Die Torah - Die fünf Bücher Mose
בכל שרץ אשר יטמא לו. בְּשִׁעוּר הָרָאוּי לְטַמֵּא — בְּכָעֲדָשָׁה (חגיגה י"א):
או באדם. בְּמֵת:
אשר יטמא לו. בְּשִׁעוּרוֹ לְטַמֵּא וְזֶהוּ כַּזַּיִת (אהלות פ"ב):
לכל טמאתו. לְרַבּוֹת נוֹגֵעַ בְּזָב וְזָבָה נִדָּה וְיוֹלֶדֶת:
An jedem Kriechtier, das für ihn unrein ist, (Tor. koh.) an dem Quantum, das geeignet ist, unrein zu machen, an der Größe einer Linse. Oder an einem Menschen, an einer Leiche. Der für ihn unrein ist, gleich seinem Quantum, das unrein macht; das ist soviel wie eine Olive. An jeder Unreinheit von ihm, fügt denjenigen hinzu, der einen Flußsüchtigen, eine Flußsüchtige, eine Nidda oder eine Gebärende berührt (Tor. koh.).
בכל שרץ אשר יטמא לו , שהן שמנה שרצים המטמאים במותם , המפורשים בפרשת ויהי ביום השמיני , אבל רבותינו דרשוהו על השעורין , שאם נגע בכזית מן המת או מן הנבלה ובכעדשה מן השרץ , שהן שעוריהן לטומאה , אסור באכילת קדשים · או באדם אשר יטמא לו , לפי הפשט שנגע בזב או במצורע נדה וזבה , שהרי כל המנויין הן בעלי טומאת ערב , וזהו אשר יטמא לו כלומר שנגע באדם טמא , כמו בכל שרץ אשר יטמא לו , כי על המת אין לומר אשר יטמא לו , שכל מת מטמא , והנוגע במת טמא שבעה וצריך הזאה שלישי ושביעי , אין צורך שיזכירנו הכתוב , כי מפורש טהרתו בפרשת חקת לענין ביאת מקדש שהוא עם אכילת קדשים , ואם הזכירו היה צריך להזכיר טומאת שבעה והזאה , כי איך יאמר אחריו נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב , אבל בת"כ דרשו אדם זה המת , לכל טמאתו לרבות זבין וזבות נדה ויולדת , ואין ספק שמלת אדם כולל גם המת , והדין אמת · לכל מיני טומאה שהאדם מטמא כגון זב ומצורע ובועל נדה , כשנגע באחד מבעלי הטומאות הללו דינו כמפורש בענין :

V. 5. שרץ אשר יטמא לו, wenn auch nur ein Teil von שרץ, sobald es den für טומאה erforderlichen כעדשה ,שיעור, hat. באדם אשר יטמא לו dürfte vielleicht jeden ראשון ausschließen, der wohl טמא ist, aber für einen ihn berührenden Menschen nicht מטמא ist, da לכל טומאתו – .אין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה umfasst alle אב הטומאה Zustände des Menschen, die noch nicht genannt sind, wie נדה זבה יולדת ובועל נדה.