Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וקלי. קֶמַח עָשׂוּי מִכַּרְמֶל רַךְ שֶׁמְּיַבְּשִׁין אוֹתוֹ בַּתַּנּוּר:
וכרמל. הֵן קְלָיוֹת, שֶׁקּוֹרִין גרניי"ליש:
בכל משבתיכם. נֶחְלְקוּ בוֹ חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל, יֵשׁ שֶׁלָּמְדוּ מִכָּאן שֶׁהֶחָדָשׁ נוֹהֵג בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְיֵ"אֹ לֹא בָא אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ עַל הֶחָדָשׁ אֶלָּא לְאַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה, מִשֶּׁכִּבְּשׁוּ וְחִלְּקוּ (קידושין ל"ז):
Und Geröstetes, Mehl, das aus frischen, im Ofen getrockneten Körnern gemacht wird. Und Körner, das sind geröstete Körner, die man Körner nennt. An allen euren Wohnsitzen, die Weisen Jisraels sind darüber verschiedener Ansicht; manche lernen von hier, daß das Verbot des neuen Getreides auch im Auslande zu beobachten sei, und manche sagen, der Vers lehrt nur, daß das neue Getreide ihnen erst nach der Einnahme und Niederlassung verboten war, nachdem sie das Land erobert und verteilt hatten (Kid. 37a).
ולחם וקלי וכרמל , קלי קמח עשוי מכרמל רך שמייבשין אותו בתנור , כרמל הן קליות שקורין גרניי' ליס , [°נראה שצ"ל גריליי'ס , והוא בל"א (גרעסטע) , ויהיה שם הקליות העשויות ממיני דגן בעודן רכות כרמל , והקמח העשוי מכרמל יקרא קלי°] , מפי' רש"י ז"ל , וקלי כמו קלוי באש (פרשה ב' י"ד) , שהוא על המעשה וקלי שם התואר , וכן פי' רד"ק ז"ל בשרשיו · לא תאכלו , אפילו למצות מנה · עד עצם היום הזה , לשון עצם היום אפרש בענין (פסוק כ"א) שהוא על יום של מעשה בראשית , שהוא מערב ועד ערב , ויתכן כן לדעת רבן יוחנן בן זכאי שהרס והתקין משחרב המקדש שיהא יום הנף כלו אסור , ושאסירו מן התורה , ועד עצם היום הזה ועד בכלל , ובזמן הבית העומר מתירו , ועליו נאמר עד הביאכם את קרבן אלהיכם , ולדעת האומר עד ולא עד בכלל , ובזמן הבית עומר מתיר , ובזמן שאין בה"מ קיים האיר מזרח מתיר וכמ"ש (מנחות דף ס"ח ע"א) ופי' רש"י ז"ל עד עצם היום עד מראה היום , ולדעת ר' יהודה פי' עצם היום , עצמו של יום , סוף סוף מודים כלם שעצם היום על יום של מ"ב , שכן כתוב בעצרת וביה"כ וכמו שיתבאר שם , ואפשר שגם לדעת זו הלילה היתה בכלל היתר , אלא לפי שאמר עד הביאכם את קרבן אלהיכם , לא נתיר בזמן שאין בה"מ קיים אלא השעה הראויה להבאת קרבן , והוא משהאיר המזרח , ולכל הדיעות הוצרך לומר כאן עד עצם היום הזה כמ"ש (פסוק כ"א) , ולא מתחלת היום , אלא עד הביאכם וגו' עד שקרב העומר , וזהו עד הביאכם קרבן אלהיכם , אבל אין הקרבת הכבש מעכב , וכן שנו בת"כ · חקת עולם , ליום זה לא לפניו ולא לאחריו , ומלת חוק בארנוהו (פרשה ג' י"ז) · בכל משבתיכם , נחלקו בו חכמי ישראל , יש שלמדו מכאן שהחדש נוהג בח"ל , וי"א שלא בא אלא ללמד שלא נלטוו על החדש אלא לאחר ירושה וישיבה משכבשו וחלקו , מפי' רש"י ז"ל , ולסברא ראשונה יפה אמר לא תאכלו עד עצם היום הזה , אעפ"י שאין עומר בעבור הזמן הזה , וחזר ואמר עד הביאכם לזמן שבית המקדש קיים : (טו) וספרתם לכם , כל אחד ואחד כך שנוי בת"כ , אבל בשמטה נאמר וספרת לך , שהוא בית דין סופרין ומברכין · ממחרת השבת , כמו שפרשנו מחרת ראשון בשבוע של ימי החג , שמתחיל מליל ט"ז בניסן , שמלות הספירה בלילה , ואילו אמר לבד מיום הביאכם את עומר התנופה , הייתי אומר שהספירה ביום , ואילו אמר ממחרת השבת לבד , הייתי אומר שהוא מחרת למחרת הנאמר תחלה ויתחיל לספור מי"ז , לכך נאמר מיום הביאכם וגו' וכן הוא אומר מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבע שבועות (דברים ט"ז ט') , כלומר מעת שאתה רשאי להניף חרמש על הקמה , שהוא ליל קצירת העומר , שצריך להיות ראשית הקציר , ומאותו זמן תחל לספור · שבע שבתות , כתרגומו שבע שבוען , ובמשנה תורה נאמר שבעה שבעות תספר לך (שם שם) , ונקרא שבוע של ימים שבת , בעבור שבכל שבוע יום שבת , ולפי שאמר למעלה על שבעת ימי החג ממחרת השבת , קורא לכל השבועות שסופרין בהן שבתות · תמימות תהיינה , לפי ששבוע הראשונה שבו מתחיל המספר חסרה יום , כי יום ראשון מימי החג אינו בכלל המנין , הייתי אומר ששה הנשארים נחשבי' שבוע , לפי שקורא שבעת ימי החג שבת אחד , ת"ל תמימות תהיינה , שבע שבתות הללו תהיה כל אחת בעלת שבעה ימים , ואולי שגם בעבור כן קוראן כאן שבתות , שעכ"פ צריך שיהיה בכל אחת מהן יום השבת , ואם תאמר הראשונה רק ששת ימים , פעמים שאין בה שבת , כגון אם חל יום ראשון של חג בשבת , ורבותינו שאמרו ממחרת השבת ממחרת י"ט , דרשו תמימות ללמד שמונה מערב , שאם לא כן אינן תמימות : (טז) עד ממחרת השבת השביעת , כתרגומו שבועתא שביעאה , ויום ראשון בשבוע השמינית הוא מחרת של שבוע שביעית , ואחר שאמר תמימות תהיינה , כל שבוע של ז' ימים ידענו שאין מחרת זה יום שני בשבוע השבעית , כמו ממחרת השבת של הקרבת העומר · עד וגו' תספרו , ולא עד בכלל והן מ"ט יום , חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה' ביום חמשים תקריבוה , ואומר אני זה מדרשו , אבל פשוטו עד ממחרת השבת השביעית שהוא יום חמשים תספרו , ומקרא מסורס הוא לשון רש"י ז"ל , ואני תמה לפשט זה עדיין אין אנו יודעין אם החג ביום החמשים , או באחרון לימי הספירה , שעל כן פי' ביובל וקדשתם את שנת החמשים שנה (פרשה כ"ה י') , וגם המדרש תמה לחבר חמשים יום עם והקרבתם , ואין לשון המקרא סובלו , גם המפסיק תחת מלת יום , ועוד לשתיהן המקרא מיותר אחר שפירש שתתחיל הספירה ממחרת י"ט , ושנספור שבע שבועות תמימות , וידענו שיכלה המספר לפני מחרת השבת השביעית , שהוא ראשון לשבוע השמינית , גם נודע שהיום הבא אחר מ"ט הוא יום החמשים , אבל בברייתא דת"כ שנו תספרו חמשים יום , יכול יספור חמשים , ויקדש חמשים ואחד , ת"ל שבע שבתות תמימות תהיינה , אי שבע שבתות תמימות תהיינה יכול יספור מ"ח ויקדש יום מ"ט , ת"ל תספרו חמשים יום , הא כילד מנה ארבעים ותשעה , וקדש יום חמשים כיובל , וזהו פשוטו של מקרא , וכך פרושה להודיענו שחג השבועות אינו ביום מ"ט ולא ביום נ"א , הוצרכו שני הכתובים לאמר , תחלה נאמר שבע שבתות תמימות תהיינה , ותמימות בלי חסרון ותוספות , ושוב אין לטעות לספור חמשים יום , ועל כרחנו תספרו חמשים יום אינו לחשבון הספירה , אלא לעשות החג ביום החמשים , ואילו לא אמר רק שבע שבתות תמימות תהיינה והקרבתם מנחה וגו' , הייתי אומר שיום מ"ט לספירה יהיה החג , עכשיו שנאמרו שתיהן כך תפרש שבע שבתות תמימות תהיינה ימי הספירה , עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום , עד ועד בכלל , כמו עד יום האחד ועשרים לחדש בערב (שמו' י"ב י"ח) , שאם תספרו ממחרת השבת עד מחרת השביעית חמשים יום , אז והקרבתם מנחה וגו' בו תקריבו לא בסוף שבע שבתות , ואחר שתלה הספירה בשבתות תמימות לא בימים ידענו כי תספרו חמשים יום אינו ספירה של מצוה , אלא חשבון בני אדם לקבוע יום החג , לא שיהיה ראשון לשבוע חדשה , אלא מחרת השבת השביעית , שאין בספירה יותר משבע שבתות , ולפי שאין ספירת יום חמשים זו למצוה לא אמר תספרו לכם , אלא שחכמים ז"ל למדו ממנו שמצוה למימני יומי ומצוה למימני שבוע , אבל בכתוב אין זכר לימים שלא אמר והיו לך שבע השבתות מ"ט יום , כמו שאמרה בשמטה ויובל , גם להלן אמר שבעה שבועות תספר לך · מנחה חדשה לה' , היא מנחה ראשונה שבאה מן החדש , ואם תאמר הרי קדמה מנחת העומר , אינה כשאר כל המנחות שהיא באה שעורים , מפי' רש"י ז"ל , וכן שנו בת"כ מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות , כלומר שאין מביאין במקדש מתבואה חדשה שנכרה בשנה זו , מנחה קודם שתי הלחם , שהוא זמן קציר חטים , כמו שאמר וחג השבועות בכורי קציר חטים (שמות ל"ד כ"ב) , ומנחת העומר לא קרא הכתוב חדשה , לפי שאינה מתרת מנחות של חדש שאפילו מנחת קנאות של שעורין אינן באין מן החדש קודם לשתי הלחם , אבל שתי הלחם לא הצריכה תורה שיהיו ראשית הקציר , אלא מתבואת הקציר החדש , רק שתהיה הראשונה מן החדש , שאם אינה ראשונה אינה חדשה , שאם תפרש חדשה בעבור שהיא מן החדש גם אם קדמו לה מנחות אחרות , היה ראוי לומר מנחת חדש , כמו וישן מפני חדש תוציאו (לקמן כ"ו י') , או מנחת חדשה של תבואה חדשה :

V. 14. ולחם וקלי וכרמל. Aus Keritot 5a ist ersichtlich, daß קלי das aus dem frischen Getreide durch Rösten gewonnene Mehl (wie oben Kap. 2, 14), כרמל aber die unveränderten grünen Getreidekörner, לא נשתנה מברייתו, sind. Es ist somit חדש die neue Frucht, d. i. die oben zu V. 10 genannten fünf Getreidearten, in jeglicher Gestalt nicht zum Essen gestattet: עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלקיכם. Nach Sucka 41a-b sind hiermit zwei Termine des היתר-Anfangs bestimmt: בזמן שאין בהמ׳׳ק קיים, wenn Tempel und Altar nicht vorhanden sind und die Darbringung des Omeropfers nicht möglich ist: עד עצם היום הזה, so bringt יום הנף, bringt der zur Darbringung bestimmte Tag die Genusserlaubnis für die neue Frucht; בומן שבהמ׳׳ק קיים, bei vorhandenem Tempel und Altar aber tritt die Erlaubnis עד הביאכם את קרבן וגו׳ mit der Darbringung des Omer ein. In Beziehung auf den ersten Termin differiert die Auffassung, ob עד ועד בכלל oder ולא עד בכלל, ob das "bis" inklusive oder exklusive zu verstehen sei, ob nämlich יום הנף כלו אסור, der Tag der Darbringung, der sechszehnte, בומן שאין בהמ׳׳ק קיים noch ganz mit zu dem איסור gehört (עד ועד בכלל) oder schon mit האיר פני מזרח, mit Tagesanbruch des sechszehnten der היתר eintritt (עומר .(עד ולא עד בכלל ist übrigens מתיר בהשרשה, d.h. durch die Darbringung des Omer wird jede Frucht erlaubt, die bis dahin bereits im Boden Wurzel geschlagen hat; die aber nur gesäet worden, aber noch nicht im Boden wurzelt, sowie alle erst nach dem Omer gesäete Frucht, bleibt bis zum Omer des nächsten Jahres אסור (Menachot 71a). בכל מושבותיכם: Kiduschin 37a wäre durch בכל מושבותיכם, d. i. כל מקום שאתם יושבים auch חוצה לארץ mit begriffen. Nach einer anderen Ansicht jedoch חדש als מצוה התלויה בארץ nur in אסור א׳׳י und durch מושבותיכם nur die Bestimmung gegeben, daß איסור חדש erst לאחר ירושה וישיבה, nach völliger Besitznahme des Landes einzutreten habe (siehe daselbst und Menachot 68b). (ועיין שו׳׳ת כנסת יחזקאל י׳׳ד סי׳ מ׳׳א דס׳׳ל דאף דק׳׳ל דחדש בח׳׳ל ראורייתא ודחדש אסור אף בשל נכרים מ׳׳מ ה׳׳מ בא׳׳י אבל בח׳׳ל מותר בשל נכרים ע׳׳ש).