Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וְאִ֣ם לֹֽא־יִגָּאֵ֗ל עַד־מְלֹ֣את לוֹ֮ שָׁנָ֣ה תְמִימָה֒ וְ֠קָ֠ם הַבַּ֨יִת אֲשֶׁר־בָּעִ֜יר אֲשֶׁר־[ל֣וֹ] (לא) חֹמָ֗ה לַצְּמִיתֻ֛ת לַקֹּנֶ֥ה אֹת֖וֹ לְדֹרֹתָ֑יו לֹ֥א יֵצֵ֖א בַּיֹּבֵֽל׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Löst er es aber nicht ein bis ihm ein ganzes Jahr voll geworden, so bleibt das Haus, welches in einer Stadt ist, die mauerberechtigt ist, dem Käufer zum starren Eigentum für seine Nachkommen; es geht im Jobel nicht aus.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Wird es aber innerhalb eines völligen Jahrs nicht eingelöst, so bleibt das Haus in der ummauerten Stadt dem Käufer für seine Nachkommen auf ewig, und wird im Jobeljahr nicht frei.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Wird es bis zum Ablauf eines vollen Jahres nicht gelöst, so bleibe das Haus, das in einer ummauerten Stadt, dem Käufer für immer, auf Geschlechter, es geht im Halljahre nicht frei aus.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
ווירד עס אבער אינערהאלב איינעס פֿעלליגען יאהרס ניכט איינגעלעזט , זא בלייבט דאז הויז אין דער אומםויערטען שטאט דעם קייפֿער פֿיר זיינע נאכקאממען , אויף עוויג , אונד ווירד אים יובליאהר ניכט פֿרייא ·
Onkelos
וְאִם לָא יִתְפָּרַק עַד מִשְׁלַם לֵהּ שַׁתָּא שְׁלֶמְתָּא וִיקוּם בֵּיתָא דִי בְקַרְתָּא דִי לֵהּ שׁוּרָא לַחֲלוּטִין לְדִי זְבַן יָתֵהּ לְדָרוֹהִי לָא יִפּוֹק בְּיוֹבֵלָא
Raschi

וקם הבית … צמיתת. יָצָא מִכֹּחוֹ שֶׁל מוֹכֵר וְעוֹמֵד בְּכֹחוֹ שֶׁל קוֹנֶה:

אשר לא חמה. "לוֹ" קָרֵינָן, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ אַעַ"פִּ שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו הוֹאִיל וְהָיְתָה לוֹ קֹדֶם לָכֵן; וְעִיר נְקֵבָה הִיא, וְהֻצְרַךְ לִכְתֹּב "לָהּ", אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁצָּרִיךְ לִכְתֹּב "לֹא" בִּפְנִים, תִּקְּנוּ "לוֹ" בַּמָּסֹרֶת — זֶה נוֹפֵל עַל זֶה:

לא יצא ביבל. אָמַר רַב סַפְרָא אִם פָּגַע בּוֹ יוֹבֵל בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ לֹא יֵצֵא (עי' ערכין ל"א):

Raschi (Deutsche Übersetzung)

So gehöre das Haus für immer, 30 es gehe aus dem Recht des Verkäufers heraus und befinde sich im Recht des Käufers. (Die keine Mauer hat, wir lesen לו, und unsere Weisen s. A. sagen, wenn sie auch jetzt keine hat, weil sie aber vorher eine hatte. עיר ist zwar weiblich, und er hätte לה schreiben müssen; nur, weil er im Text לא schreiben muß, hat die Überlieferung לו angeordnet, da beide gleiche Aussprache haben.) Es geht im Jobel nicht heraus, R. Safra sagt, wenn das Jobel innerhalb dieses Jahres beginnen sollte, geht es doch nicht heraus (Er. 31b).

Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch

V. 30. שנה תמימה: in einem Schaltjahr kommt der Schaltmonat, חדש העיבור dem Verkäufer zu gute. – אשר לו חומה, geschrieben, כתיב, ist es לא und ist damit (Arachin 32a) gesagt: אע׳׳פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן, obgleich jetzt die Mauer nicht mehr vorhanden ist (כתיב לא), aber man aus Überlieferung weiß, daß anfangs die Stadt ummauert gewesen (קרי לו). Überhaupt richtet sich der Charakter der Städte in dieser Beziehung nach dem Zustande, in welchem sie von Josua bei Eroberung des Landes in Besitz genommen worden. Die מוקפות חומה מימות יהושע בן נון waren behielten diesen Charakter, die aber bei Besitznahme des Landes offene Städte waren, behielten den Charakter als offene Städte, selbst wenn sie später Mauern erhielten, sowie die überhaupt erst später erbaut wurden (daselbst).

Biur von Moses Mendelssohn

ואם לא יגאל , לא פרשה תורה על ידי מי , ומדרך הסברא סמכה על המפורש בשדה , שהגאולה ע"י קרובים , או ע"י עצמו · לו , שב על ממכרו · שנה תמימה , הוסיף תמימה בעבור שנה מעוברת , שהייתי אומר ימים תהיה גאולתו מרבה ימי שנה , אעפ"י שאינן שס"ה ימים שתקרא שנת ממכרו , אבל שנה מעוברת שימיה עודפים על שס"ה ימים , כיון שתמו ימי שנה גמורה של שס"ה ימים לא תגאל עוד , לכך נאמר תמימה שלא תחסר יום אחד משנת המכירה מחדש לחדש , ואם השנה מעוברת נתעברה למוכר , וכל הפסוק הזה כהלכה , שכן שנו בת"כ עד תום שנת ממכרו , לא שנה למנין עולם , תמימה חכמים אומרים שנה תמימה י"ב חדש מיום ליום , לפיכך אם נתעברה השנה נתעברה לו , ורבי שאמר שנה תמימה שס"ה ימים כמנין ימות החמה , מפרש ימים תהיה גאולתו , שאינו יכול לגאלה עד אחר שני ימים למכירה· וקם הבית , אין לי אלא בית , מניין לרבות בתי בדים ( שכותשין בו הזתים ) בורות שיחין ומערות , והמרחצאות והשובכות והמגדלות , ת"ל אשר בעיר , כלומר כל מה שמוכר בעיר חומה זה דינו , ונאמר בית מושב , שאפילו בית החשוב והאהוב לאדם , אינו נגאל אלא תוך שנתו ואינו יוצא ביובל , וכל שכן האחרים שהן למטה ממנו · לא חמה , קרי וכתיב לו , ודרשו רבותינו אעפ"י שאין לו עכשיו , והיה לו לפנים מיכן · לצמיתת , לחלוטין · לקנה אתו לדרתיו , אם מת הקונה הוא לבניו אחריו , ולפי הפשט לפי שנאמרו שתי גאולות בפרשה , האחת גאולה בתוך שני ממכר , והשניה גאולה ביובל , ועל כל אחת אפשר לומ' לצמיתות , לכן פירש שהיא צמיתות גמורה , ששתי הגאולות אינן נוהגין בו , על גאולת שנים אמר לקנה אותו לדורותיו , שאם קנהו על מ"ם שנה לא יגאל לא מידו ולא מיד בנו , ועל גאלת היובל אמר לא יצא ביובל , אבל רבותינו ז"ל דרשו על לא יצא ביובל , שמלמד גם על שנת ממכרו , שעדיין אינה מכורה לצמיתות , ואם יפגע היובל בשנה זו לא יצא , וזהו שפי' רש"י ז"ל אמר רב ספרא אם פגע בו יובל בתוך שנתו לא יצא : וקם , כמו ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם ( בראשית ד"ג ד' ) , וכן כאן , וענינו בלועז (עס זאל שטעהן בלייבן) , שבתוך שנתו אולי לא יקוים הקנין , ורש"י ז"ל פ' יצא מכחו של מוכר ועומד בכחו של קונה , והכוונה אחת :

Text herunterladen