Tamid 28 תמיד
Traktat:
Blatt:
Ansicht:
Tamid 28a
1
שָׁלוֹם עָלֶיךָ, נִיכָּר שֶׁהוּא יָשֵׁן, חוֹבְטוֹ בְּמַקְלוֹ, וּרְשׁוּת הָיְתָה לוֹ לִשְׂרוֹף אֶת כְּסוּתוֹ. וְהֵם אוֹמְרִים: מָה קוֹל בָּעֲזָרָה? קוֹל בֶּן לֵוִי לוֹקֶה וּבְגָדָיו נִשְׂרָפִין, שֶׁיָּשַׁן לוֹ עַל מִשְׁמָר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: פַּעַם אַחַת מָצְאוּ אֶת אֲחִי אִמִּי יָשֵׁן, וְשָׂרְפוּ אֶת כְּסוּתוֹ.
‘Friede mit dir, Aufseher des Tempelberges’, so wußte er, daß er schlafe, und schlug ihn mit seinem Stocke; er hatte auch das Recht, ihm sein Gewand zu verbrennen. Die anderen fragten dann: Was ist das für ein Lärm im Tempelhofe? – Es ist das Geschrei eines Leviten, der geprügelt wird, und seine Kleider werden verbrannt, weil er bei der Wache geschlafen hat. R. Elie͑zer b. Ja͑qob erzählte: Einst fanden sie den Bruder meiner Mutter schlafend, und sie verbrannten ihm sein Gewand.
2
אֲמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: כִּי מָטֵי רַבִּי יוֹחָנָן בְּהָא מַתְנִיתָא, אֲמַר הָכִי: אַשְׁרֵיהֶם לָרִאשׁוֹנִים, שֶׁאֲפִילּוּ עַל אוֹנֶס שֵׁינָה עוֹשִׂין דִּין. שֶׁלֹּא עַל אוֹנֶס שֵׁינָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
R. Ḥija b. Abba sagte: Wenn R. Joḥanan an diese Lehre herankam, sprach er: Heil den Altvordern; sie verhängten eine Strafe auch bei einer Überwältigung durch den Schlaf, um wieviel mehr ohne Überwältigung durch den Schlaf.
3
תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אֵיזוֹ הִיא דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם? יֶאֱהַב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתּוֹכָחוֹת בָּעוֹלָם, נַחַת רוּחַ בָּאָה לָעוֹלָם, טוֹבָה וּבְרָכָה בָּאִין לָעוֹלָם, וְרָעָה מִסְתַּלֶּקֶת מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כד, כה) וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבֹא בִּרְכַּת טוֹב. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: יַחֲזִיק בֶּאֱמוּנָה יְתֵירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קא, ו) עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי וְגוֹמֵר.
Es wird gelehrt: Rabbi sagte: Welches ist der rechte Weg, den der Mensch sich wähle? Er liebe die Zurechtweisung. Solange es Zurechtweisung in der Welt gibt, kommt Annehmlichkeit über die Welt, kommen Güte und Segen über die Welt, und das Böse schwindet aus der Welt, denn es heißt:1 den Zurechtweisenden wird es wohl ergehen, der Segen des Guten kommt über sie. Manche sagen: Er halte fest an strenger Wahrhaftigkeit, denn es heißt:2 meine Augen sind auf die Wahrhaftigen im Lande gerichtet, daß sie bei mir wohnen &c.
4
אֲמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אֲמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵירוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹכֶה לְחֶלְקוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כח, כג) מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמּוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כח, כג) חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן:
R. Šemuél b. Naḥmani sagte im Namen R. Jonathans: Wer um des Himmels Willen seinen Nächsten zurechtweist, dem ist der Bereich des Heiligen, gepriesen sei er, beschieden, denn es heißt:3wer die Menschen zurechtweist nach mir; und noch mehr, er wird mit einem Hauche der Anmut begnadet, denn es heißt:4er findet mehr Gunst als der mit glatter Zunge.
5
מְצָאוֹ נָעוּל, יוֹדֵעַ וְכוּלֵּיהּ. מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ [וְכוּלֵּיהּ]: הָא גּוּפָא קַשְׁיָא! אָמְרַתְּ: מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הַמְמוּנֶּה, אַלְמָא לָאו בְּפַיִיס תַּלְיָא מִילְּתָא. וַהֲדַר תָּנֵי: יָבֹא וִיפַיֵּיס, אַלְמָא בְּפַיִיס תַּלְיָא מִילְּתָא.
FAND MAN IHN GESCHLOSSEN, SO WUSSTE MAN &C. WER [DIE ASCHE] VOM ALTAR ABZUHEBEN WÜNSCHTE &C. Dies widerspricht sich ja selbst: zuerst heißt es, wer [die Asche] vom Altar abzuheben wünschte, stand früh auf und nahm ein Tauchbad, bevor der Beamte kam, wonach dies nicht vom Losen abhängig war, und nachher lehrt er: komme und lose, wonach es vom Losen abhängig war!?
6
אֲמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא. כָּאן קוֹדֶם תַּקָּנָה, כָּאן לְאַחַר תַּקָּנָה.
Abajje erwiderte: Das ist kein Widerspruch; das eine vor der Anordnung und das andere nach der Anordnung.
7
דִּתְנַן: בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ תּוֹרֵם. בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרוּבִּין, רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, כָּל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת זָכָה. הָיוּ שְׁנַיִם שָׁוִין, הַמְמוּנֶּה אוֹמֵר לָהֶם: הַצְבִּיעוּ.
Wir haben nämlich gelernt: Anfangs durfte jeder, der [die Asche] vom Altar abheben wollte, sie abheben; waren es mehrere, so liefen sie die Altarrampe hinauf, und wer früher als die anderen die [letzten] vier Ellen erreichte, hatte gesiegt; waren zwei gleich [weit], so sprach der Beamte zu ihnen: Die Finger5 hoch!
- 5 Cf. Jom. Fol. 22b.
8
וּמָה הֵן מוֹצִיאִין? אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, וְאֵין מוֹצִיאִין גּוּדָל בַּמִּקְדָּשׁ.
Wieviel streckten sie hervor? Einen oder zwei; den Daumen aber streckte man im Tempel nicht vor.
9
מַעֲשֶׂה, שְׁנַיִם הָיוּ שָׁוִין, רָצִין עוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְדָחַף אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵירוֹ, וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. וּכְשֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁהָיוּ בָּאִים לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בְּפַיִיס.
Einst liefen zwei [Priester] die Altarrampe hinauf und waren gleich weit; da stieß einer seinen Genossen hinunter, und er brach ein Bein. Als nun der Gerichtshof sah, daß man dabei in Gefahr geriet, ordnete er an, das Abheben [der Asche] vom Altar nur durch das Los zu verteilen.
10
רָבָא אָמַר: אִידֵּי וְאִידֵּי לְאַחַר תַּקָּנָה, וְהָכִי קָתָנֵי: מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לָבֹא וּלְפַיֵּיס, מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הַמְמוּנֶּה:
Raba erwiderte: Beides nach der Anordnung, und die Lehre ist wie folgt zu verstehen: wer sich am Losen zu beteiligen wünschte, stand früh auf und nahm ein Tauchbad, bevor der Beamte kam.
11
מַתְנִי׳ נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ, וְנִכְנַס מִבֵּית הַמּוֹקֵד לָעֲזָרָה, וְנִכְנְסוּ הַכֹּהֲנִים אַחֲרָיו, וּשְׁתֵּי אֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בְּיָדָם.
iii SODANN NAHM ER DEN SCHLÜSSEL, ÖFFNETE DIE PFORTE UND TRAT AUS DEM BRANDRAUME IN DEN TEMPELHOF; DIE PRIESTER MIT ZWEI FEUERFACKELN IN DEN HÄNDEN
12
נֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִּיתּוֹת: אֵלּוּ מְהַלְּכִין בָּאַכְסַדְרָה דֶּרֶךְ מִזְרָח, וְאֵלּוּ מְהַלְּכִין בָּאַכְסַדְרָה דֶּרֶךְ מַעֲרָב. הָיוּ בּוֹדְקִין וְהוֹלְכִים עַד שֶׁמַּגִּיעִים לִמְקוֹם עוֹשֵׂה חֲבִיתִּים. הִגִּיעוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ, אָמְרוּ: שָׁלוֹם, הַכֹּל שָׁלוֹם. הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂה חֲבִיתִּים לַעֲשׂוֹת חֲבִיתִּים.
FOLGTEN IHM UND TEILTEN SICH IN ZWEI ABTEILUNGEN, EINE GING DIE SÄULENHALLE NACH OSTEN UND EINE GING DIE SÄULENHALLE NACH WESTEN. SIE GINGEN INSPIZIEREND, BIS SIE AUF DEN PLATZ DER PFANNENOPFERBEREITER KAMEN, UND ALS SIE ZUSAMMENTRAFEN, SPRACHEN SIE: IN ORDNUNG, ALLES IN ORDNUNG! DIE DAS PFANNENOPFER ZU BEREITEN HATTEN, LIESSEN SIE DA ZURÜCK, UM DAS PFANNENOPFER ZU BEREITEN.
13
מִי שֶׁזָּכָה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, הוּא יִתְרוֹם. וְהֵם אוֹמְרִים: הֱוֵי זָהִיר שֶׁלֹּא תִּגַּע בַּכְּלִי עַד שֶׁתְּקַדֵּשׁ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ מִן הַכִּיּוֹר. וַהֲרֵי הַמַּחְתָּה נְתוּנָה בַּמִּקְצוֹעַ בֵּין הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ, בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ.
iv «WEM ES ZUGEFALLEN IST, [DIE ASCHE] VOM ALTAR ABZUHEBEN, HEBE SIE AB.» SIE SPRACHEN [ZU IHM]: SEI VORSICHTIG, DASS DU KEIN GERÄT BERÜHRST, BEVOR DU HÄNDE UND FÜSSE AM BECKEN GEHEILIGT HAST. DIE KOHLENSCHIPPE BEFINDET SICH DA IN DER ECKE, ZWISCHEN DER RAMPE UND DEM ALTAR, AUF DER WESTSEITE DER RAMPE.
14
אֵין אָדָם נִכְנָס עִמּוֹ, וְלֹא נֵר בְּיָדוֹ, אֶלָּא מְהַלֵּךְ לְאוֹר הַמַּעֲרָכָה. לֹא הָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ
NIEMAND GING MIT IHM, AUCH HATTE ER KEIN LICHT IN DER HAND, SONDERN GING BEIM SCHEINE DES ALTARFEUERS. SIE SAHEN IHN NICHT
Tamid 28b
1
וְלֹא הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ, עַד שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶּן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר, וְהֵן אוֹמְרִים: הִגִּיעַ עֵת. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ.
2
פִּינָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ, חוֹתֶה אֶת הַמְאוּכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת. יָרַד, הִגִּיעַ לָרִצְפָּה, הָפַךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן, הוֹלֵךְ בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת. צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה, רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִים מוּרְאַת הָעוֹף, וְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְדִישּׁוּן הַמְּנוֹרָה:
SCHARRTE DIE KOHLEN NACH DER EINEN UND DER ANDEREN SEITE, SCHIPPTE DIE DURCHGEBRANNTEN AUS DER MITTE AUF UND GING HINUNTER. SOBALD ER DEN ESTRICH ERREICHTE, WANDTE ER DAS GESICHT NACH NORDEN, GING AN ZEHN ELLEN DIE OSTSEITE DER RAMPE ENTLANG, UND DREI HANDBREITEN VON DER RAMPE ENTFERNT SCHÜTTETE ER DIE KOHLEN AUF DEN ESTRICH IN EINEM HAUFEN; ES IST DIES DIE STELLE, WO AUCH DIE GEFLÜGELKRÖPFE8, DIE ASCHE DES INNEREN ALTARS UND DIE ASCHE DES LEUCHTERS HINGETAN WURDEN.
3
גְּמָ׳ וּמִי הֲווֹ אַכְסַדְרָאוֹת בָּעֲזָרָה? וְהָא תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאֵין עוֹשִׂין אַכְסַדְרָאוֹת בָּעֲזָרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים טז, כא) לֹא תִּטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה׳ אֱלֹהֶיךָ.
4
הָכִי קָאָמַר: לֹא תִּטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, לֹא תִּטַּע לְךָ כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה׳ אֱלֹהֶיךָ. אֲמַר רַב חִסְדָּא: בְּאַכְסַדְרָאוֹת שֶׁל בִּנְיָן:
5
הָיוּ בּוֹדְקִין וְהוֹלְכִין כּוּלֵּיהּ: לְמֵימְרָא דַּחֲבִיתִּין הֲווֹ קְדִימִי?
SIE GINGEN INSPIZIEREND &C. Demnach wurde das Pfannenopfer zuerst hergerichtet,
6
וְהָתַנְיָא: מִנַּיִן שֶׁאֵין דָּבָר קוֹדֵם לַתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר? תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא ו, ה) וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעוֹלָה, וַאֲמַר רַבָּה: הָעוֹלָה, עוֹלָה רִאשׁוֹנָה! אֲמַר רַב יְהוּדָה: לְהָחֵם חַמִּין לִרְבִיכָה:
2. Kapitel Rauhu echaw ראוהו אחיו
8
מַתְנִי׳ רָאוּהוּ אֶחָיו שֶׁיָּרַד, וְהֵם רָצִים וּבָאִים. מִהֲרוּ וְקִדְּשׁוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מִן הַכִּיּוֹר, נָטְלוּ אֶת הַמַּגְרֵפוֹת וְאֶת הַצִּינּוֹרוֹת, וְעָלוּ לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ.
9
הָאֵבָרִים וְהַפְּדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, סוֹלְקִין אוֹתָן עַל צִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אִם אֵין צְדָדִים מַחֲזִיקִין, סוֹדְרִים אוֹתָם בַּסּוֹבֵב עַל הַכֶּבֶשׁ.
UND SCHOBEN OPFERGLIEDER UND SCHMER, DIE VOM ABEND HER NOCH NICHT VERBRANNT WORDEN WAREN, NACH DEN SEITEN DES ALTARS; FASSTEN DIE SEITEN SIE NICHT, SO SCHICHTETEN SIE SIE AUF DEN SIMS AN DER RAMPE.
10
הֵחֵלּוּ מַעֲלִין בָּאֵפֶר עַל גַּב תַּפּוּחַ. תַּפּוּחַ הָיָה בְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, פְּעָמִים שֶׁהָיוּ עָלָיו כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת כּוֹר. וּבָרְגָלִים לֹא הָיוּ מְדַשְּׁנִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹי לַמִּזְבֵּחַ. וּמִיָּמָיו
ii HIERAUF BEGANNEN SIE DIE ASCHE AUF DEN ASCHENHAUFEN ZU FEGEN; DER ASCHENHAUFEN BEFAND SICH IN DER MITTE DES ALTARS, DER BISWEILEN AN DREIHUNDERT KOR BETRUG. AN DEN FESTEN ENTFERNTE MAN DIE ASCHE NICHT, WEIL SIE EIN SCHMUCK WAR FÜR DEN ALTAR16;
- 16 Ein Beweis der vielen Opfer, die dargebracht wurden.