Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וְהִזָּ֞ה מִדַּ֤ם הַחַטָּאת֙ עַל־קִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חַ וְהַנִּשְׁאָ֣ר בַּדָּ֔ם יִמָּצֵ֖ה אֶל־יְס֣וֹד הַמִּזְבֵּ֑חַ חַטָּ֖את הֽוּא׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
und sprengt von dem Blute des Entsündigungsopfers an die Wand des Altars; was aber von dem Blute übrig ist, wird in den Grund des Altars ausgedrückt: es ist ein Entsündigungsopfer.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Sprengt von dem Blute des Sündenopfers, an die Wand des Altars, was vom Blute übrig bleibt, wird am Boden des Altars ausgedrückt: dieses ist das Sündenopfer.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
spritze vom Sündopferblut an die Wand des Altars, und was vom Blute zurückbleibt, werde ausgedrückt an den Altargrund; es ist ein Sündopfer.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
שפרענגט פאן דעם בלוטע דעם זינדענאפפערס , אן דיא וואנד דעם אלטארס , וואס פאם בלוטע איבריג בלייבט , ווירד אם באדען דעס אלטארס אויסגעדריקט · דיזעס איזט דאז זינדענאפפער ·
Onkelos
וְיַדִי מִדְמָא דְחַטָּאתָא עַל כֹּתֶל מַדְבְּחָא וּדְאִשְׁתָּאַר בִּדְמָא יִתִּמְצֵי לִיסוֹדָא דְמַדְבְּחָא חַטָאתָא הוּא
Raschi

והזה מדם החטאת. בָּעוֹלָה לֹא הִטְעִין אֶלָּא מִצּוּי, וּבַחַטָּאת הַזָּאָה וּמִצּוּי, אוֹחֵז בָּעֹרֶף וּמַתִּיז, וְהַדָּם נִתָּז וְהוֹלֵךְ לַמִּזְבֵּחַ:

חטאת הוא. לִשְׁמָהּ כְּשֵׁרָה, שֶׁלֹא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה (ספרא):

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Und er sprenge vom Blut des Sündopfers, beim Ganzopfer schreibt er nur Ausdrücken vor, beim Sündopfer Sprengen und Ausdrücken; er faßt den Nacken an und sprengt, und das Blut spritzt zum Altar. Es ist ein Sündopfer, wenn es für seinen Zweck gebracht wird, ist es gültig; nicht für seinen Zweck, ist es ungültig (Tor. koh.).

Biur von Moses Mendelssohn

והזה מדם החטאת, עצמו לא באצבע ולא בכלי , אלא אוחז בגוף העוף ומצלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו על קיר המזבח · והנשאר בדם , אי אפשר שילא כלו בהזאה , לכן הנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח , ע"י שדוחק בכח בקיר המזבח כמו שפי' רש"י בפ' ק"ק (דף ס"ד ע"ב) , או בין שתי אצבעותיו , כמו שפי' רש"י בפ"ק דמנחו' (דף ג' ע"א) , הדם מתמצה ויורד אל יסוד המזבח , ומזה למדנו שההזאה למטה מחוט הסובב , שאם למעלה כמו עולת העוף , לא ימצה הדם על היסוד , אלא על הסובב, ובעולת העוף לא הצריך הזאה אלא מצוי , ובשתיהן לשון נפעל למעלה כתוב ונמצה , וכאן ימצה, והטעם לפי שלשון נפעל נופל על הנעשה ע"י דבר אחר , וזהו עצמו המצוי שכובש בית מליקתו אל קיר המזבח , ומתמצה ע"י דוחק האדם , אבל ההזאה ביד הכהן לבדו , ומזה נראה שהנכון בפי' רש"י ז"ל בפ' ק"ק שכובש אותו בקיר המזבח , ובפרק קדשי קדשים אמרו ונעביד מעלאי והדר נעביד מתתאי , כלומר שמא ההזאה בקיר העליון , והמצוי בקיר התחתון , אמר רבא מי כתיב ימצה ימצה כתיב דממילא משמ' , פי' אם הכהן ירד למצות הדם על קיר התחתון , היה לו לומ' ימצה בקל או בפעל , שמוסב על הכהן שישוב ויעשה כן , עכשיו שנאמר ימצה משמע ממילא, שעומד במקומו והדם שותת על היסוד, יסוד המזבח, המזבח עשר אמות מן הקרקע עד מקום המערכה , עלה אמה וכנס אמה מכל הצדדין , והאמה הנכנסת נקראת יסוד המזבח · חטאת הוא , לפיכך משונה בעבודתו מעולת העוף , ולפי הפשט שינהגו בבשרו כדין בשר חטאת בהמה המפורש בפרש' צו , שאין עוף מפורש שם , ורבותינו דרשו לשמה כשרה שלא לשמה פסולה :

Text herunterladen