הגוף, כמו שאוכלים לחם חולין שלהם יטענו עלעצמם עון אשמה, כי אני ה' מקדשם, והיו קדש, וכן תרגם אנקלוס ז"ל ויקבלון עליהון עויין חובין, במיכליהון בסואבא ית קדשיהון, וזה כדעת ר' ישמעאל שהיה דורש שלשה אותם בתורה שמדברים באדם עצמו, וזה אחד מהן, ורש"י ז"ל פי' את עצמם יטענו עון, באכלם את קדשים שהובדלו לשם תרומה וקדשו ונאסרו עליהן, לשטתו פי' שהב אם יאכילום לזרים, אבל מלת באכלם משמעותו על הכהנים כמו ולא יחללו, ורבותינו ז"ל דרשו עוד מפסוק זה אזהרה לאוכל טבל קודש שניטלה הימנו תרומה גדולה ותרומת מעשר, ואמרו את אשר ירימו לה' בעתידין לתרום הכתוב מדבר: עון אשמה, עון שיאשם בו, שיתחייב עליו דין, כי המחלל קודש נקרא עון, שמושב מחשבות קלות ראש על עניני קדש, וכמ"ש (פרשה ז' א'): כי אני ה' מקדשם, לכן עון גדול ביד המחללם:

Text herunterladen