Die Torah - Die fünf Bücher Mose
כי ימוך אחיך ומכר. מְלַמֵּד שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ אֶלָּא מֵחֲמַת דֹּחַק עֹנִי (עי' ספרא):
מאחזתו. וְלֹא כֻּלָּהּ, לִמֵּד דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּשַׁיֵּר שָׂדֶה לְעַצְמוֹ:
וגאל את ממכר אחיו. וְאֵין הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לְעַכֵּב:
Wenn dein Bruder verarmt und verkauft, das lehrt, daß einer sein Feld nur unter dem Druck der Armut verkaufen darf (Tor. koh.). Von seinem Erbbesitz und nicht den ganzen; er lehrt eine Lebensregel, daß man noch Feld für sich behalte (Tor. koh.). Und kaufe zurück, was sein Bruder verkauft hat, und der Käufer kann es nicht verwehren.
כי ימוך אחיך ,שרשו מכך מן הכפולים,כמו וימכו בעונם( תהלים ק"ו מ"ג), וכדעת ר'יהוד'המדקדק ורד"ק ז"ל גם'השרשים,ובא מלאפו"ס תחת המו"ל'כמו ירון ושמח (משלי כ"ט ו') ,אבל לדעת ר' יונה המדקדק וראב"ע ז"ל הוא מנחי עי"ן ,ובפי' המלה אמר ראב"ע ז"ל שהוא כמו דל ואביון , ואין כן דעתי , כי הדל חסר כל , כמו ואם דל הוא ואין ידו משגת , והוא שם התואר , ואין שם תואר בשרש מכך , אלא ענינו שישפל וירד ממעלתו אפילו כשאר לו קצתו , כגון שהיו לו קרקעות שוים עשרת אלפים , גם כספים ומטלטלין ואבד כספו ומטלטליו , ואין לו לפרנסת ביתו או לשלם נשיו , וצריך למכור שליש קרקעותיו , וכן בעצלתים ימך המקרה ( קהלת י' י"ח ) , פי' תקרת הבית משתפלת ע"י עצלה שלא תקן הבית בזמנו , וחכמינו ז"ל השתמשו גם הם בשרש זה ואמרו גבוה ונמוך , ונמוך במשקל נגוזו ועברו ( נחום א' י"ב ) , והוא הענין שפרשנו • כי ימוך אחיך ומכר , אמרו רבותינו ז"ל אין אדם רשאי למכור מאחוזתו , אלא כי ימוך , לא שימכור מאחוזתו לקנות בדמיהן בהמה בית או כלים , או ליתן הכסף באוצרו • מאחזתו , אמרו רבותינו ז"ל מאחוזתו ולא כל אחוזתו שאפילו צריך למכור , לא ימכור רק כפי הצריך לו לפי שעה , לא שימכור הכל בבת אחת , א"ר אליעזר בן עזריה ומה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו , עאכ"ו לעצמו , ולפי הפשט דבר במוכר מקצת, ומשאיר מקצת , ואעפ"כ רשאי ליגאל מקצת שמכר , וכל שכן מוכר כל אחוזתו • ובא גאלו , הפרשה מדברת במוכר שני תבואות עד היובל , שמותר לקרוב או הוא עצמו לגאל שדהו מיד הקונה , ואינו יכול לעכב ולומר מספר שנים מכרת לי , אלא גואלה מידו מיד , ולפי שקרובי האדם מצטערים בצרתו , וחפצים להצילו ממנה , נקראים גואליו , מטעם שפרשנו ( פסוק ך"ד ) , וכפי הנראה מלשון הכתו' מצוה לקרוב שיגאל ממכר אחיו , ובמס' קדושין נחלקו בו ר"א ור' יהושע אם וגאל חובה או רשות ורמב"ם ז"ל פסק רשות , ולמדנו הכתוב שאין הלוקח יוכל למחות , אבל אחר שאינו קרובה אינו יכול לגאול השדה מיד הלוקח , כי זכות הלוקח קודם , אעפ"י כשיגאלנה תהיה ביד הגואל , ולא ביד המוכר ואין גאולה גמורה , מכל מקום ישמח לב המך אם אחוזתו תחת יד גואלו הקרוב אליו , ולא ביד זרים , שקרובו אינו רוצה להרויח בפירותיו , גם יעשה עמו חסד בכמה דרכים מה שלא יעשה הלוקח • הקרב אליו , כמו מאותן האמורים בפרשת אמור כי אם לשארו הקרוב אליו ( לעיל כ"א ב' ) , אלא שאם לא יגאל אחד מהן , מצות הגאולה בקרובים הרחוקים מהן , והטעם מבואר מדברנו שיותר הוא קרוב לו , יהיה יותר לטובתו , ובת"כ שם הקרוב אליו , מלמד שהקרוב קודם • וגאל את ממכר אחיו , לא אמר את אחוזת אחיו , כי לא מכר את האחוזה עצמה , אלא התבואות וזהו שאמר ממכר אחיו , הדבר שמכר לאחר • אחיו , כמו כי אנשים אחים אנחנו ( בראשית י"ג ח' ) , קרובים :

V. 25. מוך ,כי ימוך und מכך, lautverwandt mit מקק ,מיי ,מגג ,מוג bezeichnet den Zustand des Weich- und Flüssigwerdens, der Auflösung. Auf Vermögenszustände übertragen, bezeichnet es das Schwinden des Vermögens; es löst sich damit die soziale Kraft des Menschen auf. כי ימוך ומכר: der Grundbesitz, Acker und Feld, soll nie aus Spekulation oder zu anderen Nützlichkeitszwecken, sondern einzig und allein aus Not verkauft werden. אין אדם רשאי למכור את שדהו ולהניח באפונדתו וליקח לו בהמה וליקח לו כלים וליקח לו בית אינו מוכר אלא א׳׳כ העני, man ist nicht befugt, sein Feld zu verkaufen, um das Geld aufzubewahren, oder sich dafür Vieh, Geräte oder ein Haus anzuschaffen, sondern nur, wenn man verarmt ist (הלכות שמטה ויובל) רמב׳׳ם .(ת׳׳כ 11, 3) spezialisiert dies noch mehr: אינו רשאי אלא למזונות בלבד, es sei nur zur Anschaffung von Nahrungsmitteln gestattet. Ist gleichwohl der Verkauf aus andern Gründen geschehen, so ist er gültig. – ולא כל אחוזתו :מאחוזתו auch in Not soll er nicht seinen ganzen Grundbesitz veräußern (ובא גואלו הקרוב אליו – .(ת׳׳כ: der nächste Erbberechtigte hat das Vorrecht, קרוב קרוב קודם (Kiduschin 21a). – וגאל את ממכר: nach der (daselbst) rezipierten Halacha ist dies nur ein Recht, רשות, nicht aber eine zu erzwingende Pflicht, חובה.