Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וְהָיָ֥ה כִֽי־יֶאְשַׁ֖ם לְאַחַ֣ת מֵאֵ֑לֶּה וְהִ֨תְוַדָּ֔ה אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א עָלֶֽיהָ׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
so sei es, wenn er sich in Beziehung zu einem von diesem verschuldet, so soll er sich das, in Beziehung auf welches er sich vergangen, gestehen,
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Sobald er seine Schuld in irgend einem Stücke erkennt, so soll er bekennen was er gesündigt hat,
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Wenn er sich nun durch eines von diesen verschuldet, so bekenne er, bezüglich dessen er gesündigt,
Mendelssohn-Übersetzung im Original
זאבאלד ער זיינע שולד אין אירגענד איינעם שטיקע ערקעננט , זא זאלל ער בעקעננען , וואס ער געזינדיגט האט ·
Onkelos
וִיהֵי אֲרֵי יֵחוֹב לַחֲדָא מֵאִלֵין וִיוַדִי דִי חָב עֲלַהּ
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch

V. 5. והתודה. Es ist im hohem Grade bezeichnend, daß Bekenntnis der Schuld "Sündenbekenntnis", fast nur in reflexiver Form, התורה, ausgedrückt wird. Keinem Menschen, — in erster Linie nicht einmal Gott, dessen Kenntnis von unserer Schuld nicht auf unser Bekenntnis zu warten hat —, "sich" hat der Sünder die begangene Schuld zu bekennen, sich zu gestehen, daß er gesündigt habe. Dieses Selbstgeständnis ist allerdings der allererste unerläßliche Schritt zur ernstlichen Besserung, deren ernste Gelobung überhaupt die Darbringung des Opfers bedingt. Das Opfer setzt ja diesen ernsten תשובה-Vorsatz voraus, hat nur ihn zum äußeren Ausdruck zu bringen und ist ohne ihn völlig nichtig (siehe Kap. 1, 2 u. 4. 3). Der erste Schritt zu diesem תשובה Vorsatz ist aber die täuschungslose Selbsterkenntnis in Beziehung auf das, worin man sich vergangen. So lange hierüber das Gemüt in bemäntelnder Selbsttäuschung befangen ist, ist an künftigere lautere Gewissenhaftigkeit nicht zu denken. Es genügt dabei nicht התורה אשר חטא das Sichbekennen, daß man gesündigt habe im allgemeinen, sondern אשר חטא עליה, es ist das Moment in seiner Spezialität ins Auge zu fassen, in Beziehung auf welches das Vergehen stattgehabt; nur dann kann es in Zukunft vermieden werden. Diese וידוי findet bei allen חטאות אשמות ועולות statt und ward im Moment der סמיכה ausgesprochen (Joma 33). So fern ist dieses התודה von dem, was man unter dem Begriff "Beichte" versteht, und so sehr ist dabei das Sichgestehen das einzig Maßgebende, daß die jüdische Lehre Bekennen der Sünde an Menschen viel mehr tadelt als billigt. Sie erblickt in solchem Offenbaren von Sünden, שבין אדם למקום, die nur unsere Beziehungen zu Gott berühren und nur Gott bewusst zu sein brauchen, ein wenig geziemendes zur Schau stellen von Momenten, derer sich die wahrhaft büßende Reue nur in stillem Innern schämt (Berachot 34b und Joma 56b). ידה, offenbar verwandt mit ידע, erscheint zugleich als Wurzel von יד, Hand, die in der Bedeutung ידו (Jirm. 50, 14); וידַו אבן בי (Klagel. 3, 53) ein starkes Hinanwerfen eines Gegenstandes an anderen bezeichnet. וידוי ist somit ein völliges Hinauslegen des bis jetzt im Bewußtsein an sich Gehaltenen.

Biur von Moses Mendelssohn

והיה כי יאשם לאחת מאלה , מיד כשיעלה על לבו שהוא אשם באחת מאלה · והתודה אשר חטא עליה , אמר רמב"ן ז"ל אין זה הסדר , אלא תחלה יביא קרבנו וסומך עליה ומתודה , וכן אמרו בת"כ מניין שודויין על חי , נאמר כאן ווידוי ונאמר להלן ווידוי , מה ווידוי האמור להלן ווידויו על חי , אף כאן על חי , וכן למדו מעליו עליה שטעון סמיכה · ולדעתו אעפ"י שכל החטאות האמורים למעלה נאמר בכל אחת סמיכה , ואף זו כן , ולא נאמרה בה בפירוש , לפי שהוא עולה ויורד , ופעמים מביא עוף , ופעמים מנחה , ובאלו אין סמיכה , לכן לא תלה הדבר בסמיכה, אלא בווידוי להורות שעל כל פנים יתודה גם כשמביא עוף או מנחה , כי הווידוי עיקר הכל שהיא התשובה והראיה לדברים שיכיר חטאו וידענו ויתחרט עליו ויבקש סליחה ויקבל על עצמו שלא ישוב עוד לכסלה , וגם בקרבן נדבה ובכל קרבן חובה אומר ווידוי דברים , אבל נזכר כאן בפרט לפי ששבועת העדות מביא על זדון כמו שפרשנו , וכן שבועת בטוי לשעבר זדון גמור הוא כמ"ש (פסוק ד') , ואפילו טומאת מקדש וקדשיו קרוב לזדון , כי מי שהוא טמא, צריך הטמא לשום טומאתו על לבו ויטהר ממנה ועל כל פנים אל ישכחנה , פן יגע אל כל קדש , או יכנס למקדש , והם מן העברות החמורות ביותר שיש בהן חלול השם , את מקדש ה' טמא , ואחלל את קדשיו , וכן נשבע על שקר שנא' בו ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך , ולפי שכל הקרבנות שנזכרו עד הנה באין על שגגות , למדנו כאן שגם למזידין יש סליחה , בתנאי אם ידעו פשעיהם , והודו על חטאתיהם , על כן פרט כאן והתודה , שבמקום אחר אמרו וכפר אעפ"י שלא סמך , שהסמיכה אינה מעכבת הכפרה , וכמ"ש (פרשה א' ד') , אבל כאן והתודה אשר חטא עליה , הדעת נותנת שהווידוי חובה, כי עשה בזדון , ובמה יתרצה אל אלהיו כי אם בשובו אליו , ולעולם ווידוי זה הוא בסמיכה : חטא , כבר פרשנו בראש הענין (פר' ד' ב') שמלת חטא כולל שוגג ומזיד · והתודה, שרשו ידה מבנין פ"א יו"ד , כמו בהתודע יוסף אל אחיו (בראשית מ"ה א') , וחשב רד"ק ז"ל בס' השרשים שיש בו שתי הוראות, האחד ווידוי ותודה כמו והתודה , ותן לו תודה (יהושע ז' י"ט), והשני הלול ושבח כמו הודינו לך אלהים (תהלים ע"ה ב') , הודו לה' כי טוב ( שם ק"ו א' ) וכיוצא , ולדעתי כלן הוראה אחת להן בלועז (בקעננן), קצתן שמודה על חטא ועון , כמו אודה עלי פשעי (שם ל"ב ה') , וכדרך ומודה ועוזב ירוחם (משלי כ"ח י"ג) , וההפוך הוא המכסה פשעיו , וקצתן שמודה בגדלת השם בטובו ובחסדיו , ואינו מכחד לספר טובו ונפלאותיו , וזהו הודו לה' כי טוב (בקעננט לו גאט דש ער גיטיג איזט) , כי לעולם חסדו , וכן הודינו לך אלהים , וכן ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך (ד"ה א' כ"ט י"ג ) , אנו מודים ומכירים כי העושר והכבוד וכל הגדולה מלפניך ומידך היא לנו , ונהלל בשבחות על רוב הטובה שהשפעת לנו , ובאה המלה בלשון התפעל , כי החוטא צריך שישים חטאיו אל לבו , ויבין רוע המעשה , וגדלת מי שחטא נגדו , וזהו הוראת ההתפעל , וכן והתודו את עונם וגו' (פרשה כ"ו מ') , שיתנו אל לבם להכירם :

Text herunterladen