Die Torah - Die fünf Bücher Mose
והזה מדם החטאת. בָּעוֹלָה לֹא הִטְעִין אֶלָּא מִצּוּי, וּבַחַטָּאת הַזָּאָה וּמִצּוּי, אוֹחֵז בָּעֹרֶף וּמַתִּיז, וְהַדָּם נִתָּז וְהוֹלֵךְ לַמִּזְבֵּחַ:
חטאת הוא. לִשְׁמָהּ כְּשֵׁרָה, שֶׁלֹא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה (ספרא):
Und er sprenge vom Blut des Sündopfers, beim Ganzopfer schreibt er nur Ausdrücken vor, beim Sündopfer Sprengen und Ausdrücken; er faßt den Nacken an und sprengt, und das Blut spritzt zum Altar. Es ist ein Sündopfer, wenn es für seinen Zweck gebracht wird, ist es gültig; nicht für seinen Zweck, ist es ungültig (Tor. koh.).
והזה מדם החטאת, עצמו לא באצבע ולא בכלי , אלא אוחז בגוף העוף ומצלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו על קיר המזבח · והנשאר בדם , אי אפשר שילא כלו בהזאה , לכן הנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח , ע"י שדוחק בכח בקיר המזבח כמו שפי' רש"י בפ' ק"ק (דף ס"ד ע"ב) , או בין שתי אצבעותיו , כמו שפי' רש"י בפ"ק דמנחו' (דף ג' ע"א) , הדם מתמצה ויורד אל יסוד המזבח , ומזה למדנו שההזאה למטה מחוט הסובב , שאם למעלה כמו עולת העוף , לא ימצה הדם על היסוד , אלא על הסובב, ובעולת העוף לא הצריך הזאה אלא מצוי , ובשתיהן לשון נפעל למעלה כתוב ונמצה , וכאן ימצה, והטעם לפי שלשון נפעל נופל על הנעשה ע"י דבר אחר , וזהו עצמו המצוי שכובש בית מליקתו אל קיר המזבח , ומתמצה ע"י דוחק האדם , אבל ההזאה ביד הכהן לבדו , ומזה נראה שהנכון בפי' רש"י ז"ל בפ' ק"ק שכובש אותו בקיר המזבח , ובפרק קדשי קדשים אמרו ונעביד מעלאי והדר נעביד מתתאי , כלומר שמא ההזאה בקיר העליון , והמצוי בקיר התחתון , אמר רבא מי כתיב ימצה ימצה כתיב דממילא משמ' , פי' אם הכהן ירד למצות הדם על קיר התחתון , היה לו לומ' ימצה בקל או בפעל , שמוסב על הכהן שישוב ויעשה כן , עכשיו שנאמר ימצה משמע ממילא, שעומד במקומו והדם שותת על היסוד, יסוד המזבח, המזבח עשר אמות מן הקרקע עד מקום המערכה , עלה אמה וכנס אמה מכל הצדדין , והאמה הנכנסת נקראת יסוד המזבח · חטאת הוא , לפיכך משונה בעבודתו מעולת העוף , ולפי הפשט שינהגו בבשרו כדין בשר חטאת בהמה המפורש בפרש' צו , שאין עוף מפורש שם , ורבותינו דרשו לשמה כשרה שלא לשמה פסולה :
