Der Text des Minchagebets (Nachmittagsgebets) für Werktage in deutscher Sprache in der Übersetzung von Rabbiner Selig Bamberger, nach dem Siddur Sefat Emet. Dieser Nussach folgt der deutschen Tradition. Knappe Angaben zu Wiederholungen im Siddur, wurden hier ausformuliert. Der hebräische Text wurde, gegenüber dem ursprünglichen Siddur Sefat Emet, korrigiert.
Aschrei
אַשְׁרֵי יֽוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַֽלֲלוּךָ סֶּֽלָה׃
אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶֽׁיְיָ אֱלֹהָֽיו׃
תְּהִלָּה לְדָוִד
אֲרֽוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ אֲבָֽרֲכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶֽד׃
בְּכָל־יוֹם אֲבָֽרֲכֶךָּ וַֽאֲהַֽלֲלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶֽד׃
גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵֽקֶר׃
דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַֽעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּֽידוּ׃
הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְֿאֹתֶיךָ אָשִֽׂיחָה׃
וֶֽעֱזוּז נֽוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ וּגְדוּלָּֽתְֿךָ אֲסַפְּֿרֶֽנָּה׃
זֵכֶר רַב־טֽוּבְֿךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָֽתְֿךָ יְרַנֵּֽנוּ׃
חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל־חָֽסֶד׃
טוֹב־יְיָ לַכֹּל וְרַֽחֲמָיו עַל־כָּל־מַֽעֲשָֽׂיו׃
יוֹדוּךָ יְיָ כָּל־מַֽעֲשֶׂיךָ וַֽחֲסִידֶיךָ יְבָֽרֲכֽוּכָה׃
כְּבוֹד מַלְכֽוּתְֿךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָֽתְֿךָ יְדַבֵּֽרוּ׃
לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָֽאָדָם גְּבֽוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתֽוֹ׃
מַלְכֽוּתְֿךָ מַלְכוּת כָּל־עֹֽלָמִים וּמֶֽמְשַׁלְתְּֿךָ בְּכָל־דּוֹר וָדֹֽר׃
סוֹמֵךְ יְיָ לְכָל־הַנֹּֽפְֿלִים וְזוֹקֵף לְכָל־הַכְּֿפוּפִֽים׃
עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵֽן־לָהֶם אֶת־אָכְלָם בְּעִתּֽוֹ׃
פּוֹתֵחַ אֶת־יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצֽוֹן׃
צַדִּיק יְיָ בְּכָל־דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל־מַֽעֲשָֽׂיו׃
קָרוֹב יְיָ לְכָל־קֹֽרְֿאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶֽאֱמֶֽת׃
רְצֽוֹן־יְרֵאָיו יַֽעֲשֶׂה וְאֶת־שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיֽוֹשִׁיעֵֽם׃
שׁוֹמֵר יְיָ אֶת־כָּל־אֹֽהֲבָיו וְאֵת כָּל־הָֽרְֿשָׁעִים יַשְׁמִֽיד׃
תְּהִלַּת יְיָ יְֽדַבֶּר פִּי וִֽיבָרֵךְ כָּל־בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ
לְעוֹלָם וָעֶֽד׃
וַֽאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵֽעַתָּה וְעַד־עוֹלָם הַֽלֲלוּיָֽהּ׃
אַשְׁרֵי Heil denen, die in deinem Haus wohnen, immerwährend preisen sie dich, Selah! Heil dem Volke, dem also geschieht, heil dem Volke, dessen Gott der Ewige!
(Psalm 145.) Loblied Davids.
Ich preise dich, mein Gott, o König, und segne deinen Namen immer und ewig! Jeden Tag lobe ich dich und rühme deinen Namen immer und ewig! Groß ist der Ewige und sehr gerühmt, seine Größe ist unerforschlich. Alle Geschlechter preisen deine Werke und verkünden deine Allmacht. Die Schönheit und Ehre deiner Majestät und deine Wundertaten will ich aussprechen. Die Macht deiner Furchtbarkeit künden sie, deine Größe will auch ich erzählen. Das Gedenken an deine große Güte berichten sie, und deine Liebe rühmen sie. Gnädig und barmherzig ist der Ewige, langmütig und reich an Huld. Gütig ist der Ewige gegen alle, und sein Erbarmen erstreckt sich über all. seine Werke. Es preisen dich, Ewiger, alle deine Werke, und deine Frommen segnen dich. Die Herrlichkeit deines Reiches sprechen sie aus und verkünden deine Allmacht. Um kund zu tun den Menschenkindern seine Allmacht und die Herrlichkeit und Pracht seines Reiches. Dein Reich ist ein Reich in allen Ewigkeiten, und deine Herrschaft in jedem Geschlecht und Geschlecht. Es stützt der Ewige alle Fallenden und richtet aus alle Gebeugten. Die Augen aller hoffen auf dich, und du gibst ihnen ihre Speise zur rechten Zeit. Du öffnest deine Hand und sättigst alles Lebende mit Wohlgefallen. Gerecht ist der Ewige auf allen seinen Wegen und liebevoll in allen seinen Handlungen. Nahe ist der Ewige allen, die ihn rufen, allen, die ihn anrufen in Wahrheit. Den Willen derer, die ihn fürchten, erfüllt er, und ihr Flehen hört er und hilft ihnen. Es hütet der Ewige alle, die ihn lieben, und alle Frevler vernichtet er. Den Ruhm des Ewigen verkündet mein Mund, und es segnet alles Fleisch seinen heiligen Namen immer und ewig. Und wir segnen den Ewigen von nun an bis in Ewigkeit. Halalujah!
Der Vorbeter spricht das halbe Kaddisch.
יִתְגַּדַּל
וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְֿמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב – וְאִמְרוּ
אָמֵן׃
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְֿמֵי עָלְֿמַיָּא
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא
בְּרִיךְ הוּא
׃ לְעֵֽלָּא מִכָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּֿחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְֿמָא וְאִמְרוּ אָמֵן׃
יִתְגַּדַּל Erhoben und geheiligt werde sein großer Name in der Welt, die er nach seinem Willen erschaffen, und sein Reich erstehe in euren: Leben und in euren Tagen und dem Leben des ganzen Hauses Israel schnell und in naher Zeit, sprechet: Amen!
Sein großer Name sei gepriesen in Ewigkeit und Ewigkeit der Ewigkeiten!
Gepriesen sei und gerühmt und verherrlicht und erhoben und erhöht und gefeiert und hocherhoben und gepriesen der Name des Heiligen, gelobt sei er, hoch über jedem Lob und Gesang, Verherrlichung und Trostverheißung, die je in der Welt gesprochen wurde, sprechet: Amen.
An Fasttagen wird an dieser Stelle die Torah gelesen.
Schmoneh Essre
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶֽךָ׃
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקוֹנֵה הַכֹּל וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:
In den zehn Bußtagen:
זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים:
מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מָגֵן אַבְרָהָם:
אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִֽׁיעַ:
Vom Ausgang des Sukkotfestes bis zum Eingang des Pessach-Festes schaltet man ein:
מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֱּֽשֶׁם
מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים סוֹמֵךְ נוֹפְֿלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר: מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דּֽוֹמֶה לָּךְ מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:
In den zehn Bußtagen:
מִי כָמֽוֹךָ אַב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים:
וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים:
Keduscha bei Wiederholung der Schemone Esre durch den Vorbeter:
Vorbeter:
נְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ קָרָא זֶה אֶל־זֶה וְאָמַר׃
Gemeinde:
קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת מְלֹא כָל־הָאָרֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃
Vorbeter:
לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵרוּ:
Gemeinde:
בָּרוּךְ כְּבוֹד־יְיָ מִמְּֿקוֹמֽוֹ׃
Vorbeter:
וּבְדִבְרֵי קָדְשְֿׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:
Gemeinde:
יִמְלֹךְ יְיָ לְֽעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַֽלֲלוּיָֽהּ׃
Vorbeter:
לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלֶךָ וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְֿךָ נַקְדִּישׁ וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵֽינוּ מִפִּינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אַֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ *הָאֵל (*בעשי“ת: הַמֶּֽלֶךְ) הַקָּדוֹשׁ:
(In den zehn Bußtagen: heiliger König!)
Weiter mit אַתָּה חוֹנֵן »Du begnadest«…
אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלֲלוּךָ סֶּֽלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ *הָאֵל (*בעשי“ת: הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:)
אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּֽעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה וְחָנֵּֽנוּ מֵאִתְּֿךָ בִּינָה דֵּעָה וְהַשְׂכֵּל: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ חוֹנֵן הַדָּֽעַת:
הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתוֹרָתֶֽךָ וְקָרְֿבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ וְהַחֲזִירֵֽנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה:
סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ כִּי מוֹחֵל וְסוֹלֵֽחַ אַֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֽוֹחַ:
רְאֵה בְעָנְיֵֽנוּ וְרִיבָה רִיבֵֽנוּ וּגְאָלֵֽנוּ מְהֵרָה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ כִּי גוֹאֵל חָזָק אַֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל:
An Fasttagen wird Anenu vom Vorbeter eingefügt.
עֲנֵֽנוּ יְיָ עֲנֵֽנוּ בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵֽנוּ כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ אַל תֵּֽפֶן אֶל רִשְׁעֵֽנוּ וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶֽיךָ מִמֶּֽנּוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּֿחִנָּתֵֽנוּ: הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵֽנוּ יְהִי נָא חַסְדְּֿךָ לְנַחֲמֵֽנוּ טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ עֲנֵֽנוּ כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה טֶֽרֶם־יִקְרָאוּ וַֽאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּֿרִים וַֽאֲנִי אֶשְׁמָֽע׃ כִּי אַתָּה יְיָ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה:
Nach Anenun schließt man mit:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה:
רְפָאֵֽנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה כִּי תְהִלָּתֵֽנוּ אַֽתָּה וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵֽינוּ כִּי אֵל מֶֽלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אַֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה וְתֵן
Im Winter (Vom 59. Tag nach Tekufat Tischri der auf den 5. oder 6. Dezember fällt, bis Pessach wird hier folgendes eingeschaltet:)
טַל וּמָטָר לִבְרָכָה
Im Sommer:
בְּרָכָה
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְשַׂבְּֿעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ וּבָרֵךְ שְׁנוֹתֵֽנוּ כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:
תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵֽנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ וְקַבְּֿצֵֽנוּ יַֽחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַבֵּץ, נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
הָשִֽׁיבָה שׁוֹפְֿטֵֽינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵֽינוּ כְּבַתְּֿחִלָּה וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה וּמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ אַתָּה יְיָ לְבַדְּֿךָ בְּחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים וְצַדְּֿקֵֽנוּ בַּמִּשְׁפָּט: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ *מֶֽלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (*בעשי“ת: הַמֶּֽלֶךְ הַמִּשְׁפָּט):
לַמְשֻׁמָּדִים אַל תְּהִי תִקְוָה וְכָל הָמִּינִים כְּרֶֽגַע יֹאבֵֽדוּ וְכָל אוֹיְֿבֵי עַמְּֿךָ מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ וּמַלְכוּת זָדוֹן מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִֽיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שׁוֹבֵר אֹיְֿבִים וּמַכְנִֽיעַ זֵדִים׃
עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל זִקְנֵי עַמְּֿךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל פְּלֵיטַת סוֹפְֿרֵיהֶם וְעַל גֵּרֵי הַצֶּֽדֶק וְעָלֵֽינוּ יֶהֱמוּ רַחֲמֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכֹל הַבּוֹטְֿחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת וְשִׂים חֶלְקֵֽנוּ עִמָּהֶם וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָּטָֽחְנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים:
וְלִירוּשָׁלַֽםִ עִירְֿךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב וְתִשְׁכּוֹן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּֽרְתָּ וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵֽינוּ בִּנְיַן עוֹלָם וְכִסֵּא דָוִד מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין:*
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָֽםִ:
*) Am 9. Aw wird im Mincha-Gebet hier eingefügt:
נַחֵם יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־אֲבֵלֵי צִיּוֺן וְאֶת־אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַֽ͏ִם וְאֶת־הָעִיר הָאֲבֵלָה וְהֶחֳרֵבָה וְהַבְּזוּיָה וְהַשׁוֺמֵמָה. הָאֲבֵלָה מִבְּלִי בָנֱיהָ וְהֶחֳרֵבָה מִמְּעוֺנוֺתֶֽיהָ וְהַבְּזוּיָה מִכְּבוֺדָהּ וְהַשׁוֺמֵמָה מֵאֵין יוֺשֵׁב. וְהִיא יוֺשֶֽׁבֶת וְרֹאשָׁה חָפוּי בְּאִשָׁה עֲקַרָה שֶׁלֹּא יָלֳדָה. וַיְבַלְְּעֽוּהָ לִגְיוֺנוֺת וַיְּירָשׁוּהָ עוֺבְדֵי פְסִילִים. וַיָטִֽילוּ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לֶחָרֱֽב וַיַּהַרְגוּ בְזָדוֺן חֲסִידֵי עֶלְיוֺן. עַל־כֵּן צִיּוֺן בְּמַר תּבְכֶּה וִירוּשָׁלַֽ͏ִם תִּתֵּן קוֺלָהּ. לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם מֵעַי מֵעַי עַל חַלְלֵיהֶם. כִּי אַתָּה יְיָ בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ וּבָאֵשׁ אַתָּה עָָתִיד לִבְנוֺתָה, כָּאָמוּר: וַֽאֲנִי אֶֽהְיֶה־לָּהּ נְאֻם־יְיָ חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָֽהּ׃ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְנַחֵם צִיוֺן וּבֹנֵה יְרוּשָׁלַֽ͏ִם׃
Es geht weiter mit אֶת צֶֽמַח »den Sprössling« direkt im Anschluss
אֶת צֶֽמַח דָּוִד עַבְדְּֿךָ מְהֵרָה תַצְמִֽיחַ וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶֽךָ כִּי לִישׁוּעָתְֿךָ קִוִּֽינוּ כָּל הַיּוֹם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מַצְמִֽיחַ, קֶֽרֶן יְשׁוּעָה:
שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אַֽתָּה וּמִלְּֿפָנֶֽיךָ מַלְכֵּֽנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵֽנוּ*
כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלַּת עַמְּֿךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה:
*)An einem Fasttag wird hier eingeschaltet:
עֲנֵֽנוּ יְיָ עֲנֵֽנוּ בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵֽנוּ כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ אַל תֵּֽפֶן אֶל רִשְׁעֵֽנוּ וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶֽיךָ מִמֶּֽנּוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּֿחִנָּתֵֽנוּ: הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵֽנוּ יְהִי נָא חַסְדְּֿךָ לְנַחֲמֵֽנוּ טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ עֲנֵֽנוּ כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר:
וְהָיָה טֶֽרֶם־יִקְרָאוּ וַֽאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּֿרִים וַֽאֲנִי אֶשְׁמָֽע׃ כִּי אַתָּה יְיָ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה:
רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּֿךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ: וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:
An Rosch ha-Chodesch und Chol Ha-Moed wird eingeschaltet:
אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדּוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּֽךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽםִ עִיר קָדְשֶֽׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּֿךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה וּלְטוֹבָה וּלְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם
Rosch haChodesch | Pessach | Sukkot |
---|---|---|
רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ |
חַג הַמַּצוֹת |
חַג הַסֻּכּוֹת |
Rosch haChodesch | Pessach | Sukkot |
---|---|---|
des Neumondes | des Festes der ungesäuerten Brote | des Festes der Laubhütten |
הַזֶּה זָכְרֵֽנּוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אַֽתָּה:
וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְֿךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:
מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד צוּר חַיֵּֽינוּ מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר: נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּֿסוּרִים בְּיָדֶֽךָ וְעַל נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּֿקוּדוֹת לָךְ וְעַל נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּֿכָל יוֹם עִמָּֽנוּ וְעַל נִפְלְֿאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּֿכָל עֵת עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ וְהַמְֿרַחֵם כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ מֵעוֹלָם קִוִֽינוּ לָךְ:
Die Gemeinde betet leise:
מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר יוֹצְֿרֵֽנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית: בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ: כֵּן תְּחַיֵּֽנוּ וּתְקַיְּֿמֵֽנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרֹת קָדְשֶֽׁךָ לִשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצֹנֶֽךָ וּלְעָבְדְּֿךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם עַל שֶׁאָֽנוּ מוֹדִים לָךְ בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת:
An Channucka und Purim wird folgendes gebetet:
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּֿבוּרוֹת וְעַל הַתְּֿשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּֿמַן הַזֶּה:
An Channucka:
בִּימֵי מַתִּתְיָֽהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמֹנַי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְֿדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְֿשָׁעָה עַל עַמְּֿךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַֽבְתָּ אֶת רִיבָם דַּֽנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַֽמְתָּ אֶת נִקְמָתָם: מָסַֽרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְֿקֵי תוֹרָתֶֽךָ: וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ וּלְעַמְּֿךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וְאַֽחַר כַּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶֽךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶֽׁךָ וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְּֿשֶֽׁךָ וְקָבְֿעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:
An Purim
בִּימֵי מָרְדֳּכַי וְִאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַֽהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־הַיְּֿהוּדִים מִנַּעַר וְעַד־זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבֽוֹז׃ וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים הֵפַֽרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבֽוֹתָ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ:
וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:
In den zehn Bußtagen:
וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ:
וְכָל הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה וִיהַלֲלוּ אֶת שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:
An Fasttagen wird vom Vorbeter eingeschaltet:
אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ בָּרֲכֵֽנוּ בַּבְּֿרָכָה הַמְשֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָה
הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּֽךָ הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶֽׁךָ כָּאָמוּר:
יְבָֽרֶכְֿךָ יְיָ וְיִשְׁמְֿרֶֽךָ׃ כֵּן יְהִי רָצוׂן
יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ כֵּן יְהִי רָצוׂן
יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלֽוֹם׃ כֵּן יְהִי רָצוׂן
Es segne dich der Ewige und behüte dich!
Es lasse der Ewige sein Angesicht dir zuleuchten und sei dir gnädig!
Es wende der Ewige sein Angesicht dir zu und gebe dir Frieden!
An Fasttagen:
שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: בָּרֲכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם: וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ:
שָׁלוֹם רָב עַל יִשְׂרָאֵל עַמְּֿךָ תָּשִׂים לְעוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא מֶֽלֶךְ אָדוֹן לְכָל הַשָּׁלוֹם:
In den zehn Bußtagen:
בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ אָֽנוּ וְכָל עַמְּֿךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם:
אֱלֹהַי נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה וְלִמְקַלְֿלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה: פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי: וְכֹל הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָם: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ: לְמַעַן יֵחָֽלְֿצוּן יְדִידֶיךָ הֽוֹשִׁיעָה יְמִֽינְֿךָ וַֽעֲנֵֽנִי׃ יִֽהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹֽאֲלִֽי׃ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ
וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהִי רָצוֹן מִלְּֿפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וִֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת: וְעָֽרְֿבָה לַֽיְיָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָםִ כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹֽנִיּֽוֹת׃
In den zehn Bußtagen und an Fastentagen wird hier Owinu Malkenu gebetet.
Tachanun
Nach Schmoneh Essre zu Schacharit und Minchah wird Rachum weChanun, ausgenommen sind folgende Tage: Erew Schabbat, Erew Jom Tow, Schabbat, Jom Tow, Rosch Chodesch, Tischa beAw, Chanukkah, Purim und der ihnen vorhergehende Minchah, der ganze Monat Nissan, Lag baOmer, von Rosch Chodesch Siwan bis Cheschwan (nach polnischem Ritus nur bis Isru Chag von Sukkot, ebenso in Mainz), Tu Bischwat (in Frankfurt am Main die beiden letzten nur zu Schacharit) und Purim Katan, d.h. der 14. und 15. von Adar Rischon.
(2. Sam 24,14. – wird in Frankfurt am Main nicht gesagt:)
וַיֹּֽאמֶר דָּוִד אֶל גָּד, צַר לִי מְאֹד, נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ, כִּי רַבִּים רַחֲמָיו וּבְיַד אָדָם אַל אֱפֹּֽלָה:
David sprach zu Gab: Es ist mir sehr bange, möchten wir doch in des Ewigen Hand fallen, denn groß ist sein Erbarmen, aber in Menschenhand möchte ich nicht fallen.
רַחוּם וְחַנּוּן, חָטָֽאתִי לְפָנֶֽיךָ יְיָ מָלֵא רַחֲמִים רַחֵם עָלַי וְקַבֵּל תַּחֲנוּנָי
יְיָ אַל־בְּאַפְּֿךָ תֽוֹכִיחֵנִי וְֽאַל־בַּֽחֲמָֽתְֿךָ תְיַסְּֿרֵֽנִי׃ חָנֵּנִי יְיָ כִּי־אֻמְלַל אָנִי רְפָאֵנִי יְיָ כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָֽי׃ וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד וְאַתָּ יְיָ עַד־מָתָֽי׃ שׁוּבָה יְיָ חַלְּֿצָה נַפְשִׁי הֽוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּֽךָ׃ כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יֽוֹדֶה־לָּֽךְ׃ יָגַעְתִּי בְֽאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל־לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶֽה׃ עָֽשֲׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי עָֽתְקָה בְּכָל־צֽוֹרֲרָֽי׃ סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּֽי־שָׁמַע יְיָ קוֹל בִּכְיִֽי׃ שָׁמַע יְיָ תְּחִנָּתִי יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּֽח׃ יֵבשׁוּ וְיִבָּֽהֲלוּ מְאֹד כָּל־אֹֽיְֿבָי יָשֻׁבוּ יֵבשׁוּ רָֽגַע׃
רַחוּם וְחַנּוּן Barmherziger und Gnädiger, ich habe vor dir gesündigt, Ewiger, der du voll Erbarmens, erbarme dich über mich und nimm meine Bitten an. Ewiger, weise mich nicht in deinem Grimm zurecht und züchtige mich nicht in deinem Zorne. Sei mir gnädig, Ewiger, denn ich schmachte dahin, heile mich, denn meine Gebeine sind erschreckt. Und meine Seele ist sehr erschreckt, und du, Ewiger, wie lange noch! Kehre zurück, Ewiger, rette meine Seele, hilf mir uni deiner Gnade willen, denn nicht im Tode ist dein Gedenken, in der Gruft, wer danket dir! Ich bin müde durch mein Seufzen, ich benetze jede Nacht mein Lager, mit meiner Träne befeuchte ich meine Ruhestätte. Dunkel ist durch den Gram mein Auge, gealtert durch alle meine Bedränger. — Weichet von mir, all ihr Übeltäter, denn der Ewige hat die Stimme meines Weinens erhört. Erhört hat der Ewige mein Flehen, der Ewige nimmt mein Gebet an. Zuschanden werden und sehr erschrecken alle meine Feinde, sie kehren um und werden plötzlich zuschanden.
Am Fasttag — in vielen Gemeinden täglich — wird folgendes gebetet:
שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל שְׁמוֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וְאַל יֹאבַד יִשְׂרָאֵל הָאוֹמְֿרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל:
שׁוֹמֵר גּוֹי אֶחָד שְׁמוֹר שְׁאֵרִית עַם אֶחָד וְאַל יֹאבַד גּוֹי אֶחָד
הַמְֿיַחֲדִים שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ יְיָ אֶחָד:
שׁוֹמֵר גּוֹי קָדוֹשׁ שְׁמוֹר שְׁאֵרִית עַם קָדוֹשׁ
וְאַל יֹאבַד גּוֹי קָדוֹשׁ הַמְֿשַׁלְּֿשִׁים בְּשָׁלוֹשׁ קְדוּשּׁוֹת קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ:
מִתְרַצֶּה בְּרַחֲמִים וּמִתְפַּיֵּס בְּתַחֲנוּנִים הִתְרַצֶּה וְהִתְפַּיֵּס לְדוֹר עָנִי כִּי אֵין עוֹזֵר:
שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל Hüter Israels, hüte den Überrest Israels, dass Israel nicht untergeht, das da spricht: Höre, Israel!
Hüter des einzigen Volkes, hüte Den Überrest der einzigen Nation, dass nicht untergeht das einzige Volk, das deinen Namen, Ewiger, unser Gott, einziger Gott, einzig preist.
Hüter des heiligen Volkes, hüte den Überrest der heiligen Nation, dass nicht untergeht das heilige Volk, das dreimal mit den Heiligungen den Heiligen preist. Der du Wohlgefallen hast am Gebet und Verzeihung gewährst durch das Flehen, erweise Wohlgefallen und verzeihe dem armen Geschlecht, das ohne Helfer.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ:
Unser Vater, unser König, sei uns gnädig und erhöre uns, denn wir haben keine Verdienste, erweise uns Liebe und Gnade und hilf uns.
וַֽאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה־נַּֽעֲשֶׂה כִּי עָלֶיךָ עֵינֵֽינוּ: זְכֹר רַֽחֲמֶיךָ יְיָ וַֽחֲסָדֶיךָ כִּי מֵֽעוֹלָם הֵֽמָּה׃
יְהִי־חַסְדְּֿךָ יְיָ עָלֵינוּ כַּֽאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָֽךְ׃
אַל־תִּזְכָּר־לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּֿמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹֽד׃
חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ כִּי־רַב שָׂבַעְנוּ בֽוּז׃
בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּֽוֹר׃
כִּֽי־הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּֽי־עָפָר אֲנָֽחְנוּ׃
עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל־דְּבַר כְּבוֹד־שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל־חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶֽךָ׃
Wir wissen nicht, was wir tun sollen, sondern zu dir sind unsere Augen erhoben. Gedenke deines Erbarmens, Ewiger, und deiner Gnadenbeweise, denn sie sind seit Ewigkeit. Deine Gnade, Ewiger, sei über uns, wie wir auf dich harren. Gedenke uns nicht der früheren Missetaten, schnell möge uns dein Erbarmen aufnehmen, denn wir sind sehr arm. Sei uns gnädig. Ewiger, sei uns gnädig, denn wir sind sehr mit Verachtung gesättigt worden. Im Zorn gedenke des Erbarmens. Denn du kennst unseren Trieb, gedenkst, dass wir Staub sind. Hilf uns, Gott unseres Heils, um der Ehre deines Narnens willen, rette uns und verzeihe unsere Vergehungen um deines Namens willen.
An Werktagen folgt hier Kaddisch Titkabal (Ganz-Kaddisch):
(וְעַתָּה יִגְדַּל־נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹֽר׃
זְכֹר־רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵֽמָּה׃)
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְֿמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב׃ וְאִמְרוּ אָמֵן׃
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְֿמֵי עָלְֿמַיָּא
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא
בְּרִיךְ הוּא׃
לְעֵֽלָּא מִכָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּֿחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְֿמָא׃ וְאִמְרוּ אָמֵן׃
(קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽינוּ׃)
תִּתְקַבַּל צְלוֹתְֿהוֹן וּבָעוּתְֿהוֹן דְּכָל יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא׃ וְאִמְרוּ אָמֵן
׃
(יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵֽעַתָּה וְעַד־עוֹלָֽם׃)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל׃ וְאִמְרוּ אָמֵן׃
(עֶזְרִי מֵעִם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָֽרֶץ׃)
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל׃ וְאִמְרוּ אָמֵן׃
(ועתה Und nun zeige sich grotz die Kraft des Ewigen, wie du gesprochen also. Gedenke deines Erbarmens, Ewiger, und deiner Gnadenbeweise, denn sie sind seit Ewigkeit.)
יִתְגַּדַּל Erhoben und geheiligt werde sein großer Name in der Welt, die er nach seinem Willen erschaffen, und sein Reich erstehe in euren: Leben und in euren Tagen und dem Leben des ganzen Hauses Israel schnell und in naher Zeit, sprechet: Amen!
Sein großer Name sei gepriesen in Ewigkeit und Ewigkeit der Ewigkeiten!
Gepriesen sei und gerühmt und verherrlicht und erhoben und erhöht und gefeiert und hocherhoben und gepriesen der Name des Heiligen, gelobt sei er, hoch über jedem Lob und Gesang, Verherrlichung und Trostverheißung, die je in der Welt gesprochen wurde, sprechet: Amen*
(Nimm in Barmherzigkeit und Wohlgefallen unser Gebet an.)
Möge Erhörung finden das Gebet und die Bitte von ganz Israel vor seinem Vater im Himmel, sprechet: Amen!
(Der Name des Ewigen sei gepriesen von jetzt an bis in Ewigkeit!)
Fülle des Friedens und Leben möge vom Himmel herab uns und ganz Israel zuteil werden, sprechet: Amen!
(Meine Hilfe kommt vom Ewigen, dein Schöpfer von Himmel und Erde.)
Der Frieden stiftet in seinen Himmelshöhen, stifte Frieden unter uns und ganz Israel, sprechet: Amen!
Alejnu
עָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּֿחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וגוֹרָלֵנוּ כְּכָל־הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלֲּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְֿעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּֿלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵינוּ, אֵין עוֹד, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ, אֶפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בְּתּוֹרָתוֹ: וְיָדַעְתָּ
הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל־לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָֽאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עֽוֹד׃
עָלֵֽינוּ An uns ist es, zu Preisen den Herrn des Alls. Huldigung darzubringen dem Schöpfer des Anbeginns, dass er uns nicht erschaffen gleich den Völkern der Länder und uns nicht gleichgemacht den Familien der Erde, dass er unseren Anteil nicht gleichgemacht hat dem ihren und unser Los gleich dem all ihrer Menge, denn sie verneigen sich vor Nichtigkeit und Leere und beten zu einem Gott der nicht hilft. Wir knien nieder, bücken uns und danken dem König aller Könige, dem Heiligen, gelobt sei er, er wölbte den Himmel und gründete die Erde, der Sitz seiner Ehre ist im Himmel oben und die Stätte seiner Macht in den höchsten Höhen. Er ist unser Gott, keiner sonst, in Wahrheit unser König, keiner außer ihm, wie in seiner Lehre geschrieben: Du wirst heute erkennen und deinem Herzen klarmachen, dass der Ewige Gott ist im Himmel oben und auf der Erde unten, keiner sonst.
עַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְֿאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְֿׁבֵי תֵבֵל, כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ יִכְרְֿעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּֿלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּֿךָ הִיא, וּלְעוֹלְֿמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד:
עַל כֵּן Darum hoffen wir auf dich, Ewiger, unser Gott, bald die Herrlichkeit deiner Macht zu schauen, dass die Gräuel von der Erde schwinden und die Götzen vertilgt werden, die Welt gegründet wird auf das Reich des Allmächtigen und alle Menschenkinder deinen Namen anrufen, dass sich dir zuwenden alle Frevler der Erde, erkennen und einsehen alle Bewohner der Welt, dass sich vor dir jedes Knie beugen, jede Zunge schwören soll. Vor dir, Ewiger, unser Gott, werden sie knien und sich niederwerfen und der Majestät deines Namens Ehre darbringen, alle nehmen sie die Anerkennung deines Reiches auf sich, und du regierst bald über sie immer und ewig, denn das Reich ist dein, und in allen Ewigkeiten regierst du in Ehre. Wie in deiner Lehre geschrieben: Der Ewige regiert immer und ewig! Ferner heißt es: Und der Ewige wird zum König über die ganze Erde sein, an jenem Tage wird der Ewige einzig und sein Name einzig sein.
Kaddisch
Kaddisch der Trauernden.
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְֿמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ
וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב׃ וְאִמְרוּ אָמֵן׃
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְֿמֵי עָלְֿמַיָּא
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא
בְּרִיךְ הוּא׃
לְעֵֽלָּא מִכָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּֿחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא׃ וְאִמְרוּ
אָמֵן׃
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל׃ וְאִמְרוּ
אָמֵן׃
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָּׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל׃ וְאִמְרוּ
אָמֵן׃
יִתְגַּדַּל Erhoben und geheiligt werde sein großer Name in der Welt, die er nach seinem Willen erschaffen, und sein Reich erstehe in euren: Leben und in euren Tagen und dem Leben des ganzen Hauses Israel schnell und in naher Zeit, sprechet: Amen!
Sein großer Name sei gepriesen in Ewigkeit und Ewigkeit der Ewigkeiten!
Gepriesen sei und gerühmt und verherrlicht und erhoben und erhöht und gefeiert und hocherhoben und gepriesen der Name des Heiligen, gelobt sei er, hoch über jedem Lob und Gesang, Verherrlichung und Trostverheißung, die je in der Welt gesprochen wurde, sprechet: Amen
Fülle des Friedens und Leben möge vom Himmel herab uns und ganz Israel zuteil werden, sprechet: Amen!
Der Frieden stiftet in seinen Himmelshöhen, stifte Frieden unter uns und ganz Israel, sprechet: Amen!
אַל תִּירָא מִפַּֽחַד פִּתְאֹם, וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא: עֻֽצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּֽנוּ אֵל: וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל, אֲנִי עָשִֽׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט:
אַל תִּירָא Fürchte dich nicht vor plötzlichem Schrecken und dem Toben der Frevler, wenn es herankommt. — Ersinnet einen Plan, er wird vereitelt, sprechet ein Wort, es hat keinen Bestand, denn mit uns ist Gott. — Bis ins Greisenalter bin ich (dir zur Seite), bis du ein graues Haupt geworden, trage ich (deine Last), ich habe erschaffen, ich erhebe, ich trage und ich rette.
Die deutsche Übersetzung ist entnommen aus der 10. Auflage des Siddur Sefat Emet, Rödelheim 1922. Die Neugliederung, die vorsichtigen orthografischen Änderungen und die Erweiterungen nach den Angaben von Wolf Heidenheim, stammen von Chajm Guski.
Der hebräische Text folgt im Wesentlichen der Bearbeitung von Aaron Wolf, veröffentlicht unter der Lizenz Namensnennung 4.0 International (CC BY 4.0)
Die Übersetzung (Übersetzung aus dem Siddur, von Selig Bamberger), das durch talmud.de gekennzeichnet wurde, unterliegt keinen bekannten urheberrechtlichen Beschränkungen.