Die Torah - Die fünf Bücher Mose
לא יקדיש איש אתו. לְשֵׁם קָרְבָּן אַחֵר, לְפִי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ (עי' ערכין כ"ט):
Niemand heilige ihn, zum Zweck eines anderen Opfers, weil er ihm nicht gehört.
אך בכור , לפי הפשט אני אומר בעבור שכל הפרשה הזאת מדברת מהקדשות לבדק הבית , יקראו בלשון הקדש קדש לה' , כמו ואיש כי יקדיש את ביתו קדש לה' (פסוק י"ד) , ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה' (פסוק ט"ז) , ועדיין לא נאמר שהבכור קרב למזבח , כי להלן כתוב קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא (שמות י"ג ב') , ואפשר שיקדישנו לבדק הבית , לכן אמר בפרשה זו אך בכור אשר יבכר לה' בבהמה כמו שצויתיך , לא יקדיש איש אותו , כמו בית ושדה אחוזה , כי אם שור אם שה הוא הראוי למזבח , לה' הוא קרבן לה' הוא , ולבד בבכור הוצרך לומר כן , שאילו שאר הקרבנות שהם שקדשום בפיו לעולה למנחה לאשם או לשלמים , כבר אמר למעלה ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' וגו' , אבל בכור שאינו אלא קדוש מרחם , בא ללמדנו שאין קדושתו לבדק הבית , ובמשנה תורה באר כל הבכור אשר יולד לך בבקרך ובצאנך תקדיש לה' אלהיך לא תעבוד בבכור שורך (דברים ט"ו י"ט) , כפי הפשט בא ללמד שיקדישנו בצאתו מרחם להיות בכור ושיקרב על המזבח בקדושת בכור , לא שימתין ויסתמם בו , ואח"כ יקריבנו , אלא לא תעבוד בבכור שורך וגו' , כי תקדישנו מיד בפיך , וכן דעת ר' עקיבא דתניא מניין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש , כן נראה לי , אבל רש"י ז"ל פי' לא יקדיש איש אותו , לשם קרבן אחר לפי שאינו שלו , וכן אמר רשב"ם ז"ל לא יקדיש איש אותו לקרבן אחר , כי הוא עצמו קדוש כבר לקרבן בכור , וזהו כדעת ר' ישמעאל בברייתא שאמר כתוב א' אומר לא תקדיש וכתוב א' אומר תקדיש , הא כיצד אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עלוי ואי אתה מקדישו הקדש מזבח , ואין הדרשא כנגד פשט הכתוב , שגם מסברא שוה הבכור לכל הקרבנות , שאי אפשר לשנותן מקרבן לקרבן , ורמב"ן ז"ל כתב על דברי רש"י ז"ל והנכון שיאמר אין צורך להקדיש אותו , כי אם הוא שור או שה לה' הוא מעצמו , והנה הוא כמו גלילות , ובמשנה תורה שאמר תקדיש לה' אלהיך , ענינו שיהא קדש ותנהוג בו קדושה , ולא ידעתי מאין הפשיטות הזה שאין צורך להקדיש אותו , אם רבותינו אמרו שמצוה להקדישו , וכן משמע מלשון קדש לי כל בכור , גם דבריו בפשטי הכתובים הללו אינן מתוקנים : יבכר לה' , אשר יולד ראשון שהוא לה' , כמו שפירש להלן קדש לי כל בכור פטר כל רחם וגו' , ומלת יבכר מבנין פועל , ומן הפעל מצאנו לחדשיו יבכר (יחזקאל מ"ז י"ב) , יוציא בכורי פרותיו , וכן יבכר שנולד ראשון , ואמרו רבותינו ז"ל שבא ללמד שאינו בכור עד אשר יבכר , כשבכר יצא מרחם אמו , אבל קודם שיצא מרחם יכול להקדיש העובר אם זכר יהיה לעולה או לשלמים שנדר להביא , מכאן אמרו מעריכין על הבכור להפקיעו מכהן לשלם בו חובתו :

V. 26. אשר יבכר לד׳ ,אך בכור וגו׳, der vermöge seiner Erstgeburt Gottes ist לא יקדיש איש אתו. Man darf ihn zu keinem anderen Opferzweck heiligen, sobald er בכור geworden, d. i. sobald er geboren worden. בכור wird erst ביציאתו מרחם, mit der Geburt קדוש, wie wir bereits zu Schmot 13, 2 bemerkt (siehe daselbst). Vor der Geburt kann ihm daher noch eine andere קדושה erteilt werden (Temura 25a). Ist er aber geboren, so ist er als בכור Gott heilig und für keine andere קדושה bestimmbar. Es geht beim בכור nur noch, wie bei allen anderen הקדש עילוי ,קדשים an, d. h. man kann dem הקדש denjenigen Wert heiligen, den das Opfertier als solches speziell für die בעלים hat, z. B. bei בכור den Wert, den die טובת הנאה, das Verfügungsrecht hat ihn nach seinem Belieben einem verwandten כהן zukommen zu lassen (Temura 32a und Arachin 28b).