Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואם עז קרבנו , שם המין , אם ממין העזים קרבנו ( וכולל זכר ונקבה ) וכן מן הכשבים או מן העזים האמור בעולה , כי שם הזכר תיש , אבל לא יקפיד בלשון הקדש בשם הבהמות , כי ברובם שם אחד לזכר ולנקבה כגמל וחמור ושפן וארנבת וחזיר , ובעופות יונה ותור , ולכן לא יקפיד ויאמר כשב ושור לנקבה , כמו ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו , ונוהג לבד בכשבה ופרה , כדעת האומר אין חוששין לזרע האב , וכן מן העזים זכר תמים , מן התישים , ואם עז קרבנו זכר או נקבה , וכן אם לא תגיע ידו די שה , כשבה או שעירת עזים , מפי' רמב"ן ז"ל · לפני ה' , בעזרה : (טו) והקטירם , בבקר ובכשב אמר אותו , ומפורש למעלה ( פסוק ה' ) , אבל בעז אמר והקטירם , ושב על האמורין , וטעמו נראה לי לפי שמקצת האימורין חלבים ואסורין בחולין , ומקצתן בשר כמו האליה ויותרת וב' הכליות , כלל שני המינים במלת והקטירם , שווין לענין ההקטרה , ובו הפסיק הענין , כי המפסיק הוא במלת המזבחה , ואחריו אמר לחם אשה לריח ניחח כל חלב לה' , כי כבר פרשנו ( פסוק ט' ) , שבכל מקום שנאמר חלב סתם הוא תותב קרום ונקלף, ולפי שאמר בפסוק שלאחריו כל חלב וכל דם לא תאכלו , ולא הזהיר על אליה וכליות ויותרת אעפ"י שגם הם עולים למזבח , הודיע כי עיקר הקרבן הוא החלב , כי לחם אשה ריח ניחח , הוא כל חלב לה' , והוא האסור בחולין , לא הנקטרים עמו , שאעפ"י שהן חלב קרבנות ומיטב מתיהן אינן חלב בחולין , כן נראה בעיני , וראב"ע ז"ל פי' כל חלב לה' כלל , ואמר שהחלב והדם לגבוה הם אסורים לכם , ואיני יודע מה צורך לכלל זה המפורש בשלשה פרשיות סמוכות בכל פרטיו , ועוד א"כ גם אליה וכליות ויותרת עולים לגבוה ויהיו אסורים , ועוד אם הוא כלל למה שלאחריו למה לא אמר כל חלב וכל דם לה' :

V. 12 f. שלמים vom עז unterscheidet sich vom כבש nur dadurch, daß vom עז das אליה nicht dargebracht wird, und sind hier die Opferhandlungen alle vollständig wiederholt, eben um zu sagen, daß im übrigen kein Unterschied ist (ת׳׳כ).