Berachot

Talmud Bawli » Berachot 3

Das Traktat Berachot des Babylonischen Talmuds – übersetzt und vokalisiert:

Daf 3

Blatt 3a

קַשְׁיָא דְּרִבִּי מֵאִיר אַדְּרִבִּי מֵאִיר!
תְּרֵי תַּנָּאֵי אַלִּבָּא דְּרִבִּי מֵאִיר.
קַשְׁיָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אַדְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר!
תְּרֵי תַּנָּאֵי אַלִּבָּא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר.
וְאִי בָעֵית, אֵימָא:
רֵישָׁא לָאו רִבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.

»Nun widerspricht sich aber doch R. Meir. Antwort: Nun ja, es sind zwei verschiedene Meinungen der beiden Tannaim über das, was R. Meir behauptet hat. Aber es scheint sich doch auch R. Eliezer zu widersprechen? Hier gilt dasselbe, es sind zwei verschiedene Meinungen der beiden Tannaim. Indes kannst Du auch, wenn Du willst, sagen, der Anfang der Mischnah sei gar nicht von R. Eliezer 1«

עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה.

BIS ZUM ENDE DER ERSTEN NACHTWACHE

„מַאי קָסָבַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר? אִי קָסָבַר שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הָוֵי הַלַּיְלָה, לֵימַא עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת! וְאִי קָסָבַר אַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת הָוֵי הַלַּיְלָה, לֵימַא עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת! לְעוֹלָם קָסָבַר שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הָוֵי הַלַּיְלָה, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּאִיכָּא מִשְׁמָרוֹת בִּרְקִיעָא, וְאִיכָּא מִשְׁמָרוֹת בְּאַרְעָא, דְּתַנְיָא: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הָוֵי הַלַּיְלָה, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹאֵג כָּאֲרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: יי מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ, שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ. וְסִימָן לַדָּבָר:

Welche Meinung hat nun R. Elieser 2? Wenn er nämlich drei annahm, so hätte er sagen müssen, bis zu Ende der vierten Stunde; nimmt er aber vier an, so müsste es heißen, bis zu Ende der dritten Stunde. [Antwort:] Er hat drei angenommen, und wollte damit sagen, dass es im Himmel drei Nachtwachen gibt und auf der Erde drei. Denn in der Barajta steht: R. Elieser sagt: Die Nacht besteht aus drei Wachen, und am Anfang jeder Wache sitzt HaKadosch Baruch hu 3 und brüllt wie ein Löwe. Wie geschrieben steht 4: »Der Herr wird aus der Höhe brüllen und aus seiner heiligen Wohnung wird er seine Stimme hören lassen: ja brüllen, brüllen wird er über seine Wohnung.« 5 Die Zeichen dieser Nachtwachen sind:

מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה, חֲמוֹר נוֹעֵר; שְׁנִיָּה, כְּלָבִים צוֹעֲקִים; שְׁלִישִׁית, תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, וְאִשָּׁה מְסַפֶּרֶת עִם בַּעֲלָהּ.

Zu Ende der ersten Nachtwache schreit der Esel, der zweiten bellen die Hunde, der dritten kommt der Säugling an die Mutterbrust, und die Frau unterhält sich mit ihrem Mann 6.

מַאי קָא חָשֵׁיב רִבִּי אֱלִיעֶזֶר?

Wie hat aber R. Elieser die Sache verstanden?

אִי תְּחִלַּת מִשְׁמָרוֹת קָא חָשֵׁיב, תְּחִלַּת מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה, סִימָנָא לְמַה לִּי, אֻרְתָּא הוּא! אִי סוֹף מִשְׁמָרוֹת קָא חָשֵׁיב, סוֹף מִשְׁמָרָה אַחֲרוֹנָה לְמַה לִּי סִימָנָא, יְמָמָא הוּא! אֵלָּא חָשֵׁיב סוֹף מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה, וּתְחִלַּת מִשְׁמָרָה אַחֲרוֹנָה, וְאֶמְצְעִית דְּאֶמְצְעִיתָא. וְאִי בָעֵית, אֵימָא: כֻּלְּהוּ סוֹף מִשְׁמָרוֹת קָא חָשֵׁיב, וְכִי תֵּימָא אַחֲרוֹנָה לֹא צָרִיךְ, לְמַאי נָפְקָא מִנַּהּ? לְמִקְרֵי קִרְיַאת שְׁמַע, לְמַאן דְּגָנֵי בְּבַיִת אָפֵל וְלָא יָדַע זְמַן קִרְיַאת שְׁמַע אֵימַת: כֵּיוָן דְּאִשָּׁה מְסַפֶּרֶת עִם בַּעֲלָהּ וְתִינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, לֵיקוּם וְלִקְרֵי.

Meint er zu Anfang oder zu Ende einer jeden Nachtwache? Wenn er den Anfang meint, warum gibt er ein Zeichen für die erste Wache? Dann ist ja eben Abend. Meint er das Ende, wozu bedarf es eines Zeichens beim Ende der dritten? 7 [Antwort:] Er meint das Ende der ersten, den Anfang der letzten und die Mitte der mittleren, oder er meint das Ende einer jeden. Er gibt aber bei der letzten ein Zeichen für den, der in seinem dunklen Zimmer schläft und dann die Zeit des Aufstehens nicht weiß, dass er sie daran erkennen kann, dass die Frau mit ihrem Mann spricht und das Kind an den Brüsten der Mutter säugt.

אֲמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּרָב: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הָוֵי הַלַּיְלָה, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹאֵג כָּאֲרִי וְאוֹמֵר: אוֹי לַבָּנִים שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי, וְהִגְלֵיתִים לְבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם!

R. Jitzchak, Schmuels Sohn, führt nach Rab an: Die Nacht besteht aus drei Abteilungen, in deren jeder zu Anfang sitzt HaKadosch Baruch hu 8 und brüllt wie ein Löwe, indem er spricht: »Wehe meinen Kindern, ihrer Sünden wegen habe ich mein Haus zerstört und meinen Tempel verbrannt, und sie vertrieben unter die Völker der Erde«.

תַּנְיָא:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי:
פַּעַם אַחַת, הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ,
וְנִכְנַסְתִּי לְחֻרבָּה אַחַת מֵחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְהִתְפַּלֵּל.
בָּא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לְטוֹב וְשָׁמַר לִי עַל הַפֶּתַח,
עַד שֶׁסִּיַּמְתִּי תְּפִלָּתִי.
לְאַחַר שֶׁסִּיַּמְתִּי תְּפִלָּתִי אָמַר לִי:
שָׁלוֹם עָלֶיךָ רִבִּי!
וְאָמַרְתִּי לוֹ:
שָׁלוֹם עָלֶיךָ רִבִּי וּמוֹרִי!
וְאָמַר לִי:
בְּנִי, מִפְּנֵי מָה נִכְנַסְתָּ לְחֻרבָּה זוֹ?
אָמַרְתִּי לוֹ:
לְהִתְפַּלֵּל.
וְאָמַר לִי:
הָיָה לָךְ לְהִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ!
וְאָמַרְתִּי לוֹ:
מִתְיָרֵא הָיִיתִי שֶׁמָּא יַפְסִיקוּנִי עוֹבְרֵי דְּרָכִים.
וְאָמַר לִי:
הָיָה לָךְ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה!
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים:
לָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִכְנָסִין לְחֻרבָּה,
וְלָמַדְתִּי שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בַּדֶּרֶךְ,
וְלָמַדְתִּי שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה.

Es heißt [in einer Barajta] R. Jose erzählte:
Als ich einst auf dem Wege war, trat ich in eine der Ruinen Jeruschalajims, um zu beten.
Da kam Elijahu der Prophet, gesegneten Andenkens, und erwartete mich vor der Tür 9. Als ich es aber beendet hatte, sprach er zu mir:
Friede sei mit Dir, Rabbi, worauf
ich antwortete:
Friede sei mit Dir, Meister und Lehrer!
Darauf sagte er:
Mein Sohn, warum bist Du in diese Ruine getreten?

Ich antwortete:
um zu beten.
Er sagte:
Du hättest unterwegs beten sollen.
Ich sagte wiederum:
ich fürchtete, dass mich Wanderer stören könnten.
Er aber sagte: Du hättest das kurze Gebet 10 beten sollen.“

וְאָמַר לִי:
בְּנִי, מַה קּוֹל שָׁמַעְתָּ בְּחֻרבָּה זוֹ?
וְאָמַרְתִּי לוֹ:
שָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁמְּנַהֶמֶת כַּיּוֹנָה וְאוֹמֶרֶת:
אוֹי לַבָּנִים שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי,
וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי,
וְהִגְלֵיתִים לְבֵין הָאֻמּוֹת.
וְאָמַר לִי:
חַיֶּיךָ וְחַיֵּי רֹאשָׁךְ!
לֹא שָׁעָה זוֹ בִּלְבָד אוֹמֶרֶת כָּךְ,
אֵלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ,
וְלֹא זוֹ בִּלְבָד,
אֵלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת,
וְעוֹנִין „“יְהֶא שְׁמוֹ הַגָּדוֹל מְבֹרָךְ““,
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַעֲנֵעַ רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר:
אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ!
מַה לּוֹ לָאָב שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו,
וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם!

Zu dieser Zeit habe ich drei Dinge gelernt.
Nämlich erstens, dass man nicht in eine Ruine hineingehen darf,
zweitens, dass er erlaubt ist auf dem Weg zu beten,
und drittens, dass, wer unterwegs betet, ein kurzes Gebet sagen muss.
Weiter sprach Elijahu zu mir:
Mein Sohn, was hast Du für eine Stimme in der Ruine gehört?
Ich antwortete,
Bat Kol 11 eine göttliche Stimme, gurrend wie eine Taube, die sprach:
Wehe meinen Kindern, ihrer Sünde wollen habe ich mein Haus zerstört, meinen Tempel verbrannt und sie unter die Völker vertrieben.
Worauf er sagte:
So wahr du lebst und dein Haupt, er redet nicht nur um diese Zeit, sondern ruft es dreimal täglich.
Und nicht nur dies, sondern so oft Israel in die Synagogen und Schulen geht und spricht »Gepriesen sei sein großer Name« , schüttelt HaKadosch Baruch hu 12 sein Haupt und spricht:
Glücklich ist der König, den sie so in seinem Hause loben; wie ist aber dem Vater zu Mute, der seine Söhne vertrieben hat. Und wehe den Kindern, die verbannt sind vom Tische ihres Vaters.

תָּנוּ רַבָּנַן:
מִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵין נִכְנָסִין לְחֻרבָּה:
מִפְּנֵי חֲשָׁד, מִפְּנֵי הַמַּפֹּלֶת וּמִפְּנֵי הַמַּזִּיקִין.
מִפְּנֵי חֲשָׁד, וְתִפּוּק לֵיהּ מִשּׁוּם מַפֹּלֶת!

Die Rabbinen haben nun gelehrt, dass man um dreier Ursachen willen keine Ruine betreten darf,
erstens wegen Verdacht 13,
zweitens wegen der Gefahr eines weiteren Einsturzes,
drittens wegen böser Geister.
Also erstens wegen Verdacht. Dann aber wäre der erste Grund überflüssig, weil der zweite folgt.

Blatt 3b

בְּחַדְתָּא14.
וְתִפּוּק לֵיהּ מִשּׁוּם מַזִּיקִין!
בִּתְרֵי.
אִי בִתְרֵי, חֲשָׁד נַמֵי לֵיכָּא!
בִּתְרֵי וּפְרִיצֵי.
מִפְּנֵי הַמַּפֹּלֶת, וְתִפּוּק לֵיהּ מִשּׁוּם חֲשָׁד וּמַזִּיקִין!
בִּתְרֵי וּכְשֵׁרֵי.
מִפְּנֵי הַמַּזִּיקִין, וְתִפּוּק לֵיהּ מִפְּנֵי חֲשָׁד וּמַפֹּלֶת!
בְּחֻרבָּה חַדְתָּא וּבִתְרֵי וּכְשֵׁרֵי.
אִי בִּתְרֵי, מַזִּיקִין נַמֵי לֵיכָּא!
בִּמְקוֹמָן, חָיְשִׁינַן.
וְאִי בָעֵית, אֵימָא:
לְעוֹלָם בְּחַד וּבְחֻרְבָּה חַדְתָּא, דְּקָאֵי בִּדְבַרָא,
דְּהַתָּם מִשּׁוּם חֲשָׁד לֵיכָּא, דְּהָא אִשָּׁה בִּדְבַרָא לָא שְׁכִיחָא,
וּמִשּׁוּם מַזִּיקִין אִיכָּא.

wegen Verdachts, wegen Einsturzes und wegen der Gespenster. »Wegen Verdachts“? es genügt ja »wegen Einsturzes“? Bei einer neuen Ruine. Es genügt ja »wegen der Gespenster“? Bei Zweien. Bei Zweien gibt es ja auch keinen Grund zum Verdacht! Bei zwei Zuchtlosen. – »Wegen Einsturzes“? es soll ja genügen »wegen Verdachts und wegen der Gespenster“! Bei zwei Rechtschaffenen. Wegen der Gespenster? es genügt ja »wegen Verdachts und wegen Einsturzes“! Bei einer neuen Ruine und zwei Rechtschaffenen. Bei Zweien gibt es ja auch keine Furcht vor Gespenstern? An ihrem Aufenthaltsort haben wir sie wohl zu fürchten. Und wenn du willst, sage ich: [es handelt sich] zwar um eine Person, aber bei einer neuen Ruine, die im Felde steht; hier gibt es keinen Verdacht, da eine Frau sich im Felde nicht aufhält, wohl aber ist vor Gespenstern zu fürchten.

תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת הָוֵי הַלַּיְלָה,
דִּבְרֵי רִבִּי.
רִבִּי נָתָן אוֹמֵר:
שָׁלֹשׁ.

Es lehrten die Rabbanan: [In] vier Nachtwachen ist die Nacht [eingeteilt]. Worte des Rabbi. R. Natan15: in drei.

מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי נָתָן?
דִּכְתִיב:
„“וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה,
רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה““.
תְּנָא:
אֵין תִּיכוֹנָה אֵלָּא שֶׁיֵּשׁ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ.
וְרִבִּי, מַאי תִּיכוֹנָה?
אַחַת מִן הַתִּיכוֹנוֹת.
וְרִבִּי נָתָן, מִי כְתִיב תִּיכוֹנָה מֵהַתִּיכוֹנוֹת? תִּיכוֹנָה כְּתִיב!
מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי?
אֲמַר רִבִּי זְרִיקָא אֲמַר רִבִּי אַמֵי אֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר:
„“חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ, עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ““,
וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר:
„“קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת““.
הָא כֵּיצַד?
אַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת הָוֵי הַלַּיְלָה.
וְרִבִּי נָתָן סָבַר לַהּ כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דִּתְנַן:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת,
שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ מְלָכִים לַעֲמוֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת.
שִׁית דְּלֵילְיָא וְתַרְתֵּי דִּימָמָא הֲווֹ לְהוּ שְׁתֵּי מִשְׁמָרוֹת.
רַב אָשֵׁי אָמַר:
מִשְׁמָרָה וּפַלְגָּא נַמֵי מִשְׁמָרוֹת קָרוּ לְהוּ.

Was ist die Begründung R. Natans? Weil es heißt: »Und es kam Gideon und die hundert Mann, welche mit ihm waren, an das Ende des Lagers zu Beginn der mittleren Nachtwache 16 « Er lehrt: es gibt keine Mittlere, wenn es nicht eine zuvor und eine danach gibt. Und Rabbi ? – Was heißt »Mittlere«, eine von den Mittleren. Und R. Natan? Heißt es denn etwa die »Mittlere von den Mittleren““? es heißt ja die Mittlere. Was ist die Begründung Rabbis? Es sagte R. Zeriqa im Namen R. Amis, im Namen R. Jehoschua ben Levi: ein Schriftvers sagt: »Um Mitternacht stehe ich auf, dir für deine gerechten Urteile zu danken« ein andrer Schriftvers aber sagt: »Meine Augen kommen den Nachtwachen zuvor« in welchem Falle kann dies sein? Doch nur wenn die Nacht [in] vier Nachtwachen geteilt ist. Und R. Natan? Er ist der Ansicht R. Jehoschuas.
Denn wir lernten dass R. Jehoschua sagt: bis drei Stunden, denn es ist die Gewohnheit der Könige, in der dritten Stunde aufzustehen: sechs [Stunden] der Nacht und zwei des Tags, sind zwei Nachtwachen. R.Aschi sagt: eine Nachtwache und eine halbe nennt man ebenfalls »Nachtwachen«.

וַאֲמַר רִבִּי זְרִיקָא אֲמַר רִבִּי אַמֵי אֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:
אֵין אוֹמְרִין בִּפְנֵי הַמֵּת אֵלָּא דְּבָרָיו שֶׁל מֵת.
אֲמַר רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא:
לָא אֲמַרַן אֵלָּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה,
אֲבָל מִלֵּי דְּעָלְמָא, לֵית לַן בַּהּ.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אֲמַר רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא:
לָא אֲמַרַן אֵלָּא אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה,
וְכָל שֶׁכֵּן מִלֵּי דְּעָלְמָא.

Ferner sagte R. Zeriqa im Namen R. Amis im Namen R. Jehoschua b. Levi: Man rede in Gegenwart des Toten nichts als Worte [bezüglich] des Toten. Es sagte R. Abba. b. Kahana: dieses Verbot bezieht sich nur auf Worte der Lehre, bei weltlichen Dingen aber haben wir nichts dagegen. Es sind aber welche, die sagen: so habe R. Abba b. Kahana gesagt: Dieses Verbot bezieht sich sogar auf Worte der Lehre, um so mehr auf weltliche Dinge.

וְדָוִד, בְּפַלְגָּא דְּלֵילְיָא הֲוָה קָאֵי!
מֵאֻרְתָּא הֲוָה קָאֵי, דִּכְתִיב:
„קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה“.
וּמִמַּאי דְּהַאי נֶשֶׁף אֻרְתָּא הוּא?
דִּכְתִיב:
„בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם, בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה“.
אֲמַר רִבִּי אוֹשַׁעְיָא אֲמַר רִבִּי אֲחָא:
הָכִי קָאָמַר:
מֵעוֹלָם לֹא עָבַר עָלַי חֲצוֹת לַיְלָה בְּשֵׁנָה.
רִבִּי זֵירָא אָמַר:
עַד חֲצוֹת לַיְלָה, הָיָה מִתְנַמְנֵם כַּסּוּס;
מִכָּאן וְאֵילָךְ, הָיָה מִתְגַּבֵּר כָּאֲרִי.
רַב אָשֵׁי אָמַר:
עַד חֲצוֹת לַיְלָה, הָיָה עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה;
מִכָּאן וְאֵילָךְ, בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת.
וְנֶשֶׁף, אֻרְתָּא הוּא! הָא נֶשֶׁף צַפְרָא הוּא, דִּכְתִיב:
„וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם“.
מַאי, לָאו מִצַּפְרָא וְעַד לֵילְיָא?
לָא, מֵאֻרְתָּא וְעַד אֻרְתָּא.
אִי הָכִי, לִכְתּוּב מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הַנֶּשֶׁף אוֹ מֵהָעֶרֶב וְעַד הָעֶרֶב!
אֵלָּא אֲמַר רָבָא:
תְּרֵי נִשְׁפֵי הֲווֹ,
נְשַׁף לֵילְיָא וְאָתֵי יְמָמָא, נְשַׁף יְמָמָא וְאָתֵי לֵילְיָא.

Und David, ist er denn um Mitternacht aufgestanden, er ist ja schon am Abend aufgestanden? Denn es heißt: »Ich bin in der Dämmerung aufgewacht und schrie.« Und woher, dass hier mit »Dämmerung« auch der Abend gemeint ist? denn es heißt ja auch: »In der Dämmerung, am Abend des Tages, in der Tiefe der Nacht und der Dunkelheit.« Es sagte R. Oschaja im Namen R. Achas: so sprach David: Niemals ist mir die Mitternachtszeit im Schlaf vergangen. R. Zera sagt: bis Mitternacht schlummerte er wie ein Pferd – von da an und weiter stärkte er sich wie ein Löwe. R. Aschi sagt: bis Mitternacht beschäftigte er sich mit (Worten) der Lehre, von da an und weiter mit Liedern und Lobgesängen. Und unter »Dämmerung«, ist denn darunter der Abend zu verstehen, mit »Dämmerung« ist ja der Morgen gemeint, denn es heißt ja: »Es schlug sie David von der Dämmerung bis zum Abend des folgenden Tages« ist hier etwa nicht gemeint: von Morgen bis Abend? Nein, von Abend bis Abend. Wenn es so ist, sollte es doch heißen: »von Dämmerung bis Dämmerung« oder: »von Abend bis Abend«. Vielmehr, sagte Rabba, es gibt zweierlei Dämmerungen, eine Dämmerung der Nacht auf die der Tag folgt, und eine Dämmerung des Tages, worauf die Nacht folgt.

וְדָוִד, מִי הֲוָה יָדַע פַּלְגָּא דְּלֵילְיָא אֵימַת?
הָשָׁתָא, מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לָא הֲוָה יָדַע, דִּכְתִיב:
„כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרַיִם“.
מַאי כַּחֲצוֹת?
אִילֵימָא דַּאֲמַר לֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא „כַּחֲצוֹת“,
מִי אִיכָּא סְפֵקָא קַמֵּי שְׁמַיָּא?
אֵלָּא דַּאֲמַר לֵיהּ „בַּחֲצוֹת“, וַאֲתָא אִיהוּ וַאֲמַר „כַּחֲצוֹת“.
אַלְמָא מְסַפְּקָא לֵיהּ, וְדָוִד הֲוָה יָדַע!
דָּוִד, סִימָנָא הֲוָה לֵיהּ,
דַּאֲמַר רַב אֲחָא בַּר בִּזְנָא אֲמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן חַסִּידָא:
כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד,
וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה,
בָּא רוּחַ צְפוֹנִית וְנוֹשֶׁבֶת בּוֹ וּמְנַגֵּן מֵאֵלָיו.
מִיָּד הָיָה עוֹמֵד וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר.
כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, נִכְנְסוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ.
אָמְרוּ לוֹ:
אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ, עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין פַּרְנָסָה!
אָמַר לָהֶם:
לְכוּ וְהִתְפַּרְנְסוּ זֶה מִזֶּה!
אָמְרוּ לוֹ:
אִין הַקֹּמֶץ מַשְׂבִּיעַ אֶת הָאֲרִי,
וְאֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ!
אָמַר לָהֶם:
לְכוּ וּפִשְׁטוּ יְדֵיכֶם בַּגְּדוּד!
מִיָּד יוֹעֲצִים בַּאֲחִיתֹפֶל,
וְנִמְלָכִין בַּסַּנְהֶדרִין, וְשׁוֹאֲלִין בְּאוּרִים וְתֻמִּים.
אֲמַר רַב יוֹסֵף:
מַאי קְרָא?
„וְאַחֲרֵי אֲחִיתֹפֶל יְהוֹיָדָע בֶּן בְּנָיָהוּ וְאֶבְיָתָר, וְשַׂר צָבָא לַמֶּלֶךְ, יוֹאָב“.
אֲחִיתֹפֶל, זֶה יוֹעֵץ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר:
„וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם, כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים“.

Und David, hat er denn gewusst, wann die [genaue] Mitternachtszeit ist? selbst Mosche Rabbenu wusste dies ja nicht; denn es heißt: »Gegen Mitternacht ziehe ich durch Mizrajim.« Warum »gegen Mitternacht“? Wollte man sagen, dass HaKadosch Baruch Hu, zu ihm »gegen Mitternacht« gesprochen habe? Gibt es denn etwa Zweifelhaftes vor dem Himmel? Vielmehr sprach er zu ihm »um Mitternacht«, darauf sagte er »gegen Mitternacht«, woraus zu ersehen ist, dass ihm dies zweifelhaft war, und David soll dies gewusst haben? David hatte ein Kennzeichen. Denn es sagte R. Acha b. Bizna im Namen R. Schimons des Frommen: Über dem Bette Davids hing eine Harfe und sobald die Mitternachtszeit herankam, wehte der Nordwind und blies daran, und sie spielte von selbst; dann stand er auf und studierte die Lehre bis die Morgenröte aufstieg. Sobald die Morgenröte aufgestiegen war, traten die Weisen Jisraels bei ihm ein und sprachen zu ihm: »Unser Herr und König, dein Volk Jisrael bedarf der Nahrung« er entgegnete ihnen: »Geht hin, und ernährt euch Einer vom Andern« Sie sprachen darauf zu ihm: »Die Handfülle sättigt nicht den Löwen, und die Grube wird von ihrem eigenen Schutt nicht angefüllt«.
Er sagte zu ihnen: Geht! und verbreitet eure Kräfte im Heer.
Sogleich beratschlagten sie mit Achitofel und überlegten mit dem Sanhedrin und befragten die Urim und Tummim.
Es sagte R. Josef:
Was anderes bedeutet die Schrift17: Und nach Achitofel war Benajahu, Sohn Jehojadas und Ebjatar, der Heeresführer des Königs war Joaw?
Achitofel, dieses war der Ratgeber. Denn so heißt es auch18Und der Rat Achitofels, welcher riet in jener Zeit war, als wenn man das Wort G-ttes befragt.

hand_talmudde_links Blatt 2 hand_talmudde Blatt 4

Vokalisierter Hebräischer Text des Talmud: Diese(s) Werk bzw. Inhalt von Rabbi Dan Be’eri steht unter einer Creative Commons Namensnennung – Weitergabe unter gleichen Bedingungen 3.0 Unported Lizenz