Der Brief des Aristeas

Inhalt

Über den Brief des Aristeas
Die hebräische Fassung
Brief des Aristeas – Deutsch/Hebräisch
Brief des Aristeas im griechischen Original – ΑΡΙΣΤΕΑΣ ΦΙΛΟΚΡΑΤΕΙ

Über den Brief des Aristeas

Der »Brief des Aristeas« entstand im 2. Jahrhundert vor Allgemeiner Zeitrechnung und behandelt die angebliche Entstehungsgeschichte der Septuaginta (der griechischen Übersetzung des Tanach).
Der Bericht nimmt die Form eines Briefes an, den eine Person namens Aristeas, ein Offizier des ägyptischen Königs Ptolemäus-Philadelphus, an seinen Bruder Philokrates schreibt..
Der Schilderung nach, war der Grund für die griechische Übersetzung des Tanach, der Wunsch des Königs, die heiligen Bücher der Juden lesen zu können, von denen er schon so viel gehört habe.
Laut Brief, lässt er sich vom Kohen Gadol (dem Hohepriester) Eleasar gelehrte Männer schicken, die sowohl Hebräisch, als auch Griechisch beherrschten. 72 Gelehrte arbeiteten demnach 72 Tage an der Torah. Nach 72 verglichen sie ihre Fassungen und legten dann eine fest. Im Talmud wird auf diese Geschichte gleichfalls Bezug genommen (Megillah 9; Sofrim 1,7).
Der Brief ist in weiten Zügen eine Apologie des Judentums innerhalb von philosophischen Gesprächen.

Die hebräische Fassung

Der Brief des Aristeas wurde ursprünglich in griechischer Sprache verfasst. Die hebräische Übersetzung stammt von Avraam Markovitch Kagan (Abraham Kahana 1874–1946).
Die deutsche Übertragung folgt Paul Riessler (Rießler).

Brief des Aristeas – Deutsch/Hebräisch

מאשר ראוי לספר הדברים על המשלחת אשר הייתה לנו אל אלעזר הכהן הגדול ליהודים והדבר נכבד לך הרבה פילוקרטס ובכל שעת הכושר תעוררני להשמיעך על דבר משלחתמו ותכליתה על־כן ניסיתי להגיד לך באר היטב בהכירי את נטיית אהבתך לדעת:

¹Eine beachtenswerte Geschichte unserer Gesandtschaft an den jüdischen Hohenpriester Eleazar ist von mir verfasst worden. Du erinnertest ja bei jeder Gelegenheit daran, dass du großen Wert darauf legst, Gegenstand und Zweck meiner Gesandtschaft zu erfahren; deshalb versuchte ich, dir alles genau darzustellen. Ich kenne ja deinen Wissensdurst.

וזה הוא הדבר הגדול ביותר אל האדם לעמול וללמוד תמיד ולהוסיף אם מתוך דברי היסטוריה ואם מתוך ניסיון בעניין עצמו: הלא בזה נעשה מצב טהור לנפש באחזה בדברים היפים ביותר: ובהביטה אל הטוב הנעלה מכל והוא יראת יי תכוון את תכליתה במידה הראויה:

²Es ist übrigens auch das Wichtigste für den Menschen, immer Neues durch die Geschichte oder durch eigne Erfahrung hinzuzulernen und in sich aufzunehmen. Denn nur so gewinnt die Seele eine lautere Gesinnung, wenn sie das Beste in sich aufnimmt, sich auf das Allerwichtigste einstellt und so eine sichere Richtschnur für die Ausübung der Frömmigkeit erhält.

מתוך הנטייה אשר לנו לעיין הרבה בחקר דבר אלוה נתנו את נפשנו במשלחת אל האיש הנזכר אשר על פי טובו ושמו הטוב הוא נערץ בתוך בני עמו ובתוך אחרים ואשר הועיל הרבה מאוד לבני עמו לאשר איתו ולאשר במקומות אחרים בעניין התרגום לתורת אלהים הכתובה אצלם על קלף באותיות עבריות:

³Weil wir den Entschluss gefasst hatten, das Göttliche gründlich zu verstehen, so erboten wir uns gerne zur Gesandtschaft an den oben Genannten, der wegen seiner Tüchtigkeit und seines Ansehens von Landsleuten und Fremden geschätzt wird und der die Urkunde besitzt, die heimischen und ausländischen Juden den größten Nutzen bei Übersetzung des göttlichen Gesetzes gewährt. Bei ihnen findet es sich nämlich auf Pergament mit hebräischen Buchstaben aufgezeichnet.

ועשינו [משלחת] זאת בחשק בקחתנו מועד לדבר אל המלך על גורל האנשים אשר הגלו מארץ יהודה מצרימה על ידי אבי המלך אשר נחל בראשונה את העיר וקיבל את מלכות מצרים:

⁴Diese Gesandtschaft führten wir denn auch mit Eifer aus. Dann nahm ich beim König eine günstige Gelegenheit wahr, für die von des Königs Vater, dem frühern Herrn der Stadt und Beherrscher Ägyptens, aus Judäa nach Ägypten verpflanzten Juden Fürsprache einzulegen. Auch dies lohnt sich, dir zu erzählen.

ראוי לספר לך אף זאת: ובטוח אני בך כי בהיות לך נטייה יתרה לקדושה ולכוונת בני האדם הנוהגים בחייהם על פי התורה הקדושה תקשיב לאשר את נפשנו לספר לך: אתה אשר זה מקרוב באת אלינו מן האי ואשר ביקשת לדעת את כל אשר יועיל לתיקון הנפש:

⁵Denn ich bin überzeugt, dass du, bei deiner Vorliebe für die sittenstrenge Gesinnung der nach dem heiligen Gesetz Lebenden, gern hören wirst, was ich dir erzählen will, da du eben erst von der Insel zu uns kommst und etwas Erbauliches hören möchtest.

וכבר לפני מזה שלחנו לך על עם היהודים בעניינים אשר חשבתים ראויים להיות נזכרים את הכתב אשר קיבלנו מיד הכהנים הראשים המלומדים מאוד שבמצרים:

⁶Schon früher schickte ich dir eine Niederschrift denkwürdiger Nachrichten über das jüdische Volk; sie verdienen meines Erachtens alle Beachtung. Ich erhielt sie von den Oberpriestern, den gelehrtesten Leuten in Ägypten.

ואחרי אשר אהבת דעת בכל אשר יועיל לבינה יש למסור לך [את הדברים האלה] ואם [ישוו] ביותר לכל הדומים [בדעה] הלא על כולם לך אשר כוונת אמת לך בהיותך אחי לאופי ולא רק מלידה כי אם גם בקנאה ליופי הנמצאת גם בנו:

⁷Mir, der ich mich der Erkenntnis des der Seele Heilsamen widme, liegt es ob, allen Gleichgesinnten womöglich, vor allem aber dir es mitzuteilen. Denn du hast das richtige Streben; du bist nicht bloß dem Blut, sondern auch der Gesinnung nach mein Bruder, eins mit uns im Streben nach dem Guten.

הלא חן הזהב או דבר אחר היקר למתכבדים בהבל אין בו תועלת כמו בהנהגת חינוך והמחשבה עליה: ולבלתי בוא בהמשכינו את ההקדמה לדברים בטלים נאחוז במירוץ הסיפור:

⁸Denn Goldwert oder sonst ein Besitz, den andere in eitlem Wahn erstreben, bringt nicht soviel Gewinn wie Bildung und das Streben darnach. Doch wollen wir uns nicht in weitläufiger Vorrede geschwätzig erzeigen, sondern auf den Verlauf der Geschichte zurückkommen.

כאשר הפקד דְמיטְרִיוֹס מפלירון על אוצר הספרים שלמלך קיבל כסף רב לאסוף כיכולתו את כל הספרים אשר בתבל: ובעשותו קניות והעתקות הביא את כוונת המלך אל תכליתה ככל יכולתו:

⁹Der Vorstand der königlichen Bibliothek, Demetrius von Phaleron, erhielt große Geldsummen, um womöglich alle Bücher der Welt zu sammeln. Durch Ankäufe und Abschriften erfüllte er nach Kräften des Königs Wunsch.

וכאשר נשאל ובפנינו לכמה רבבות הגיע מספר הספרים ענה ליותר מעשרים [ריבוא] המלך: ואיגע למלא בזמן מעט את השאר עד חמישים ריבוא: והוגד לי כי חוקי היהודים אף הם ראויים להיות מועתקים ונמצאים באוצר ספריך:

¹⁰Da wurde er in unserm Beisein gefragt, wieviel tausend Bücher vorhanden wären; er antwortete: Weniger als zweihunderttausend, König; ich will aber in kurzem die Zahl zweihunderttausend voll machen. Mir ist aber berichtet, dass auch die jüdischen Gesetze eine Abschrift und Aufnahme in deine Bibliothek verdienen.

והוא אמר ומה מפריע אותך מעשות זאת: והלא די הצורך ניתן לך: ודמטריוס אמר יש להוסיף תרגום: כי בארץ היהודים משתמשים באותיות מיוחדות כמו שהמצרים [משתמשים אף הם] בסדר אותיות משלהם: ואף לשון מיוחדת להם: חושבים שהם משתמשים בלשון הסורית: ולא היא כי אם [היא] ממין אחר: כשמוע המלך על כל הדבר אמר לכתוב אל הכהן הגדול אשר ליהודים להביא את אשר נאמר אל תכליתו:

¹¹Da sprach der König: Was hindert dich denn, dies auszuführen? Dir stehen doch alle Mittel zur Verfügung. Demetrius entgegnete: Sie bedürfen einer Übersetzung; denn in Judäa hat man eigene Buchstaben, wie auch die Ägypter ihre besondere Schrift haben; auch redet man dort eine eigene Sprache. Die Annahme, man rede die syrische Sprache, ist nicht richtig; vielmehr ist es ein anderer Dialekt. Auf dies hin befahl der König, an den jüdischen Hohenpriester zu schreiben, damit der erwähnte Plan zur Ausführung käme.

ואני חשבתי כי הגיע השעה לדבר אשר שאלתי פעמים רבות מאת סוסביוס איש טרנטוס ואנדריאס שומרי הראש והוא על פידיון האנשים אשר הועברו מיהודה ביד אבי המלך: כי הוא בא על כל שדה ארם ופוניקיה בהצלחה ובגבורה וקצתם העביר ממקומותיהם וקצתם שבה ואת כולם הכניע תחת ידו מפחד: ובעת ההיא העביר כעשר ריבוא מארץ היהודים למצרים:

¹²Nun hielt ich die Zeit für gekommen, für die Freilassung der von des Königs Vater aus Judäa verpflanzten Juden zu sprechen; vorher hatte ich schon oft den Tarentiner Sosibius und Andreas, die Obersten der Leibwache, darum gebeten. Als jener nämlich ganz Cölesyrien und Phönizien mit ebensoviel Glück als Tapferkeit durchzog, verpflanzte er einen Teil und machte ihn zu Sklaven, indem er alles durch Schrecken unterwarf. Dabei führte er auch an 100 000 aus Judäa nach Ägypten.

וכשלוש ריבוא איש בחור מהם זיין והושיב בארץ במבצרים: גם לפני מזה באו שמה יהודים רבים עם מלך פרס: ועוד לפני אלה נשלחו אחרים לעוזרים אל פסמטיכוס להילחם בתוך צבאותיו נגד מלך הכושים: אך אלה לא באו במספר רב כמספר אשר העביר תלמי בן לגוס:

¹³Von diesen stellte er etwa 30 000 Auserlesene unter Waffen und legte sie im Land in feste Plätze. Freilich waren auch schon früher viele mit dem Perser eingewandert und noch früher, als diese, wurden andere dem Psammetich zur Hilfe gegen den Äthiopenkönig geschickt. Doch waren nicht so viel zugezogen, als Ptolemaeus Lagi verpflanzte.

בבחרו כאשר אמרנו את הטובים ביותר המצוינים במיטב נעוריהם ובכוח זיינם ואת המון הנותרים את הזקנים ביותר ואת הצעירים ביותר אף את הנשים הביא אל עבדות: לא ככה משרירות לב כמו נאנס על ידי אנשי החיל [שדרשו] גמול לעבודתם אשר עבדו במעשי המלחמות: ואנו במוצאנו כאמור למעלה פתחון פה לשחרורם דיברנו אל המלך כדברים האלה:

¹⁴Er wählte also, wie gesagt, die dem Alter und der Stärke nach Brauchbarsten aus und stellte sie unter Waffen; die übrige Menge der Älteren und Jüngern und der Weiber überließ er als Sklaven. Dies tat er nicht so sehr aus freiem Antrieb, als unter dem Druck der Soldaten, die sich auf die im Kriege geleisteten Dienste beriefen. Wir erlangten also, wie gesagt, eine gute Gelegenheit für ihre Freilassung, und so redeten wir den König also an:

הלא אי הגיון יוכח על ידי עצם המעשים המלך: הלא התורה שבדעתנו לא רק להעתיקה אלא אף לתרגמה לכל היהודים נתנה ומה הגיון יהיה לנו במשלחת אם במלכותך יהיה נמצא המון רב בעבדות: שחרר נא על־כן בנפשך השלמה והעשירה את המעונים בצרה: כי האלהים המיישר את מלכותך הוא שנתן להם את התורה כאשר חקרתי היטב ומצאתי:

¹⁵Es ist wohl nicht vernünftig, König, sich von den Tatsachen Lügen strafen zu lassen. Das Gesetz, das wir nicht nur abschreiben, sondern auch übersetzen lassen, gilt ja für alle Juden. Haben wir aber da ein Recht zu der Gesandtschaft, solange sich in deinem Reich große Mengen von Juden in Sklaverei befinden? Darum gib in gerechter und vornehmer Gesinnung die in Leiden Schmachtenden frei! Denn G-tt, der ihnen das Gesetz gab, leitet auch deine Regierung, wie ich genau erforschte.

והם יראים את האלהים המשגיח על כל ובורא הכול אשר אותו יראים גם כולנו אך אנו המלך קוראים לו אחרת בשם זיאוס ודיאוס: והראשונים היו מיטיבים לסמן בשמות אלה את אשר בידו כל חי והווה והוא מנהיג הכול ושליט בכול: ואתה העולה על כל אדם בנועם הנפש קרא נא דרור לנמצאים בעבדות:

¹⁶Sie verehren ja als den Hüter und Schöpfer der Welt den gleichen G-tt, wie alle andern Menschen, und wie auch wir, König. Nur nennen wir ihn, weniger genau, Zeus und Dis. Denn dadurch drücken die Alten nicht unpassend aus, dass der, durch den alles belebt und geschaffen wird, auch alles leite und regiere. So gib nun aller Welt ein Muster des Edelsinns, und laß die in Sklaverei Gefallenen frei!

והוא לא חיכה זמן רב: ואנחנו התפללנו בלבנו אל האלהים כי יכין את לבבו לשחרר את כולם: ומאשר האדם הוא יציר האלהים והוא משתנה ומתהפך על ידיו חליפות קראתי פעמים רבות ובדרכים שונות אל השליט בלב כי יעוררהו לעשות את אשר ביקשתי:

¹⁷Er aber besann sich lange; unterdessen beteten wir im stillen zu G-tt, er möge seinen Sinn auf die allgemeine Freilassung hinlenken. Denn die Menschheit wird als G-ttesgeschöpf auch von Ihm umgestimmt und umgewandelt. Darum rief ich mehrfach und mannigfach zu dem Lenker der Herzen, um Ihn zur Erfüllung meiner Bitte zu nötigen.

והייתה לי תקוה גדולה בצאתי בדברי לישע בני אדם כי האלהים ימלא משאלתי: כי כאשר יחשבו בני אדם בתומם אשר עליהם לעשות דבר אשר יועיל לצדק ומעשים טובים האלהים השליט בכול מפלס את המעשים ואת המחשבות: והוא בהרימו את ראשו בפנים מאירים אליי שאל:

¹⁸Ich hatte ja die feste Hoffnung, G-tt werde meine Bitte erfüllen, weil ich die Befreiung von Menschen anregte. Wenn nämlich Menschen frommen Sinnes etwas für Gerechtigkeit und Wohltätigkeit zu tun vermeinen, so leitet ihre Handlungen und Entschlüsse tatsächlich der allmächtige G-tt. Der König blickte dann auf, sah mich gnädig an und fragte: Wieviel Tausend, meinst du, werden es sein?

כמה רבבות יהיו לדעתך: ואנדריאס אשר עמד שם הודיע מעט יותר מעשר ריבוא: והוא אמר באמת דבר קטון וראוי יבקש ממנו אריסטיאס: וסוסיביוס ואחדים מן הנמצאים שם אמרו ככה: ואמנם ראוי לגודל נפשך להביא שיחרורם של אלה קרבן תודה לאל עליון: ולך המכובד ביותר לפני ריבון כול והמפואר מכל אבותיך נאה להביא קרבן תודה הגדול ביותר:

¹⁹Andreas, der dabei stand, sprach: Etwas mehr als hunderttausend. Darauf erwiderte er: So ist es also ein kleines Geschenk, das Aristeas von uns erbittet. Sosibius aber und einige andere Anwesende meinten: Und doch paßt es zu deiner Seelengröße, dem Höchsten durch ihre Freilassung ein Dankopfer darzubringen. Denn du bist vom Allmächtigen aufs höchste geehrt und über deine Vorfahren erhoben worden; daher geziemt es dir, auch das größte Dankopfer darzubringen.

ובשמחה רבה ציווה להוסיף לאנשים הצבא על המשכורת ולכל נפש ייקְחו עשרים דַרְכּמונים ולתת על זה פקודה ולהיעשות הרשימות מהר: והראה רצון רב כי האלהים מילא את כל בקשותינו ונתן בליבו לשחרר לא רק הנפשות שבאו במחנה אביו כי אם גם את אשר היו במצרים לפני מִזה או אשר הובאו למלכות אחרי־כן אף על פי שהודיעוהו כי המתנה תעלה על ארבע מאות כיכר:

²⁰Voll Freuden befahl er, Zulagen zu geben; für jeden Sklaven solle man zwanzig Drachmen bekommen. Hierüber solle man einen Befehl ausfertigen und die Listen sogleich anlegen. Solch hochherzige Gesinnung zeigte er, und so erfüllte G-tt ganz unsern Wunsch und nötigte ihn, nicht bloß die freizugeben, die mit dem Heer seines Vaters mitgezogen waren, sondern auch die, die schon vorher oder später im Reiche waren, obwohl man ihm sprach, es werde mehr als vierhundert Talente kosten.

ונראה לי כי לא יהיה זה דבר אין חפץ בו אם אכין את העתקת הפקודה: כי [ממנה] יהיה ברור וגלוי יותר גודל נפש המלך אשר האלהים נתן לו אומץ להציל המון רב: וכן יהיה לשונה:

²¹Ich halte es nicht für unnötig, die Abschrift des Befehles herzusetzen. Denn so wird die Großmut des Königs, den G-tt zur Rettung so vieler bestimmte, klarer und deutlicher ans Tageslicht treten. Er lautet also:

בפקודת המלך
כל אשר נלחמו יחד עם אבינו במקומות אשר בארם ובפוּניקִיָה ופשטו על ארץ היהודים והיו אדונים לנפשות יהודים והעבירום אחרי־כן לעיר ולארץ או מכרום לאחרים וכן אם־אלה היו [פה] לפני מזה או הובאו משם אחרי־כן על בעליהם לשחררם מהר ולקחת מיד עשרים דַרְכּמונים בכל נפש: לאנשי הצבא יינתן [הכסף] עם המשכורת ולאחרים מאוצר המלך:

²²Auf des Königs Befehl sollen alle, die mit unserm Vater nach Syrien und Phönizien ins Feld zogen und die beim Zug durchs jüdische Land jüdische Personen zu Gefangenen machten und diese in die Stadt und ins Land brachten oder an andere verkauften, sofort solche entlassen, ebenso die, die schon vorher da waren oder später eingeführt wurden. Sie sollen sogleich für jeden Sklaven zwanzig Drachmen erhalten, die Soldaten bei der Löhnung, die andern von dem königlichen Tisch.

כי חושבים אנחנו כי בלי רצון אבינו ובלי כל יושר לוּקחו בשֶבי כי אם בפחזוּת הצבא נחרבה ארצם והיהודים הוגלו למצרים: די היה השלל שלקחו אנשי הצבא בשדה־[קרב] ואכזריות גמורה היא גם לשעבד את האנשים:

²³Denn unseres Erachtens wurden diese gegen den Willen unseres Vaters und widerrechtlich zu Gefangenen gemacht; durch den Übermut der Soldaten ward zudem ihr Land verwüstet und erfolgte die Wegführung der Juden nach Ägypten. Denn die von den Soldaten im Lande gemachte Beute hätte genügen können; dass sie aber die Leute knechteten, ist durchaus ungerecht.

על־כן בתתנו כידוע לכול את הצדק לבני האדם כולם ועוד יותר למעונים בלא הגיון ובבקשנו כל הנאה לצדק ולרחמים לכל פקדנו כי נפשות היהודים הנמצאים בעבדות בכל מקום שהוא ובכל אופן שהוא במלכותנו ישלחום כובשיהם לחופשי ויקבלו את הפדיון הקבוע: ואיש אל יפרע מקיים את הפקודה הזאת: והרשימות תעשינה בשלושה ימים מן היום שניתנה הפקודה הזאת ותמסרנה לממונים על זה ועמהן יובאו תכף אף הנפשות:

²⁴Wir geben nun anerkanntermaßen allen Menschen ihr Recht, vor allem aber denen, die zu Unrecht vergewaltigt werden. Wir suchen auch in allem gegen sämtliche Menschen nach den Grundsätzen der Gerechtigkeit und Frömmigkeit zu verfahren, und so geben wir den Befehl, alle jüdischen Personen, die in unserm Reich bei irgendeinem und auf irgendeine Weise Sklavendienste tun, gegen den festgesetzten Preis freizulassen. Niemand verfahre saumselig in dieser Sache! Drei Tage nach der Veröffentlichung dieses Befehls übergehe man die Listen den hierfür aufgestellten Beamten und schaffe zugleich die Sklaven zur Stelle!

כי חושבים אנחנו שמעשה הדבר הזה יועיל גם לנו גם למלכותנו: ואשר יואיל להודיע על העוברים [את הפקודה הזאת] יהיה אדון לאשר יבורר פשעם ורכושם יהיה לאוצר המלכות:

²⁵Denn wir erwogen, dass die Ausführung dieser Maßregel uns und dem Reiche förderlich ist. Jeder Beliebige kann die Ungehorsamen anzeigen, mit der Wirkung, dass ihm der Schuldige zugesprochen wird. Sein Eigentum aber verfällt dem königlichen Schatz.

כאשר הוגשה הפקודה להיקרא לפני המלך ובה היה כתוב הכול מלבד הלשון אם אלה היו פה לפני מזה או הובאו משם אחרי־כן הוסיף המלך בנדיבותו ובגודל נפשו את הדברים האלה: וציווה לקצוב מתן כסף כולו לידי גזברי הצבא ולידי שולחני המלכות:

²⁶Der Befehl ward nun dem König im Wortlaut zur Prüfung übergeben; er enthielt alles, abgesehen von dem Satz „wenn solche schon früher da waren oder später eingeführt wurden.“ Diese Worte setzte der König selber in seiner Großmut und Hochherzigkeit hinzu und befahl den Regimentszahlmeistern und den königlichen Schatzmeistern, die Gesamtsumme anzuweisen. So wurde die Ausbezahlung in sieben Tagen fällig.

כן נעשתה הפקודה בשבעה ימים: והמתנה הייתה יותר משש מאות ושישים כיכר כי יונקי שדיים רבים שוחררו עם אימותיהם יחד: וכאשר נשאל המלך אם ינתנו עשרים דַרְכּמונים לנפש אף בפדיון אלה ציווה לעשות גם את הדבר הזה וקיים בשלמות כל אשר פקד:

²⁷Die Zahlung betrug mehr als 600 Talente; denn mit den Müttern wurden auch viele Säuglinge freigelassen. Auf die Anfrage, ob auch für diese zwanzig Drachmen gezahlt werden sollten, befahl dies der König zu tun, indem er den Beschluss in allen Teilen ausführte.

אחרי אשר נעשו הדברים האלה פקד על דְמיטְרִיוֹס להגיש זיכּרון על העתקת ספרי היהודים: כי המלכים ההם היו מכלכלים כל עניין על פי פקודות ובמתינות מרובה ודבר לא [נעשה] ברפיון ידיים או במקרה: לכן רשמתי את ההעתקות גם של הזיכרון גם של האגרות ומניין החפצים שנשלחו ומעשה כל אחד כי כל אחד מהם היה מצוין בגדלות ובנאמנות: וזאת העתקת הזיכרון:

²⁸Hernach hieß er den Demetrius eine Eingabe über die Abschrift der jüdischen Bücher machen; denn alle Verwaltungsmaßregeln wurden von diesen Königen durch Erlasse mit großer Genauigkeit vollzogen, und nichts geschah ohne sorgfältigste Überlegung. Darum führte ich auch die Abschrift der Eingabe und der Briefe an, ebenso die Zahl der Geschenke und eines jeden Beschaffenheit; denn alle zeichneten sich durch Pracht und Kunst aus. Die Abschrift der Eingabe lautet also:

למלך הגדול מאת דְמיטְרִיוֹס:
אחרי אשר אתה המלך פקדת למלא את הספרים החסרים באוצר ולתקן כראוי את הנפרדים ואחרי אשר עמלתי בזה בחריצות הנני אודיעך:

²⁹An den Großkönig Demetrius! Du befahlst, König, die für die Vollständigkeit der Bibliothek noch fehlenden Bücher anzuschaffen und die schadhaften gehörig auszubessern. Ich kann dir berichten, dass ich mich mit aller Sorgfalt dieser Aufgabe unterzogen habe.

בתוך יתר המעטים החסרים אין ספרי התורה שליהודים: הם ערוכים באותיות עבריות ובלשון העברית ולדברי היודעים [ערוכים הם] בידיים רפות ולא כראוי יען לא הייתה עליהם השגחת מלך:

³⁰Es fehlen aber noch mit wenigen anderen die Bücher des jüdischen Gesetzes. Sie sind ja in hebräischer Schrift und Sprache abgefasst; sie wurden aber recht ungenau und mit Abweichungen vom ursprünglichen Text übersetzt, wie die Kenner berichten. Es fehlte ihnen ja an königlicher Fürsorge.

יש צורך כי גם אלה יהיו נמצאים תחת ידך מוגהים יפה כי ספר חוקים זה בהיותו אלוהי מלא הוא חכמה וטהרה: ועל־כן היו הסופרים והמשוררים והמון ההיסטוריונים רחוקים מהזכיר את הספרים ההם ואת האנשים שנהגו ונוהגים על פיהם: כי העיון בהם הוא טהור וקדוש כמו שאמר היקטיוס איש אבדירה:

³¹Nun müssen aber auch diese in verbesserter Gestalt dir zur Verfügung stehen; denn dieses Gesetz ist als ein göttliches, voll Weisheit und ohne Fehler. Deshalb enthielten sich auch die Schriftsteller, Dichter und Geschichtsschreiber irgendeiner Erwähnung der genannten Bücher sowie der Leute, die ihnen gemäß lebten und noch leben, weil die darin ausgesprochenen Ansichten heilig und ehrwürdig sind, wie Hekataeus von Abdera sagt.

ואם על המלך טוב ייכתב אל הכהן הגדול אשר בירושלים לשלוח אנשים הנוהגים בחייהם [במידה ה]יפה ביותר והזקנים ביותר הבקיאים בתורתם שישה לשבט למען יבואו להסכם ברוב דעות ויבואו לתַרגום מדויק כראוי גם לפי העניינים גם לפי כוונתך ונשימהו במקום נכבד
הֱיֵה מאושר תמיד:

³²Gefällt es dir nun, König, so möge an den Hohenpriester in Jerusalem geschrieben werden, er solle aus jedem Stamm sechs ältere, ihres Gesetzes kundige Männer von bestem Leumund entsenden, damit wir, nach Prüfung des von der Mehrzahl übereinstimmend abgefassten Wortlautes, eine genaue Übersetzung erhalten, und sie dann in einer der Sache und deines Entschlusses würdigen Art gut aufbewahren, Heil dir in allem!

כאשר נעשה זיכרון זה ציווה המלך לכתוב הדבר הזה אל אלעזר ולרמוז גם על המעשה בפדיון השבויים: ואף חמישים כיכר זהב במשקל ושבעים כיכר כסף נתן לעשות גביעים ומזרקים ושולחן וקשוות: ואבנים יקרות הרבה למדיי ופקד על שומרי האוצר צרכים כמאה כיכר:

³³Auf Grund dieser Eingabe befahl der König, einen Brief an Eleazar hierüber zu schreiben und ihm die Freilassung der Gefangenen mitzuteilen. Er gab auch fünfzig Talente in Gold, siebzig in Silber und eine Menge Edelsteine her, wobei er den Schatzwächtern befahl, den Künstlern die Auswahl zu überlassen. Daraus sollten Krüge, Schalen, ein Tisch und Gefäße als Geschenke angefertigt werden; endlich gab er für Opfer und sonstige Verwendung hundert Talente geprägter Münze.

אבל על מעשה הכלים נגיד לך אחרי אשר ניתן העתקות האיגרות:
לאגרת המלך היה נוסח זה:

³⁴Bevor wir dir aber die Herstellung berichten, müssen wir die Abschriften der Briefe mitteilen. Der Brief des Königs hatte folgende Fassung:

תלמי המלך אל אלעזר כוהן גדול שלום ובריאות:
אחרי אשר נמצאו בארצנו רבים מן היהודים אשר הועברו בחוזק מירושלים על ידי הפרסים בימי תוקפם:

³⁵„Der König Ptolemäus begrüßt den Hohenpriester Eleazar und wünscht ihm Heil. Viele Juden wurden von den Persern während ihrer Herrschaft aus Jerusalem verpflanzt und in meinem Lande angesiedelt; andere kamen mit meinem Vater kriegsgefangen nach Ägypten.

ועוד אחרים באו עם אבינו מצרימה שבויים ורבים מהם ספח על גדודי הצבא במשכורת גדולה יותר: ואף אחרי שופטו על אמונת רוח הקודמים להם בארץ מסר להם מבצרים שנבנו על ידו לבלתי היות לעם מצרים פחד על ידיהם: ואף אנו כאשר קיבלנו את המלוכה הראינו אהבת אדם יתרה לכול ועל כולם לבני ארצֶךָ:

³⁶Von ihnen stellte er viele in das Heer ein und gab ihnen höheren Sold; ebenso übergab er ihnen feste Plätze, die er zur Sicherung des ägyptischen Volkes angelegt hatte, weil er die schon früher Ansässigen als treu erprobt hatte. Auch wir zeigen uns seit der Regierungsübernahme gegen alle und besonders gegen deine Landsleute milde.

שיחררנו יותר מעשר ריבוא שבויים אשר שילמנו לכובשיהם את ערך הכסף מלא בהוסיפנו אף את הנזקים אשר יוכלו להיות מקצף ההמון: חושבים אנו כי מעשה טוב עשינו בזה והבאנו קרבן תודה לאל עליון אשר שמר לנו את המלכות בשלום ובכבוד הגדול ביותר בכל העולם: את החזקים ביותר במיטב נעוריהם ספחנו על הצבא ואת המוכשרים ביותר להיות קרובים אלינו הראויים לאֵמוּן אנשי החצר העמדנו על הצרכים:

³⁷Nun entließ ich mehr als 100 000 Gefangene, indem wir ihren Herren den entsprechenden Geldwert zahlten und dadurch zugleich das gutmachten, was die Leidenschaft der Menge vielleicht gegen sie gefehlt hatte. Hiermit glaubten wir fromm zu handeln. Wir bringen so ein Dankopfer dem höchsten G-tt dar, der mein Reich in Frieden und größtem Ansehen in der ganzen Welt erhielt. Ferner stellten wir die nach dem Alter Kräftigsten in das Heer ein und verliehen den zu unserm Dienste Geeigneten und den einer Vertrauensstellung am Hofe Würdigen Ämter.

ומחפצנו לעשות חסד עם אלה ועם כל היהודים בתבל ועם אשר יבואו אמרנו לתרגם את תורתכם מן הכתב הנקרא אצלכם בשם כתב עברי לכתב יווני למען יהיו אף הספרים האלה באוצר ספרינו עם שאר ספרי המלך:

³⁸Um aber sowohl diesen als den Juden in aller Welt und ihren Nachkommen unsere Gunst zu zeigen, beschlossen wir, euer Gesetz aus der bei euch gebräuchlichen hebräischen Sprache in die griechische übertragen zu lassen, damit auch dieses unter den anderen königlichen Büchern in unserer Bibliothek wäre.

ולכן טוב תעשה וכדבר הנחוץ לנו בבחרך אנשים זקנים המיטיבים לכת בדרכי חייהם והבקיאים בתורה ואשר בכוחם לתרגם שישה מכל שבט למען יבואו לידי הסכם ברוב דעות כי החקירה נוגעת בעניינים גדולים מאוד: ונדמה שאם תעשה זאת כבוד רב תנחל:

³⁹Du wirst nun gut und unserm Eifer entsprechend handeln, wenn du aus jedem Stamm sechs ältere gut beleumundete Männer auswählst, die das Gesetz kennen und es übersetzen können, damit aus der übereinstimmenden Ansicht der Mehrzahl der Wortlaut erschlossen werde; denn es handelt sich um die Untersuchung wichtigerer Dinge. Wir glauben ja, durch die Ausführung dieses Planes großen Ruhm zu erwerben.

לזאת שלחנו את אנדריאס משומרי הראש ואת אריסטיאס מן המכובדים אצלנו לבוא איתך בדברים ולהביא ראשית המתנות לבית המקדש ומאה כיכר כסף לקרבנות ושאר הצרכים: כתוב לנו אף אתה על חפצך ותפיק רצוננו ועשה כמידת האהבה כאשר נעשה אנחנו חפצך במהירות גדולה ביותר: הֱיֵה בריא:

⁴⁰Wir sandten deshalb den Obersten der Leibwache Andreas und Aristeas, Männer, die eine Ehrenstellung bei uns haben, zur Verhandlung mit dir; sie bringen auch Weihegeschenke für den Tempel sowie hundert Silbertalente für Opfer und sonstige Bedürfnisse. Wenn aber du uns deine Wünsche schreiben würdest, so würdest du mir einen Gefallen und Freundschaftsdienst erweisen. Deine Wünsche sollen sofort erfüllt werden. Lebe wohl!“

על האגרת הזאת השיב אלעזר כהלכה את הדברים האלה:
אלעזר כהן גדול אל תלמי המלך האוהב הנאמן שלום: הֱיֵה בריא אתה וארסינואי המלכה האחות והילדים: יפה הוא וכרצוננו: ואף אנו בשלום:

⁴¹Auf diesen Brief erwiderte Eleazar so gut als möglich folgendes: „Der Hohepriester Eleazar entbietet dem König Ptolemäus, seinem wahren Freund, seinen Gruß. Wenn es dir und deiner Schwester, der Königin Arsinoe, sowie deinen Kindern gut geht, so wäre dies uns lieb und erwünscht. Auch wir sind gesund.

כבוא אלינו האיגרת שמחנו מאוד על מחשבתך ועצתך הטובה והקהלנו את כל העדה וקראנו להם למען ידעו מה [גדולה] יראתך את אלהינו: אף הראינו את הגביעים אשר שלחת [גביעי] הזהב עשרים במספר ו[גביעי] הכסף שלושים מזרקים חמישה ושולחן למנחות ואף מאה כיכר כסף לקרבנות ולצרכי בדק בית המקדש:

⁴²Wir empfingen deinen Brief und freuten uns recht über deinen Vorsatz und lobenswerten Entschluss; wir versammelten das ganze Volk und lasen ihm den Brief vor, damit es deine Ehrfurcht vor G-tt erführe. Wir zeigten auch die von dir gesandten zwanzig goldenen und dreißig silbernen Schalen, die fünf Mischgefäße, den Schaubrottisch und die hundert Silbertalente zur Darbringung von Opfern und zu nötigen Ausbesserungen am Tempel.

אשר הביאו אנדריאס מן המכובדים אצלך ואריסטיאס אנשים יפים וטובים ומצוינים בחינוך וראויים בכול לכוונתך ולצדקתך: והם מסרו לנו על חפצך אשר שמעו עליו אף מפינו הסכמה לאיגרתך:

⁴³Diese überbrachten Andreas, der bei dir eine Ehrenstellung genießt, und Aristeas, Männer, die, tüchtig und durch Bildung ausgezeichnet, sich deiner Gesinnung und Gerechtigkeit in allem würdig zeigen. Sie teilten uns auch deinen Auftrag mit und erhielten von uns einen Bescheid auf dein Schreiben.

ובכל אשר יועיל לך ואם גם יהיה למעלה מכוחנו נשמע: וזה אות לידידות ואהבה: והלא אף אתה חסדים גדולים שונים ובלתי נשכחים עשית עם בני עמנו:

⁴⁴Denn in allem, was dir förderlich ist, werden wir dir entsprechen, und sollte es auch unserm natürlichen Empfinden zuwider sein; dies ist eben ein Zeichen von Freundschaft und Liebe. Du erwiesest ja auch unsern Landsleuten in dieser Hinsicht große und unvergessliche Wohltaten.

על־כן מיהרנו להביא קרבנות בעדך ובעד האחות והילדים והאוהבים: וכל העם התפלל כי יהי לך כחפצך תמיד וכי ישמור לך האלוהים אדון כל את המלוכה בשלום ובתפארת וכי תרגום התורה הקדושה יֵעשה לך לתועלת ובדיוק:

⁴⁵Wir brachten nun sogleich für dich, deine Schwester, deine Kinder und deine Freunde Opfer dar, und das ganze Volk betete, dass dein Plan in allem gelänge und der allmächtige G-tt dein Reich in Frieden mit Ehre erhielte und dass die Übersetzung des heiligen Gesetzes dir zum Nutzen und sorgfältig ausgeführt würde.

ובמעמד כולם בחרנו אנשים זקנים יפים וטובים שישה לכל שבט ושלחנום עם התורה: וטוב תעשה מלך צדיק אם תצווה כי אחרי היעשות תרגום הספרים ישובו האנשים אלינו בשלום: הֱיֵה בריא:

⁴⁶In Gegenwart aller wählten wir aus jedem Stamm sechs ältere und tüchtige Männer aus, ich sandte sie dann mit dem Gesetze ab. Du würdest gut handeln, gerechter König, wenn du nach Vollendung der Übersetzung die Männer hieher wieder zu uns heimkehren ließest. Leb wohl!“

ואלה הם:
מן השבט הראשון יוסף חזקיה זכריה יוחנן חזקיה אלישע:
מן השני יהודה שמעון שמואל עדיה מתתיה אשכלמיה:
מן מן השלישי נחמיה יוסף תאודוסיוס בסי ארניה דקי:

⁴⁷Es sind folgende: Vom ersten Stamm Joseph, Ezekias, Zacharias, Johannes, Ezekias und Elisäus; vom zweiten Judas, Simon, Samuel, Adaius, Mattathias und Eschlemias; vom dritten Nehemias, Joseph, Theodosius, Baseas, Ornias und Dakis;

מן הרביעי יונתן אברי אלישע חנניה חבר:
מן החמישי יצחק יעקב יהושע שבתי שמעון לוי:
מן השישי יהודה יוסף שמעון זכריה שמואל שלמיה:

⁴⁸vom vierten Jonathas, Habraius, Elisäus, Ananias, Zacharias und Chelkias vom fünften Isaak, Jakob, Jesus, Sabbataius, Simon und Levi; vom sechsten Judas, Joseph, Simon, Zacharias, Samuel und Selemias;

מן השביעי שבתי צדקיה יעקב יצחק ישי נתי:
מן השמיני תאודוסיוס יסון ישוע תאודוטוס יוחנן יונתן:
מן התשיעי תאופילוס אברהם ארשם ישוע אנדמי דניאל:

⁴⁹vom siebten Sabbataius, Zedekias, Jakob, Isaak, Jesias und Natthaius; vom achten Theodosius, Jason, Jesus, Theodot, Johannes und Jonathas; vom neunten Theophil, Abraham, Arsamus, Jason, Endemias und Daniel;

מן העשירי ירמיה אליעזר זכריה בני אלישע דתָי:
מן האחד עשר שמואל יוסף יהודה יונתן כבון דוסיתאוס:
מן השנים עשר ישאל יוחנן מתניה ארשם אביטס יחזקאל:
כולם שבעים ושניים:

⁵⁰vom zehnten Jeremias, Eleazar, Zacharias, Banaias, Elisäus und Dathaius; vom elften Samuel, Joseph, Judas, Jonathas, Kaleb und Dositheus; vom zwölften Isael, Johannes, Theodosius, Arsamus, Abietes und Ezechiel; im ganzen zweiundsiebzig.

כזה היה מכתב התשובה של אלעזר ואנשיו על אגרת המלך:
וכאשר הבטחתי אתאר אף את החפצים שהוכנו: הם נעשו באמנות מצוינת: כי המלך הוציא הרבה והיה משגיח על כל איש מן האומנים: על־כן לא היה בכוחם להעלים דבר או להזניח בעבודה: בראשונה אספר לך על מעשה השולחן:

⁵¹Auf diese Weise ward der Brief des Königs von Eleazar beantwortet. Wie ich nun versprach, will ich auch die Kunstwerke schildern. Sie wurden ja mit hervorragender Kunstfertigkeit vollendet, weil der König dafür viel ausgab und in allem die Künstler beaufsichtigte. Daher konnten sie nichts übersehen, noch nachlässig anfertigen.

המלך חפֵץ לעשות את הכלי הזה במידה כבירה: אבל ציווה לאסוף ידיעות מאת אנשי המקום על גודלו של [השולחן] הקדום הקיים ועומד במקדש אשר בירושלים:

⁵²Zuerst will ich dir den Tisch beschreiben. Der König wollte dieses Kunstwerk zuerst in übergroßen Maßen ausführen, ließ dann aber bei den im Land ansässigen Juden nachfragen, wie groß der schon vorhandene und im Tempel von Jerusalem aufgestellte Tisch sei.

וכאשר הגידו לו את המידה הוסיף לשאול אם מותר לעשותו גדול יותר: אחדים מן הכהנים ואחרים אמרו כי אין מעצור אך הוא אמר כי חפצו לעשותו פי חמישה ורק בשֶׂפֶק הוא אם יִכְשַר לעבודה:

⁵³Als sie die Maße angaben, fragte er weiter, ob er nicht einen größern aufstellen solle. Manche Priester nun sowie andere Leute erklärten, dem stünde nichts im Wege. Er sprach nun, er möchte einen fünfmal so großen herstellen, befürchte aber, er würde dann für den G-ttesdienst unbrauchbar sein.

ואין ברצונו [שהשולחן] אשר יֵעשה על ידו יהיה רק מוטל במקום: ירחש תודה רבה אם המשרתים בעבודה יעשו את עבודתם על השולחן שעשה הוא:

⁵⁴Denn er wolle nicht bloß, dass sein Geschenk an dem Ort eben aufgestellt werde, sondern werde erst dann zufrieden sein, wenn den obliegenden Dienst die dazu Bestimmten in geziemender Weise an seinem Kunstwerk verrichteten.

ואמר כי הקודם נעשה במידה ממועטה לא מפני חוסר הזהב כי אם כפי הנראה נעשה במידתו מטעם מה: ואם היה משפטו [להגדיל מידתו] לא היה חסר כל דבר: על־כן אין צורך לא להקטין ולא להגדיל [מידתו] אשר נעשתה יפה:

⁵⁵Der frühere Tisch wurde ja nicht wegen Goldmangels, meinte er, in kleinen Maßen ausgeführt, sondern er scheint aus einem bestimmten Grund diese Maße zu besitzen. Wäre Größeres gefordert worden, dann hätte es an Gold nicht gefehlt. Deshalb dürfe man die ersten Maße nicht überschreiten und nicht über sie hinausgehen.

וככה ציווה המלך לעשות בכל מיני אומנות במעלה הגדולה ביותר כי הכול העלה במחשבתו באופן נשגב: ותכונה טובה הייתה לו לתפוש את מראה הדברים בשלמותם: וכל דבר שלא היה לו [מידה] בכתוב ציווה לעשותו לפי מידות היופי: ואשר היה כתוב [פקד] לעשות לפי המידות ההן:

⁵⁶Er befahl nun Künstler aller Art aufzubieten; dabei verfolgte er in allem erhabene Gedanken. Er war auch von Natur aus gut befähigt, sich die Dinge fertig vorzustellen. Er befahl, die Einzelheiten, die nicht in der Schrift angegeben waren, prächtig auszuführen, bei dem Angegebenen aber sich in den Maßen danach zu richten.

ואמתיים ארכו ו[אמה רוחבו] ואמה וחצי קומתו עשוי מקשה זהב טהור מכל צד: ורצוני לאמור לא שהיה מצופה זהב [על חומר אחר] כי אם ניתן לזה [זהב] מקשה:

⁵⁷So machten sie das Werk zwei Ellen lang, eine Elle breit und anderthalb Ellen hoch. aus reinem Gold und vollkommen massiv. Ich meine, das Gold war nicht einem andern Material aufgelegt, sondern das Ganze war eine massive Platte von gehämmertem Metall.

ומסגרת טופח עשו סביב וזרי עבות והם עשויים פיתוח נפלא חרות משלושת צידיהם כי משולשים היו:

⁵⁸Sie machten ferner ringsherum einen Rand von Handbreite, mit drehbaren Schienen, die Reliefs in Fadenmuster aufwiesen; ihre getriebene Arbeit an allen drei Seiten war wunderbar.

ומכל צד היה חותם המלאכה כמשפט ההוא שבכל צד שנהפך בו הייתה לו הצורה ההיא: וכאשר הצד שמתחת למסגרת לפנים השולחן היה מכסה את הציור מפני מראית העין היה הצד החיצוני נראה למראית עין לבָּא:

⁵⁹Sie waren nämlich dreiseitig; aber auf jeder Seite war die Arbeit in gleicher Weise ausgeführt. Deshalb boten sie den gleichen Anblick auf jeder Seite, wenn man sie drehte. Die nach dem Tisch selbst gerichtete Seite der an dem Rand befestigten Schiene war auch schön geformt, obwohl sich nur die äußeren Seiten dem Auge des Beschauers darboten.

ועל־כן היה הזֵר העליון חד משני הצדדים כי נעשה כאשר אמרנו למעלה משולש לכל צד שהיו מסובבים אותו: ובתוך מעשה המוֹשְזָר ניתנו אבנים טובות שהיו מחוזקות זו לזו במעשה בלתי מחוקֶה:

⁶⁰Die hohe Kante der beiden Seiten war deshalb scharf, weil die Schiene, wie gesagt, dreiseitig war. Edelsteine waren in die Schienen zwischen das Fadenmuster eingelegt, einer an den anderen in unnachahmlicher Weise.

ולביטחון היו כולן מחוזקות במסמרי זהב בתוך חורים ובזויות היו מסוגרות יחד:

⁶¹Alle waren mit goldenen Nadeln in Vertiefungen sicher befestigt. An den Seiten hielten Klammern sie fest zusammen.

ומצידי המסגרת בפניה הנראים מסביב [לשולחן] נעשה סדר ביצים משובץ אבנים טובות ולסדר צורת גלופות כעין פסים והן סמוכות זו לזו מסביב לכל השולחן:

⁶²Seitlich am Tischrand war, ringsum auf der sichtbaren Seite, ein Eierstab angebracht; er bestand aus Edelsteinen in fortlaufenden Mosaikmustern, die sich um den ganzen Tisch dicht aneinander legten.

ומתחת לציור האבנים אשר לסדר הביצים עשו האמנים לוֹיָה של כל מיני פירות בולטים ויוצאים אשכולות ענבים ושיבולים ואף תאנים וזיתים ורימונים ודומים להם: והאבנים העשויות לציורי הפירות ההם היו כל אבן מצבע המין אשר לפרי: ובטבעות זהב שִבְּצוּן מסביב לעצם השולחן כולו מצידו:

⁶³Unterhalb der den Eierstab bildenden Edelsteine brachten die Künstler einen Fruchtkranz an, der aus Trauben, Ähren, Datteln, Äpfeln, Granatäpfeln und anderen Früchten bestand. Sie bearbeiteten nämlich Steine von entsprechenden Farben so, dass sie die erwähnten Früchte darstellten. sie befestigten sie rings um die Stirnseite des ganzen Tisches.

ואחר מעשה הלוֹיָה עשו כמו כן בסדר הביצים ושאר מלאכת הבליטות והגליפות: ועשו את השולחן נוח לשימוש משני הצדדים מכל צד [אשר יחפוצו] וככה גם לחלק הרגלים התחתון נעשו זרים ומסגרת:

⁶⁴Nach dem Früchtekranz war nach unten hin ähnlich ein Eierstab mit Mosaikmustern angebracht, so dass der Tisch auf beiden Seiten, wie man wollte, gebraucht werden konnte; auch die Schienen und der Rand paßte für die Füße.

ולוח עשו לכל רוחב השולחן טופח עביו ובו הביאו את הרגלים ותחת המסגרת היו הרגלים מחוזקות במפתחות שבחורים למען יוכלו להשתמש [בשולחן] מכל צד שיחפוצו: זה היה נראה אף בלוח העליון מפני שהכלי נעשה לשימוש משני הצדדים:

⁶⁵Denn sie hatten unter die ganze Tischbreite eine massive, vier Finger dicke Platte gelegt, worin die Füße eingelassen und am Rand durch Stifte in einem Verschluss befestigt wurden. So war die Benützung auf beiden Seiten beliebig möglich; dies sah man deutlich auf der Oberfläche, weil das Werk für beiderseitigen Gebrauch berechnet war.

ועל השולחן עצמו עשו ציור {בבתוך גבהו היו אבנים טובות לרוב ממינים שונים סמקנים ואסמרגדים ואנוכים ושאר מינים השונים במראיהם: ואצל מעשה המאנדרון הייתה רשת נפלאה מעשה אריג ובתוכה מראה כעין רַמבוּס ובה משבצות אבן גביש ואבן שקוראים לה חשמל אשר תִתֵנָה מראה אין כמוהו לרואים:}}

⁶⁶Auf dem Tische selbst fertigten sie in erhabener Arbeit einen Mäander an, der in der Mitte kostbare, vielfarbige Steine aufwies, Rubine, Smaragd, Onyx und die anderen hervorragend schönen Arten.

והרגלים עשו להן ראשי שושנים ולשושנים כפיפה אל מתחת לשולחן ומִפּנים היו להן עלים ישרים:

⁶⁷An den Mäander schloss sich ein kunstvolles Netzwerk an; dies zeigte ein rautenförmiges Muster. Darin war Kristall und der sogenannte Bernstein eingelegt; dies machte auf die Beschauer einen unvergleichlichen Eindruck.

ולִקְצוֹת הסמוכות על הקרקע אבן אודם כרוחב כף [בגובה] ודמותן כנעל מלפנים ושמונה אצבעות ברוחב:

⁶⁸Den Beinen gaben sie lilienförmige Köpfe, so dass sich die Lilien unter dem Tisch umbogen, so weit sie aber sichtbar waren, gerade Blätter aufwiesen.

על זה הייתה עומדת כל כף הרגל:

⁶⁹Die Basis des Fußes am Boden bestand aus einem Rubin, der eine handbreit hoch und acht Finger breit war; sie hatte die Form eines Schuhes; auf ihr ruhte die ganze Last des Beines.

ועשו קיסוס גָדֵל מתוך האבן והוא מלופּף אקינטוֹס וגפן המחוברת מסביב לרגל ועד הראש עם האשכולות העשויים באבן: זאת הייתה מלאכת ארבע הרגלים: הכול נעשה באומץ ובתבונה: והניסיון והאמנות לא היו נופלים מן האמת עד כי בנשוב הרוח היו העלים מתחילים מתנועעים כי הכול נעשה כדי להגיע אל האמת:

⁷⁰Sie bildeten dann das Bein so, dass es schien, als ob Efeu aus dem Steine wüchse, sich um einen Akanthus schlänge und sich mit Reben samt den aus Stein gehauenen Trauben um das Bein bis zu dessen Kopf wände. Die vier Beine waren gleich geformt. Alles war naturgetreu gebildet und angefertigt; dabei übertraf vollendetes Wissen und Kunst weit die Natur, so dass sich schon bei einem Lufthauch die Blätter bewegten; denn alles war naturgetreu dargestellt.

ואת פני השולחן עשו שלושה חלקים כעין שלושה שטחים ומפני עביו של הכלי חזקו את [החלק] האחד אל השני במסמרים בדמות של כפת אווז עד כי חיבור החיזוקים לא נראה ואי אפשר היה למָצאוֹ: ועֲבי השולחן כולו היה לא פחות מחצי אמה ועל כן עלה הכלי כולו בכיכרים הרבה:

⁷¹Sie machten die Vorderseite des Tisches gleich einem Triptychon dreiteilig, wobei die Teile durch Schwalbenschwänze mit Zapfen in der ganzen Stärke des Werkes zusammengefügt waren; die Verklammerung der Zapfen aber machten sie dem Auge unsichtbar und unauffindbar. Die Stärke des ganzen Tisches betrug nicht weniger als eine halbe Elle, so dass viele Talente für die ganze Arbeit nötig waren.

ואם גם לא חפץ המלך להגדיל את המידות בכל זאת כשהיה צורך להוציא יותר מן המוכן היה מוסיף לתת לזה: והכול נגמר כחפצו באופן נפלא וראוי ולא מחוקה באמנות ונהדר ביופי:

⁷²Weil der König der Größe nichts hinzufügen wollte, so machte er ihn um so viel stärker, als es bei größern Maßen der Fall gewesen wäre. Nach seinem Plan wurde nun alles vollendet, wunderbar und denkwürdig, unnachahmlich an Kunst und an Schönheit unvergleichlich.

מן המזרקות שנים היו זהב: למן תחתיתם ועד לחֶציָם היו מפותחים קשקשים ובין הקשקשים היו חיזוקי אבנים באמנות רבה:

⁷³Von den Tischgefäßen waren zwei aus Gold gefertigt. Vom Fuß bis zur Mitte hatten sie ein schuppenartiges Muster in Relief; zwischen den Schuppen waren kunstvoll Steine eingelegt.

ואחרי־כן עשה מאנדרון אמה קומתו והיה בולט באבנים מצבעים שונים המעידים במראיהם על חריצות האמנות: ואחרי־כן קישוט פסים כעין רמבוס ולו כדמות רשת עד הפה [של המזרק]:

⁷⁴Dann war ein Mäander, eine Elle hoch, angebracht; seine erhabene Arbeit war aus buntfarbigen Steinen zusammengesetzt und zeigte eben soviel Geschmack als Kunstfertigkeit. Darauf folgte ein rautenförmiges Mosaik, das bis zur Öffnung einen netzartigen Anblick bot.

ובאמצע משבצות קטנות עשויות אבנים ממינים שונים המתחלפות במיניהן לא רחבות מארבע אצבעות והן משלימות את בהירות היופי: ובמסגרת הפה מסביב היו ציורי שושנים בפרחיהן וגפנים מעולפות אשכולות:

⁷⁵In der Mitte waren Schildchen aus verschiedenfarbigen Steinen aneinandergereiht und mindestens vier Finger breit; sie vollendeten den Eindruck der Schönheit. Rings am Rande der Öffnung waren Lilien mit ihren Blüten und Weinranken mit Trauben angebracht.

כן היו עשויים כלי הזהב שהיו מכילים [כל אחד] יותר מסָאתָיִים: וכלי הכסף היו חלקים כעין מראה ונפלא היה כי כל אשר היה קָרֵב אליהם היה משתקף בהם יותר מאשר במראה:

⁷⁶Die goldenen Gefäße waren also gearbeitet und fassten über zwei Maß. Die silbernen waren glatt gearbeitet; ihre blanke Fläche war wundervoll; es spiegelte sich darin alles in der Nähe deutlicher ab als in Spiegeln.

ואין לתאר את הרושם האמיתי שעשו הכלים לאחר גמר מלאכתם כי כאשר נגמרו והכלים הועָמדו זה אצל זה רצוני לומר בראשונה כלי כסף ואחרי־כן כלי זהב ועוד [כלי] זהב ו[כלי] כסף אי אפשר לתאר כלל את שכיית המראה: והניגשים אל המראה לא יכלו להיפרד מפני הזוהר המשתפך והמחזה המשמח:

⁷⁷Es ist unmöglich, den wirklichen Eindruck dieser Kunstwerke wiederzugeben. Als die Werke vollendet und nebeneinander gestellt waren, zuerst ein silbernes Mischgefäß, dann ein goldenes, dann wieder ein silbernes und ein goldenes, war die Wirkung des Anblicks ganz unbeschreiblich. Die Beschauer konnten sich wegen des strahlenden Glanzes und des entzückenden Anblicks nicht davon trennen.

כי רשמי המראה היו מתחלפים: כשהיו מביטים אל מלאכת הזהב היה כליון נפש ותימהון כי הלב היה נמשך בלי הפוגות אל כל המעשה ממעשי האמנות האלה: ואם רצה אדם להסתכל בכלי הכסף היו מתחילים מאירים כולם מסביב בכל מקום שהאדם עומד ועושים הרחבת־לב יתירה למסתכלים: על־כן אי אפשר כלל לתאר את אמנות הכלים הרבה:

⁷⁸Verschiedenartig war der Eindruck des Schauspiels; sah man auf die Goldarbeit, dann geriet man in freudiges Staunen, ebenso, wenn man die einzelnen Zierraten betrachtete. Und sah man dann wieder auf die dastehenden silbernen Gefäße, so strahlten sie rings nach allen Seiten, wo man auch stand, und riefen noch größeres Entzücken bei den Beschauern hervor. Die kunstvolle Arbeit läßt sich gar nicht beschreiben.

וגביעי הזהב פיתחו באמצעיתם לוֹיוֹת גפן ובקצותיהן גלפו זר קלוע קיסוס והדס וזית ובתוכן אבנים שונות משובצות: ובשאר החלקים אשר למלאכת הפיתוח עשו ציורים שונים מתוך כוונה רבה למען יהיה הכול נעשה להרבות כבוד המלך:

⁷⁹Die goldenen Schalen verzierte man in der Mitte mit Weinrebenkränzen; um den Rand flocht man einen Kranz aus Lorbeer, Myrten und Oliven in getriebener Arbeit, mit Einlagen von Edelsteinen. Auch die übrigen Reliefs führte man in verschiedenen Mustern aus; denn man setzte eine Ehre darein, alles in einer der königlichen Majestät würdigen Art herzustellen.

ובכלל אין כלים בהדר ואמנות כאלה לא רק באוצרות מלכים כי אם גם בכל אוצרות אחרים כי לא מעטה הייתה דאגת המלך אוהב פאר שיהי נעשה יפה:

⁸⁰Überhaupt gab es weder im königlichen Schatz, noch sonst in irgendeinem Schatz Werke, die an Kostbarkeit und Kunstfertigkeit diesen gleichgekommen wären; der König wandte ja große Sorgfalt darauf und suchte seine Ehre in der rechten Ausführung.

ופעמים רבות היה מזניח עסקי־עם והולך ומשגיח על האומנים כי ישלימו את הכלים כראוי למקום אשר יישלחו שמה: ועל־כן נעשה הכול בהדר וכראוי גם לכבוד המלך השולח גם לכבוד הכהן הגדול העומד בראש המקום ההוא:

⁸¹Oft ließ er die öffentliche Audienz ausfallen und besuchte fleißig die Künstler, damit sie die Werke in einer ihres Bestimmungsortes würdigen Weise ausführten. Darum waren auch alle Arbeiten prächtig ausgeführt und machten dem königlichen Stifter wie dem leitenden Hohenpriester jenes Ortes alle Ehre.

ואמנם רבה הייתה שפעת האבנים לא פחוּת מחמשת אלפים וגדולות היו במידתן והכול היה מצויין באומנות עד כי מספר האבנים ומלאכת הצורפים עלו פי חמישה על ערך הזהב:

⁸²So reichlich war die Zahl der Edelsteine, mehr als fünftausend und von beträchtlicher Größe, und so bedeutend die künstlerische Vollendung aller Arbeiten, dass der Aufwand an Edelsteinen und die künstlerische Arbeit fünfmal so wertvoll war als das verbrauchte Gold.

בראותי צורך אף בפרשת כל אלה הדברים ספרתים לך: והדברים הבאים יהיה בהם על דרכנו אל אלעזר: אבל בראשונה אספר על מצב כל הארץ: כבואנו אל המקומות ההם ראינו את העיר יושבת בטבור כל ארץ היהודים והיא על הר גבוה ונישא:

⁸³In der Annahme, eine Beschreibung dieser Arbeiten sei notwendig, teilte ich dir diese mit. Das Folgende handelt von unserer Reise zu Eleazar. Zuerst aber will ich dir die Lage des ganzen Landes schildern. Als wir in jene Gegend kamen, sahen wir die Stadt, die in der Mitte von ganz Judäa auf einem Berge liegt.

בראשו בנוי מקדש נהדר: ושלוש חומות שגבהן יותר משבעים אמה והרוחב והאורך מתאימים לבניין הבית: כי הכול נבנה בהדר ויופי יתרים:

⁸⁴Auf seinem Gipfel war der Tempel herrlich erbaut. Drei Ringmauern, über siebzig Ellen hoch, umschlossen ihn; sie hatten eine Länge und Breite, die dem Bau des Tempels entsprachen. Das Ganze war herrlich und verschwenderisch ausgeführt.

ומדלת השער ואימוצה אל המזוזות וחיזוק המשקוף נראה ברור כי הוצאת כסף על אלה הייתה בלי חשׂוֹך:

⁸⁵Es war klar, dass keine Kosten gespart waren an der Pforte und an den Bändern der Türpfosten und der Oberschwellen.

ומלאכת הפרוכת הייתה דומה בכל לדלת ויותר מכל בהתנגש הרוח והרוח הייתה נעה בלי הרף בהיות הנשיבה בתוך הקמטים למן התחתית ועד השפה העליונה: והיה המראה נעים מאוד עד שהיה קשה להיפרד ממנו:

⁸⁶Der Vorhang war ganz ähnlich wie ein Portal gebildet; beim Wehen des Windes war das Gewebe in steter Bewegung; indem es sich von unten bis oben aufbauschte, ein schönes Schauspiel, wovon man sich ungern trennte.

ובנין המזבח הוא לפי מידת המקום ולפי הקרבנות הנאכלים באש וכן העליה אליו: ולפי המידה היפה המקום הזה הוא משופע והכוהנים המשרתים מכוסים עד הקרסוליים בכתנות שש:

⁸⁷Der Brandopferaltar entsprach in seiner Größe dem Raum und den dortigen Brandopfern, ebenso der Aufgang zu ihm. Der Platz hatte einen allmählichen Anstieg aus Gründen der Wohlanständigkeit; die diensttuenden Priester waren deshalb auch bis zu den Knöcheln in Leibröcke aus Leinen gehüllt.

והבית נשקף מזרחה ואחוריו למערב: וכל הקרקע רצוף אבנים: ומורדות יש במקומות קבועים למשיכת המים המדיחים את דמי הקרבנות:

⁸⁸Der Tempel schaut nach Osten, seine Hinterseite nach Westen. Der ganze Boden ist gepflastert und fällt entsprechend ab, damit Wasser zum Wegschwemmen des Opferblutes hergeleitet werden kann. Denn an Festtagen werden viele tausend Opfertiere dargebracht.

כי הרבה רבבות מקנה מובאים בימי החגים: והספקת המים אינה נגרעת כי בתוך [המקדש] שוטף מעין טבעי שופע: כאשר הורו לי יש תחת האדמה עוד מקווי מים נפלאים ובלתי מתוארים חמישה איסטדיונות מסביב ליסוד המקדש: ולכל אחד מהם צינורות בלי מספר כי משיכות המים שלכל חלק מחוברות זו לזו:

⁸⁹Der Wasserreichtum ist unerschöpflich; denn eine natürliche Wasserquelle führt drinnen reichlich Wasser zu. Außerdem sind Wasserbehälter unter der Erde mit wunderbarer und unbeschreiblicher Kunst angelegt. Sie zeigten mir auch im Umkreis von fünf Stadien um den Tempel zahllose Röhren eines jeden dieser Wasserbehälter, in den sie auf jeder Seite zusammenliefen.

וכל אלה [המקוואות] קרקעותיהם וכתליהם מצופים בדיל וממעל לו הם מכוסים טיח סיד עבה והכול עשוי חזק: ופיות רבים יש ביסוד המזבח והם אינם נראים לאיש מלבד המשרתים בעבודה וכל דמי הקרבנות הרבים מִטַּהֲרים כמו בתנועה אחת וכהרף עין:

⁹⁰Alles dies sei auf dem Boden und an den Seiten mit Blei ausgelegt und darüber viel Kalkmörtel aufgehäuft, so dass alles die nötige Festigkeit habe. Im Boden seien viele Wasserabläufe, die allen, außer den Diensttuenden, unbekannt seien; so könne das massenhaft zusammenfließende Opferblut auf einen bloßen Wink entfernt werden.

ועתה אבאר לך איך נוכחתי בדבר המקוואות: הוציאוני יותר מארבעה איסטדיונות מחוץ לעיר ובמקום אחד אמרו לי להתכופף ולהקשיב לרעש ההווה מפגישת המים: כן נתברר לי גודל המקוואות כאשר ביארתי:

⁹¹Nun will ich aus eigener Anschauung über die Lage der Wasserbehälter berichten, und nicht bloß, wie ich darüber unterrichtet wurde. Man führte mich nämlich mehr als vier Stadien aus der Stadt und hieß mich an einer Stelle bücken und auf das Rauschen des zusammenfließenden Wassers lauschen. So wurde mir, wie gesagt, erst die Größe der Behälter klar.

ועבודת הכהנים אין למעלה ממנה לזרירות ואף לערך יפיה ודממתה: באמת עובדים הם כולם מתוך רצון נפשם ויגיעה גדולה וכל אחד דואג לאשר הוטל עליו: הם עובדים בלי הפסק: אלה בעצים ואלה בשמן ואלה בקמח סולת ואלה בבשמים: ואחרים מעלים עולת הבשר והם עושים זאת בכוח עצום:

⁹²Unvergleichlich ist der Dienst der Priester in jeder Hinsicht, was Kraftaufwand und anständige, ruhige Haltung betrifft. Alle arbeiten aus freien Stücken mit großer Anstrengung, und jeder einzelne hat seine besondern Obliegenheiten. Die einen besorgen unausgesetzt das Herbeischaffen von Holz, die anderen von Öl, wieder andere von Feinmehl, noch andere von Spezereien; wieder andere bringen die Fleischstücke als Brandopfer dar, wobei sie besondere Kraft zeigen.

אוחזים הם בשתי ידיים את שוקי הפרים כל אחת מהן יותר מכפי כיכריים משקלה וזורקים בשתי ידיים במהירות נפלאה לגובה הגון ומבלי להחטיא את המקום: כמו כן של הכבשים והעיזים במשקל ובחלב: וכל הממונים על זה בוחרים בהמות בלי מום הנפלאות והמצוינות במשמנן ואחרי־כן יעשו כאמור למעלה:

⁹³Sie packen nämlich mit beiden Händen die Schenkelstücke der Kälber, deren jedes meist über zwei Talente wiegt, und werfen sie mit beiden Händen staunenswert geschickt auf eine bedeutende Höhe und treffen unfehlbar hinauf. Desgleichen zeichnen sich die Stücke der Schafe und Ziegen durch Gewicht und Fett aus. Denn stets wählen die Beauftragten tadellose und hervorragend fette Tiere für das Opfer aus.

למרגוע נקבע להם מקום אשר שם ישבו הנחים: בשעה ההיא יתעוררו בזריזות אחדים מן הנחים אם גם אין איש מפקד עליהם לעשות בעבודה:

⁹⁴Zum Ruhen ist ihnen ein Platz bestimmt, wo sie sich im Sitzen ausruhen; geschieht dies, dann erheben sich einige von denen, die inzwischen geruht haben, und zwar aus eigenem Antrieb, ohne dass man ihnen einen Befehl zum Dienstantritt gibt.

ושקט גמור ישור עד שאפשר לחשוב כי אין איש במקום אף על פי שהמשרתים הם כשבע מאות ואף המביאים קרבנות הם המון רב כי הכול נעשה ביראה וכראוי לאלוהות גדולה:

⁹⁵Dabei herrscht solches Schweigen, dass man glauben könnte, es wäre kein Mensch da, und doch sind etwa siebenhundert Diensttuende da, dazu eine große Menge solcher, die die Opfer darbringen. Aber alles geschieht voll Ehrfurcht und in einer der großen G-ttheit würdigen Weise.

השתוממות גדולה אחזתנו כשראינו לאלעזר בעבודה והדרת הלבוש והתפארת שנראתה בכתונת אשר היה עטוף בה ובאבנים היקרות אשר עליה: ופעמוני הזהב אשר מסביב למעילו היו משמיעים קולות מיוחדים במינם ועל כל אחד מהם רימונים נפלאים בצבעם והם בתוך פרחים שונים:

⁹⁶Als wir Eleazar beim Dienste sahen, rief seine Gewandung sowie die Würde, die sich in dem Leibrock und den Steinen an ihm ausdrückt, bei uns großes Staunen hervor. Rings um sein Gewand sind goldene Glöckchen, die ein eigenartiges Klingen ertönen ließen, und an beiden Seiten davon bunte Granatäpfel von erstaunlicher Farbenpracht.

והיה חגור אבנט מצוין ונהדר רקום צבעים היפים ביותר: על חזהו הוא נושא מה שנקרא חושן והוא ממולא שתים עשרה אבנים שונות למיניהם משובצות בזהב ועליהן שמות ראשי השבטים לתולדותם וכל אחת נוצצת בצבע טבעה ותכונתה אשר לא יתואר:

⁹⁷Gegürtet ist er mit einem herrlichen, großartigen Gürtel, der in den schönsten Farben gewirkt ist. Auf der Brust trägt er die sogenannte Orakeltasche, worin zwölf verschiedene Steine eingesetzt sind, in Gold gefasst und mit den Namen der Stammväter nach der ursprünglichen Reihenfolge, jeder Stein strahlend in der unbeschreiblichen Eigenart seiner natürlichen Farbe.

ועל ראשו מה שנקרא מגבעת ועליה המצנפת שאין כמוה ועל זו כנגד גבות העיניים על ציץ הזהב פיתוח המלכות הקדוש באותיות קדושות שם אלוהים מלא הוד:

⁹⁸Auf dem Haupt trägt er den sogenannten Kopfbund und über der Stirn die unvergleichliche Mitra das ist das heilige Diadem mit dem in heiligen Buchstaben ins goldene Stirnblatt eingegrabenen G-ttesnamen aller Herrlichkeit. So ist beim G-ttesdienst die Gewandung dessen, der ihrer würdig befunden ward.

באמת ראוי הוא לכל זה בעבודה: מראה כל הדברים האלה עושה יראה ופחד ונראה [לאדם] כאילו בא לעולם אחר מחוץ לעולם הזה: ומבטיח אני שכל אדם הקָרֵב אל המראה המתואר למעלה בא לידי השתוממות והתפלאות בלתי מתוארת כי יצא לבו מקדושת כל דבר ודבר:

⁹⁹Der Anblick alles dessen ruft Ehrfurcht und Staunen hervor, so dass man sich wie in eine andere Welt versetzt fühlt. Ja, ich versichere aufs bestimmteste: Jeder, der an dem beschriebenen Schauspiel teilnimmt, gerät in Staunen und unbeschreibliche Verwunderung; er gerät außer sich über die Heiligkeit, die sich in allen Einzelheiten äußert.

למען דעת הכול עלינו לבירה אשר על יד העיר וסקרנוהָ: היא יושבת במקום הגבוה ביותר ומחוזקת במגדלים רבים העשויים אבני בניין גדולות עד ראשיהם להגן כמו שנודע לנו על המקומות אשר על יד המקדש:

¹⁰⁰Zur bessern Übersicht bestiegen wir die benachbarte Burg in der Stadt und hielten Umschau. Sie liegt auf einem sehr hohen Platz und ist mit mehreren Türmen befestigt; diese sind bis zur Spitze aus mächtigen Steinen aufgeführt, als ein Schutz, wie wir hörten, für den Tempelplatz;

ואם תקרה מהפכה או מרד או התפרצות אויבים לא יוכלו לפרוץ אל החומות אשר מסביב לבית: על מגדלי הבירה ערוכים קלעים ומכונות שונות וגם מקום זה גבוה מן החומות הנזכרות:

¹⁰¹so kann niemand in die Ringmauern des Tempels eindringen; falls ein Angriff oder ein Aufstand oder ein feindlicher Angriff stattfindet. Auf den Ringtürmen stehen nämlich Geschütze und allerhand Maschinen; zudem liegt der Platz höher als die genannten Ringmauern.

המגדלים נשמרים בידי אנשים הנאמנים ביותר ואשר נתנו לארץ מולדת אותות גדולים [על נאמנותם]: אלה אין להם רשות לצאת מן הבירה זולתי בחגים ואף אז רק חלקים חלקים:

¹⁰²Auch werden die Türme von den zuverlässigsten, ums Vaterland wohlverdienten Männern bewacht. Diese bekamen keine Erlaubnis, die Burg zu verlassen, außer an den Festtagen und auch dann nur abwechselnd. Sie ließen auch niemanden hinein.

ואין רשות להביא כל איש: וזהירות גדולה ינהגו בזה אף אם העומד בראש נתן רשות להביא אדם לשם ראיה: כדבר הזה היה גם לנו: בקושי ובלי כל נשק הביאו אותנו שנינו לראות בהבאת הקרבנות:

¹⁰³Wenn vom Oberhaupt der Befehl erging, Leute zur Besichtigung einzulassen, so war sie selbst dann sehr vorsichtig, wie es sich auch bei uns zeigte. Denn nur ungern ließen sie uns ein, obwohl wir nur zwei und unbewaffnet waren, um die Darbringung der Opfer anzusehen.

הם אמרו שהתחייבו לזה בשבועה: ובאמת נשבעו כולם והם חמש מאות [איש] לבלתי הביא לבירה יותר מחמישה אנשים בבת אחת: ועל כרחם ינהגו כולם בשעת השבועה במשפט אלוהי: כי כל שמירת המקדש היא הבירה ומיַסְדָה חיזקה ככה לבטחון [המקומות] האמורים:

¹⁰⁴Sie sagten, sie seien auch durch Eide dazu verpflichtet; denn sie hätten alle geschworen, und sie erfüllten die Vorschriften so streng und gewissenhaft, dass sie, obwohl fünfhundert Mann, nicht mehr als fünf Menschen auf einmal einlassen würden. Denn die Burg sei der einzige Schutz des Tempels. und ihr Erbauer habe sie zu seinem Schutz so stark befestigt.

ומידת העיר מצומצמת והיא כארבעים איסטדיון בהקפה עד כמה שאפשר לשער: ולה מעמד המגדלים כתבנית תאטרון והמעברות הנראים התחתונים ועליונים וביניהם המוצאים: והמקומות ההם שיפוע להם כי העיר נבנתה על הר:

¹⁰⁵Die Größe der Stadt ist mäßig, etwa vierzig Stadien im Umkreis nach ungefährer Schätzung. Sie hat Türme wie ein Theater; man sieht zwar nicht die Durchgänge der untern Türme, wohl aber die der oberen; diese sind für die Durchgänge durchbrochen. Die Gegend ist ja ansteigend, weil die Stadt auf einem Berg liegt.

למעברות יש מעלות מהן למעלה מן הדרך ואחרים למטה ומרוחקים הם מן הדרך הרבה לבלתי יגעו החיים בטהרה בכל דבר אסור:

¹⁰⁶Es führen aber auch Treppen zu den Durchgängen; die einen Leute gehen oben, die anderen unten, namentlich wenn sie einen weiten Weg haben, und zwar mit Rücksicht auf die, die die Reinheitsvorschriften einhalten, damit sie nichts Unerlaubtes berühren.

ולא בלי הגיון כי אם במחשבת חכמה בנו ראשונים את העיר במידה [מצומצמת]: הלא הארץ רבה וטובה ואחדים מחלקיה הם אדמת מישור והם הנקראים בשם שומרון והחלקים הגובלים בארץ אדום והחלקים האחרים הרריים והם [בטבור בארץ]: יש צורך לעבד את [כל] האדמה ולהשגיח תמיד כי גם [החלקים ההרריים] האלה יעשו תבואה לרוב:

¹⁰⁷Nicht ohne Grund legten die ersten Gründer die Stadt in richtigem Verhältnis an, sodann mit kluger Absicht. Das Land ist ja groß und schön und ein Teil davon, im sogenannten Samaria und in der Nachbarschaft Idumäas, eben; der andere Teil ist dagegen bergig, nämlich der in der Mitte gelegene. Deshalb muß Ackerbau und Bodenbestellung eifrig betrieben werden, damit auch diese mit Frucht gut versorgt seien. Dadurch wird auch im ganzen Land eine sehr reiche Ernte erzielt.

וכשהדבר הזה נעשה בכול נעבד ויש שפע תבואה בכל הארץ ההיא: אבל בערים שהן גדולות ועושרן מרובה יושביהן מתרבים ואינם דואגים לארץ [כולה] כי כולם ליבם פונה לשמחת החיים באשר לכל בני אדם יש נטייה לתענוגים:

¹⁰⁸Sonst ist es das Schicksal der großen und deshalb reichen Städte, dass sie gut bevölkert sind, während das Land vernachlässigt wird, weil alles nur an ein vergnügtes Leben denkt; denn alle Menschen suchen von Natur aus das Vergnügen.

ככה הוא אף באלכסנדריה העולה על כל הערים בגודלה ובהצלחתה שהבאים אליה מן הכפרים להתארח נשארים זמן רב ומזניחים עבודת האדמה:

¹⁰⁹So erging es Alexandrien, das alle anderen Städte an Größe und Reichtum übertrifft. Denn das Landvolk zog dorthin und verweilte darin längere Zeit; so verminderte es den Anbau des Landes.

ולבלתי היותם משתקעים בה פקד המלך כי לא יעשו [בעיר] יותר מעשרים יום: וכמו כן ניתן צו בכתב לפקידים כי אם יהיה צורך לקרוא [איש אל העיר] ידונו בחמישה ימים:

¹¹⁰Deshalb verbot der König den Fremden, sich länger als zwanzig Tage dort aufzuhalten; selbst den Priestern gab er schriftlichen Befehl, schon in fünf Tagen das Urteil zu fällen, wenn sie einen vom Land in die Stadt laden müssten.

ולחשיבות העניין מינה מומחים ועוזרים להם בפלכים לבלתי היות עובדי האדמה ובאי כוחם כשהם משתכרים לעצמם מפחיתים את אוצרות העיר רצוני לומר את התבואות מעבודת האדמה:

¹¹¹Und da er darauf großen Wert legte, setzte er in jedem ländlichen Bezirk Landrichter nebst Gehilfen ein, damit nicht die Landleute mit ihren Anwälten die städtischen Speicher, d. h. den Ernteertrag schmälerten, während sie in der Stadt ihren Geschäften nachgingen.

נטינו בזה הצידה כי אלעזר באר לנו יפה את הדברים האמורים: ובאמת גדולה אהבתם לעמול בעבודת האדמה: וארצם שופעת עצי זית ותבואת דגן וירקות ואף כרמים ודבש לרוב: ועצי פרי משאר מינים ותמרים אינם באים אצלם בחשבון: ומקנה מכל המינים לרוב ולו מרעה בשפע:

¹¹²Wir erlaubten uns diese Abschweifung; denn Eleazar schien uns diese Verhältnisse richtig geschildert zu haben. Die auf die Landbestellung aufgewandte Mühe ist tatsächlich groß. Ihr Land ist dicht bepflanzt mit Ölbäumen, Halm- und Hülsenfrüchten, dazu reich an Weinreben und Honig, die anderen Fruchtbäume und die Datteln gar nicht zu rechnen; auch ist Vieh aller Art in Menge da und reichliches Weideland hierfür.

ועל־כן היטיבו אשר ראו כי הארץ צריכה ליישוב מרובה ועשו בניין העיר והכפרים בהגיון:

¹¹³Deshalb erkannten sie richtig, dass die ländlichen Bezirke eine dichte Bevölkerung brauchten, und so brachten sie Stadt und Dörfer in ein richtiges Verhältnis.

ומלבד זה מביאים הערביים למקום הזה בשמים ואבנים יקרות וזהב לרוב: כי הארץ נוחה לא רק לעבודה טובה כי אם גם למסחר והעיר [טובה] לאומנויות רבות ואין היא חסרה דבר מכל אשר יובא דרך הים:

¹¹⁴Eine große Menge Spezereien, Edelsteine und Gold kommt durch die Araber ins Land; es ist nämlich das Land sowohl für den Ackerbau wie für den Handel geeignet; die Stadt ist reich an Kunsterzeugnissen und ermangelt auch nicht der überseeischen Waren.

כי גם חופי ים נוחים להבאת [סחורה] יש לה על יד אשקלון ויפו ועזה ואף תלמאידה אשר נוסדה על ידי המלך והיא נמצאת בין המקומות שנמנו למעלה במרחק לא רב מהם: ויש לה לארץ הזאת הכול בשפע כי כולה משקה ומחסה גדול יש לה [בהרים]: סביבה מושך נהר הנקרא בשם ירדן והוא שוטף תדיר:

¹¹⁵Sie hat auch günstige Häfen, die sie versorgen, die Hafen in Askalon, Joppe, Gaza, ebenso den in dem vom König gegründeten Ptolemais. Er liegt in der Mitte der genannten Orte, nicht zu weit von ihnen entfernt. Das Land selbst hat alles in Fülle, weil es überall wasserreich und wohl geschützt ist.

בתחילה הייתה [הארץ] לא פחות מששת אלפים ריבוא ארורה ואחרי־כן נדחקו העמים השכנים אל תוכה וכשנחלקה נאחזו בה שישים ריבוא איש מאה ארורה לאיש: והנהר מלא על כל גדותיו כנילוס בימים הקרובים לקציר והוא משקה את רוב האדמה:

¹¹⁶Der nie versiegende Jordan fließt daran vorüber. Ursprünglich umfasste es nicht weniger als sechzig Millionen Morgen; Deshalb erhielten später, nach Verdrängung der Nachbarstämme, 600 000 Männer ein Landlos von je hundert Morgen. Der Fluss steigt, wie der Nil, in der Sommerzeit und bewässert so einen großen Teil des Landes.

ושטפו נמשך לתוך נהר אחר שבתלמאידה וזה מושך אל הים: ואף אחרים הנקראים נחלים שוטפים והם אוחזים בסביבות עזה ובארץ האזוטים:

¹¹⁷Er mündet im Ptolemäerland in einen anderen Fluss und dieser fließt ins Meer, – andere Flüsse strömen in die Ebene und umschließen die Gegend nach Gaza und Aschdod hin.

וסביב לה מגן הטבע עצמו ואינה נוחה למתפרצים אל תוכה ואינה נתפסת להמונים כי הדרכים צרות וכֵפים סובבים ובקעות עמוקות ומלבד זה כל ההרים הסובבים את הארץ הזאת מסולעים הם כולם:

¹¹⁸Das Land hat eine natürliche Schutzwehr: deshalb ist es schwer zugänglich und für große Heere unangreifbar. Denn seine Zugänge sind eng, weil Abhänge und tiefe Schluchten daneben liegen; auch ist das ganze Waldgebiet, das jenes Land ganz umgibt, unwegsam.

ואמרו כי בימי קדם היו בהרי ערב הקרובים מחצבי נחושת וברזל אך בזמן ממשלת פרס נעזבו: כי הראשים אשר בימים ההם הפיצו דיבה שהעבודה [במחצבות] היא בלי רווח ומרובת ההוצאה:

¹¹⁹Man erzählte auch, in Arabiens benachbarten Bergen seien früher Kupfer- und Eisengruben angelegt worden. Diese wurden aber während der Perserherrschaft verlassen, weil die damaligen Besitzer das falsche Gerücht verbreiteten, der Betrieb sei nutzlos und kostspielig.

[והם עשו כן] בל תאבד הארץ בגלל עבודת המחצבות ההן ולא תעבור לידי זרים בימי שלטונם: כי על ידי הדיבה ההיא אשר הוציאו מנעו מהם את התואנה לבוא אל המקומות ההם:

¹²⁰Sie wollten eben nicht dass die Gegend wegen dieser Grubenarbeit verwüstet und vielleicht wegen ihres Bergbaues ihnen entfremdet würde, Deshalb wollten sie durch Ausstreuung dieses Gerüchtes einen Vorwand zum Eindringen wegnehmen. Also auch hierüber habe ich dir, lieber Bruder Philokrates, das Nötige in aller Kürze mitgeteilt. Im Folgenden will ich dir die Geschichte der Übersetzung erzählen.

ככה פילוקרטס אחי רמזתי בראשי פרקים אף בעניין זה עד כמה שהיה צורך בזה: מעתה נספר על דבר התַרְגום:
[אלעזר] בחר אנשים הטובים ביותר והמצוינים בחינוך והמפוארים ביחס אבות ואשר קנו להם בקיאות לא רק בספרות היהודית כי אם ללמדו היטב אף את התרבות היוונית:

¹²¹Er wählte also aus angesehenen Familien die besten und gebildetsten Männer aus, die sich nicht bloß Kenntnis der jüdischen Literatur angeeignet, sondern auch eifrig die griechische studiert hatten.

גם בעלי כישרון רב היו אם להיות מעורבים עם הבריות ואם לחקירות התורה ושואפים היו לאחוז את השביל האמצעי שהוא היפה ביותר: והיו חסרים גסות וברבריות במחשבה וגם מאסו היהירות וההתגאות במעלה על זולתם והיו למופת בשיחות ובהקשבה ובתשובה לכל אדם כהוגן: וכולם היו נאמנים למידה זו ואף התחרו בה איש ברעהו:

¹²²Sie waren deshalb wohl geeignet für Gesandtschaften und versahen auch nötigenfalls diesen Dienst. Sie besaßen ein großes Geschick für Gespräche und Erörterungen über das Gesetz. Sie hielten die erste Mitte inne, was das Beste ist; sie legten die Schroffheit und Härte des Sinnes ab, waren aber auch über Dünkel und Besserwissenwollen erhaben. Sie waren gern bereit zu zwangloser Unterhaltung, zum Zuhören und zur gründlichen Erörterung jeder Frage. Sie alle beachteten dieses Verhalten und wollten darin einander übertreffen. würdig ihres Oberhauptes und seiner Tugend.

וכולם היו ראויים לעומד בראשם ולמידותיו הטובות: מורגש היה כמה גדולה אהבתם לאלעזר שהייתה קשה עליהם פרידתם: ומלבד אשר כתב אל המלך על השבתם עוד הרבה לבקש מאנדריאס ומאיתנו לסייע בזה ככל אשר נוכל:

¹²³Man konnte aber ihre Liebe zu Eleazar daran sehen, wie schwer sie sich von ihm trennten. Auch er schrieb nicht nur an den König wegen ihrer Rückkehr, sondern ersuchte auch Andreas und mich dringend, nach Kräften dazu mitzuhelfen.

ואם גם אנו הבטחנו להשתדל הרבה בזה [בכל זאת] אמר כי הוא בדאגה גדולה: ובאמת יודע היה כי המלך האוהב טוב חשוב מכל דבר להביא בני אדם המפורסמים באחד המקומות משאר הבריות בתרבות ובשכל:

¹²⁴Wir versprachen nun, eifrig dafür zu sorgen. Trotzdem sprach er, er sei darum recht besorgt; denn er wisse, dass der König in seiner Vorliebe für das Gute nichts lieber tue, als einen durch Bildung und Klugheit vor anderen ausgezeichneten Mann kommen zu lassen, sobald er von ihm höre.

ואני חושב כי יפה הוא אומר שאם היו אצלו אנשים צדיקים וחכמים תהיה לו השמירה המעולה ביותר למלכותו כי הלא האוהבים יועצים לו בגילוי לב את המועיל:

¹²⁵Ich hörte nämlich, wie er treffend sprach, den besten Schutz des Reiches habe er dann, wenn er gereifte und besonnene Männer um sich habe; denn die Freunde rieten freimütig zum Besten. Auch seine Gesandten besitzen diese Eigenschaft.

ומעלה זו הייתה לשליחיו [של אלעזר]: והוא הבטיחנו בשבועה כי לא היה מניח את האנשים האלה [ללכת] אם היה מכריחו עניין אחר שלו אבל הוא שולחם לטובת הכלל לכל בני המדינה:

¹²⁶Und eidlich beteuerte er, dass er die Männer nicht von sich ließe, wenn es sich nur um sein persönliches Interesse handelte; er entsende sie nur zum gemeinsamen Nutzen aller Bürger.

כי בשמירת המצוות כלולים חיים טובים ולדבר זה [של שמירת המצוות] מגיעים יותר בשמיעה מאשר בקריאה: ובהוכחות אלה והדומות להן הייתה נראה הנטייה שהייתה לו אליהם:

¹²⁷Denn das rechte Leben bestehe in der Beobachtung der Gesetze; diese aber werde mehr durch Zuhören als durch Lesen erlangt. Durch diese und ähnliche Gedanken offenbarte er seine Gesinnung gegen sie.

ראוי להזכיר בקיצור את תשובותיו לשאלותיו אשר אחשוב כי רבים ימצאו בהן חפץ על דבר כמה דינים שבתורה על מאכלות ומשקים ואף על בעלי החיים הנחשבים טמאים:

¹²⁸Es lohnt sich, kurz die Erklärungen zu erwähnen, die er auf unsere Fragen gab. Wir glauben nämlich, dass die meisten neugierig sind hinsichtlich der gesetzlichen Bestimmungen über das, was zu essen und trinken erlaubt ist, und über die für unrein geltenden Tiere.

וכאשר שאלנו למה אלה נחשבים טמאים [רק] לאכילה ואחרים אף למגע והלא בריאתם אחת: כי רוב מצוות התורה הן מתוך חומרה יתרה ואלה [המצוות] הן מתוך חומרה מופלגת ואמר על זה:

¹²⁹Wir fragten ihn also, warum manches für unrein zu essen, ja manches für unrein zu berühren gelte, da doch alles eine Schöpfung sei; denn wenn das Gesetz sonst schon ängstliche Strenge zeige, dann zeige es sich hierin ganz besonders streng. Da hob er also an:

הלא תראה דרך החיים וההתערבות עם הבריות עד כמה הן משפיעות: מתוך התערבות עם רשעים יסורו האנשים מן הדרך והם אומללים כל ימיהם: אבל אם יחיו בתוך חכמים ונבונים מחוסר דעת יבואו אל חיים טובים יותר:

¹³⁰Du siehst, sprach er, welchen Einfluß Umgang und Verkehr ausüben. Es werden die Menschen durch den Verkehr mit Schlechten verdorben und fürs ganze Leben elend. Dagegen treten sie durch den Verkehr mit Weisen und Verständigen aus der Unwissenheit in ein besseres Leben über.

על־כן קבע מחוקקינו בראשונה עיקרים ליראת שמים ולצדק וכל זה לימד לא [רק] באיסורים כי אם גם במצוות והסביר את הנזקים ואת העונשים המגיעים אל החוטאים מאת האלוהים:

¹³¹Unser Gesetzgeber befahl nun zuerst Frömmigkeit und Gerechtigkeit und erklärte sie Punkt für Punkt, nicht nur durch Verbote, sondern auch durch Gebote; dabei betonte er die schlimmen Folgen und die von G-tt über die Schuldigen verhängten Strafen.

ראשית כל הוכיח כי האלוהים הוא יחיד וכוחו נראה בכל ושלטונו מלא כל מקום וכל דבר הנעשה על ידי בני האדם בסתר לא נעלם ממנו כי אם כל אשר יעשה האדם ואשר יחשוב לעשות גלוי לפניו:

¹³²Zu allererst zeigte er, dass G-tt einzig ist, und dass sich seine Macht in allem offenbart, da sein Walten die ganze Welt erfüllt, und dass ihm nichts, was auf Erden von Menschen insgeheim geschieht, verborgen bleibt; vielmehr ist ihm alles, was jemand tut, offenbar, ebenso die Zukunft.

ואחרי אשר ברר וליבן כל זה באר היטב הוכיח שאף אם עלה על לב האדם לעשות דבר רע לא יוכל להעלימו ואף כי אם עשהו: ובכל התורה הוכיח את כוח האלוהים:

¹³³Dies führte er nun genau aus und stellte es vor Augen. So zeigte er, dass niemand, der nur daran denkt, Böses zu tun, verborgen bleiben kann, geschweige denn, wer solches wirklich tut; dabei wies er durch das ganze Gesetz auf G-ttes Macht hin.

ואחרי עשותו התחלה זו הראה עוד כי כל שאר בני האדם זולתנו קוראים בשם אלוהים רבים גם כי הם בעצמם חזקים הרבה מאלה שהם יראים מפניהם בסכלותם:

¹³⁴Damit machte er also den Anfang; dann zeigte er, dass, abgesehen von uns, alle andern Menschen an viele Götter glauben, obgleich sie selber viel stärker sind, als die von ihnen töricht Verehrten.

ובעשותם פסילי אבן ועץ יאמרו שהם משמשים סמל ודמות לאשר המציאו דבר מה מועיל לחייהם ולהם הם עובדים וסכלותם נראה מיד:

¹³⁵Denn sie fertigen Bilder aus Stein und Holz und sagen, es seien Abbilder von solchen, die etwas für ihr Leben Nützliches erfunden hätten. Sie beten diese an, obwohl ihre Empfindungslosigkeit klar zutage liegt.

כי באמת הייתה זאת סכלות גמורה אם היה מי שהוא נעשה אלוֹהַ בגלל הַמְצָאָתוֹ: כי בקחתם חלק מחלקי הבריאה [רק] הרגישו [בזה] וגם הוכיחו היותו מועיל אבל לא הם עשו את עצמותו:

¹³⁶Sie handeln ja sehr unvernünftig, wenn sie jemanden wegen seiner Erfindung zum G-tt machen. Denn sie stellten doch nur etwas Geschaffenes zusammen und machten es gebrauchsfertig, ohne dass sie selbst es erschaffen hätten.

ועל־כן הבל וריק הוא לעשות לאלוהים את הדומים [להם]: אמנם רבים הם עתה האנשים העולים בכוח המצאתם ובידיעותיהם על אשר היו לפני מזה [אבל] אינם מגיעים לידי כן שיעבדום: ו[בכל זאת] חושבים את אשר יצרו את הפסילים ואשר עשו את המוּתים לחכמים ביותר בין היוונים:

¹³⁷Deshalb ist es eitel und töricht, seinesgleichen zu vergöttern; denn auch jetzt noch gibt es viele Leute, die erfinderischer und gelehrter als die frühern sind, und doch denkt niemand daran, sie anzubeten. Dabei meinen ihre Bildner und Dichter die weisesten der Griechen zu sein.

ומה אפשר לומר על האחרים על המצרים והדומים להם שטופי ההבלים המאמינים בחיות וברוב הזוחלים ולהם הם עובדים ולהם הם מקריבים אם לחיים ואם למתים:

¹³⁸Was soll man vollends von anderen törichten Völkern reden, von den Ägyptern und ihresgleichen? Diese setzen ihr Vertrauen auf Tiere, und zwar meist auf Kriechtiere und auf wilde. Sie beten sie an und opfern ihnen im Leben und im Tod.

והמחוקק החכם אשר ניחן מאת האלוהים כוח להשיג בדעתו הכול אחרי אשר הקיף בעיונו את כל העניינים גדר בעדנו בסייג בלתי נפרץ ובחומות ברזל: אשר לא נהיה מתערבים בכל פנים עם שאר האומות ואשר נשאר טהורים אם בגוף אם בנפש חופשים מדעות הבל ויראים את האלוהים היחיד והכול־יכול מחוץ לכל הבריאה:

¹³⁹Dies alles erwog nun der Gesetzgeber in seiner Weisheit; denn G-tt hatte ihn zur Erkenntnis aller Dinge befähigt. Und so umgab er uns mit undurchdringlichem Gehege und eisernen Mauern, damit wir uns mit keinem der anderen Völker irgendwie vermischten, sondern rein an Leib und Seele und frei von törichtem Wahne blieben und den einen und mächtigen G-tt über alle Kreatur verehrten.

על־כן כהני המצרים מדריכיהם אשר חדרו במבטם לתוך דברים הרבה והם בקיאים בעניינים [שלנו] מכנים אותנו אנשי אלוהים: ואין [תואר] זה הולם לשאר אנשים אם אינם יראים את אלוהי אמת אבל הם אנשי מאכל ומשתה ומלבוש וכל תכונת נפשם שואפת לזה:

¹⁴⁰So nennen die Meister der Ägypter, die Priester, die vieles erforschten und die Schriften benützten, uns „G-ttesmenschen“, ein Name, der den übrigen nicht zusteht, sondern nur dem, der den wahren G-tt verehrt; die andern sind vielmehr Menschen der Speise, des Trankes und der Kleidung.

אבל אצל אנשינו אין לזה כל ערך וכל ימי חייהם עוסקים הם בחקירה על גודל האלוהים:

¹⁴¹All ihr Sinnen flüchtet sich dahin. Die Unsrigen aber achten dies für nichts; vielmehr befasst sich ihre Forschung durchs ganze Leben mit G-ttes Wirksamkeit.

לכן לבלתי התערבנו באחרים ולבלתי סורנו מן הדרך מתוך התחברות אל מקולקלים גדר בעדנו כל צד בדיני טהרה במאכל ובמשתה ומגע ושמיעה וראיה:

¹⁴²Wir sollten uns nicht durch Gemeinschaft mit anderen beflecken und uns durch Verkehr mit Schlechten verderben. Deshalb umhegte er uns auf allen Seiten mit Reinheitsgesetzen für Essen, Trinken, Berühren, Hören und Sehen.

ובכלל קבע את החוקים האלה לפי ההיגיון הטבעי והם מכולכלים בכוח אחד וכל פרט ופרט יש לו הגיון עמוק למה אנו נמנעים מהשתמש בזה ואנו משתמשים בזה:

¹⁴³Im ganzen sind alle Vorschriften nach ihrem tiefen Sinne gleichwertig, weil alle von einer Kraft bestimmt sind; auch im einzelnen hat jede der Vorschriften über verbotene und erlaubte Speisen ihren tiefen Grund. Ich will dir beispielsweise die eine oder andere kurz erläutern.

למשל אבאר לך ברמז חוק אחד או שניים לבלתי בואך לידי סברה מופרכה שכאילו לטובת העכברים והחולדות וכיוצא בהם ציווה משה לקיים את המצוות ההן: אבל הוא קבען בצדק לשם התעוררות מחשבות טובות והתהוות מידות טובות:

¹⁴⁴Verfalle ja nicht auf die längst aufgegebene Ansicht, Moses habe aus Rücksicht auf Mäuse, Wiesel oder ähnliches Getier diese Gesetze gegeben! Vielmehr wurden diese heiligen Gebote nur zum Zweck der Gerechtigkeit erlassen, um fromme Gedanken zu wecken und den Charakter zu bilden.

כי העופות שאנו משתמשים בהם כולם ביתיים הם ומצוינים בטהרתם והם משתמשים למאכלם בירקות וחיטים כמו היונים וה[תרנגולים] והקוראים והאווזים ואחרים כאלה:

¹⁴⁵Denn die Vögel, die wir essen, sind alle zahm und zeichnen sich durch Reinheit aus, weil sie Weizen und Hülsenfrüchte zur Nahrung nehmen, wie Tauben, Turteltauben, Hühner, Rebhühner, Gänse und die übrigen dieser Art.

ובין העופות האסורים תמצא עופות בר ואוכלי בשר ומדכאים בכוחם לנשארים ואוכלים ברשעם את הביתיים האמורים למעלה: ולא זה בלבד כי אם גוזלים הם אף את הטלאים וגדיי העיזים ועושים עוול לבני אדם אם למתים ואם לחיים:

¹⁴⁶Die verbotenen Vögel aber sind, wie du finden wirst, wild und fleischfressend: sie vergewaltigen durch ihre Stärke die übrigen und nähren sich dadurch, dass sie in frevelhafter Weise die eben genannten zahmen Vögel fressen. Und nicht allein diese, sondern auch Lämmer und junge Ziegen rauben sie und fallen selbst Menschen an, Tote und Lebende.

ובקראו להם טמאים נתן בזה רמז כי אשר נתנה להם התורה עליהם להיות ישרים בנפשם להתנהג במידת הצדק ולבלתי דכא כל יצור בסמכם על כוח עצמם ולבלתי גזול דבר כי אם לנהג בחייהם בצדק כמו שהעופות הביתיים הנזכרים למעלה מתכלכלים בירקות הגדלים על פני האדמה ואינם מדכאים את החלשים מבני מינם:

¹⁴⁷Indem er sie als unrein bezeichnete, deutete er an, dass die Besitzer des Gesetzes in ihrer Seele Gerechtigkeit pflegen und niemanden, im Vertrauen auf ihre Stärke, vergewaltigen noch ihm etwas wegnehmen sollten; vielmehr hätten sie in Gerechtigkeit ihr Leben zu führen, wie die eben genannten zahmen Vögel die auf dem Boden wachsenden Hülsenfrüchte verzehren und nicht zur Vernichtung der schwächeren oder verwandten Wesen Gewalt ausüben.

ובכן על ידי הדינים האלה מסר המחוקק רמזים לנבונים כי יהיו צדיקים שלא יעשו כל דבר אלמות ולא ידכאו לאחרים בהיותם סומכים על כוח עצמם:

¹⁴⁸Damit wollte der Gesetzgeber die Vernünftigen ermahnen, gerecht zu sein, keine Gewalttat zu verüben und nicht, im Vertrauen auf ihre Stärke, andere zu vergewaltigen.

הלא אם אסור לנגוע בנזכרים למעלה מחמת תכונתו של כל אחד מהם איך ייתכן שלא ישמר אדם ככל יכלתו לבלתי היות תכונתו שלו יורדת לצד ההוא:

¹⁴⁹Denn, ziemte es sich nicht einmal, die eben genannten Wesen wegen ihrer besondern Beschaffenheit zu berühren, wie sollte man sich nicht vollends davor hüten, dass der Charakter in dieser Richtung verdorben würde?

כה נתבארו לנו בדרך משל כל ההיתרים לכל [העופות] האלה: כן בהפרסת פרסה ושסיעת שסע יש רמז שצריך [אדם] לשמוע כל מעשה מן המעשים בשאיפה לטוב:

¹⁵⁰Er gab uns alle Vorschriften über erlaubte Speisen bei diesen und den anderen Tieren in sinnbildlicher Rede. Denn paarhufig sein und gespaltene Klauen haben ist ein Sinnbild davon, dass man alle Handlungen mit Unterscheidung auf das Rechte hin tun muss.

כי כוחו של כל הגוף וכושר פעולתו יש להם תמיכה בכתפיים ובכרעיים: ולכן יכריח ברמז זה לכוון הכול אל הצדק על ידי הבדלה:

¹⁵¹Die Kraft des ganzen Körpers und seine Tätigkeit ruhen auf Schultern und Schenkeln. So zwingt er uns, alle Handlungen mit Unterscheidung auf die Gerechtigkeit hin zu richten. Daraus sollen wir diese Lehre ziehen, aber auch die, dass wir von allen anderen Menschen unterschieden sind.

ועוד טעם יש והוא מפני שאנו מובדלים מכל בני האדם: כי שאר בני האדם רובם מטמאים עצמם בהזדווגות ובזה יחטאו חטא גדול: וארצות וערים כולם מתפארות בזה: ולא די שהם מזדווגים אל זכרים כי אם גם אל אימותיהם ואף אל בנותיהם הם מטמאים: ואולם אנחנו פורשים מזה:

¹⁵²Die meisten anderen beflecken sich im Verkehr, unter Verübung schweren Unrechtes; ja ganze Länder und Städte rühmen sich noch dessen. Denn sie gehen nicht allein mit Männern um, sondern beflecken auch Mütter und Töchter. Wir halten uns davon fern.

ואשר הוא בעל המידה ההיא שבהבדלה הלא הוא כאשר הורה משה אף בעל מידת הזיכרון: כי כל מפריסי פרסה הם גם מעלי גירה והם מורים אל נכון לבעלי מחשבה את מידת הזיכרון:

¹⁵³Wer die genannte Art der Unterscheidung besitzt, der hat auch die Gabe der Erinnerung. Denn alle paarhufigen und wiederkäuenden Tiere versinnbilden den Einsichtigen die Erinnerung.

כי העלאת גירה אינה כי אם זכרון לחיים ולקיום ו[המחוקק] חשב כי החיים יתקיימו באכילה:

¹⁵⁴Wiederkäuen ist ja nichts anderes als Erinnerung an Leben und Bestehen; denn das Leben besteht gewöhnlich durch die Nahrung weiter.

על כן נאמר גם בכתוב „זכור תזכור את יי אלוהיך אשר עשה אתך את הגדולות ואת הנוראות“: ואמנם בחשוב [אדם] על זה יראו גדולות ונוראות: ראשית הרכב הגוף וכלכלת האוכל וחק כל אבר:

¹⁵⁵Darum mahnt er durch die Schrift also: „Gedenke des Herrn, deines G-ttes, der an dir das Große und Wunderbare tat!“ Denn bei näherer Betrachtung erscheint groß und wunderbar fürs Erste die Gestaltung des Leibes, die Aufnahme der Nahrung und die Bestimmung eines jeden Gliedes.

ויותר מכל המשטר היפה של הרגשות ומרץ המחשבה ותנועתה שאינה נראה ומהירות כל מעשה ומעשה והמצאת האומניות:

¹⁵⁶Aber noch mehr zeugt von unendlicher Weisheit die Einrichtung der Sinne, die Tätigkeit und unsichtbare Bewegung des Geistes, der schnelle Tatentschluss und die Erfindung der Künste.

[כל אלה] תכונתם לאין חקר: ועל־כן הוא מצווה לזכור כי כל אשר נרמז למעלה קיים בתכונתו בכוח אלוה: וכל זמן ומקום קבע לזכור ולחשוב תמיד על האלוהים השליט והשומר:

¹⁵⁷Darum mahnte er uns, dessen eingedenk sein, dass alles Genannte durch göttliche Kraft und Anordnung erhalten wird. Denn er bestimmte jede Zeit und jeden Ort dazu, dass man sich beständig G-ttes, des Herrschers und Erhalters, erinnere.

ועל־כן רק אחר הקרבת ראשית המאכלות והמשקים לאלוהים הוא מתיר הנאתם: ועוד נתן לנו אות זכרון בכנפות בגדינו וכן ציוונו לקבוע בשערים ובפתחים את הפרשיות למען נזכור מציאות אלוהים:

¹⁵⁸Er befiehlt nämlich, bei Speise und Trank zuerst einen Teil als Opfer darzubringen und dann erst zu genießen. Auch an der Gewandung gab er uns ein Gedenkzeichen. Ebenso befahl er, an Tor und Türe die Sprüche zur Erinnerung an G-tt anzubringen.

ואף ציווה בדברים ברורים לקשור את האות סביב היד: והוא מראה אל נכון כי כל פעולה צריכה להיעשות בצדק ולזכור את תכונת עצמנו ויותר מכל יראת אלוהים:

¹⁵⁹Selbst an den Händen heißt er ausdrücklich das Denkzeichen anlegen. Damit zeigt er klar, dass wir jede Tat mit Gerechtigkeit ausführen müssen, da wir einen Hinweis auf unsere Bestimmung, vor allem aber G-ttesfurcht besitzen.

ואף הוא ציווה להגות בשכבנו ובקומנו ובלכתנו במעשי האלוהים ולא רק בדיבור כי אם גם בעיון מחשבה על השינויים והרשמים שקדמו בנו לשכיבתנו וליקיצתנו כי אלה חילופיהם אלוהיים הם ובלתי מושגים:

¹⁶⁰Er befiehlt auch, sowohl im Ruhen als im Aufstehen und Umherwandeln die göttlichen Anordnungen zu betrachten; man solle nicht bloß in der Rede, sondern auch in Gedanken seine Erregung und seinen Eindruck beim Einschlafen und das Aufwachen überlegen und bedenken, wie wunderbar und unbegreiflich dieser Wechsel ist.

עתה הובררה לך החשיבות היתרה אשר בעניין ההבדלה והזיכרון מאשר ביארתי לך בעניין הפרסת הפרסה והעלאת הגירה: כי לא בלי תכלית נחקק החוק ולא כאשר עלה במקרה על הלב כי אם לשם האמת ולשם הדרכה אל דבר נכון:

¹⁶¹So ist dir nun die tiefe Weisheit im Unterscheiden und Gedenken aufgezeigt, zufolge unserer Erklärung der Paarhufigkeit und des Wiederkäuens. Nicht zwecklos und gedankenlos ward das Gesetz gegeben, sondern wegen der Wahrheit und der Anleitung zu richtigen Grundsätzen.

כי בהוראותיו על המאכלות והמשקים ועל כל עניינים מגע ציווה לבלתי עשה ולבלתי שמוע כל דבר בלי תכלית ולבלתי השתמש בכוח הדבר לנטות אל עוול:

¹⁶²Es verbietet ja durch die Einzelbestimmungen über Speise, Trank und Berührung etwas gedankenlos zu tun oder anzuhören oder sich unter Ausnützung der Verstandeskraft dem Unrecht zuzuwenden.

וגם על החיות יש למצוא את [הטעמים] האלה: אמנם מזיקה היא תכונת החולדות והעכברים והדומים להם אשר נאמרו:

¹⁶³Bei den Tieren kann man das gleiche finden. Schädlich ist ja die Art des Wiesels, der Mäuse und aller ähnlichen genannten Tiere.

כי העכברים מטמאים ומשחיתים הכול ולא רק אשר יהיה להם למאכל כי אם גם יעשו בלתי מועיל לאדם אשר יתנפלו עליו להשחיתו:

¹⁶⁴Denn die Mäuse beschädigen und verderben alles, und zwar nicht bloß, um sich zu nähren; vielmehr wird alles, was sie zu beschädigen beginnen, für den Menschen gänzlich unbrauchbar.

והחולדות מיוחדות הם למינן יען כי מלבד הנאמר למעלה יש להן עוד תכונה בזויה:

¹⁶⁵Eigentümlich ist die Familie der Wiesel. Außer der genannten Eigenschaft hat es noch etwas Befleckendes an sich; es empfängt durch die Ohren und gebiert mit dem Mund.

הן מתעברות דרך האוזניים ויולדות דרך הפה: לכן מידה זו טמאה היא אצל בני האדם המגשימים בדיבור את אשר יקבלו בדרך השמיעה ומכניסים אחרים ברעה והם מולידים לא טומאה עראית כי אם יזהמו את עצמם בכל מקום ברשעת טומאה:

¹⁶⁶Deshalb ist auch ein solcher Charakter an Menschen unrein. Was solche durch das Ohr aufnehmen, gestalten sie dann durch Worte aus und bringen dadurch andere ins Unglück; so vollbringen sie keine geringe Unreinheit, selber vom Makel der G-ttlosigkeit befleckt. Euer König tut aber recht daran, dass er solche Menschen beseitigt, wie wir hören.

ויפה עושה מלככם המבער אחר אלה כאשר שמענו: ואמרתי אני חושבני כי על המלשינים תדבר: ואמנם הוא לא יחדל לענותם במכות ובעינויי מוות: והוא [אמר] אלה הם אשר עליהם דיברתי: ובאמת זימה היא לארוב לאבדן בני אדם:

¹⁶⁷Ich sprach: Ich glaube, du meinst die Angeber; denn über diese verhängt er immer Martern und schmerzhaften Tod. Er erwiderte: Gewiss meine ich diese; denn das Lauern auf anderer Menschen Verderben ist gottlos.

ותורתנו תצווה לבלתי עשה כל הרעה לאיש לא בדבר ולא במעשה: וכן הראית גם בזה ככל אשר היה ביכלתי לעשות בקצרה כי כל ההודאות הן לפי הצדק וכי לא נאמר בכתוב דבר לשם כתיבה או לשם סיפור בלבד: כי אם למען נעמול בכל החיים ובכל המעשים לעשות צדקה עם כל בני האדם ונזכור על שלטון האלוהים:

¹⁶⁸Unser Gesetz aber verbietet, jemanden durch Wort oder Tat zu schädigen. Auch hierin ward dir nun in aller Kürze gezeigt, dass alle Gesetze zur Gerechtigkeit gegeben sind, und dass nichts durch die Schrift zwecklos oder leichtfertig angeordnet ist, sondern dass alles darauf hinausgeht, dass wir durchs ganze Leben in unsern Werken gegen alle Menschen Gerechtigkeit üben, eingedenk des allmächtigen G-ttes.

ועל המאכלות ועל השרצים והחיות הטמאים כל דבר מכוון אל הצדק ואל יחש אמת בין אדם לחברו:

¹⁶⁹So bezieht sich die ganze Verordnung über Speisen und unreine, schädliche Tiere auf Gerechtigkeit und den gerechten Wandel der Menschen.

לי נראה כי יפה הגן אלעזר על כל פרט ופרט: ואף על הפרים ואילים והתישים המוקרבים אמר כי צריכים לקחתם מתוך עדרי הבקר והצאן הביתיים ולהקריב רק מאלה ולא מחיות השדה למען יהיו המקריבים מתכוונים להוראות המחוקק ולא יהיו מתגאים בכל דבר ויהיו מכירים את תכונת נפשם: כי המביא קרבן את כל הלך נפשו הוא מקריב:

¹⁷⁰So schien er mir nun das einzelne glänzend gerechtfertigt zu haben; er sprach auch noch von den zu opfernden Kälbern, Widdern und Ziegenböcken, man hole sie aus den Rinder- und Schafherden; denn man solle keine wilden, sondern zahme Tiere opfern, damit die Opfernden, der Mahnung des Gesetzgebers folgend, keine übermütigen Gedanken im Herzen trügen. Denn der Opfernde bringt seine ganze Seelenrichtung zum Opfer dar.

ואחשוב כי גם בדברים האלה ראויה שיחתנו להיות נמסרת: ולכן פילוקרטס לאהבתך את הדעת ראיתי צורך לבאר לך את קדושת התורה ופירושה הפשוט:

¹⁷¹Ich denke, dass seine Auslegungen erwähnenswert sind, und zwar wegen der Heiligkeit und des tiefern Sinnes des Gesetzes; deshalb fühlte ich mich auch bewogen, lieber Philokrates, ihn dir wegen deiner Wissbegierde zu erläutern.

ואלעזר הביא קרבן ובחר באנשים והכין מתנות הרבה למלך ושלחנו בלוית בטחון רבה:

¹⁷²Eleazar brachte nun ein Opfer dar und wählte die Männer aus; dann ließ er viele Geschenke für den König herbeischaffen. Hierauf entließ er sie mit sicherer Bedeckung.

כהגיענו לאלכסנריה הוגד למלך על דבר בואנו: אנדריאס ואני הובאנו אל ההיכל ודרשנו בשלום המלך באהבה ומסרנו אגרת אלעזר:

¹⁷³Als wir in Alexandrien ankamen, ward dem König unsere Ankunft gemeldet. Andreas und ich wurden bei Hofe vorgelassen; wir grüßten ehrerbietig den König und gaben des Eleazar Briefe ab.

ובהיות הדבר חשוב לו להקביל את פני השלוחים ציווה להוציא מעליו את כל שאר הפקידים ולקרוא אל האנשים:

¹⁷⁴Da der König vor allem die Gesandten zu empfangen wünschte, befahl er alle sonst anwesenden Beamten zu entlassen, dagegen jene vorzulassen.

הדבר נראה מוזר לכל כי הבאים לרגל עניינים נכבדים ייראו את פני המלך ביום החמישי כנהוג [ולבאים] מאת מלכים וערים נכבדות יתנו לבוא אל ההיכל ביום השלושים: אבל את הבאים מארץ יהודה חשב ראויים לכבוד יותר גדול: ומכבדו את מעלת שולחם הוציא מעליו את האנשים שחשבם מיותרים ומהלך היה ומחכה כי יבואו וידררשו בשלומו:

¹⁷⁵Dies erschien allen ungewöhnlich, weil es Sitte war, dass alle, die in öffentlichen Angelegenheiten kamen, am fünften Tag Audienz beim König hatten, während die Gesandten von Königen und angesehenen Städten höchstens in dreißig Tagen bei Hofe vorgelassen wurden. So würdigte er also die Ankömmlinge höherer Ehre; denn er wußte das Ansehen ihres Auftraggebers zu schätzen; deshalb entfernte er, die er für überflüssig erachtete, und wartete, auf und ab wandelnd, bis sie zur Begrüßung eintraten.

וכאשר באו בידיהם המתנות אשר נשלחו והדפתראות המצוינים אשר הייתה בהם התורה כתובה בזהב באותיות היהודים והקלף היה מעובד להפליא והתפר של [היריעות] זו לזו לא היה נראה כראות המלך את האנשים התחיל שואל על הספרים:

¹⁷⁶Sie traten nun mit ihren Geschenken ein, sowie mit den Pergamenten, worauf das Gesetz stand; es war in jüdischer Schrift mit Gold geschrieben. Das Pergament war bewunderungswürdig bearbeitet und für das Auge unsichtbar aneinandergefügt. Als der König sie erblickte, befragte er sie über die Bücher.

וכאשר גילו את הספרים וגללו את היריעות עמד שעה ארוכה: ואחרי אשר השתחווה שבע פעמים אמר: מודה אני רבותיי לכם ועוד יותר לשולחכם ויותר מזה לאלהים אשר דברי קודש האלה לו הם:

¹⁷⁷Sie öffneten nun die Rollen und rollten die Blätter aus; da blieb er lange dabei stehen, neigte sich etwa siebenmal und sprach: Ich danke euch, ihr Männer, aber noch mehr dem, der euch gesandt, am meisten jedoch G-tt, dessen Sprüche hier vorliegen.

וכאשר קראנו כולנו הבאים והנמצאים בנפש אחת ובקול אחד יחי המלך פרץ בבכי מרוב שמחה: הלא התעוררות הנפש ורוב הכבוד מביאים לדמעות מתוך אושר:

¹⁷⁸Da riefen wir alle, die Gesandten und die anderen Anwesenden, einmütig und einstimmig: „Heil dir, König!“ Auf dies hin brach er vor Freude in Tränen aus. Denn die Erregung der Seele und das Übermaß von Ehrung zwingt bei freudigen Ereignissen zum Weinen.

וכצוותו להעמיד את הספרים בסדר פנה אל האנשים בברכה ואמר: אנשים יראי אלוהים מן הצדק היה לחלוק בראשונה כבוד ל[ספרים] האלה אשר בגללם שלחתי לקרוא לכם ולהושיט לכם הימין אחרי־כן ועל־כן עשיתי ככה בתחילה:

¹⁷⁹Dann befahl er die Bücher einzureihen und begrüßte hierauf die Männer mit den Worten: Es war geziemend, ihr gottesfürchtigen Männer, zuerst den Büchern, derentwegen ich euch kommen ließ, die schuldige Ehrfurcht zu bezeigen, dann erst euch die Rechte zu reichen. Darum tat ich jenes zuerst.

יום גדול הוא יום זה באתם אליי ושנה שנה יהיה מכובד כל ימי חיינו: ואף הוא חל ביום הניצחון לנו במלחמת הים על אנטיגונוס: ועל־כן אחפוץ לאכול אתכם היום את לחם הצהריים: הכול יהיה מוכן על פי מנהגיכם:

¹⁸⁰Ich betrachte den Tag eurer Ankunft als wichtig, und so soll er unser ganzes Leben lang gefeiert werden, fällt er doch auch gerade auf den Tag unseres Seesieges über Antigonus. Darum will ich auch heute mit euch ein Mahl halten.

וכאשר הביעו את שמחתם ציווה לתת להם את הדירות היפות ביותר הקרובות למצודה ולהכין את המשתה:

¹⁸¹Alles aber ist, sprach er, nach euren Gebräuchen zubereitet, für mich wie für euch. Als sie ihre Freude darüber bezeigten, befahl er, ihnen die besten Quartiere in der Nähe der Burg zu geben und die Vorbereitungen für das Mahl zu treffen.

וניקנור סוכן הראש קרא לדורותאוס הממונה עליהם [לשרתם] וציווהו להכין לכל אחד: כי כן הייתה הדת מאת המלך כאשר תראה אף כעת: כי לפי מנהגי הערים השונים אשר להן דיני משקאות ומאכלות ומשכבות משלהן יהיה מניין הממונים: ובבואם אל המלכים היו מכינים להם הכול לפי מנהגיהם שלא יהיו מרגישים כל דבר בלתי נעים ויבלו את הזמן בשמחה: וכן נעשה גם אלה:

¹⁸²Der Aufseher über die Tafel Nikanor ließ nun Dorotheus, der für sie abgeordnet war, kommen und befahl, das Mahl für jeden zu bereiten. Diese Einrichtung war vom König getroffen, und man sieht sie noch heute bestehen. So viele Städte nämlich ihre besondern Gebräuche für Speise, Trank und Lager haben, ebenso viele Beamte waren hiefür da. So wurden denn die Vorbereitungen nach den Sitten der zum König Geladenen getroffen, damit sie durch nichts in der Festfreude gestört würden. Diese Übung wurde auch bei den jüdischen Gesandten befolgt.

ודורותאוס האיש הקשוב ביותר הפקד עליהם: הוא הכין כל אשר היה בידו מן הצורך לשם הקבלת פנים כזאת: את הסיבותיהם חלק לשני הסדרים כמצוות המלך: לחֶציָם אמר להסב לימינו ולנשארים מאחורי הסיבתו שלו מבלי לחסר דבר שיהיה לכבודם של האנשים:

¹⁸³Denn Dorotheus, der die Aufsicht darüber hatte, war sehr gewissenhaft. Er ließ nun alles, was ihm zur Verfügung stand und für die Bewirtung solcher Gäste bestimmt war, ausbreiten; er teilte auch nach des Königs Befehl die Sitze in zwei Reihen; denn die eine Hälfte hieß er zu seiner Rechten setzen, die andere hinter seinem Sitz. So unterließ er nichts, um die Männer zu ehren.

וכהסיבם אמר לדורותאוס לעשות הכול כמנהגים שנוהגים כל הבאים אליו מיהודה: על־כן הרחיק [דורותאוס] את הכמרים הכרוזים ואת המקריבים ואת האחרים הנוהגים לשאת תפילה ואמר לאלישע זקן הכהנים מאשר באו איתנו לשאת תפילה: והוא קם ואמר כראוי:

¹⁸⁴Nachdem sie sich gelagert hatten, befahl er dem Dorotheus, die Gebräuche, wie sie alle von Judäa zu ihm Kommenden beobachten, auszuführen. Darum entband er die Opferherolde, Opferpriester und die anderen, die sonst das Gebet zu sprechen pflegten, ihres Dienstes und forderte aus unsern Reisegefährten den ältesten der Priester, Elisäus, zum Sprechen des Gebetes auf. Dieser erhob sich und sprach dies denkwürdige Gebet:

אל שדי ימלא לך המלך מכול הטוב אשר ברא ויתן לך ולאשתך ולבניך ולדבקים אליך כל שפע בימי חייך:

¹⁸⁵„Der allmächtige G-tt erfülle dich, König, mit allen erschaffenen Gütern und gebe dir, deiner Gemahlin, deinen Kindern und deinen Freunden unaufhörlichen Genuss davon dein Leben lang!“

וכאמרו את הדברים האלה נתעוררו [המסובים] במחיאת כפיים וקריאות שמחה ועונג לשעה ארוכה: ואחרי־כן פנו להתענג על שולחן אשר הוכן וכל המשרתים היו עושים כסדר שהתקין דורותאוס ובתוכם היו אך נערי המלך ומכובדיו:

¹⁸⁶Auf diese Worte hin erhob sich lang andauernder, lauter und freudiger Beifall. Dann wandten sie sich zum Genuss des vorgesetzten Mahls. Dabei wurde die Bedienung durch das Personal des Dorotheus geleistet; darunter fanden sich auch königliche Pagen und Leute, die beim König ein Ehrenamt hatten.

ובשעת ההפסקה לקח לו [המלך] מועד ושאל ליושב בהסיבה ראשונה והם היו מסודרים לפי שנותיהם איך יוכל לקיים את מלכותו עד סוף [ימיו] בלי הפסד:

¹⁸⁷Als der König nach einer Pause die Zeit für gekommen erachtete, fragte er den, der den ersten Platz einnahm – sie hatten sich nämlich nach dem Alter gelagert –, wie er die Herrschaft bis zuletzt sicher behaupten könnte.

האיש חיכה מעט ואמר יותר מכל תשמר [את מלכותך] אם תהי מחקה תמיד מידת הרחמים שלאלוהים ותהי מאריך אף ותענוש את הראויים לכך ברחמים יתרים ממה שהם ראויים אז תרחיק[ם] מן הרע ותביא[ם] לידי תשובה:

¹⁸⁸Er antwortete nach kurzer Überlegung: Du kannst sie am sichersten behaupten, wenn du G-ttes beständige Milde nachahmst. Denn, zeigst du Langmut und bestrafst die Leute milder, als sie es verdienen, dann bringst du sie von der Schlechtigkeit ab und führst sie zur Reue.

בשבחו אותו שאל המלך לסמוך איך יתנהג בכל מעשה: והוא השיב אם ישמר צדק לכל ייטיב לעשות כל דבר וישים אל לבו כי כל מחשבה ידועה לאלהים: ובהחילך ביראת אלהים לא תאכזב בכל דבר:

¹⁸⁹Der König lobte die Antwort und fragte den nächsten, wie er bei allem recht handeln könnte. Er erwiderte: Wenn er sich gegen alle gerecht zeige, dann würde er in allem recht handeln; er solle dabei bedenken, dass jeder Gedanke G-tt bekannt sei. „Nimmst du die G-ttesfurcht zum Ausgangspunkt, dann wirst du nie dein Ziel verfehlen.“

ואחרי הסכימו אף לזה בכל לבו שאל לאחר איך יוכל למצוא אוהבים החושבים כמוהו: והוא השיב אם יראו שאתה מרבה דאגה לטובת העם אשר תמשול בו: ואתה תעשה זאת אם תתבונן איך אלהים עושה טוב לבני האדם בתתו להם בריאות ופרנסה ושאר [צורכיהם] בעתם:

¹⁹⁰Auch diesem spendete er lebhaft Beifall; dann fragte er einen anderen, wie er gleichgesinnte Freunde finden könnte. Er antwortete: Wenn sie sehen, dass du für deine massenhaften Untertanen große Fürsorge zeigst. Dies aber tust du dann, wenn du beherzigst, wie auch G-tt dem Menschengeschlecht Gutes erweist, indem er ihm Gesundheit, Nahrung und alles andere nach Bedarf beschafft.

כהביעו את הסכמתו לזה שאל לסמוך איך יוכל לקנות לו שם טוב בראיונותיו ובמשפטיו אף מאת בני האדם אשר לא השיגו את מבקשם: והוא אמר אם תהיה מדבר אל כולם בלשון שווה ועל החייבים לא תתגאה בדברים ולא תעשה איתם בכוח:

¹⁹¹Er stimmte ihm bei und frug den nächsten, wie er bei den Audienzen und Entscheidungen auch bei den Abgewiesenen Anerkennung finden könnte. Er antwortete: Wenn du in der Sprache gegen alle gleich gerecht bist und nicht übermütig und tyrannisch gegen die Fehlenden handelst.

ואתה תעשה כן אם תהיה מעיין בסדר הקבוע מאת האלוהים שהוא ממלא בקשות ההגונים ולשאינם משיגים את מבוקשם יגלה בחלומות או במעשים כי מבוקשם יביא הפסד: והוא נפרע מהם לא כרשעתם ולא כגודל כוחו כי אם יתנהג [איתם] ברחמי אלוהים:

¹⁹²Das tust du dann, wenn du deinen Blick auf die göttliche Ordnung richtest, wie den Würdigen ihre Bitten erfüllt werden, wie aber den Abgewiesenen durch Träume oder Zeichen das Schädliche ihrer Bitten für sie geoffenbart wird und wie G-tt sie nicht nach den Sünden oder nach der Größe seiner Macht bestraft, sondern Milde zeigt.

הרבה אף בשבחו של זה ושאל לשלאחריו איך יוכל להיות בלתי מנוצח במלחמה: והוא אמר אם לא ישים בטחונו ברוב חילו או בכוחות צבאו כי אם יקרא לאלהים בכל עת שיצליח את דרכו ויכלכל כל מעשיו בצדק:

¹⁹³Auch diesem spendete er großes Lob; dann fragte er den nächsten, wie er beim Kriegführen unbesiegbar werden könne. Er antwortete: Wenn er nicht auf Zahl und Kraft vertraue, sondern bei allem G-tt anrufe, dass er ihm seine Unternehmungen gelingen lasse, während er selber alle seine Pflichten im Geist der Gerechtigkeit erfülle.

ואחרי אשר הסכים אף לזה שאל לאחר איך יתנהג למען יהיה נורא על אויביו: והוא השיב אם בהשתמשו בנשק ובחיל רב ידע כי אלה לא יצלחו לימים רבים להשלים דבר מה: ואף אלהים מביא פחד בכל לב בדחותו את הדין ובהטילו אימה מפני כוחו:

¹⁹⁴Auch diesem spendete er Beifall und fragte den nächsten, wie er seinen Feinden Furcht einflößen könnte. Er sprach: Wenn er im Besitze vieler Waffen und Streitkräfte wisse, dass all das nicht vermöge, ein dauerndes und entscheidendes Ergebnis herbeizuführen. Denn auch G-tt flößt jeder Brust Furcht ein, indem er Aufschub gewährt, dabei aber mit seiner Macht droht.

ושיבח אף לזה ואמר לשלאחריו: מה היה יפה לו מכל בחיים: וההוא אמר הדעת כי אלהים הוא שליט בכל וכי במעשים היפים ביותר לא אנו מוציאים את מחשבותינו בהצלחה כי אם אלהים הוא המשלים את מעשי הכול והוא מדריכם בכוחו:

¹⁹⁵Auch diesen lobte er und fragte den folgenden, was ihm für sein Leben als das höchste Gut erscheine. Er sprach: Die Erkenntnis, dass G-tt alles beherrsche und dass bei den edelsten Handlungen nicht wir selber die Entschlüsse ausführen, sondern dass G-tt in seiner Macht alles leite und vollende.

השמיע כי גם זה יפה דיבר ושאל לאחר איך ישמר את כל אשר לו בשלמות ובסופו ינחילהו ככה לבניו: והוא אמר אם תהיה מתפלל תמיד אל האלהים שיהיו לך מחשבות טובות במעשיך: ואף את בניך תצווה שלא יתגאו לא בכבודם ולא בעושרם: כי האלוהים הוא הנותן בחסדו כל אלה ולא מעצמם תהיה להם עליה על כל:

¹⁹⁶Er bestätigte diesem die Weisheit seiner Worte; dann fragte er den nächsten, wie er seinen Besitz unvermindert erhalten und ihn schließlich in gleichem Zustand seinen Nachkommen übergeben könnte. Er sprach: Wenn du G-tt beständig bittest, er möge dir gute Gedanken bei deinen Unternehmungen einflößen, und wenn du deine Nachkommen warnst, auf ihre Macht und ihren Reichtum stolz zu sein, weil G-tt es sei, der dies verleihe, und weil es nicht an ihnen selber liege, dass sie über alle anderen hervorragten.

אחרי אשר העיד על הדברים האלה שאלה לשלאחריו איך אפשר לשאת ביישוב הדעת את הבאות עליו: והוא אמר אם תניח לפני כן שהאלוהים עשה את כל בני הדם שיקחו חלק ברעות הגדולות ביותר כמו בטובות ואין אדם נשאר מחוץ לכל אלה: והאלוהים נותן אומץ הלב ואליו יש להתפלל על זאת:

¹⁹⁷Er stimmte dieser Meinung bei und fragte den folgenden, wie er die Schickungen ruhig ertragen könnte. Er sprach: Wenn du dir vorstellst, dass von G-tt alle Menschen dazu bestimmt sind, die größten Übel, ebenso wie die größten Güter zu empfangen, ferner dass es für einen Menschen unmöglich ist, davon keinen Teil abzubekommen, endlich, dass G-tt, den man darum bitten muß, Ausdauer verleiht.

נמלא אהבה אף לזה ואמר שכולם יפה השיבו: אשאל עוד אחד ואחדל לעת עתה למען נעבור גם אל הדברים שבתענוג ונבלה את הזמן בנעימים: ובששת הימים הנשארים אלמד דבר מה אף מן הנשארים על פי הסדר:

¹⁹⁸Auch diesem dankte er und sprach, dass alle ihre Antworten trefflich wären. Ich will nur noch einen befragen und dann für heute Schluß machen, damit wir uns wieder der Fröhlichkeit und dem Vergnügen zuwenden können. An den nächsten sechs Tagen will ich an die übrigen weitere Fragen stellen.

אחרי־כן שאל לאחר מה היא תכלית הגבורה: והוא השיב אם חפץ הצדק ימלא בשעת סכנה כמו שעלה במחשבה תחילה: ואתה המלך החושב טוב ימלא לך הכול מאת האלוהים המושיע לך:

¹⁹⁹Dann frug er den Mann: Was ist das Wesen der Tapferkeit? Er sprach: Wenn der rechte Entschluss in der Stunde der Gefahr, dem Vorsatz entsprechend ausgeführt wird. Deine Entschlüsse, König, sind recht; deshalb lässt sie alle G-tt zu deinem Vorteil gelingen.

ואחרי אשר השמיעו כולם והביעו [הסכמתם] במחיאת כפיים אמר המלך לפילוסופים והם היו שם לא מעטים: אחשוב כי האנשים האלה מצטיינים במידות טובות והם מלאים בינה כי תכף ומיד נתנו תשובות יפות לשאלות האלה וכולם פתחו דבריהם באלהים:

²⁰⁰Da stimmten alle bei und bezeigten laut ihren Beifall. Der König aber sprach zu den Philosophen, von denen nicht wenige dabei waren: Ich bin der Ansicht, dass sich diese Männer durch Tüchtigkeit und Weisheit auszeichnen, da sie solche Fragen aus dem Stegreif angemessen beantworteten; dabei gingen sie insgesamt in ihrer Rede von G-tt aus.

ומידמוס מאירטריה הפילוסוף אמר כן דיברת המלך: אחרי אשר הכול נהוג בהשגחה והאדם נחשב בצדק ליציר אלהים הלוא יוצא מזה כי כל כוח הדבר ויפיו מאלוהים מוצאם:

²⁰¹Da sprach Menedemus, der Philosoph von Eretria: Mit Recht, König! Die Vorsehung leitet ja alles; sie haben auch die richtige Ansicht, dass der Mensch von G-tt geschaffen ist; Daraus ergibt sich, dass alle Macht und Redegewandtheit von G-tt ausgeht.

המלך הסכים לכל הדברים האלה השיחה נגמרה והמסובים פנו אל השמחה ועם בוא הערב נגמר המשתה:

²⁰²Der König äußerte seinen Beifall; dann endete das Gespräch und sie überließen sich der Fröhlichkeit. Beim Einbruch des Abends schloß das Mahl.

ביום מחר שבו אל מקומותיהם כסדרם והסעודה נמשכה: וכראות המלך שעת הכושר לשאול את האנשים התחיל שואל את [המסובים] מאחרי המשיבים ביום הקודם:

²⁰³Am folgenden Tage lagerte man sich wieder und hielt das Mahl in der gleichen Ordnung. Als der König die Zeit für gekommen erachtete, um an die Männer Fragen zu stellen, befragte er die Nachbarn derer, die am Tag zuvor geantwortet hatten.

פתח בשיחה עם האחד עשר כי ביום הקודם נשאלו עשרה:

²⁰⁴Er begann das Gespräch mit dem elften; denn zehn waren Tags zuvor befragt worden. Er fragte, nachdem Ruhe eingetreten war, wie er reich bleiben könnte.

ובהיות הדממה שאל איך יוכל להישאר עשיר: והנשאל חיכה קצת ואמר אם לא יעשה כל דבר בלתי הגון מצד השלטון ומצד אי־התאפקות ולא יבזבז ממון לדברי ריק והבל ואת הנכנעים יביא לידי אהבה אליו במעשה הטוב: והאלוהים הוא בעל הטובות לכל ואחריו צריכים ללכת:

²⁰⁵Nach kurzer Überlegung antwortete der Gefragte: Wenn er nie seiner Herrschaft unwürdig und nie zügellos handle, und wenn er nicht für eitle und nichtige Dinge sein Geld ausgebe, dagegen durch Wohltun seine Untertanen gegen sich mit Wohlwollen erfülle. Denn G-tt ist für alle der Urheber des Guten; ihm muss man daher folgen.

שבחהו המלך ושאל לאחר איך יוכל לקיים את האמת תמיד: לזאת השיב בדעתו כי השקר מביא חרפה גדולה על כל האנשים ויותר מכול על המלכים כי אחרי אשר ביכולתם לעשות את חפצם למה להם לשקר: ועליך המלך לתפוש מראש כי האלוהים אוהב אמת:

²⁰⁶Der König lobte diesen und fragte einen anderen, wie er stets die Wahrheit üben könne. Er erwiderte ihm darauf: Wenn du einsiehst, dass die Lüge allen, besonders aber den Königen, große Schande bringt. Weshalb sollten auch sie lügen, die doch die Macht haben, zu tun, was sie wollen? Du musst, König, auch das bedenken, dass G-tt die Wahrheit liebt.

וכשהסכים בכל לבו אף לזה נתן עיניו ב[אחֵר] ואמר: מה היא תורת החכמה: ואחר השיב כמו שלא תרצה לגופך שיהי לוקח חלק ברעות כי אם בכל הטובות בלבד כן תעשה לנכנעים לך ולחוטאים ולטובים ולישרים תהי מעניש במידת הרחמים כי אלוהים גם הוא מנהיג את כל בני האדם במידת הרחמים:

²⁰⁷Er gab dieser Antwort seinen herzlichen Beifall; dann blickte er auf einen anderen und fragte: Welches ist die Lehre der Weisheit? Er erklärte: Wie du wünschest, dass dich kein Übel befalle, sondern dass du an allem Guten teilhast, so tue auch gegen deine Untertanen und die Sünder! Die guten Menschen weise milde zurecht! G-tt zieht ja auch alle Menschen durch Milde an sich.

שבחהו ושאל לשלאחריו איך יוכל להיות אוהב אדם: והוא אמר: בהתבוננך כי בזמן רב ומתוך ייסורים קשים מתפתח ונולד המין האנושי: ועל־כן בהכירך שחייהם של בני האדם בצער ומרורות הם עוברים [תדע כי] אין להעניש בקלות דעת ואין לעשות עינויים: ואם תהי מהרהר בכל עניין תהי נוטה לרחמים כי אלוהים גם הוא רחום:

²⁰⁸Er lobte ihn und fragte den folgenden, wie er menschenfreundlich werden könnte. Er sprach: Wenn du bedenkst, dass das Menschengeschlecht in langer Zeit und in schweren Leiden geboren wird und aufwächst. Deshalb sollst du weder leichthin strafen, noch Martern verhängen, im Bewusstsein, dass das Menschenleben aus Schmerzen und Strafen besteht. Wenn du das alles erwägst, dann wirst du mitleidig gestimmt. G-tt ist ja auch mitleidig.

הסכים לדבריו ושאל לשלאחריו אוזיה דרך המלכות הנחוצה מכול: והוא אמר להיות שונא בצע בנפשו ולמשול בגופו בימי החיים ולתת הייתרון לצדק ולקנות לעצו אוהבים מבעלי מידה זו והן אלוהים אוהב צדק:

²⁰⁹Er spendete ihm Beifall und fragte den nächsten: Was ist das Wesentlichste für das Regieren? Er antwortete: Sich unbestechlich halten, den größten Teil des Lebens nüchtern sein, Gerechtigkeit ehren und Gerechte zu Freunden machen. G-tt liebt ja auch die Gerechtigkeit.

וכהביעו הסכמתו אף לזה שאל לאחר מה תכונתה של יראת שמים: והוא אמר להכיר כי האלוהים הוא תמיד פועל הכול ויודע וכל אדם עושה עוולה או פועל רעה לא ייסתר [מפניו]. כאלוהים העושה טוב לכל העולם ככה אף אתה בחקותך [את מעשיו] תהיה תמים:

²¹⁰Auch diesem stimmte er zu; dann sprach er zum nächsten: Worin muss die Frömmigkeit bestehen? Er sprach: Im Glauben, dass G-tt alles in allem wirkt und alles kennt und dass kein Mensch, der unrecht oder übel handelt, ihm verborgen bleibt. Denn wie G-tt der ganzen Welt Gutes tut, so kannst auch du fehlerlos bleiben, wenn du ihm nachahmst.

השמיע את הסכמתו לזה ושאל לאחר מהי מידת המלכות: והוא אמר למשול יפה בנפשו ולבלתי שאוף מתוך הגררות אחר עושר וכבוד למיותר ולמגונה [- – -] אחרי התבוננך היטב: כי הכול לך וכמוהו כאין: והאלוהים אין לו צורך במאומה והוא סלח לכל ואף אתה הלא תהרהר כבן אדם ואל תשאף לרבות כי אם לאשר תצטרך לממלכות:

²¹¹Er stimmte ihm zu und sprach zum nächsten: Worin besteht das Wesen des Königtums? Er sprach: In der rechten Selbstbeherrschung, dagegen nicht im Vertrauen auf Reichtum und Macht und nicht in unziemlichen Begierden, wenn du es recht bedenkst. Dir steht ja alles zu Gebot, was du benötigst. G-tt aber ist bedürfnislos und milde. Du aber bedenke, dass du ein Mensch bist! Verlange nicht vieles, sondern nur das zum Regieren Notwendige!

מיהר לשבחו ושאל לאחר איך יוכל לכוון את המחשבה לדברים היפים ביותר: והוא השיב אם בכל דבר ישווה תמיד נגדו הצדק ויחשוב כי העוולה היא העדר החיים: כי אלוהים אף הוא יבטיח תמיד לצדיקים את הטובות הגדולות על הכול:

²¹²Er belobte ihn und fragte den nächsten, wie er die besten Gedanken haben könnte. Er sprach: Wenn er sich in allem stets die Gerechtigkeit vor Augen halte und Ungerechtigkeit für Raub am Leben halte. G-tt verheißt ja auch in allem den Gerechten die größten Güter.

שיבח אותו ושאל לשלאחריו איך [יוכל] להיות בלתי נרגז בשינה: דבר קשה-המענה שאלת: כי אין בכוחנו למשול בנפשנו בעניינים [המתרחשים] בשינה ואנו נמצאים ברשות חוש אין הגיון בו:

²¹³Er lobte ihn und fragte den nächsten, wie er im Schlafe ungestört sein könnte. Er antwortete: Deine Frage ist schwer zu beantworten. Denn beim Schlafen können wir nicht selber bestimmen; wir werden dabei vielmehr von unberechenbaren Vorstellungen beherrscht.

חשים אנו בנפשנו את הרשמים העוברים לפנינו [בשינה] כמו נראים: ואנו משתבשים וחושבים כי אנו שטים בים ובאניה או פורחים ועוברים למקומות אחרים ועוד דברים כאלה: ומי יחשוב שאין אלה במציאות:

²¹⁴Wir haben zwar in der Seele den Eindruck, als sähen wir die Vorstellungen; aber wir irren, wenn wir glauben, übers Meer in Schiffen zu fahren oder durch die Luft zu fliegen und in ferne Länder zu reisen und anderes Derartiges. Und doch halten wir dies für Wirklichkeit.

ובכל זאת עד כמה שכוח השגתי מגיע אחשוב ככה: מכל פנים עליך המלך לכוון את דבריך ואת מעשיך למידת החסידות עד אשר תכיר כי בשמרך את המידות הטובות לא תתנהג בחסד נגד ההגיון ולא תבטל הצדק בהשתמשך בכוח:

²¹⁵Soweit ich nun urteilen darf, bin ich dieser Meinung: Du solltest auf jede Art, König, die Worte und Werke nach der Frömmigkeit einrichten, damit du dir bewusst bleibst, dass du, der Tugend folgend, niemandem widerrechtlich eine Gunst erweisen, noch, deine Macht missbrauchend, das Recht aufheben dürftest.

כי המעשים שכל אדם עוסק בהם בהקיץ על רוב מחשבתו פונה אליהם אף בשינה: ואדם שכל מחשבתו ומעשהו פונים אל היפה ביותר אשריהו גם בהקיץ גם בשנה: ועל־כן אתה תמיד בשלווה:

²¹⁶Der Geist beschäftigt sich im Schlafe meistens mit dergleichen Dingen, womit sich jeder im Wachen abgibt. Wer aber jeden Gedanken und jede Handlung auf das Beste richtet, der trifft im Wachen und im Schlaf das Rechte. Darum zeigst auch du in allem Beständigkeit.

אחרי הללו אף לזה אמר לאחר: מאשר אתה העשירי למתן תשובה על־כן תשיב ונסב לסעודה ושאל אותו: איך [לנהוג] לבלתי עשות דבר בלתי הגון לעצמנו:

²¹⁷Er beglückwünschte auch diesen und sprach dann zum nächsten: Da du als Zehnter zu antworten hast, wollen wir uns nach dieser Antwort zum Mahle wenden. Er fragte nun: Wie vermögen wir, alles, was unser unwürdig ist, zu unterlassen?

והוא השיב לעולם תהי משגיח על כבודך ומעלתך עד שתהי מדבר וחושב במידה ראויה לזה בדעתך כי כל אשר תמשול בהם חושבים עליך ומדברים בך:

²¹⁸Er sprach: Blicke beständig auf deine Ehre und deine Stellung! Dann redest und denkst du dementsprechend. Bedenke auch, dass alle deine Untertanen über dich denken und sprechen!

ועליך להיראות לא גרוע מן השחקנים: והם בתארם לעצמם את הפרצוף שעליהם לשחק יעשו כל הראוי לשם זה: ואתה הן לא בפרצוף תשחק כי אם מלוך תמלוך באמת כי האלוהים נתן לך השלטון הראוי למידותיך:

²¹⁹Denn du darfst nicht schlechter sein, als die Schauspieler, die alle ihre Handlungen mit der Rolle, die sie spielen, zusammenstimmen. Du aber hast keine Rolle, sondern bist wirklich König. Denn G-tt verlieh dir die Herrschaft, wie sie dein Charakter verdient.

כאשר נגמרה השיחה איתם התחילו לעשוק בהכנות לסעודה הבאה ואחרי מחוא המלך כף בחיבה שעה ארוכה קראו לאנשים לסעוד:

²²⁰Als der König lauten und langen Beifall freundlichst gespendet hatte, forderte man die Leute auf, sich Ruhe zu gönnen. Als nun das Gespräch mit diesen aufhörte, wandten sie sich dem folgenden Teil des Mahles zu.

למחר היה כסדר ההוא: וכראות המלך שעת הכושר לשאול את האנשים דבר מה שאל את הראשון מן הנשארים בסדר איזהו השלטון הטוב מכל:

²²¹Am folgenden Tag wurde die gleiche Ordnung befolgt. Als der König die Zeit für gekommen erachtete, Fragen an die Männer zu richten, frug er den ersten von denen, die noch zu befragen waren: Welches ist die beste Herrschaft?

והוא אמר לשלוט בנפשו ולא להיגרר אחר החושים:

²²²Er sprach: Sich selbst beherrschen und nicht seinen Trieben nachgeben; denn jedes Menschen Sinn hat eine angeborene Neigung.

כי לכל בני האדם יש תכונה שרוחם מושכם לדבר מה: לרוב בני האדם נראה טבעי לנטות אחרי המאכל והמשקה והתענוגים ולמלכים לכבוש ארצות לפי רוב כבודם: אבל בכל יפה המידה: ואת אשר נתן אלוהים אותו תיקח ותשמור ולבלתי מושג אל תתאו:

²²³Die meisten neigen nun zum Essen, Trinken und Genießen, während die Könige auf Landerwerb und hohen Ruhm aus sind. Doch ist Mäßigung in allem gut. Nimm und behalte, was dir G-tt beschert! Verlange aber nichts Unerreichbares!

רצה את הדברים האלה ושאל לסמוך איך יוכל להיות נקי מקנאה: והוא החשה מעט ויאמר קודם כל אם תחשוב כי האלוהים הוא הנותן לכל המלכים כבוד ועושר מופלג ואין איש מולך בכוח עצמו: כולם רוצים להשיג את הכבוד ההוא ואין בכוחם כי הוא מתת אלוהים:

²²⁴Er fand an den Worten Gefallen und frug den folgenden, wie er von Neid frei sein könnte. Er antwortete nach einer Pause: Wenn du vor allem bedenkst, dass G-tt es ist, der allen Königen Ansehen und großen Ruhm verleiht, und dass niemand aus eigner Kraft König ist. Es wollen zwar alle Menschen diese Ehre erlangen, aber sie vermögen es nicht; denn es ist eine Gabe G-ttes.

ואחרי הללו את האיש שעה ארוכה שאל לאחר איך יוכל לבוז לאויבים: והוא אמר אם תהי הוגה רצון לכל אדם ומשיג אהבה לא תהיה ירא מכל אדם: ולהיות נעים לכל ולקבל מאת האלוהים מתנה יפה זו הוא הטוב מכל:

²²⁵Er lobte den Mann mehrfach; dann frug er den nächsten, wie er seine Feinde verachten könnte. Er antwortete: Wenn du gegen alle Menschen Wohlwollen erweisest und ihre Freundschaft erringst, dann brauchst du niemanden zu fürchten. Aber bei allen Menschen beliebt zu sein und dies von G-tt als Geschenk empfangen zu haben, ist das Allerschönste.

הסכים לדברים האלה וביקש מן הסמוך להשיבו ושאלהו איך יוכל להישאר בשמו הטוב: והוא השיב אם תהי חולק מרצונך וחסדיך לאחרים ותהי גדול נפש לא יחסר שם כבודך: ולמען תהיינה לך אותן המידות לעולם עליך לקרוא תמיד אל האלוהים:

²²⁶Er stimmte dem zu und hieß den folgenden die Frage beantworten, wie er seinen guten Ruf behalten könnte. Er sprach: Wenn du mit Gruß und Gnadenerweisen an alle freigebig und hochherzig bist, dann fehlt es dir niemals an gutem Ruf. Flehe aber beständig zu G-tt, dass dir diese Tugenden erhalten bleiben!

ברך את זה ושאל לאחר כנגד מי על [אדם] להיות נדיב: והוא אמר כולם חושבים כי צריכים להיות ככה כנגד כל אדם הרוחש אהבה אלינו: ואני אחשוב כי נדיבת חסד חייבים אנו להראות למתנגדנו למען נדריכם בזה אל החובה ואל המועיל לנפשנו: וחייב אדם להתחנן אל האלוהים שתימלא זאת כי הוא המושל במחשבת כל בני האדם:

²²⁷Er stimmte ihm zu und frug einen anderen, wem man seine Gunst schenkten müsse. Er sprach: Nach allgemeiner Ansicht müssen wir dies gegen die uns Wohlgesinnten tun. Ich aber bin der Ansicht, dass man gerade den Widersachern seine Gunst bereitwillig schenken müsse. Auf solche Weise gewinnen wir sie für ihre Pflicht und unsern Nutzen. Aber man muss zu G-tt beten, dass man dies wirklich tun kann. Denn G-tt beherrscht aller Sinn.

הביע את הסכמתו לדברים האלה ואמר לשישי להשמיע את תשובתו לשאלה למי חייבים להראות רצון: והוא השיב להורים לעולם כי אף אלוהים נתן את המצווה הגדולה ביותר של כיבוד הורים: ובמעלה שניה יחשוב את רחשי האוהבים ואמר כי האוהב דומה לנפשו: ואתה יפה תעשה בהעמידך את כל בני האדם ברחשי אהבה אליך:

²²⁸Er billigte diese Worte und hieß den sechsten sich über die Frage äußern, wem man dankbar sein müsse. Er antwortete: Den Eltern vor allem. Denn G-tt gab ein sehr wichtiges Gebot für die Ehrung der Eltern. An zweite Stelle setzt er das Verhältnis zu den Freunden; denn er nennt den Freund so lieb wie das Leben. Du tust recht daran, wenn du dir alle Menschen zu Freunden machst.

הביע שמחתו אף לזה ושאל לשכנו מה ישווה ליופי: והוא אמר החסידות כי היא מין יופי ממעלה ראשונה וכוחה היא האהבה והיא מתת אלוהים: ואותה קנית אתה ובה יש לך כל טוב:

²²⁹Auch diesem sprach er freundlich zu und frug den Kommenden: Was ist mit der Schönheit gleichwertig? Er sprach: Die Frömmigkeit; denn sie ist die höchste Schönheit. Ihre Stärke ist Liebe. Sie ist ja eine Gabe G-ttes. Wenn du sie besitzest, hast du in ihr alle Güter.

אחרי אשר מחא כף בחיבה יתרה שאל לאחר איך יוכל לשוב אחר כשלון ולהגיע לכבוד אשר היה לו לפני כן: והוא אמר אתה לא תיכשל כי זרעת בכל מקום חסדים המצמיחים רצון והוא יגבר על הנשק הגדול ביותר וימציא את הבטחון הגדול ביותר:

²³⁰Er belobte seine Antwort sehr warm; dann frug er den nächsten, wie er nach einem Misserfolg wieder das frühere Ansehen gewinnen könnte. Er sprach: Du kannst unmöglich einen Misserfolg haben. Denn du streutest deine Erweise der Gunst über alle aus, und diese rufen Wohlwollen hervor. Und dieses bezwingt die stärkste Waffenmacht und gewährt die größte Sicherheit.

ואם יש נכשלים עליהם להמנע מעשות את הדברים שהביאו כשלון ולעשות צדק ולקנות אהבה: ומתת אלוהים היא להיות עושה טוב ולא את ההפך:

²³¹Wer aber einen Misserfolg erleidet, darf nicht wieder das tun, was seinen Mißerfolg verschuldete; er muß vielmehr Freunde gewinnen und gerecht handeln. Doch ist es eine G-ttesgabe, das Gute und nicht sein Gegenteil zu tun.

רצה את הדברים האלה ושאל לאחר איך אפשר להיות בלי עצב: והוא השיב אם לא ירע לאיש ויועיל לכול בלכתו אחרי הצדק אשר פריו הוא חוסר עצב:

²³²Er fand daran Gefallen und frug den nächsten, wie er dem Schmerz entgehen könne. Er sprach: Wenn er niemanden schädige, sondern jeden fördere und der Gerechtigkeit nachgehe. Ihre Früchte brächten ja Freisein von Schmerzen.

וחייבים אנו להתפלל אל האלוהים כי לא יביא עלינו רעת פתאום נגד רצוננו והם מוות ומחלות וייסורים וכל כמוהם: ואתה הירא את האלוהים לא יבואך אף אחד מאלה:

²³³Man muß aber zu G-tt beten, dass nicht die unberechenbaren übel, wie Todesfälle, Krankheiten, Schmerzen und anderes Derartiges zu unserm Unheil über uns hereinbrechen. Du aber bist fromm; deshalb dürfte wohl nichts derartiges über dich kommen.

אחרי אשר הרבה להלל אף לזה שאל לעשירי איזהו הכבוד הגדול ביותר: והוא אמר לכבד את האלוהים ולא במתנות ולא בקרבנות כי אם בטוהר הנפש ובקדושת המחשבה כי הכול נעשה ונסדר בידי האלוהים כרצונו: ואתה לעולם יש לך מחשבה כזאת והיא נראה לכול מאשר עשית ואשר תעשה:

²³⁴Auch diesem spendete er hohes Lob; dann frug er den Zehnten: Was ist der höchste Ruhm? Er sprach: G-tt ehren, aber nicht mit Gaben und Opfern, sondern durch Reinheit der Seele und des frommen Glaubens, dass alles von G-tt geschaffen und nach seinem Willen geleitet wird. Auch du hast immerdar diesen Glauben, wie wir alle aus deinen früheren und jetzigen Taten schließen können.

ברך המלך לכולם בקול גדול ושיבח וכל הנמצאים שם התחברו אליו ובפרט הפילוסופים כי הלא הם היו עולים עליהם הרבה במידות החיים ובהגיון בהיותם פותחים [דבריהם] באלוהים:

²³⁵Da dankte der König ihnen allen mit lauter Stimme und richtete freundliche Worte an sie unter dem Beifall der anderen Anwesenden, ganz besonders der Philosophen. Denn diese Männer übertrafen an Wandel und Weisheit weit die Philosophen dadurch, dass sie G-tt zum Ausgang nahmen. Darauf begann der König, ihnen fröhlich zuzutrinken.

אחרי־כן התחיל המלך מכבדם באהבה ושתה לחייהם:
ביום הבא היה המשתה כסדר ההוא: ובהיות שעת הכושר היה המלך שואל את הסמוכים ל[זקנים] שהשיבו לפני כן: שאל את הראשון אם הבינה היא דבר הנלמד: והוא אמר הנשמה נעשתה בכוח אלוה למען תהי תופשת כל יפה וסרה מן ההפך:

²³⁶Am nächsten Tag verlief das Mahl in gleicher Ordnung. Als die Zeit für den König kam, frug er die nächsten Nachbarn derer, die vorher geantwortet hatten. Er frug den ersten, ob Klugheit lehrbar sei. Er antwortete: Die Seele ist durch G-ttes Macht so beschaffen, dass sie alles Gute aufnehmen, aber auch das Gegenteil von sich weisen kann.

הסכים ושאל את הסמוך: ומה מסייע לבריאות יותר מכול: והוא אמר מידת ההסתפקות ואותה אין להשיג בלתי אם אלוהים מסגל לזה את השכל:

²³⁷Er stimmte bei und frug den folgenden: Was trägt am meisten zur Gesundheit bei? Er sprach: Mäßigkeit. Aber diese kann man nur erlangen, wenn G-tt den Sinn dafür befähigt.

שמח לזה ושאל לאחר איך צריך לתת להורים תודה כראוי: והוא אמר לא להעציבם בכל דבר ומידה זו אינה אם אלוהים לא ידריך את המחשבה אל היפה ביותר:

²³⁸Er sprach ihm seine Anerkennung aus; dann frug er den nächsten, wie er den Eltern den schuldigen Dank abtragen könnte. Er antwortete: Wenn du sie durch nichts kränkst. Das ist aber nicht möglich, wenn nicht G-tt den Geist zum Besten hinleitet.

אחרי אשר הסכים לזה שאל לסמוך איך אפשר להיות אוהב להקשיב: והוא אמר לחשוב שמועיל לדעת הכול למען תוכל במקרים הבאים עליך להעמיד כנגדם [דבר] שתבחר מתוך הדברים השונים ששמעת: ובהנהגת יד אלוהים תוכל לפעול נגד מקרי הזמן כי תוצאות המעשים הן מאיתו:

²³⁹Er stimmte ihm bei und frug den folgenden, wie er ein eifriger Hörer werden könnte. Er sprach: Wenn du dir bewusst bist, dass es nützlich ist, alles zu lernen; so kannst du dadurch je nach den Schickungen etwas vom Gehörten anwenden und so mit G-ttes Hilfe den Gefahren entgegenwirken. Denn die Auswirkung der menschlichen Handlungen kommt von G-tt.

שיבח גם את זה ושאל לאחר איך ל[נהוג] שלא לעשות דבר נגד החוק: ועל זאת אמר בהכירך שהאלוהים נתן למחוקקים רעיונות להצלת חייהם של בני האדם תלך אחריהם:

²⁴⁰Er lobte ihn und frug den nächsten, die er jede gesetzwidrige Handlung vermeiden könnte. Er sprach: Wenn du bedenkst, dass es G-tt ist, der den Gesetzgebern die Gedanken zur Erhaltung des menschlichen Lebens eingab, dann wirst du ihnen gerne folgen.

הסכים לו ושאל לאחר מה תועלת בקרבת משפחה: והוא השיב אם בשעת צרה [של קרובים] נחשוב עצמנו נזקים וסובלים כמוהם אז יראה עד כמה חזקה קרבת המשפחה:

²⁴¹Er erkannte seine Antwort und frug den nächsten: Welches ist der Nutzen der Verwandtschaft? Er erklärte: Die Kraft der Verwandtschaft zeigt sich dann, wenn wir glauben, durch der Verwandten Unglück den gleichen Schaden und die gleiche Not, wie sie selber, zu erleiden.

והנוהגים כן יצא להם אף כבוד ותועלת כי ההשתתפות מרצון מאליה היא נעשה [קשר] לא ינתק לכולם: ובימי טובה אין לבקש מן הקרובים דבר כי אם יהיה מתפלל אל אלוהים שייטיב להם בכול:

²⁴²Durch solches Verhalten gewinnt man bei ihnen Ansehen und Hochachtung; denn eine wohlwollende Beihilfe ist schon an sich in jeder Hinsicht ein unzerreißbares Band. Geht es ihnen aber gut, dann soll man nichts von ihnen verlangen, sondern G-tt bitten, er möge ihnen weiterhin alles Gute geben.

אחרי אשר שיבח את זה כמו את ההם שאל לאחר איך נעשה אי פחד: והוא אמר כשההכרה מעידה שלא נעשה כל רע והאלוהים מדריך לרצות הטוב בכול:

²⁴³Er lobte ihn gleich den anderen und frug dann einen anderen: Wie erlangt man Gewissensruhe? Er sprach: Wenn man sich in seinem Sinne nicht bewusst ist, irgend etwas Böses getan zu haben, und wenn G-tt in allem guten Rat verleiht.

הביע בקול את הסכמתו לזה ושאל לאחר מה לעשות כי יהיה לו ההגיון הישר: והוא אמר אם יהיה מתבונן תמיד באסונותיהם של בני האדם וידע כי האלוהים ייקח את האושר [מאלה] ואת האחרים יברך ויביאם אל הכבוד:

²⁴⁴Er stimmte ihm zu und frug einen anderen, wie er stets ein richtiges Urteil allzeit bei der Hand haben könnte. Er sprach: Wenn er die Unglücksfälle der Menschen beständig vor Augen habe und beherzige, wie G-tt den einen das Glück nimmt und andere zu Ehre und Ansehen bringt.

שיבח יפה אף לזה ואמר לסמוך להשיב איך [ינהג] שלא יטה אל קלות דעת ותענוגים: והוא אמר בשימו לב כי הוא שליט על ממלכה גדולה ומנהיג של עם רב כי לעולם עליו לדאוג להם ואין לו צורך לחשוב על כל ענין אחר: וחייב הוא להתפלל אל האלוהים כי לא ישאיר כל חובה בלתי עשויה:

²⁴⁵Er stimmte auch diesem lebhaft zu; dann forderte er vom nächsten eine Antwort auf die Frage, wie er ein leichtfertiges und genusssüchtiges Leben meiden könnte. Er antwortete: Wenn er sich vor Augen halte, dass er ein großes Reich beherrsche und viele Völker leite und dass er deshalb nicht an etwas anderes denken, sondern sich der Fürsorge für diese widmen müsse. Er müsse auch G-tt bitten, dass er keine seiner Pflichten vernachlässige.

שיבח אף לזה ושאל לעשירי איך יוכל להכיר את העושים איתו במרמה: ועל זאת השיב אם ישגיח היטב על אצילות הנהגתם של האנשים הקרובים ועל נדיבותם בשעה של הקבלת פנים ובהתייעצות ובשאר הפגישות איתו ויראה שלא יצאו מן המידה הדרושה בברכות אהבה ושאר פרטים שבהנהגתם:

²⁴⁶Er lobte auch diesen und fragte den zehnten, wie er Attentäter erkennen könnte. Er antwortete darauf: Wenn er bei seiner Umgebung darauf achte, wer eine freie Haltung bewahre und bei Begrüßungen, Beratungen und im sonstigen Verkehr die rechte Ordnung einhalte und sich vor Übertreibungen bei Höflichkeitsformen sowie im ganzen Verkehr hüte.

והאלוהים ידריך את נפשך המלך אל היפה ביותר:
מחא המלך כף ושיבח את כל אחד בשמו וככה עשו אף שאר הנמצאים ואחרי־כן עברו אל השיר ואל השמחה:

²⁴⁷G-tt aber wird deinen Sinn, König, zum Besten lenken. Da spendete der König lauten Beifall und lobte noch jeden einzeln, ebenso taten die andern Gäste. Dann widmete man sich der Festfreude.

וביום הבא בראותו שעת הכושר שאל לסמוך מה היא ההזנחה הגדולה ביותר: ולזה השיב אם אדם לא ידאג לבנים ולא ישתמש בכל כוחו לחנכם: ולעולם נתפלל אל האלוהים לא ככה בעד נפשנו כמו בעד צאצאינו כי יהיה להם כל טוב : אבל הרצון שהילדים יהיו פקחים ימלא בכוח אלוהים:

²⁴⁸Am folgenden Tage fragte er zur gegebenen Zeit den nächsten: Welches ist die größte Nachlässigkeit? Er entgegnete: Wenn jemand nicht für seine Kinder sorgt und wenn er sie nicht auf jede Weise zu erziehen sucht. Wir beten ja beständig zu G-tt nicht sowohl für uns selber als für unsere Kinder, dass sie alle Güter besitzen mögen, aber zu erleben, wie unsere Kinder Mäßigkeit zeigen, kommt von G-ttes Macht.

באמרו כי כהוגן דיבר שאל לאחר איך יוכל [אדם] להיות אוהב את ארץ המולדת: והוא אמר בהניחו כי טוב לחיות ולמות בארצו: החיים בארץ נכריה מביאים לעניים בוז ולעשירים חרפה כאילו גורשו [מארץ מולדתם] בגלל מעשיהם הרעים: [ואתה] אם תיטיב לכול כמעשיך תמיד והאלוהים יוחנך מידת החסד לכל תראה את אהבתך לארץ המולדת:

²⁴⁹Er sprach, er habe recht; dann fragte er einen andern, wie er Liebe zum Vaterland zeigen könne. Er sprach: Wenn du dir vorstellst, dass es das Schönste ist, daheim zu leben und zu sterben. Der Aufenthalt in der Fremde bringt den Armen Verachtung, den Reichen Schande, als ob sie wegen eines Verbrechens hätten fliehen müssen. Wenn du allen Gutes erweisest, wie du es stets tust, weil dir G-tt Wohlwollen gegen alle einflößt, dann beweisest du dadurch deine Vaterlandsliebe.

אחרי אשר שמע את זה שאל לסמוך איך יוכל לחיות בשלום עם אשתו: והוא אמר [בהכירו] כי הנשים הן עזות והם הומיות לדברי חפצן ומוכשרות להפך פתאום אל דעה משובשת והן חלשות בטבען חייב אדם להתהלך איתן בחכמה ולבלתי עשה נגדן את אשר יביא לידי קטטה:

²⁵⁰Nachdem er ihn angehört, fragte er den nächsten, wie er mit seinem Weib in Eintracht leben könnte. Er sprach: Wenn du bedenkst, dass das weibliche Geschlecht eigensinnig und in Verfolgung seiner Wünsche energisch ist, ferner dass es durch Unvernunft leicht umstimmbar, dazu von Natur aus schwach ist. Man muß mit ihm vernünftig umgehen und sich nicht in einen Streit einlassen.

הלא החיים הולכים ישר כשהמנהיג יודע את התכלית אשר אליה עליו לעשות את דרכו: ובתפילה לאלהים מתנהגים החיים כהוגן בכל העניינים:

²⁵¹Das Leben wird nur dann recht geführt, wenn der Steuermann weiß, auf welches Ziel er zusteuern soll. Mit G-ttes Hilfe wird auch das Leben in allem recht gelenkt.

וכאשר הסכים לזה שאל לסמוך איך יוכל להנקות מטעות: והוא אמר אם תהיה עושה הכול ביישוב הדעת ולא תהיה מקשיב לדברי רכיל כי אם בעצמך תבחן את אשר נאמר ובעצמך תשפוט על הבקשות שהובאו לפניך ותוציא כל עניין לאור משפטך תנקה מטעות המלך: ולהבין כל זה וללכת בדרך זו הוא מעשה כוח אלוהים:

²⁵²Er sprach ihm seine Anerkennung aus und fragte dann den folgenden, wie er frei von Irrtum bleiben könnte. Er antwortete: Wenn du alles mit Überlegung tust und nichts auf Verleumdungen gibst, sondern selber die Dinge prüfst, wenn du ferner nach eignem Urteil die Bittgesuche entscheidest und die Fälle erledigst, dann wirst du, König, wohl frei von Irrtum bleiben. Aber solchen Sinnes sein und sich so betätigen, das ist ein Werk der göttlichen Kraft.

שמח לדברים האלה ושאל לאחר איך אפשר להמנע מכעס: לזה אמר בהכירו כי לו השלטון על הכול ואם יחרה אפו יביא מוות וללא תועלת ואכזריות יהיה אם יטול את החיים מרבים מפני שהוא אדון:

²⁵³Er freute sich über die Worte und frug den nächsten, wie er den Zorn vermeiden könnte. Er antwortete darauf: Wenn er sich bewußt sei, dass er zu allem Macht besitze, selbst dazu, im Zorn den Tod zu verhängen. Dies aber wäre unnütz und traurig, wenn er vielen das Leben nähme, nur weil er Herr sei.

אם כולם נכנעים לפניו ואין איש מתנגד לו למה יכעס על אדם: וצריך לדעת כי אלוהים מנהיג את כל העולם ברחמים ובלי כל כעס ובמידתו עליך ללכת המלך:

²⁵⁴Weshalb wollte er zürnen, da ihm doch alle untertan seien und sich ihm niemand widersetze? Du mußt daran denken, dass G-tt die ganze Welt in Gnade und nicht im Zorn leitet. Ihm aber, sprach er, mußt du, König, folgen.

אמר כי יפה השיב ושאל לשלאחריו מה היא עצה טובה והוא השיב לעשות הכול יפה ביישוב הדעת ולהשוות בגמר הדעת אף את הנזק הכרוך לעניין בדבר שכנגד למען נעשה החלטה טובה לאחר שיקול הדעת ונקיים אחרי־כן את הנחתנו: והטוב מכל הוא כי כל עצה תקויים בכוח אלוהים באשר אתה מתנהג בחסידות:

²⁵⁵Er sprach, dass er gut geantwortet habe; dann frug er den folgenden: Was heißt gut beraten sein? Er sprach: Alles mit Überlegung recht tun, bei der Entschließung auch das Schädliche der entgegengesetzten Ansicht vergleichen, damit wir nach Abwägung beider Seiten einen guten Entschluss fassen könnten und unsere Absicht ausgeführt würde. Jeder gute Entschluss aber wird dir durch G-ttes Kraft ausgeführt werden, weil du Frömmigkeit ausübst.

וכאשר אמר כי גם זה כהוגן דיבר שאל לאחר מה היא פילוסופיה: והוא השיב להתישב יפה בכל מקרה שיהיה ולבלתי הגרר אחר יצר הלב כי אם לחשוב על ההפסד הבא מן התאוות ולעשות דבר בעתו במידה ולמען תפוש הבנת העניינים האלה עלינו להתפלל אל האלוהים:

²⁵⁶Er sprach, auch dieser habe recht geredet; dann frug er einen andern: Was ist Philosophie? Er erklärte: Sich in allen Fällen richtig entschließen, nicht seinen Trieben folgen, sondern den aus den Lüsten stammenden Schaden erwägen, je nach den Verhältnissen recht handeln und Mäßigung dabei beobachten. Wir müssen aber G-tt bitten, dass wir hiefür Verständnis gewinnen.

אחרי אשר הראה פנים של הסכמה אף לזה שאל לאחר איך יוכל להגיע לידי קיבול בפנים יפות בארץ נכריה: אמר להיות שווה לכל ולהתראות יותר שפל מאשר גבוה בעיני האנשים אשר אתה מתגורר אצלם: ואף האלוהים משפטו לקבל בלי הבדל את העניו ואף בני האדם נוהגים באהבת חסד אל הנכנעים:

²⁵⁷Auch diesem stimmte er zu; dann frug er einen andern, wie er auf Reisen Beifall erlangen könnte. Er sprach: Wenn du allen gleiche Gerechtigkeit erweisest und wenn du denen, die du besuchst, eher geringer als höher erscheinst. Denn nach allgemeiner Ansicht nimmt G-tt alles, was sich erniedrigt, an; auch das Menschengeschlecht pflegt denen, die sich unterordnen, hold zu sein.

אחרי אשר העיד על כנות הדברים האלה שאל לאחר איך לבנות למען יהיה הבניין קיים אף אחרי־כן: על זה אמר אם יעשה גדולות ונשגבות אשר הרואים אותן ישמרו עליהם לרוב יפיין: ואף לאחד מן הפועלים לא ישלח [בלי שכר] ואת האחרים לא יאלץ לעבודה נחוצה בלי שכר:

²⁵⁸Er billigte die Worte und frug einen andern, wie seine Werke auch nach seinem Tod bestehen könnten. Er sprach daraufhin: Wenn er sie groß und prächtig ausführe, so dass die Beschauer sie wegen ihrer Schönheit schätzten; ferner, wenn er keinen der ausführenden Künstler unbelohnt lasse und wenn er niemanden dabei ohne Lohn bloße Frondienste leisten lasse.

וכאשר תהיה מעיין איך האלוהים ידאג למין האנושי וירבה את בריאותם וחוזק חושיהם ושאר דברים תהיה אף אתה פועל ככה ותשלם את השכר המגיע בעד עבודה קשה: והנעשה בצדק הוא יתקיים:

²⁵⁹Denn, wenn du daran denkst, wie G-tt die Menschheit versorgt, indem er Gesundheit, Sinnesschärfe und alle andern Güter verleiht, dann handelst du dem entsprechend, wenn du den gebührenden Lohn für die mühevollen Arbeiten auszahlst. Bestand hat ja nur, was in Gerechtigkeit vollendet wird.

אמר כי גם זה יפה דיבר ושאל לעשירי מה פרי החכמה: והוא אמר להכיר בעצמו כי לא עשה רע וכי התנהג בחייו במידת האמת:

²⁶⁰Er sprach, auch er habe trefflich gesprochen; dann frug er den Zehnten: Welches ist die Frucht der Weisheit? Er sprach: Sich keines Unrechts zeihen müssen und sein Leben in Wahrhaftigkeit führen.

ומזה תבוא לך המלך הגדול ביותר השמחה הגדולה ביותר ושלוות הנפש ותקוות יפות לאלהים לך המחזיק את השלטון בחסידות:
אחרי אשר שמעו את הדברים האלה צהלו כולם במחיאת כפיים לרוב: אחרי־כן החל המלך מלא שמחה לשתות לחיים::

²⁶¹Denn daraus gewinnst du, allerhöchster König, die größte Freude, Seelenruhe und G-ttvertrauen, wenn du deine Herrschaft in Frömmigkeit führst. Diesen Worten spendeten alle Zuhörer lebhaften Beifall. Darauf begann der König, in freudigster Stimmung ihnen zuzutrinken.

ביום הבא היה סדר המשתה כמו ביום אתמול: וכאשר הגיעה השעה התחיל המלך שואל לנשארים:

²⁶²Am nächsten Tag verlief das Mahl in gleicher Ordnung wie früher, und als die Zeit gekommen, befragte der König die übrigen. Den ersten fragte er, wie man die Überhebung vermeiden könnte.

אמר לראשון מה יעשה אדם ולא יפנה אל גאות: והוא השיב ישמור על מידת השיווי ובכל מקרה יחשוב על עצמו אשר הוא אדם ומושל בבני אדם האלוהים משפיל גאים ומגביה שפלים וענווים:

²⁶³Er antwortete: Wenn er auf Gleichstellung achte und sich bei jeder Gelegenheit erinnere, dass er als Mensch über seinesgleichen herrscht und dass G-tt die Übermütigen stürzt, dagegen die Bescheidenen und Demütigen erhöht.

כאשר הלל לזה שאל לסמוך מי הם היועצים שצריך להיוועץ בהם: אמר במנוסים בעניינים הרבה ואשר ליבם תמים איתו ואשר תכונה להם כתכונתו: ואלוהים נגלה לאשר הוא ראוי לזה:

²⁶⁴Er sprach ihm seine Anerkennung aus und frug den nächsten: Wen soll man zum Ratgeber nehmen? Er sprach: Den, der in vielen Geschäften erprobt ist, vollste Ergebenheit besitzt und die Gesinnung teilt. Hiezu verhilft G-tt den Würdigen.

אחרי אשר שיבח לזה שאל לאחר מה הוא הקנין הדרוש ביותר למלך: והשיב אהבה וחיבה מאת הנכנעים כי בזה נעשה קשר לאהבת נפש חזקה והאלוהים יעשה כי הרצון הזה יושלם:

²⁶⁵Er lobte ihn und frug einen andern; Was ist für den König der notwendigste Besitz? Er antwortete: Vertrauen und Liebe der Untertanen; denn sie bilden ein unzerreißbares Band der Ergebenheit. Aber G-tt ist es, der dir dies nach Wunsch zuteil werden läßt.

כאשר שיבח לזה שאל לאחר מה תכלית הדיבור: וההוא אמר להוכיח למתנגד את הדעות הנפסדות בסדר נכון: בדרך זה תמשוך את המקשיב לא בהתנגדות [לדבריו] כי אם בהשמיעך שבחים עד אשר תביאהו לידי הכרה: וכשרון ההוכחה מושג בעזרת אלוהים:

²⁶⁶Er belobte ihn und frug einen andern: Was ist der Zweck der Redekunst? Er sprach: Den Widerpart zu überzeugen, indem man sich ihm unterordnet und dadurch die Irrtümer aufzeigt. Denn du gewinnst den Hörer nicht durch Widerspruch, sondern durch Anerkennung; dann überzeugst du ihn. Die Überzeugung wird nur durch G-ttes Wirken erreicht.

כאשר אמר כי יפה דיבר שאל לאחר אם נמצאים בממלכה עמים שונים איך צריך לכוון את הנהגתם: והוא אמר להראות לכל אחד את רצונך בו ולקחת למנהיג את הצדק: ואתה תעשה ככה בעזרת אלוהים הנותן לך יכולת לעיין יפה:

²⁶⁷Er billigte seine Worte und frug einen andern, wie er mit den verschiedenen Rassen in seinem Reich gütlich auskommen könnte. Er sprach: Wenn du gegen jeden die für ihn passende Stellung einnimmst und die Gerechtigkeit zum Leitstern nimmst. So tust du ja auch; denn G-tt verlieh dir Einsicht.

אחר שהביע חיבתו לזה אמר לאחר על מה יש להתעצב: על זה השיב על המקרים הקשים שקרו לאוהבים כאשר נראה אותם והם לימים רבים ואינם נמנעים: אבל על המתים והנפטרים מן הצרות אין השכל מחייב התעצבות: אמנם כל בני האדם מתעצבים מפני שהם חושבים על עצמם ועל המועיל לגופם: והמלט מכל רע הוא בכוח אלוהים:

²⁶⁸Er dankte ihm freundlich und frug einen andern: Worüber soll man sich betrüben? Er sprach: Über unserer Freunde Unglück, wenn wir sehen, dass es langanhaltend und hoffnungslos ist. Die Vernunft verbietet ja, über Verstorbene und vom Unglück Befreite zu trauern. Vielmehr trauern die Menschen alle nur, wenn sie an sich und ihren Vorteil denken. Aber allein durch G-ttes Macht ist es möglich, allem Übel zu entfliehen.

אחרי אמרו כי השיב כהוגן אמר לאחר איך יהיה אי כבוד: וההוא אמר אם הגאות מנהיגתו והעזות מתמידה אז יצמח אי הכבוד והעדר החשיבות: ואלוהים הוא אדון כל הכבוד ומכריע כאשר ירצה:

²⁶⁹Er sprach, er habe ganz richtig geantwortet, dann frug er den nächsten: Wie geht das Ansehen verloren? Er sprach: Wenn Überhebung und maßloses Selbstvertrauen den Ton angibt, dann folgt Unehre und Verlust des Ansehens auf der Ferse nach. G-tt verfügt über das Ansehen; er teilt es dem zu, den er will.

אחרי אשר הסכים אף לתשובתו של זה שאל לסמוך בידי מי עליו להפקיד את עצמו: והוא אמר בידי אנשים העוזרים לך בנפשם ולא מפחד או מתועלת עצמם על מנת לקבל פרס: כי זה אות לאהבה וזה ללב ולב ולבקשת תועלת: כי השואף לבצע הוא בוגד בעצם: ואתה הכול נוטים אליך בלבב שלם כי אלוהים נתן לך עצה טובה:

²⁷⁰Er pflichtete auch seiner Antwort bei; dann frug er den nächsten: Wem soll man sich anvertrauen? Er sprach: Denen, die dir aus Ergebenheit dienen und nicht aus Furcht oder Eigennutz, indem sie bloß an ihren Gewinn denken. Jenes ist ja ein Zeichen von Liebe, dies aber von schlechter Gesinnung und eigennütziger Berechnung. Wer nur nach seinem Vorteil trachtet, der ist auch des Verrates fähig. Du aber besitzest die Ergebenheit aller, weil dir G-tt guten Rat eingab.

כאשר אמר כי השיב בחכמה שאל לאחר מה שומר על המלכות: על זה אמר דאגה והשגחה כי כל רע לא יעשה על ידי האנשים אשר הפקדו על העם לשרתו: וככה אתה עושה כי אלוהים נתן לך מחשבות נגידים:

²⁷¹Er lobte seine weise Antwort und frug einen andern: Was erhält die Herrschaft? Er antwortete darauf: Sorgfältig darauf achten, dass die Beamten den Leuten kein Unrecht zufügen. Du tust ja so, weil dir G-tt fromme Gedanken gibt.

אימץ את זה ושאל לאחר מה משמר את החסד ואת הכבוד: והוא אמר מידות טובות כי הן מקיימות מעשים טובים ודוחות את הרע: כמוך השומר לעשות הטוב והיפה לכל כי מתנה זו ניתנה לך מאת אלוהים:

²⁷²Er sprach ermunternd mit ihm und frug einen andern: Was erhält Gunst und Ehre? Er sprach: Tüchtigkeit. Sie führt ja gute Werke aus und meidet das Böse. Durch G-ttes Gnade beweisest du allen deine Tüchtigkeit.

הסכים בחינו אף לזה ושאל לאחר העשר כי שניים היו יותר על השבעים איך לשמור שלום בנפש אף בשעת מלחמה: והוא השיב להניח כי לאיש מן הנכנעים לא נעשה כל רע וכי כולם ינהלו את המלחמה בעד מעשיך הטובים ומתוך הכרה אשר אם גם יפטרו מן החיים אתה תדאג לחיים:

²⁷³Er nahm seine Antwort dankbar entgegen; dann frug er den elften: – es waren ja zwei mehr als siebzig – wie er auch in den Kriegen seelisch ruhig sein könnte. Er erklärte: Wenn du dir bewußt bist, dass keinem deiner Untertanen ein Unrecht geschah, dass vielmehr alle um deine Gunst wetteifern, da sie wissen, dass du auch für ihre Bedürfnisse sorgst, selbst wenn sie aus dem Leben schieden.

כי אתה לא תחדל לגמול לכול בליבך הטוב אשר נתן לך אלוהים:
מחא כף ברעש לאות הסכמה וחיבה לכולם ושתה הרבה לחיי כל אחד והתחיל מתענג ומשתעשע עם האנשים בשמחה ובששון רב:

²⁷⁴Du hilfst ja unaufhörlich allen; denn G-tt verlieh dir Edelsinn. Er spendete ihm lauten Beifall, dann dankte er allen freundlich. Hierauf trank er jedem reichlich zu und gab sich der Festfreude hin, indem er heiter und frohsinnig mit den Männern verkehrte.

וביום השביעי נעשו הכנות רבות יותר כי באו עוד אנשים רבים מן הערים אשר היו בהן הרבה צירים: בשעת הכושר שאל המלך לראשון מן הנשארים להשאל איך יוכל להיות בלתי מרומה:

²⁷⁵Am siebten Tag wurden größere Vorbereitungen getroffen; denn es kamen viele aus den andern Städten hinzu, weil viele Gesandte zugegen waren. Als die Zeit kam, frug der König den ersten der noch zu Befragenden, wie er Irrtümer vermeiden könnte.

וההוא אמר לנסות את המדבר ואת המדובר ועל מי ידבר ולהוסיף לשאול לאחר זמן על עצם העניינין ההם בדרכים שונות: ולהיות בעל שכל חריף ובעל יכולת לדון על הכול: זאת היא מתנה יפה מאת אלוהים ואתה המלך קניתה:

²⁷⁶Er sprach: Prüfe den Redenden, die Rede und den Redeinhalt und frage nach längerer Zeit das gleiche auf andere Weise! Eine köstliche G-ttesgabe ist ein scharfer Verstand und die Gabe, alles beurteilen zu können. Du besitzest sie, König.

כשהודיע המלך במחיאת כפיים את הסכמתו שאל לאחר מדוע רוב בני האדם לא יגיעו אל מידות טובות: והוא אמר מפני שכולם אינם כובשים את יצרם ומתמכרים לתענוגים ומזה באה העוולה ושטף התאווה:

²⁷⁷Der König gab laut Beifall; dann frug er einen andern: Warum nehmen die meisten Menschen wohl die Tugend an? Er sprach: Weil alle von Natur aus unmäßig und den Lüsten geneigt sind. Daraus folgt Ungerechtigkeit und die Fülle des Eigennutzes.

ומעלת המידות הטובות עוצרת בעד השואפים לתענוגים ומצווה עליהם לבכר את ההתאפקות והצדק: והאלוהים מכלכל כל אלה:

²⁷⁸Das tugendhafte Verhalten aber verhindert die Hingabe an ein Genießerleben und heißt Mäßigkeit und Gerechtigkeit vorziehen. All dies steht aber unter G-ttes Leitung.

אמר המלך כי יפה השיב ושאל לשלאחריו אחר מי צריכים המלכים ללכת: והוא אמר אחרי החוקים למען יקנו להם בעשותם צדק את חייהם של בני האדם: כמו שאתה בעשותך ככה עשית לך זכרון עולם בלכתך אחר מצוות אלוהים:

²⁷⁹Der König belohnte die Antwort; dann frug er den folgenden: Wem müssen die Könige folgen? Er sprach: Den Gesetzen, damit sie durch gerechte Handlungen das Leben der Menschen fördern. Durch solches Verhalten schufest du, dem göttlichen Gebote treu, dir einen unsterblichen Namen.

אמר כי יפה דיבר גם זה ושאל לסמוך את מי צריך למנות לשרי צבא: והוא אמר את השונאים רע ובחקותם את מנהגו שלו למען יהיה להם שם טוב לעולם ויעשו צדק: וככה אתה המלך הגדול ביותר תעשה כי אלוהים נתן לך כתר צדקה:

²⁸⁰Auch seine Rede billigte er; dann frug er den folgenden: Wen muß man als Statthalter einsetzen? Er sprach: Den, der das Böse haßt und nach des Königs Beispiel gerecht handelt, so dass er in allem einen guten Ruf besitzt. So verfährst auch du, erhabenster König, dem G-tt die Krone der Gerechtigkeit verlieh.

הסכים בקול לזה ונתן עיניו בסמוך ואמר את מי צריך להעמיד ראשים על הצבא: והוא השיב את המצויינים בגבורה ובצדק והעושים יותר להציל את בני האדם מאשר לנצח בשימם את חייהם בסכנה: וכאשר האלוהים עושה טוב לכול ככה אתה בחקותך את מעשיו תעשה טוב לנמצאים תחתיך:

²⁸¹Er zollte ihm lauten Beifall, blickte dann auf den nächsten und frug: Wen soll man als Feldherrn über die Streitkräfte setzen? Er sprach: Wer sich durch Tapferkeit und Gerechtigkeit auszeichnet und lieber seine Leute am Leben erhalten, als unter verwegenem Lebenseinsatz siegen will. Wie G-tt allen Gutes tut, so tust du ja deinen Untertanen Gutes, weil du G-tt zum Vorbild nimmst.

אמר כי טוב השיב ושאל לאחר מי הוא האיש הראוי להערצה: והוא אמר האיש אשר קנה שם טוב ועושר וכוח ובלבו יחשוב שהוא שווה לכול: כמוך העושה ככה וראוי להערצה כי האלוהים נתן לך דאגה לדברים האלה:

²⁸²Er lobte die Antwort und fragte einen andern: Welcher Mensch ist bewunderungswürdig? Er sprach: Wer Ansehen, Macht und Reichtum besitzt und sich doch innerlich allen andern gleichstellt. Darin bist du ja bewunderungswürdig, weil dir G-tt dazu das Vollbringen schenkt.

אחרי אשר הביע בקול את השבח גם לזה שאל לאחר מה הם הדברים שהמלכים צריכים לבלות בהם רוב הזמן: והוא אמר לעסוק במקרא ובסיפורי הנסיעות אשר הכתבו למען הממלכות לתיקון בני האדם ובטחונם: ואתה בעשותך זאת קנית לך כבוד אשר אחרים לא ישיגוהו כי אלוהים ממלא משאלותך:

²⁸³Auch diesem stimmte er zu und frug den nächsten: Womit müssen sich die Könige die meiste Zeit beschäftigen? Er sprach: Mit Lesen und den Berichten über die Amtsreisen, abgefasst für die Könige zur Förderung und Sicherung der Untertanen. Durch solche Tätigkeit gewannst du einen für andere unerreichbaren Ruhm, indem G-tt deine Wünsche erfüllte.

הביע בפועל את הסכמתו גם לזה ושאל לאחר מה הם המעשים שצריך לעשות בבילוי הזמן בעיתות המנוחה והבטלה: והוא אמר לראות בשעשועי יופי ולתאר נגד עיניו את חזיונות החיים כהוגן וכראוי:

²⁸⁴Auch diesem stimmte er kräftig zu; dann frug er einen andern: Womit soll man sich bei der Erholung und beim Vergnügen beschäftigen? Er sprach: Geziemend und fürs Leben nützlich ist es, wenn man anständige Spiele anschaut und sich würdig und ehrbar gespielte Szenen aus dem Leben vor Augen führt.

הלוא אף באלה יש התבוננות ופעמים רבות מתוך דברים קטנים נראה דבר רצוי: ואתה ההגון בכל נראה מפלסף במעשיו ואתה מכובד מאת אלוהים בעד יפי טובך:

²⁸⁵Denn auch darin liegt eine gewisse Belehrung; man kann ja oft auch aus dem Unbedeutendsten etwas Gutes lernen. Da du in allem auf Wohlanständigkeit hältst, so betätigst du in deinen Handlungen die Philosophie, und G-tt ehrt dich wegen deiner Tüchtigkeit.

רצה את הדברים אשר נאמרו ושאל לתשיעי איך צריך לנהג במשתאות: והוא אמר להתחבר אל אוהבי מדע והמוכשרים להזכיר על דברים המועילים לממלכה ולחיי הנכנעים: דבר יותר מתאים או יותר מרנין מאלה לא תמצא:

²⁸⁶Er fand an den Worten Gefallen; dann frug er den neunten: Wie soll man das Mahl gestalten? Er sprach: Indem man die Gelehrten zuzieht und solche, die nützliche Ratschläge für die Regierung und das Leben der Untertanen geben können. Du könntest nichts Schicklicheres und Bildenderes als dies finden.

כי הם אהובים לאלוהים והם מחנכים את המחשבה לדברים היפים ביותר: וככה גם אתה תעשה יען כי כל מעשיך מכוונים על ידי אלוהים:

²⁸⁷Denn sie sind G-tt teuer, weil sie ihren Sinn zum Besten bildeten. So hältst du es ja auch, und G-tt läßt dir alles gelingen.

שמח לדברים האלה ושאל לסמוך מה טוב יותר לאכלוסים אם יעמידו עליהם מלך הדיוט או מלך בן מלך: וההוא אמר את הטוב ביותר לפי תכונתו:

²⁸⁸Er freute sich über diese Worte und frug den folgenden: Was ist für die Völker besser, wird ein König aus bürgerlichem oder aus königlichem Geblüt über sie gesetzt? Er sprach: Der von Natur aus der Edelste ist.

אמנם גם מלכים בני מלכים יהיו אכזרים וקשים אל נכנעיהם: אבל לפעמים יותר קרובות יהיה כן בבני הדיוטות אשר טעמו רעות וידעו עוני והם בהעשותם שליטים על האוכלוסים קשים הם מן המושלים הרשעים:

²⁸⁹Mitunter sind Könige aus königlichem Geblüt grausam und hartherzig gegen ihre Untertanen; noch öfter aber zeigten sich solche von bürgerlicher Herkunft schlimmer als die gottlosen Tyrannen, sobald sie zur Herrschaft über die Völker gelangten, trotzdem sie selber Unglück durchgemacht und Armut erfahren haben.

אולם כאשר אמרתי בעל תכונת חיל ואשר חלק לו בחינוך הוא המוכשר לשלוט: כאשר אתה המלך הגדול מושל לא ככה בכבוד השלטון ובעושר כמו ברוך ואהבת אדם שאתה עולה בהן על כל בני האדם אשר נתן לך אלוהים:

²⁹⁰Aber, wie gesagt, gute Gesinnung und Bildung befähigt zur Herrschaft. Du bist ja auch ein großer König, aber nicht sowohl dadurch, dass du durch Ruhm deiner Herrschaft und deines Reichtums als durch Milde und Leutseligkeit alle Menschen übertriffst; denn G-tt beschenkte dich damit für lange Zeit.

אחרי אשר שיבח אף לזה שעה ארוכה שאל את האחרון שבכולם מה חשוב ביותר במלכות: על זה אמר כי הנכנעים יחיו תמיד בשלום וכי בבתי המשפט ימהרו לעשות צדק:

²⁹¹Auch diesen belobte er und fragte dann den allerletzten: Was ist das Wichtigste bei der Regierung? Er sprach: Dass die Untertanen stets in Frieden leben und schnelle Rechtspflege genießen.

וזה נעשה על ידי המושל השונא רע ואהב טוב והמרבה לעשות למען הציל נפש אדם: כאשר גם אתה חושב את העוולה לרעה הגדולה ביותר ובנהגך הכול בצדק עשית לך כבוד עולם: כי האלוהים נותן לך הכוח לשמור את נפשך בטהרה ובנקיות מכל רע:

²⁹²Dies aber ist die Folge davon, dass der Herrscher das Böse haßt, das Gute liebt und die Rettung eines Menschenlebens hoch anschlägt. So hältst ja auch du Unrecht für das Schlimmste und hast dir durch gerechte Leitung aller Dinge unsterblichen Ruhm gewonnen; denn G-tt verlieh dir eine reine und tadellose Gesinnung.

וככלות זה לדבר נתעוררו מחיאות כפיים בקול ובשמחה לשעה ארוכה וכאשר חדלו מזג המלך כוס ושתה לחיי כל הנמצאים ולכבוד הדברים שנאמרו: ואחרי כל אמר את הטוב הגדול ביותר עשיתם לי בבואכם:

²⁹³Als er geendet, erhob sich für längere Zeit ein lauter, freudiger Beifall. Als er sich legte, nahm der König einen Becher und ließ sich ihn zu Ehren aller Anwesenden und der vorgetragenen Reden einschenken. Dann sprach er zu allen: Durch eure Ankunft ward mir das höchste Glück zuteil.

כי הרבה הועילה לי ההוראה שהוריתוני בענייני מלכות: וציווה לתת לכל איש שלוש ככרי כסף ואת הנער אשר ימסרן וכולם צהלו בקול והמשתה נתמלא שמחה כי המלך התמכר לשמחה ממושכה:

²⁹⁴Ich zog ja großen Nutzen aus der Lehre, die ihr mir für das Regieren gabt. Dann hieß er jedem drei Silbertalente samt den sie überbringenden Sklaven geben. Alle stimmten in das Lob ein, und so ward das Gastmahl freudig bewegt. Der König hörte nicht auf, fröhlich zuzutrinken.

ועתה אם הארכתי בדברים אבקש ממך פילוקרטס לסלוח לי: כי יותר מדיי הייתי משתומם לאנשים אשר נתנו מיד את התשובות המצריכות זמן רב:

²⁹⁵War ich, lieber Philokrates, hierin zu ausführlich, dann bitte ich um Entschuldigung. Ich bewunderte ja über alle Maßen die Männer, wie sie aus dem Stegreif Antwort gaben, die vieler Überlegung bedurften.

ובעוד אשר השואל היה חושב על כל שאלה היו הנשאלים משיבים על השאלות כהלכה והיו נראים לי ולשאר הנמצאים ויותר מכל לפילוסופים ראויים להשתוממות: ואחשוב כי הדברים האלה לא יאמנו לכל אשר ייקח בידו את הכתב הזה:

²⁹⁶Während der Fragende alles wohl erwogen hatte, hatten sie die Antworten sofort bereit; deshalb erschienen sie mir und allen Anwesenden, besonders den Philosophen, bewundernswert. Und ich meine, dass dies allen, denen diese Schrift in die Hände kommt, unglaublich erscheinen wird.

אבל לא ייתכן לשקר בדברים שבכתב: כמו כן אם הייתי מחסר דבר מן הדברים האלה לא היה מן היושר: אבל כאשר היה כן סיפרנו בהימנע מכל טעות: ובהיותי משתומם לכוח דבריהם התאמצתי להיוודע אצל הכותבים את כל הנעשה בראיונות המלך ובמשתאותיו:

²⁹⁷Es ist aber unziemlich, in den Aufzeichnungen zu lügen; es wäre aber auch unrecht, hiebei etwas zu übergehen. Nein, wie es wirklich war, so erzählen wir und meiden dabei jegliches Versehen. Ich bewunderte die Kraft ihrer Rede. Darum unternahm ich es, Auskunft von denen zu erlangen, die bei den königlichen Audienzen und Gastmählern alle Vorgänge aufzeichnen.

כי מנהג הוא כאשר תדע אף אתה אשר משעת היום שהמלך מתחיל להקביל פנים ועד לכתו לשכב נכתבים על הדברים וכל המעשים: מנהג יפה הוא ומועיל:

²⁹⁸Wie du weißt, ist es ja Brauch, dass von der ersten Audienzstunde des Königs bis zum Schlafengehen alle seine Reden und Taten aufgezeichnet werden. Diese Übung ist gut und nützlich.

וביום הבא נקרא לפני הראיון אשר נעשה ואשר דובר ביום אתמול ואם דבר מה נמסר לא כצרכו יתקנוהו:

²⁹⁹Am nächsten Tag nämlich werden Taten und Reden des vorigen Tages vor der Audienz verlesen, und so wird jeder Irrtum berichtigt.

וככה קיבלנו אל נכון מאת הרושמים את כל הדברים כאשר נאמרו והעלינום על הכתב מדעתנו את אהבתך לדעת דברים מועילים:

³⁰⁰Ich erfuhr also, wie gesagt, alles genau aus den Tagesberichten und setzte es hieher, weil ich deinen auf das Nützliche gerichteten Lerneifer kenne.

ומקץ שלושה ימים לקחם דְמיטְרִיוֹס ועבר דרך שבעת האסטיונות לאורך סכר הים אל האי וכעברו את הנשר בא אל החלק הנשקף צפונה: ובאספו את כולם אל בית בנוי על שפת מושב נהדר ברוב שקט קרא אל האנשים לעשות את התרגום כי כל הדרוש לעבודתם הוכן יפה:

³⁰¹Drei Tage später ging Demetrius mit ihnen über den sieben Stadien langen Wellenbrecher zur Insel, überschritt die Brücke und begab sich in den nördlichen Bezirk. Dann hielt er eine Sitzung in einem am Strand erbauten, prächtigen und still gelegenen Haus und forderte die Männer zur Ausführung der Übersetzung auf, da alles zur Arbeit Nötige wohl vorgesehen war.

ואז התחילו לעשותן מתוך הסכמה בהשוותם כל דבר: והנעשה מתוך הסכמה נכתב כראוי על ידי דְמיטְרִיוֹס:

³⁰²Und sie führten sie so aus, dass sie durch gegenseitiges Vergleichen zu einem Wortlaut zu kommen suchten. Was sich so als übereinstimmende Meinung ergab, wurde von Demetrius geziemend aufgeschrieben.

וישיבות האספה היו עד השעה התשיעית: ואחרי־כן היו נפנים אל רפואת הגוף והיו נותנים להם בשפע כל אשר שאלו:

³⁰³Die Sitzung dauerte jedesmal bis zur neunten Stunde. Dann verwandten sie die freie Zeit auf die Körperpflege; es wurde ihnen alles Gewünschte reichlich zur Verfügung gestellt.

מלבד זאת היה דורותאוס מגיש יום יום אף להם את אשר הכינו למלך כי כן ציווה מאת המלך: ובכל יום בבוקר היו באים אל החצר ודורשים בשלום המלך ונשלחים למקומם:

³⁰⁴Außerdem traf Demetrius täglich für sie die gleichen Zurüstungen wie für den König; denn also war es ihm vom König anbefohlen. In der Frühe erschienen sie täglich bei Hof, machten dem König ihre Aufwartung und begaben sich dann an ihre Stätte.

ואחרי נוטלם את ידיהם בים כמנהג כל היהודים והתפללם לאלוהים היו עוסקים במקרא ובתרגום כל כתוב וכתוב:

³⁰⁵Nach allgemeiner jüdischer Sitte wuschen sie ihre Hände im Meer, um zu G-tt zu beten, und widmeten sich dann der Lesung und der Einzelübersetzung.

ושאלתי על זה מדוע יטלו ידיהם לפני התפילה דווקא ובארו כי זה עד שלא עשו כל רע כי כל פעולה בידיים היא נעשה: טוב וישן הוא בהעבירם כל דבר אל הצדק והאמת:

³⁰⁶Ich stellte aber auch die Frage, warum sie sich die Hände wuschen und dann erst beteten. Sie erklärten, es sei ein Zeugnis dafür, dass sie nicht Übles getan hätten; – denn jede Tätigkeit geschieht durch die Hände. – So bezogen sie alles in schöner und frommer Weise auf Gerechtigkeit und Wahrheit.

ככה כאשר אמרנו היו מתאספים יום יום אל המקום ההוא הנעים בשקט ובשפע האור ועושים את אשר הוטל עליהם: וכן היה כי בשנים ושבעים יום נשלם מכתב התרגום כאילו נעשה דבר זה לפי מערכה קודמת:

³⁰⁷So versammelten sie sich, wie wir eben sagten, täglich an dem durch Ruhe und Helligkeit angenehm gemachten Ort und erfüllten so ihre Aufgabe. Es traf sich aber, dass die Übersetzung in zweiundsiebzig Tagen fertig gestellt wurde, als sei dieses Zusammentreffen beabsichtigt gewesen.

כאשר בא לידי גמר אסף דְמיטְרִיוֹס אל קהל היהודים אל המקום אשר שם נגמר התרגום וקרא לפני כולם ובפני המתרגמים אשר היו להם שבחים גדולים מאת הקהל בגלל הטוב הרב אשר עשו:

³⁰⁸Nach Vollendung des Werkes versammelte Demetrius die jüdische Gemeinde an der Stätte, wo die Übersetzung vollendet wurde, und las sie allen in Gegenwart der Übersetzer vor. Diese fanden bei der Menge starke Anerkennung für die großen Dienste, die sie ihr damit erwiesen hätten.

כמו כן שבחו את דְמיטְרִיוֹס וביקשו ממנו למסור לראשיהם העתקת כל התורה:

³⁰⁹Ebenso lobten sie den Demetrius und baten ihn, ihren Obersten eine Abschrift des ganzen Gesetzes zu geben.

וכאשר נגמרה קריאת הספרים קמו הכהנים וזקני המתרגמים ובני הקהילה ומנהיגי הקהל ואמרו: אחרי אשר התרגום נעשה יפה ובדיוק בכל טוב כי ישאר כאשר הוא עתה וכי לא יעשה בו כל תיקון:

³¹⁰Nach der Verlesung der Bücher traten die Priester und die Ältesten der Übersetzer, sowie die Obersten der Gemeindeangehörigen zusammen und erklärten: Die Übersetzung ist in schöner, frommer und ganz genauer Weise gefertigt; deshalb ist es recht, dass sie in diesem Wortlaut erhalten werde, und dass keine Änderung stattfinde.

ואחרי אשר הביעו כולם את הסכמתם לדברים האלה ציוו לקרוא קללה כמנהגם על האיש אשר ישנה את הנוסח בהוסיפו או בהחליפו דבר מן הכתוב או בגרעו ממנו: יפה עשו ככה למען ישתמר לעולם בלי שינוי:

³¹¹Alles stimmte diesen Worten bei, dann befahl er nach ihrer Sitte, den zu verfluchen, der eine Bearbeitung unternähme, indem er etwas hinzufügte oder etwas vom Geschriebenen änderte oder wegließe. Darum handelten sie recht; denn es sollte die Schrift für alle Zukunft stets unverändert erhalten bleiben.

וכאשר הודיעו את הדברים האלה למלך שמח מאוד כי נעשה דברו בשלמות: ואף נקרא הכול לפניו והוא השתומם לחכמת המחוקק ואמר לדְמיטְרִיוֹס איככה איש מן ההסטורינים או המשוררים לא ראה להזכיר ספר נכבד כזה אשר נעשה בשלמות::

³¹²Man meldete auch dies dem König und er freute sich höchlich darüber; denn nun erschien sein Vorsatz genau ausgeführt. Es ward ihm auch alles vorgelesen, und er bewunderte den Geist des Gesetzgebers in hohem Maß. Er fragte den Demetrius, wie es komme, dass kein Geschichtsschreiber oder Dichter daran gedacht habe, ein so bedeutsames Werk zu nennen.

והוא אמר כי תורה זו קדושה היא ומאת אלוהים הייתה ואחדים שנגשו אליה נגפו בידי האלוהים וחדלו מנסיונם:

³¹³Da erwiderte jener: Dies kommt davon, dass das Gesetz ehrwürdig und von G-tt gegeben ist. Und manche, die es vorhatten, wurden von G-tt geschlagen und gaben ihr Vorhaben auf.

ואף סיפר כי שמע על תאופמפוס שהיה בדעתו להביא בהיסטוריה דברים אחדים מן התורה מאשר תורגם לפני מזה שלא כראוי ונתבלבלה דעתו יותר משלושים יום:

³¹⁴Und er erzählte, er habe über Theopomp gehört, dass er länger als dreißig Tage irrsinnig geworden sei, als er in seine Geschichte einiges von der früheren, aber mangelhaften Übersetzung des Gesetzes aufnehmen wollte. Als er wieder besser wurde, habe er zu G-tt gefleht, ihm zu offenbaren, weshalb ihn das Schicksal getroffen habe.

ואחרי אשר הוטב לו התפלל אל אלוהים כי יתברר לו מה הסב במקרה המעציב: וכאשר הראו לו בחלום כי הדבר ההוא קרה לו על עמלו לשווא לשום לפני בני אדם רגילים דברי אלוהים הניח את העניין והבריא:

³¹⁵Da sei ihm im Traum geoffenbart worden, der Grund sei der, dass er in eitlem Unterfangen das Göttliche unreinen Menschen mitteilen wollte. Da habe er es aufgegeben und sei so wieder gesund geworden.

ומאת תאודקטוס משורר הטרגדיות קיבלתי אני כי כאשר חפץ להביא בדרמה דבר מה מן הכתוב בספר הוכה בתבלול בעיניו: ואחרי אשר שער ומצא כי בגלל זה באהו האסון ריצה לאלוהים בתפילה ומקץ ימים רבים נרפא:

³¹⁶Und aus dem Munde des Tragödiendichters Theodektes hörte ich, er sei an beiden Augen erblindet, als er etwas aus der Schrift in ein Drama aufnehmen wollte. Da er vermutete, dass ihn deshalb der Unfall getroffen, habe er zu G-tt gebetet und sei nach längerer Zeit wiederhergestellt worden.

וכשמוע המלך מפי דְמיטְרִיוֹס על הדברים האלה כאשר אמרתי למעלה השתחווה וציווה לדאוג הרבה לספרים ולשמור אותם בטהרה:

³¹⁷Nachdem der König, wie ich vorhin sprach, hierüber die Erklärung des Demetrius vernommen hatte, verneigte er sich und befahl, die Bücher in hohen Ehren zu halten und aufs sorgfältigste aufzubewahren.

ואף הזמין את המתרגמים כי יבואו אליו לעתים קרובות ביותר אחרי אשר ישובו ליהודה: ואמר כי בדין הוא שישובו וכאשר יבואו אליו וזה צריך להיות יחשבם לאוהבים וישאו ממנו מתנות הרבה:

³¹⁸Dann bat er die Übersetzer, sie möchten doch nach ihrer Rückkehr nach Judäa recht oft ihn besuchen; es sei jetzt freilich billig, sprach er, sie in die Heimat zu entlassen. Wenn sie aber wieder kämen, dann werde er sie nach Recht als Freunde behandeln und ihnen die größte Achtung bezeigen.

ואחרי־כן ציווה להכין שילוחהם ונהג באנשים ביד נדיבה כי נתן לכל איש שלוש שמלות מן המין הטוב ביותר וככרים זהב ומזרק כיכר משקלו וכל הכלים לשלוש הסיבות:

³¹⁹Für ihre Entlassung ließ er großartige Vorkehrungen treffen, indem er sich freigebig den Männern gegenüber bewies. Er schenkte nämlich jedem drei der prächtigsten Gewänder, zwei Talente Gold, einen Becher, ein Talent schwer, und ein vollständiges Tischgedeck für drei Personen.

ולאלעזר אם שילוחהם עשר הסיבות אשר רגליהן כסף עם כל מכשיריהן ומערכת כלים שלוים כיכר משקלה ועשר שמלות ולשבוש ארגמן ועטרת תפארת ומאה סדיני בוץ ומזרקות וקערות ומנחה למקדש גביעי זהב שניים:

³²⁰Er schickte auch dem Eleazar durch ihr Geleite zehn silberfüßige Sessel nebst allem Zubehör, einen Becher, dreißig Talente schwer, zehn Gewänder, ein Purpurkleid, einen herrlichen Kranz, hundert Stücke feinster Leinwand, Schalen, Teller und zwei goldene Mischgefäße als Weihegeschenk.

וכתב ופצר בו כי אם יחפצו אחדים מן האנשים לשוב אליו אל יעכבם כי הוא מכבד כי הוא מכבד מאוד ההתחברות אל אנשים משכילים והוא מעניק מעשרו ביד נדיבה לאנשים כאלה ולא לשווא:

³²¹Er sprach auch in einem Schreiben die Bitte aus, man möge die Männer, die zu ihm zurückzukehren wünschten, nicht daran hindern; denn er lege Wert darauf, mit Gebildeten zu verkehren und lieber auf solche seinen Reichtum zu verschwenden als auf Nichtigkeiten.

ואתה פילוקרטס עתה יש לך הסיפור כאשר הבטחתי: אחשוב כי תתענג על הדברים האלה יותר מאשר על ספרי המיתולוגים: הלא טוב בעיניך ללמוד דברים המועילים לנפש ובהם תבלה רוב הזמן: ועוד אנסה לכתוב אף שאר הדברים הראויים למען תעבור עליהם ותקבל השכר היפה ביותר בעד משא נפשך:

³²²Hier hast du nun, lieber Philokrates, die versprochene Erzählung. Ich glaube ja, dass dich dies mehr ergötzt als die Bücher der Fabelerzähler. Denn du liebst das Studium dessen, was der Seele förderlich ist, und du bist die meiste Zeit damit beschäftigt. Ich will aber auch versuchen, die übrigen Denkwürdigkeiten aufzuzeichnen, damit du den herrlichsten Lohn für deinen Eifer empfängst, wenn du auch diese durchliest.

Brief des Aristeas im griechischen Original – ΑΡΙΣΤΕΑΣ ΦΙΛΟΚΡΑΤΕΙ

[1] Ἀξιολόγου διηγήσεως, ὦ Φιλόκρατες, περὶ τῆς γενηθείσης ἡμῖν ἐντυχίας πρὸς Ἐλεάζαρον τὸν τῶν Ἰουδαίων ἀρχιερέα συνεσταμένης, διὰ τὸ σὲ περὶ πολλοῦ πεποιῆσθαι, παρ᾽ ἕκαστα ὑπομιμνήσκων, συνακοῦσαι περὶ ὧν ἀπεστάλημεν καὶ διὰ τί, πεπείραμαι σαφῶς ἐκθέσθαι σοι, κατειληφὼς ἣν ἔχεις φιλομαθῆ διάθεσιν,
[2] ὅπερ μέγιστόν ἐστιν ἀνθρώπῳ, προσμανθάνειν ἀεί τι καὶ προσλαμβάνειν, ἤτοι κατὰ τὰς ἱστορίας, ἢ καὶ κατ᾽ αὐτὸ τὸ πρᾶγμα πεπειραμένῳ. οὕτω γὰρ κατασκευάζεται ψυχῆς καθαρὰ διάθεσις, ἀναλαβοῦσα τὰ κάλλιστα· καὶ πρὸς τὸ πάντων κυριώτατον νενευκυῖα τὴν εὐσέβειαν ἀπλανεῖ κεχρημένη κανόνι διοικεῖ.
[3] Τὴν προαίρεσιν ἔχοντες ἡμεῖς πρὸς τὸ περιέργως τὰ θεῖα κατανοεῖν, ἑαυτοὺς ἐπεδώκαμεν εἰς τὸν προειρημένον ἄνδρα πρεσβείαν, καλοκαγαθίᾳ καὶ δόξῃ προτετιμημένον ὑπό τε τῶν πολιτῶν καὶ τῶν ἄλλων, καὶ κατακεκτημένον μεγίστην ὠφέλειαν τοῖς σὺν ἑαυτῷ καὶ τοῖς κατὰ τοὺς ἄλλους τόπους πολίταις, πρὸς τὴν ἑρμηνείαν τοῦ θείου νόμου, διὰ τὸ γεγράφθαι παρ᾽ αὐτοῖς ἐν διφθέραις ἑβραϊκοῖς γράμμασιν.
[4] ἣν δὴ καὶ ἐποιησάμεθα ἡμεῖς σπουδῇ, λαβόντες καιρὸν πρὸς τὸν βασιλέα περὶ τῶν μετοικισθέντων εἰς Αἴγυπτον ἐκ τῆς Ἰουδαίας ὑπὸ πατρὸς τοῦ βασιλέως, πρώτως κεκτημένου τήν τε πόλιν καὶ κατὰ τὴν Αἴγυπτον παρειληφότος. Ἄξιόν ἐστι καὶ ταῦτά σοι δηλῶσαι.
[5] E πέπεισμαι γὰρ σε μᾶλλον ἔχοντα πρόσκλισιν πρὸς τὴν σεμνότητα καὶ τὴν τῶν ἀνθρώπων διάθεσιν τῶν κατὰ τὴν σεμνὴν νομοθεσίαν διεξαγόντων, περὶ ὧν προαιρούμεθα {δηλοῦν, ἀσμένως σε} ἀκούσεσθαι, προσφάτως παραγεγενημένον ἐκ τῆς νήσου πρὸς ἡμεῖς, καὶ βουλόμενον συνακούειν ὅσα πρὸς ἐπισκευὴν ψυχῆς ὑπάρχει.
[6] καὶ πρότερον δὲ διεπεμψάμην σοι περὶ ὧν ἐνόμιζον ἀξιομνημονεύτων εἶναι τὴν ἀναγραφήν, ἣν μετελάβομεν παρὰ τῶν κατὰ τὴν λογιωτάτην Αἴγυπτον λογιωτάτην ἀρχιερέων περὶ τοῦ γένους τῶν Ἰουδαίων.
[7] φιλομαθῶς γὰρ ἔχοντί σοι περὶ τῶν δυναμένων ὠφελῆσαι διάνοιαν δέον ἐστὶ μεταδιδόναι, μάλιστα μὲν πᾶσι τοῖς ὁμοίοις, πολλῷ δὲ μᾶλλον σοὶ γνησίαν ἔχοντι τὴν αἵρεσιν, οὐ μόνον κατὰ τὸ συγγενὲς ἀδελφῷ καθεστῶτι τὸν τρόπον, ἀλλὰ καὶ τῇ πρὸς τὸ καλὸν ὁρμῇ τὸν αὐτὸν ὄντα ἡμῖν.
[8] χρυσοῦ γὰρ χάρις ἢ κατασκευή τις ἄλλη τῶν τετιμημένων παρὰ τοῖς κενοδόξοις ὠφέλεισαν οὐκ ἔχει τὴν αὐτήν, ὅσον ἡ παιδείας ἀγωγὴ καὶ ἡ περὶ τούτων φροντίς. ἵνα δὲ μὴ περὶ τῶν προλεγομένων μηκύνοντες ἀδόλεσχόν τι ποιῶμεν, ἐπὶ τὸ συνεχὲς τῆς διηγήσεως ἐπανήξομεν.
[9] Κατασταθεὶς ἐπὶ τῆς τοῦ βασιλέως βιβλιοθήκης Δημήτριος ὁ Φαληρεὺς ἐχρηματίσθη πολλὰ διάφορα πρὸς τὸ συναγαγεῖν, εἰ δυνατόν, ἅπαντα τὰ κατὰ τὴν οἰκουμένην βιβλία· καὶ ποιούμενος ἀγορασμοὺς καὶ μεταγραφὰς ἐπὶ τέλος ἤγαγεν, ὅσον ἐφ᾽ ἑαυτῷ τὴν τοῦ βασιλέως πρόθεσιν.
[10] E παρόντων οὖν ἡμῶν ἐρωτηθείς Πόσαι τινὲς μυριάδες τυγχάνουσι βιβλίων; εἶπεν Ὑπὲρ τὰς εἴκοσι, βασιλεῦ· σπουδάσω δ᾽ ἐν ὀλίγῳ χρόνῳ πρὸς τὸ πληρωθῆναι πεντήκοντα μυριάδας τὰ λοιπά. προσήγγελται δέ μοι καὶ τῶν Ἰουδαίων νόμιμα μεταγραφῆς ἄξια καὶ τῆς παρὰ σοὶ βιβλιοθήκης εἶναι.
[11] Τί τὸ κωλῦον οὖν, εἶπεν, ἐστί σε τοῦτο ποιῆσαι; πάντα γὰρ ὑποτέτακταί σοι τὰ πρὸς τὴν χρείαν.ὁ δὲ Δημήτριος εἶπεν Ἑρμηνείας προσδεῖται· χαρακτῆρσι γὰρ ἰδίοις κατὰ Ἰουδαίων χρῶνται, καθάπερ Αἰγύπτιοι τῇ τῶν γραμμάτων θέσει, καθὸ καὶ φωνὴν ἰδίαν ἔχουσιν. ὑπολαμβάνονται Συριακῇ χρῆσθαι· τὸ δ᾽ οὐκ ἔστιν, ἀλλ᾽ ἕτερος τρόπος.Μεταλαβὼν δὲ ἕκαστα ὁ βασιλεὺς εἶπε γραφῆναι πρὸς τὸν ἀρχιερέα τῶν Ἰουδαίων, ὅπως τὰ προειρημένα τελείωσιν λάβῃ.
[12] νομίσας δὲ ἐγὼ καιρὸν εἶναι περὶ ὧν πολλάκις ἠξιώκειν Σωσίβιόν τε τὸν Ταραντῖνον καὶ Ἀνδρέαν, τοὺς ἀρχισωματοφύλακας, περὶ τῆς ἀπολυτρώσεως τῶν μετηγμένων ἐκ τῆς Ἰουδαίας ὑπὸ τοῦ πατρὸς τοῦ βασιλέως- ἐκεῖνος γὰρ ἐπελθὼν τὰ κατὰ κοίλην Συρίαν καὶ Φοινίκην ἅπαντα, συγχρώμενος εὐημερίᾳ μετὰ ἀνδρείας, τοὺς μὲν μετῴκιζεν, οὓς δὲ ᾐχμαλώτιζε, φόβῳ πάντα ὑποχείρια ποιούμενος· ἐν ὅσῳ καὶ πρὸς δέκα μυριάδας ἐκ τῆς τῶν Ἰουδαίων χώρας εἰς Αἴγυπτον μετήγαγεν,
[13] ἀφ᾽ ὧν ὡσεὶ τρεῖς μυριάδας καθοπλίσας ἀνδρῶν ἐκλεκτῶν εἰς τὴν χώραν κατῴκισεν ἐν τοῖς φρουρίοις (ἤδη μὲν καὶ πρότερον ἱκανῶν εἰσεληλυθότων σὺν τῷ Πέρσῃ, καὶ πρὸ τούτων ἑτέρων συμμαχιῶν ἐξαπεσταλμένων πρὸς τὸν τῶν Αἰθιόπων βασιλέα μάχεσθαι σὺν Ψαμμιτίχῴ ἀλλ᾽ οὐ τοσοῦτοι τῷ πλήθει παρεγενήθησαν, ὅσους Πτολεμαῖος ὁ τοῦ Λάγου μετήγαγε)·
[14] καθὼς δὲ προείπομεν, ἐπιλέξας τοὺς ἀρίστους ταῖς ἡλικίαις καὶ ῥώμῃ διαφέροντας καθώπλισε, τὸ δὲ λοιπὸν χύμα πρεσβυτέρων καὶ νεωτέρων, ἔτι δὲ γυναικῶν, εἴασεν εἰς τὴν οἰκετίαν, οὐχ οὕτως τῇ προαιρέσει κατὰ ψυχὴν ἔχων, ὡς κατακρατούμενος ὑπὸ τῶν στρατιωτῶν, δι᾽ ἃς ἐπεποίηντο χρείας ἐν τοῖς πολεμικοῖς ἀγῶσιν- ἡμεῖς δὲ ἐπεί τινα παρεύρεσιν εἰς τὴν ἀπόλυσιν αὐτῶν ἀπελάβομεν, καθὼς προδεδήλωται, τοιούτοις ἐχρησάμεθα λόγοις πρὸς τὸν βασιλέα.
[15] E μήποτε ἄλογον ᾗ ἐλέγχεσθαι ὑπ᾽ αὐτῶν τῶν πραγμάτων, ὦ βασιλεῦ. τῆς γὰρ νομοθεσίας κειμένης πᾶσι τοῖς Ἰουδαίοις, ἣν ἡμεῖς οὐ μόνον μεταγράψαι ἐπινοοῦμεν, ἀλλὰ καὶ διερμηνεῦσαι, τίνα λόγον ἕξομεν πρὸς ἀποστολήν, ἐν οἰκετίαις ὑπαρχόντων ἐν τῇ σῇ βασιλείᾳ πληθῶν ἱκανῶν; ἀλλὰ τελείᾳ καὶ πλουσίᾳ ψυχῇ ἀπόλυσον τοὺς συνεχομένους ἐν ταλαιπωρίαις, κατευθύνοντάς σου τὴν βασιλείαν τοῦ τεθεικότος αὐτοῖς θεοῦ τὸν νόμον, καθὼς περιείργασμαι.
[16] τὸν γὰρ πάντων ἐπόπτην καὶ κτίστην θεὸν οὗτοι σέβοντα, ὃν καὶ πάντες, ἡμεῖς δέ, βασιλεῦ, προσονομάζοντες ἑτέρως Ζῆνα καὶ Δία· τοῦτο δ᾽ οὐκ ἀνοικείως οἱ πρῶτοι διεσήμαναν, δι᾽ ὃν ζωοποιοῦνται τὰ πάντα καὶ γίνεται, τοῦτον ἁπάντων ἡγεῖσθαί τε καὶ κυριεύειν. ὑπερηρκὼς δὲ σύμπαντας ἀνθρώπους τῇ λαμπρότητι τῆς ψυχῆς ἀπόλυσιν ποίησαι τῶν ἐνεχομένων ταῖς οἰκετίαις.
[17] οὐδὲ πολὺν χρόνον ἐπισχών, καὶ ἡμῶν κατὰ ψυχὴν πρὸς τὸν θεὸν εὐχομένων, τὴν διάνοιαν αὐτοῦ κατασκευάσαι πρὸς τὸ τοὺς ἅπαντας ἀπολυθῆναι (κτίσμα γὰρ ὂν θεοῦ τὸ γένος τῶν ἀνθρώπων καὶ μεταλλοιοῦται καὶ τρέπεται πάλιν ὑπ᾽ αὐτοῦ· διὸ πολλαχῶς καὶ ποικίλως ἐπεκαλούμην τὸν κυριεύοντα κατὰ καρδίαν, ἵνα συναναγκασθῇ, καθὼς ἠξίουν, ἐπιτελέσαι·
[18] μεγάλην γὰρ εἶχον ἐλπίδα, περὶ σωτηρίας ἀνθρώπων προτιθέμενος λόγον, ὅτι τὴν ἐπιτέλειαν ὁ θεὸς ποιήσει τῶν ἀξιουμένων· ὃ γὰρ πρὸς δικαιοσύνην καὶ καλῶν ἔργων ἐπιμέλειαν ἐν ὁσιότητι νομίζουσιν ἄνθρωποι ποιεῖν, κατευθύνει τὰς πράξεις καὶ τὰς ἐπιβολὰς ὁ κυριεύων ἁπάντων θεός),
[19] ὁ δὲ διανακύψας καὶ προσβλέψας ἱλαρῷ τῷ προσώπῴ Πόσας ὑπολαμβάνεις μυριάδας ἔσεσθαι; ἔφη. παρεστὼς δὲ Ἀνδρέας ἀπεφήνατο Βραχεῖ πλεῖον μυριάδων δέκα. ὁ δέ, Μικρόν γε, εἶπεν, Ἀριστέας ἡμᾶς ἀξιοῖ πρᾶγμα. Σωσίβιος δὲ καὶ τῶν παρόντων τινὲς τοῦτ᾽ εἶπον· Καὶ γὰρ ἄξιόν ἐστι τῆς σῆς μεγαλοψυχίας, ὅπως χαριστήριον ἀναθῇ τῷ μεγίστῳ θεῷ τὴν τούτων ἀπόλυσιν. μεγίστως γὰρ τετιμημένος ὑπὸ τοῦ κρατοῦντος τὰ πάντα καὶ δεδοξασμένος ὑπὲρ τοὺς προγόνους, εἰ καὶ μέγιστα ποιήσεις χαριστήρια, καθῆκόν ἐστι σοι.
[20] E διαχυθεὶς δὲ εὖ μάλα τοῖς ὀψωνίοις εἶπε προσθεῖναι, καὶ σώματος ἑκάστου κομίζεσθαι δραχμὰς εἴκοσι, καὶ περὶ τούτων ἐκθεῖναι πρόσταγμα, τὰς δὲ ἀπογραφὰς ποιεῖσθαι παρ᾽ αὐτά, μεγαλείως χρησάμενος τῇ προθυμίᾳ, τοῦ θεοῦ τὴν πᾶσαν ἐπιτελέσαντος ἡμῶν προαίρεσιν, καὶ συναναγκάσαντος αὐτὸν ἀπολυτρῶσαι μὴ μόνον τοὺς συνεληλυθότας τῷ στρατοπέδῳ τοῦ πατρός, ἀλλὰ καὶ εἴ τινες προῆσαν, ἢ μετὰ ταῦτα παρεισήχθησαν εἰς τὴν βασιλείαν. ὑπὲρ τὰ τετρακόσια τάλαντα τὴν δόσιν ἀπέφαινον εἶναι.
[21] καὶ τοῦ προστάγματος δὲ τὸ ἀντίγραφον οὐκ ἄχρηστον οἴομαι κατακεχωρίσθαι. πολλῷ γὰρ ἡ μεγαλομοιρία φανερωτέρα καὶ εὔδηλος ἔσται τοῦ βασιλέως, τοῦ θεοῦ κατισχύοντος αὐτὸν εἰς τὸ σωτηρίαν γενέσθαι πλήθεσιν ἱκανοῖς.
[22] ἦν δὲ τοιοῦτο· Τοῦ βασιλέως προστάξαντος- Ὅσοι τῶν συνεστρατευμένων τῷ πατρὶ ἡμῶν εἰς τοὺς κατὰ Συρίαν καὶ Φοινίκην τόπους ἐπελθόντες τὴν τῶν Ἰουδαίων χώραν ἐγκρατεῖς ἐγένοντο σωμάτων Ἰουδαϊκῶν καὶ ταῦτα διακεκομίκασιν εἴς τε τὴν πόλιν καὶ τὴν χώραν ἢ καὶ πεπράκασιν ἑτέροις, ὁμοίως δὲ καὶ εἴ τινες προῆσαν ἢ καὶ μετὰ ταῦτά εἰσιν εἰσηγμένοι τῶν τοιούτων, ἀπολύειν παρὰ χρῆμα τοὺς ἔχοντας, κομιζομένους αὐτίκα ἑκάστου σώματος δραχμὰς εἴκοσι, τοὺς μὲν στρατιώτας τῇ τῶν ὀψωνίων δόσει, τοὺς δὲ λοιποὺς ἀπὸ τῆς βασιλικῆς τραπέζης.
[23] νομίζομεν γὰρ καὶ παρὰ τὴν τοῦ πατρὸς ἡμῶν βούλησιν καὶ παρὰ τὸ καλῶς ἔχον ᾐχμαλωτεῦσθαι τούτους, διὰ δὲ τὴν στρατιωτικὴν προπέτειαν τήν τε χώραν αὐτῶν κατεφθάρθαι καὶ τὴν τῶν Ἰουδαίων μεταγωγὴν εἰς τὴν Αἴγυπτον γεγονέναι· ἱκανὴ γὰρ ἦν ἡ παρὰ τὸ πεδίον γεγονυῖα ἐκ τῶν στρατιωτῶν ὠφέλεια· διὸ παντελῶς ἀνεπιεικής ἐστι καὶ ἡ τῶν ἀνθρώπων καταδυναστεία.
[24] πᾶσιν οὖν ἀνθρώποις τὸ δίκαιον ἀπονέμειν ὁμολογούμενοι, πολλῷ δὲ μᾶλλον τοῖς ἀλόγως καταδυναστευομένοις, καὶ κατὰ πᾶν ἐκζητοῦντες τὸ καλῶς ἔχον πρός τε τὸ δίκαιον καὶ τὴν κατὰ πάντων εὐσέβειαν, προστετάχαμεν ὅσα τῶν Ἰουδαϊκῶν ἐστι σωμάτων ἐν οἰκετίαις {πανταχῆ} καθ᾽ ὁντινοῦν τρόπον ἐν τῇ βασιλείᾳ, κομιζομένους τοὺς ἔχοντας τὸ προκείμενον κεφάλαιον ἀπολύειν, καὶ μηδένα κακοσχόλως περὶ τούτων μηδὲν οἰκονομεῖν· τὰς δ᾽ ἀπογραφὰς ἐν ἡμέραις τρισίν, ἀφ᾽ ἧς ἡμέρας ἐκκεῖται τὸ πρόσταγμα, ποιεῖσθαι πρὸς τοὺς καθεσταμένους περὶ τούτων, καταδεικνύντας εὐθὺ καὶ τὰ σώματα.
[25] E διειλήφαμεν γὰρ καὶ ἡμῖν συμφέρειν καὶ τοῖς πράγμασι τοῦτ᾽ ἐπιτελεσθῆναι. τὸν δὲ βουλόμενον προσαγγέλλειν περὶ τῶν ἀπειθησάντων, ἐφ᾽ ᾧ τοῦ φανέντος ἐνόχου τὴν κυρίαν ἕξειν· τὰ δὲ ὑπάρχοντα τῶν τοιούτων εἰς τὸ βασιλικὸν ἀναληφθήσεται.
[26] εἰσδοθέντος τοῦ προστάγματος, ὅπως ἐπαναγνωσθῇ τῷ βασιλεῖ, τὰ ἄλλα πάντ᾽ ἔχοντος πλὴν τοῦ Καὶ εἴ τινες προῆσαν ἢ καὶ μετὰ ταῦτα εἰσηγμένοι εἰσι τῶν τοιούτων, αὐτὸς τοῦτο ὁ βασιλεὺς προσέθηκε, μεγαλομοιρίᾳ καὶ μεγαλοψυχίᾳ χρησάμενος, ἐκέλευσέ τε τῶν διαφόρων δόσιν ἀθρόαν οὖσαν ἀπομερίσαι τοῖς ὑπηρέταις τῶν ταγμάτων καὶ βασιλικοῖς τραπεζίταις.
[27] οὕτω δοχθὲν ἐκεκύρωτο ἐν ἡμέραις ἑπτά· πλεῖον δὲ ταλάντων ἑξακοσίων ἑξήκοντα ἡ δόσις ἐγεγόνει. πολλὰ γὰρ καὶ τῶν ἐπιμαστιδίων τέκνων σὺν ταῖς μητράσιν ἐλευθεροῦντο. προσανενεχθέντος εἰ καὶ περὶ τούτων εἰκοσαδραχμία δοθήσεται, καὶ τοῦτ᾽ ἐκέλευσεν ὁ βασιλεὺς ποιεῖν, ὁλοσχερῶς περὶ τοῦ δόξαντος ἅπαντ᾽ ἐπιτελῶν.
[28] Ὡς δὲ κατεπράχθη ταῦτα, τὸν Δημήτριον ἐκέλευσεν εἰσδοῦναι περὶ τῆς τῶν Ἰουδαϊκῶν βιβλίων ἀναγραφῆς. πάντα γὰρ διὰ προσταγμάτων καὶ μεγάλης ἀσφαλείας τοῖς βασιλεῦσι τούτοις διῳκεῖτο, καὶ οὐδὲν ἀπερριμμένως οὐδ᾽ εἰκῇ. διόπερ καὶ τὸ τῆς εἰσδόσεως καὶ τὰ τῶν ἐπιστολῶν ἀντίγραφα κατακεχώρικα, καὶ τὸ τῶν ἀπεσταλμένων πλῆθος καὶ τὴν ἑκάστου κατασκευήν, διὰ τὸ μεγαλομοιρίᾳ καὶ τέχνῃ διαφέρειν ἕκαστον αὐτῶν. τῆς δὲ εἰσδόσεώς ἐστιν ἀντίγραφον τόδε·
[29] Βασιλεῖ μεγάλῳ παρὰ Δημητρίου. προστάξαντός σου, βασιλεῦ, περὶ τῶν ἀπολιπόντων εἰς τὴν συμπλήρωσιν τῆς βιβλιοθήκης βιβλίων, ὅπως ἐπισυναχθῇ, καὶ τὰ διαπεπτωκότα τύχῃ τῆς προσηκούσης ἐπισκευῆς, πεποιημένος οὐ παρέργως τὴν ἐν τούτοις ἐπιμέλειαν, προσαναφέρω σοι τάδε.
[30] E τοῦ νόμου τῶν Ἰουδαίων βιβλία σὺν ἑτέροις ὀλίγοις τισὶν ἀπολείπει· τυγχάνει γὰρ Ἑβραϊκοῖς γράμμασι καὶ φωνῇ λεγόμενα, ἀμελέστερον δέ, καὶ οὐχ ὡς ὑπάρχει, σεσήμανται, καθὼς ὑπὸ τῶν εἰδότων προσαναφέρεται· προνοίας γὰρ βασιλικῆς οὐ τέτευχε.
[31] δέον δέ ἐστι καὶ ταῦθ᾽ ὑπάρχειν παρά σοι διηκριβωμένα, διὰ τὸ καὶ φιλοσοφωτέραν εἶναι καὶ ἀκέραιον τὴν νομοθεσίαν ταύτην, ὡς ἂν οὖσαν θείαν. διὸ πόρρω γεγόνασιν οἵ τε συγγραφεῖς καὶ ποιηταὶ καὶ τὸ τῶν ἱστορικῶν πλῆθος τῆς ἐπιμνήσεως τῶν προειρημένων βιβλίων, καὶ τῶν κατ᾽ αὐτὰ πεπολιτευμένων
[καὶ πολιτευομένων] ἀνδρῶν, διὰ τὸ ἁγνήν τινα καὶ σεμνὴν εἶναι τὴν ἐν αὐτοῖς θεωρίαν, ὥς φησιν Ἑκαταῖος ὁ Ἀβδηρίτης.
[32] ἐὰν οὖν φαίνηται, βασιλεῦ, γραφήσεται πρὸς τὸν ἀρχιερέα τὸν ἐν Ἱεροσολύμοις, ἀποστεῖλαι τοὺς μάλιστα καλῶς βεβιωκότας καὶ πρεσβυτέρους ὄντας ἄνδρας, ἐμπείρους τῶν κατὰ τὸν νόμον τὸν ἑαυτῶν, ἀφ᾽ ἑκάστης φυλῆς ἕξ, ὅπως τὸ σύμφωνον ἐκ τῶν πλειόνων ἐξετάσαντες καὶ λαβόντες τὸ κατὰ τὴν ἑρμηνείαν ἀκριβές, ἀξίως καὶ τῶν πραγμάτων καὶ τῆς σῆς προαιρέσεως, θῶμεν εὐσήμως. εὐτύχει διὰ παντός.
[33] Τῆς δὲ εἰσδόσεως ταύτης γενομένης, ἐκέλευσεν ὁ βασιλεὺς γραφῆναι πρὸς τὸν Ἐλεάζαρον περὶ τούτων, σημάναντας καὶ τὴν γενομένην ἀπολύτρωσιν τῶν αἰχμαλώτων. ἔδωκε δὲ καὶ εἰς κατασκευὴν κρατήρων τε καὶ φιαλῶν καὶ τραπέζης καὶ σπονδείων χρυσίου μὲν ὁλκῆς τάλαντα πεντήκοντα καὶ ἀργυρίου τάλαντα ἑβδομήκοντα καὶ λίθων ἱκανόν τι πλῆθος- ἐκέλευσε δὲ τοὺς ῥισκοφύλακας τοῖς τεχνίταις, ὧν ἂν προαιρῶνται, τὴν ἐκλογὴν διδόναι- καὶ νομίσματος εἰς θυσίας καὶ ἄλλα πρὸς τάλαντα ἑκατόν.
[34] δηλώσομεν δέ σοι περὶ τῆς κατασκευῆς, ὡς ἂν τὰ τῶν ἐπιστολῶν ἀντίγραφα διέλθωμεν. ἦν δὲ ἡ τοῦ βασιλέως ἐπιστολὴ τὸν τύπον ἔχουσα τοῦτον·
[35] E Βασιλεὺς Πτολεμαῖος Ἐλεαζάρῳ ἀρχιερεῖ χαίρειν καὶ ἐρρῶσθαι. ἐπεὶ συμβαίνει πλείονας τῶν Ἰουδαίων εἰς τὴν ἡμετέραν χώραν κατῳκίσθαι γενηθέντας ἀνασπάστους ἐκ τῶν Ἱεροσολύμων ὑπὸ Περσῶν, καθ᾽ ὃν ἐπεκράτουν χρόνον, ἔτι δὲ καὶ συνεληλυθέναι τῷ πατρὶ ἡμῶν εἰς τὴν Αἴγυπτον αἰχμαλώτους·
[36] ἀφ᾽ ὧν πλείονας εἰς τὸ στρατιωτικὸν σύνταγμα κατεχώρισεν ἐπὶ μείζοσι μισθοφορίαις, ὁμοίως δὲ καὶ τοὺς προόντας κρίνας πιστοὺς φρούρια κτίσας ἀπέδωκεν αὐτοῖς, ὅπως τὸ τῶν Αἰγυπτίων ἔθνος φόβος
[μὴ] ἔχῃ διὰ τούτων· καὶ ἡμεῖς δὲ παραλαβόντες τὴν βασιλείαν φιλανθρωπότερον ἀπαντῶμεν τοῖς πᾶσι, πολὺ δὲ μᾶλλον τοῖς σοῖς πολίταις-
[37] ὑπὲρ δέκα μυριάδας αἰχμαλώτων ἠλευθερώκαμεν, ἀποδόντες τοῖς κρατοῦσι τὴν κατ᾽ ἀξίαν ἀργυρικὴν τιμήν, διορθούμενοι καὶ εἴ τι κακῶς ἐπράχθη διὰ τὰς τῶν ὄχλων ὁρμάς, διειληφότες εὐσεβῶς τοῦτο πρᾶξαι, καὶ τῷ μεγίστῳ θεῷ χαριστικὸν ἀνατιθέντες, ὃς ἡμῖν τὴν βασιλείαν ἐν εἰρήνῃ καὶ δόξῃ κρατίστῃ παρ᾽ ὅλην τὴν οἰκουμένην διατετήρηκεν· εἴς τε τὸ στράτευμα τοὺς ἀκμαιοτάτους ταῖς ἡλικίαις τετάχαμεν, τοὺς δὲ δυναμένους καὶ περὶ ἡμᾶς εἶναι, τῆς περὶ τὴν αὐλὴν πίστεως ἀξίους, ἐπὶ χρειῶν καθεστάκαμεν.
[38] βουλομένων δ᾽ ἡμῶν καὶ τούτοις χαρίζεσθαι καὶ πᾶσι τοῖς κατὰ τὴν οἰκουμένην Ἰουδαίοις καὶ τοῖς μετέπειτα, προῃρήμεθα τὸν νόμον ὑμῶν μεθερμηνευθῆναι γράμμασιν Ἑλληνικοῖς ἐκ τῶν παρ᾽ ὑμῶν λεγομένων Ἑβραϊκῶν γραμμάτων, ἵν᾽ ὑπάρχῃ καὶ ταῦτα παρ᾽ ὑμῖν ἐν βιβλιοθήκῃ σὺν τοῖς ἄλλοις βασιλικοῖς βιβλίοις.
[39] καλῶς οὖν ποιήσεις καὶ τῆς ἡμετέρας σπουδῆς ἀξίως ἐπιλεξάμενος ἄνδρας καλῶς βεβιωκότας πρεσβυτέρους, ἐμπειρίαν ἔχοντας τοῦ νόμου, καὶ δυνατοὺς ἑρμηνεῦσαι, ἀφ᾽ ἑκάστης φυλῆς ἕξ, ὅπως ἐκ τῶν πλείονων τὸ σύμφωνον εὑρεθῇ, διὰ τὸ περὶ μειζόνων εἶναι τὴν σκέψιν. οἰόμεθα γὰρ ἐπιτελεσθέντος τούτου μεγάλην ἀποίσεσθαι δόξαν.
[40] E ἀπεστάλκαμεν δὲ περὶ τούτων Ἀνδρέαν τῶν ἀρχισωματοφυλάκων καὶ Ἀριστέαν, τιμωμένους παρ᾽ ἡμῖν, διαλεξομένους σοι καὶ κομίζοντας ἀπαρχὰς εἰς τὸ ἱερὸν ἀναθημάτων καὶ εἰς θυσίας καὶ τὰ ἄλλα ἀργυρίου τάλαντα ἑκατόν. γράφων δὲ καὶ σὺ πρὸς ἡμᾶς περὶ ὧν ἐὰν βούλῃ κεχαρισμένος ἔσῃ, καὶ φιλίας ἄξιόν τι πράξεις, ὡς ἐπιτελεσθησομένων τὴν ταχίστην περὶ ὧν ἂν αἱρῇ. ἔρρωσο.
[41] Πρὸς ταύτην τὴν ἐπιστολὴν ἀντέγραψεν ἐνδεχομένως ὁ Ἐλεάζαρος ταῦτα· Ἐλεάζαρος ἀρχιερεὺς βασιλεῖ Πτολεμαίῳ φίλῳ γνησίῳ χαίρειν. αὐτός τε ἔρρωσο καὶ ἡ βασίλισσα Ἀρσινόη, ἡ ἀδελφή, καὶ τὰ τέκνα, καλῶς ἂν ἔχοι καὶ ὡς βουλόμεθα, καὶ αὐτοὶ δὲ ὑγιαίνομεν.
[42] λαβόντες τὴν παρὰ σοῦ ἐπιστολὴν μεγάλως ἐχάρημεν διὰ τὴν προαίρεσίν σου καὶ τὴν καλὴν βουλήν, καὶ συναγαγόντες τὸ πᾶν πλῆθος παρανέγνωμεν αὐτοῖς, ἵνα εἰδῶσιν ἣν ἔχεις πρὸς τὸν θεὸν ἡμῶν εὐσέβειαν. ἐπεδείξαμεν δὲ καὶ τὰς φιάλας ἃς ἀπέστειλας, χρυσᾶς εἴκοσι καὶ ἀργυρᾶς τριάκοντα, κρατῆρας πέντε, καὶ τράπεζαν εἰς ἀνάθεσιν, καὶ εἰς προσαγωγὴν θυσιῶν καὶ εἰς ἐπισκευὰς ὧν ἂν δέηται τὸ ἱερὸν ἀργυρίου τάλαντα ἑκατόν,
[44] πάντα γὰρ ὅσα σοι συμφέρει, καὶ εἰ παρὰ φύσιν ἐστίν, ὑπακουσόμεθα· τοῦτο γὰρ φιλίας καὶ ἀγαπήσεως σημεῖόν ἐστι. μεγάλα γὰρ καὶ σὺ καὶ ἀνεπίληστα τοὺς πολίτας ἡμῶν κατὰ πολλοὺς τρόπους εὐηργέτηκας.
[45] E εὐθέως οὖν προσηγάγομεν ὑπὲρ σοῦ θυσίας καὶ τῆς ἀδελφῆς καὶ τῶν τέκνων καὶ τῶν φίλων· καὶ ηὔξατο πᾶν τὸ πλῆθος, ἵνα σοι γένηται καθὼς προαιρῇ διὰ παντός, καὶ διασώζῃ σοι τὴν βασιλείαν ἐν εἰρήνῃ μετὰ δόξης ὁ κυριεύων ἁπάντων θεός, καὶ ὅπως γένηταί σοι συμφερόντως καὶ μετὰ ἀσφαλείας ἡ τοῦ ἁγίου νόμου μεταγραφή.
[46] παρόντων δὲ πάντων ἐπελέξαμεν ἄνδρας καλοὺς καὶ ἀγαθοὺς πρεσβυτέρους, ἀφ᾽ ἑκάστης φυλῆς ἕξ, οὓς καὶ ἀπεστείλαμεν ἔχοντας τὸν νόμον. καλῶς οὖν ποιήσεις, βασιλεῦ δίκαιε, προστάξας, ὡς ἂν ἡ μεταγραφὴ γένηται τῶν βιβλίων, ἵνα πάλιν ἀποκατασταθῶσιν πρὸς ἡμᾶς ἀσφαλῶς οἱ ἄνδρες. ἔρρωσο.
[47] Εἰσὶ δὲ πρώτης φυλῆς· Ἰώσηφος, Ἐζεκίας, Ζαχαρίας, Ἰωάννης, Ἐζεκίας, Ἐλισσαῖος. δευτέρας· Ἰούδας, Σίμων, Σομόηλος, Ἀδαῖος, Ματταθίας, Ἐσχλεμίας. τρίτης· Νεεμίας, Ἰώσηφος, Θεοδόσιος, Βασέας, Ὀρνίας, Δάκις.
[48] τετάρτης· Ἰωνάθας, Ἀβαῖος, Ἐλισσαῖος, Ἁνανίας, Χαβρίας,
[Χελκίας?]. πέμπτης· Ἴσακος, Ἰάκωβος, Ἰησοῦς, Σαββαταῖος, Σίμων, Λευίς. ἕκτης· Ἰούδας, Ἰώσηφος, Σίμων, Ζαχαρίας, Σομόηλος, Σελεμίας.
[49] ἑβδόμης· Σαββαταῖος, Σεδεκίας, Ἰάκωβος, Ἴσαχος, Ἰησίας, Νατθαῖος. ὀγδόης· Θεοδόσιος, Ἰάσων, Ἰησοῦς, Θεόδοτος, Ἰωάννης, Ἰωνάθας. ἐνάτης· Θεόφιλος, Ἄβραμος, Ἄρσαμος, Ἰάσων, Ἐνδεμίας, Δανίηλος.
[50] E δεκάτης· Ἰερεμίας, Ἐλεάζαρος, Ζαχαρίας, Βανέας, Ἐλισσαῖος, Δαθαῖος. ἑνδεκάτης· Σαμούηλος, Ἰώσηφος, Ἰούδας, Ἰωνάθης. Χαβεῦ, Δοσίθεος. δωδεκάτης· Ἰσάηλος, Ἰωάννης, Θεοδόσιος, Ἄρσαμος, Ἀβιήτης, Ἐζεκῆλος. οἱ πάντες ἑβδομήκοντα δύο.
[51] καὶ τὰ μὲν πρὸς τὴν τοῦ βασιλέως ἐπιστολὴν τοιαύτης ἐτύγχανεν ἀντιγραφῆς {ὑπὸ} τῶν περὶ τὸν Ἐλεάζαρον.Ὡς δὲ ἐπηγγειλάμην καὶ τὰ τῶν κατασκευασμάτων διασαφῆσαι, ποιήσω. πολυτεχνίᾳ γὰρ διαφέροντα συνετελέσθη, τοῦ βασιλέως πολλὴν ἐπίδοσιν ποιουμένου καὶ παρ᾽ ἕκαστον ἐπιθεωροῦντος τοὺς τεχνίτας. διὸ παριδεῖν οὐδὲν ἠδύναντο οὐδὲ εἰκῇ συντελέσαι. πρῶτον δέ σοι τὰ περὶ τῆς τραπέζης ἐξηγήσομαι.
[52] προεθυμεῖτο μὲν οὖν ὁ βασιλεὺς ὑπέροπλόν τι ποιῆσαι τοῖς μέτροις τὸ κατασκεύασμα. προσέταξε δὲ πυθέσθαι τῶν ἀνὰ τὸν τόπον, πηλίκη τίς ἐστιν ἡ προοῦσα καὶ κειμένη κατὰ τὸ ἱερὸν ἐν Ἱεροσολύμοις.
[53] ὡς δὲ ἀπεφήναντο τὰ μέτρα, προσεπηρώτησεν, εἰ κατασκευάσει μείζονα. τινὲς μὲν οὖν καὶ τῶν ἱερέων καὶ τῶν ἄλλων ἔλεγον μηδὲν ἐπικωλύειν. ὁ δὲ εἶπε βούλεσθαι καὶ πενταπλῆν τοῖς μεγέθεσι ποιῆσαι, διστάζειν δὲ μήποτε ἄχρηστος γένηται πρὸς τὰς λειτουργίας.
[54] οὐ γὰρ αἱρεῖσθαι τὸ κεῖσθαι μόνον ἐν τῷ τόπῳ {τὰ} παρ᾽ αὐτοῦ, πολὺ δὲ μᾶλλον χάριν ἕξειν, ἐὰν τὰς καθηκούσας λειτουργίας ἐπὶ τῶν αὐτοῦ κατεσκευασμένων οἷς καθῆκε ποιῶνται δεόντως.
[55] E οὐ γὰρ ἕνεκεν σπάνεως χρυσοῦ τὰ προσυντετελεσμένα βραχύμετρα καθέστηκεν, ἀλλὰ φαίνεται πρός τινα λόγον, εἶπεν, οὕτως συνεστηκέναι τοῖς μέτροις. ἔτι γὰρ ἐπιταγῆς οὔσης οὐθὲν ἂν ἐσάνιζε· διόπερ οὐ παραβατέον οὐδὲ ὑπερθετέον τὰ καλῶς ἔχοντα.
[56] τῇ μὲν οὖν ποικιλίᾳ τῶν τεχνῶν ἐκέλευσεν ὅτι μάλιστα χρήσασθαι, σεμνῶς ἅπαντα διανούμενος καὶ φύσιν ἔχων ἀγαθὴν εἰς τὸ συνιδεῖν πραγμάτων ἔμφασιν. ὅσα δ᾽ ἂν ᾖ ἄγραφα, πρὸς καλλονὴν ἐκέλευσε ποεῖν· ὅσα δὲ διὰ γραπτῶν, μέτρα αὐτοῖς κατακολουθῆσαι.
[57] Δύο γὰρ πήχεων τὸ μῆκος, τὸ δὲ ὕψος πήχεος καὶ ἡμίσους συνετέλουν, χρυσίου δοκίμου στερεὰν πάντοθεν τὴν ποίησιν ἐργασάμενοι, λέγω δὲ οὐ περί τι περιεπτυγμένου τοῦ χρυσοῦ, τὸν δὲ ἐλασμὸν αὐτὸν ἐπιδεδέσθαι.
[58] στεφάνην δὲ ἐποίησαν παλαιστιαίαν κυκλόθεν· τὰ δὲ κυμάτια στρεπτά, τὴν ἀναγλυφὴν ἔχοντα σχοινίδων ἔκτυπον, τῇ πορείᾳ θαυμαστῶς ἔχουσαν ἐκ τῶν τριῶν μερῶν· ἦν γὰρ τριγωνία.
[59] καὶ καθ᾽ ἕκαστον μέρος ἡ διατύπωσις τῆς ἐνεργείας τὴν αὐτὴν διάθεσιν εἶχεν, ὥστε, καθ᾽ ὃ ἂν μέρος στρέφοιτο, τὴν πρόσοψιν εἶναι τὴν αὐτήν, κειμένου δὲ κατὰ τῆς στεφάνης τὸ μὲν εἰς αὐτὴν τὴν τράπεζαν ἀπόκλιμα τὴν διατύπωσιν ἔχειν τῆς ὡραιότητος, τὸ δὲ ἐκτὸς κλίμα πρὸς τὴν τοῦ προσάγοντος εἶναι θεωρίαν.
[60] E διὸ τὴν ὑπεροχὴν ὀξεῖαν εἶναι τῶν δύο κλιμάτων συνέβαινε, μετέωρον ἐπικειμένην, ὡς προειρήκαμεν, τριγώνου κατεσκευασμένου, καθ᾽ ὃ ἂν μέρος στρέφοιτο. λίθων τε πολυτελῶν ἐν αὐτῷ διαθέσεις ὑπῆρχον ἀνὰ μέσον τῶν σχοινίδων· ἕτερος παρὰ ἕτερον πλοκὴν εἶχον ἀμίμητον τῇ ποιήσει.
[61] πάντες δ᾽ ἦσαν διὰ τρημάτων κατειλημμένοι χρυσαῖς περόναις πρὸς τὴν ἀσφάλειαν. ἐπὶ δὲ τῶν γωνιῶν αἱ κατακλεῖδες συνέσφιγγον πρὸς τὴν συνοχήν.
[62] ἐκ πλαγίων δὲ κατὰ τὴν στεφάνην κυκλόθεν τὰ πρὸς τὴν ἄνω πρόσοψιν ῴοθεσία κατεσκεύαστο διάλιθος, ἐκτύπωσιν ἔχουσα προσοχῆς συνεχέσιν ἀναγλυφαῖς ῥαβδωταῖς, πυκνὴν ἐχούσαις τὴν πρὸς ἄλληλα θέσιν περὶ ὅλην τὴν τράπεζαν.
[63] ὑπὸ δὲ τὴν ἐκτύπωσιν τῶν λίθων τῆς ῴοθεσίας, στέφανον ἐποίησαν οἱ τεχνῖται πάγκαρπον, ἐν ὑπεροχῇ προδήλως ἔχοντα βοτρύων καὶ σταχύων, ἔτι δὲ φοινίκων καὶ μήλων ἐλαίας τε καὶ ῥοῶν καὶ τῶν παραπλησίων. τοὺς δὲ λίθους ἐργασάμενοι πρὸς τὴν τῶν προειρημένων καρπῶν διατύπωσιν, ἔχοντας ἑκάστου γένους τὴν χρόαν, ἀνέδησαν τῷ χρυσίῳ κύκλῳ περὶ ὅλην τὴν τῆς τραπέζης κατασκευὴν κατὰ κρόταφον.
[64] μετὰ δὲ τὴν τοῦ στεφάνου διάθεσιν, ὁμοίως κατὰ τὴν τῆς ῴοθεσίας διασκευὴν κατεσκεύαστο, καὶ τὰ λοιπὰ τῆς ῥαβδώσεως καὶ διαγλυφῆς, {διὰ} τὸ κατ᾽ ἀμφότερα τὰ μέρη τὴν τράπεζαν πρὸς τὴν χρῆσιν πεποιῆσθαι, καθ᾽ ὃ ἂν μέρος αἴρωνται, ὥστε καὶ τὴν τῶν κυμάτων θέσιν καὶ τὴν τῆς στεφάνης εἶναι κατὰ τὸ τῶν ποδῶν μέρος.
[65] E ἔλασμα γὰρ ἐποίησαν καθ᾽ ὅλου τοῦ πλάτους τῆς τραπέζης στερεὸν δακτύλων τεσσάρων, ὥστε τοὺς πόδας ἐνίεσθαι εἰς τοῦτο, περόνας {σὺν} κατακλεῖσιν ἔχοντας ἐσφίγχθαι κατὰ τὴν στεφάνην, ἵνα, καθ᾽ ὃ ἂν αἴρωνται μέρος, ἡ χρῆσις ᾖ· τοῦτο δὲ κατὰ ἐπιφάνειαν θεωρεῖται ἀμφοτεροδεξίου τῆς κατασκευῆς οὔσης.
[66] ἐπ᾽ αὐτῆς δὲ τῆς τραπέζης μαίανδρον ἔκτυπον ἐποίησαν, ἐν ὑπεροχῇ λίθους ἔχοντα κατὰ μέσον πολυτελεῖς τῶν {πολυειδῶν}, ἀνθράκων τε καὶ σμαράγδων, ἔτι δὲ ὄνυχος καὶ τῶν ἄλλων γενῶν τῶν διαφερόντων ἐν ὡραιότητι.
[67] μετὰ δὲ τὴν τοῦ μαιάνδρου διάθεσιν ἐπέκειτο σχιστὴ πλοκή, θαυμασίως ἔχουσα, ῥομβωτὴν ἀποτελοῦσα τὴν ἀνὰ μέσον θεωρίαν· ἐφ᾽ ᾗ κρυστάλλου λίθος καὶ τὸ λεγόμενον ἤλεκτρον ἐντετύπωτο, ἀμίμητον θεωρίαν ἀποτελοῦν τοῖς θεωροῦσι.
[68] τοὺς δὲ πόδας ἐποίησαν τὰς κεφαλίδας ἔχοντας κρινωτάς, ἀνάκλασιν κρίνων ὑπὸ τὴν τράπεζαν λαμβανόντων, τὰ δὲ τῆς ἐντὸς προσόψεως ὀρθὴν ἔχοντα τὴν πετάλωσιν.
[69] ἡ δὲ ἐπ᾽ ἐδάφους ἔρεισις τοῦ ποδὸς ἄνθρωπος λίθου πάντοθεν παλιστιαία, κρηπῖδος ἔχουσα τάξιν κατὰ τὴν πρόσοψιν, ὀκτὼ δὲ δακτύλων τὸ πλάτος ἔχουσα· ἐφ᾽ ὃν ἐπίκειται τὸ πᾶν ἔλασμα τοῦ ποδός.
[70] E κατεσκεύασαν δὲ ἐκφύοντα κισσὸν ἀκάνθῳ πλεκόμενον ἐκ τοῦ λίθου, σὺν ἀμπέλῳ περιειλούμενον κυκλόθεν τῷ ποδὶ σὺν τοῖς βότρυσιν, οἳ λιθουργεῖς ἦσαν, μέχρι τῆς κεφαλῆς. ἡ δ᾽ αὐτὴ διάθεσις ἦν τῶν τεσσάρων ποδῶν, πάντα ἐνεργῶς πεποιημένα καὶ προσηγμένα, τῆς ἐμπειρίας καὶ τέχνης τὰς ὑπεροχὰς ἀπαραλλάκτως ἔχοντα πρὸς τὴν ἀλήθειαν, ὥστε καὶ ῥιπίζοντος τοῦ κατὰ τὸν ἀέρα πνεύματος κίνησιν ἐπιδέχεσθαι τὴν τῶν φύλλων θέσιν, πρὸς τὴν τῆς ἀληθείας διάθεσιν τετυπωμένων ἁπάντων.
[71] ἐποίησαν δὲ τριμερὲς τὸ στόμα τῆς τραπέζης, οἱονεὶ τρίπτυχον, πελεκίνοις συναρμοζόμενα γομφωτοῖς πρὸς ἑαυτὰ κατὰ τὸ πάχος τῆς κατασκευῆς, ἀθέατον καὶ ἀνεύρετον τὴν τῶν ἁρμῶν κατασκευάσαντες συμβολήν. ἡμιπηχίου δὲ οὐκ ἐλάσσονος ἦν τὸ πάχος τῆς ὅλης τραπέζης, ὥστε πολλῶν εἶναι ταλάντων τὴν ὅλην διασκευήν.
[72] ἐπεὶ γὰρ οὐ προᾐρητο τοῖς μεγέθεσιν οὐδὲν προσθεῖναι ὁ βασιλεύς, ὅσον ἔδει δαπανηθῆναι κατασκευαζομένων μειζόνων, ταῦτα ἀποδέδωκε πλείονα· καὶ κατὰ τὴν προαίρεσιν αὐτοῦ πάντα ἐπετελέσθη θαυμασίως καὶ ἀξιολόγως ἔχοντα, καὶ ταῖς τέχναις ἀμίμητα, καὶ τῇ καλλονῇ διαπρεπῆ.
[73] τῶν δὲ κρατήρων δύο μὲν ἦσαν {χρυσοῖ} τῇ κατασκευῇ, φολιδωτὴν ἔχοντες ἀπὸ τῆς βάσεως μέχρι τοῦ μέσου τὴν διασκευὴν τῇ πορείᾳ, καὶ τὴν τῶν λίθων ἀνὰ μέσον τῶν φολίδων σύνδεσιν πολυτέχνως ἔχοντες.
[74] εἶτα μαίανδρος ἐπέκειτο πηχυαῖος ὕψει, τὴν δ᾽ ἐκτύπωσιν ἐνυπῆρχε διὰ λιθώσεως ποικίλης, ἐμφαίνων σὺν ὡραιότητι τὸ τῆς τέχνης φιλόπονον. ἐπὶ δὲ τοῦτο ῥάβδωσις, ἐφ᾽ ᾗ διαπλοκὴ ῥόμβων, δικτυωτὴν ἔχουσα τὴν πρόσοψιν ἕως ἐπὶ τὸ στόμα.
[75] E τὸ δ᾽ ἀνὰ μέσον ἀσπιδίσκοι λίθων ἑτέρων παρ᾽ ἑτέροις, τοῖς γένεσι παραλλαγὴν ἐχόντων, τετραδακτύλων οὐκ ἔλαττον, ἀνεπλήρουν τὸ τῆς καλλονῆς ἐναργές. ἐπὶ δὲ τῆς στεφάνης τοῦ σώματος κρίνων τύπωσις σὺν ἀνθεμίσι καὶ βοτρύων σχοινιαὶ διάπλοκοι διετυποῦντο κυκλόθεν.
[76] οἱ μὲν οὖν διὰ τοῦ χρυσοῦ τοιαύτην εἶχον τὴν κατασκευήν, χωροῦντες ὑπὲρ δύο μετρητάς· οἱ δ᾽ ἀργυροῖ λείαν εἶχον τὴν διασκευήν, ἔνοπτρον δὴ γεγονυῖαν πρὸς αὐτὸ τοῦτο θαυμασίως ἔχουσαν, ὥστε πᾶν τὸ προσαχθὲν ἀπαυγάζεσθαι σαφέστερον μᾶλλον ἢ ἐν τοῖς κατόπροις.
[77] οὐκ ἐφικτὸν δ᾽ ἐστὶν ἐξηγήσασθαι τὰ προσυντελεσθέντα πρὸς τὴν τῆς ἀληθείας ἔμφασιν. ὡς γὰρ ἐπετελέσθη, τεθέντων τῶν κατασκευασμάτων ἑτέρου παρ᾽ ἕτερον- λέγω δὲ πρῶτον ἀργυροῦ κρατῆρος, εἶτα χρυσοῦ, πάλιν ἀργυροῦ καὶ χρυσοῦ- παντελῶς ἀνεξήγητος ἐγένετο τῆς προσόψεως ἡ διάθεσις, καὶ τῶν πρὸς τὴν θεωρίαν προσιόντων οὐ δυναμένων ἀφίστασθαι διὰ τὴν περιαύγειαν καὶ τὸ τῆς ὄψεως τερπνόν.
[78] ποικίλη γὰρ ἦν ἡ τῆς ἐπιφανείας ἐνέργεια. προσορώντων γὰρ πρὸς αὐτὴν τὴν τοῦ χρυσίου κατασκευήν, ψυχαγωγία τις ἦν μετὰ θαυμασμοῦ, συνεχῶς ἐφ᾽ ἕκαστον ἐπιβαλλούσης τῆς διανοίας τεχνίτευμα. καὶ πάλιν ὅτε πρὸς τὴν τῶν ἀργυρῶν προσβλέψαι τις θέσιν ἤθελεν, ἀπέλαμπε τὰ πάντα κυκλόθεν, ὡς ἄν τις ἕστηκε, καὶ διάχυσιν ἐποίει μείζονα τοῖς θεωμένοις· ὥστε παντελῶς ἀνεξήγητον εἶναι τῶν ἐνηργημένων τὴν πολυτεχνίαν.
[79] τὰς δὲ χρυσᾶς φιάλας διετόρευσαν στεφάνοις ἀμπέλου κατὰ μέσον, περὶ δὲ τὰ χείλη κισσοῦ τε καὶ μυρσίνης ἔτι δ᾽ ἐλαίας ἀνέπλεξαν στέφανον ἔκτυπον, πολυτελεῖς ἐνέντες λίθους· καὶ τὰς λοιπὰς δὲ πορείας διηλλαγμένως ἐπετέλεσαν, ἅπαντα φιλοτιμηθέντες εἰς ὑπεροχὴν δόξης τοῦ βασιλέως ποιῆσαι.
[80] E καθόλου γὰρ οὔτ᾽ ἐν τοῖς βασιλικοῖς ὑπῆρχε ῥισκοφυλακίοις τοιαύτη κατασκευὴ τῇ πολυτελείᾳ καὶ τεχνουργίᾳ, οὔτ᾽ ἔν τινι ἄλλῳ. πρόνοιαν γὰρ οὐ μικρὰν ἐποιεῖτο ὁ βασιλεύς, φιλοδοξῶν εἰς τὰ καλῶς ἔχοντα.
[81] πολλάκις γὰρ τὸν δημόσιον χρηματισμὸν παρίει, τοῖς δὲ τεχνίταις παρήδρευεν ἐπιμελῶς, ἵνα καθηκόντως τῷ τόπῳ συντελέσωσιν, εἰς ὃν ἀπεστέλλετο τὰ τῶν ἔργων. διὸ πάντα σεμνῶς ἐγεγόνει, καὶ καταξίως τοῦ τε ἀποστέλλοντος βασιλέως καὶ τοῦ προστατοῦντος ἀρχιερέως τοῦ τόπου.
[82] καὶ γὰρ τὸ τῶν λίθων πλῆθος ἄφθονον, καὶ μεγάλοι τοῖς μεγέθεσιν, οὐκ ἔλαττον πεντακισχιλίων· καὶ ταῖς τέχναις κρατιστεύοντα πάντα, ὥστε πενταπλασίως τοῦ χρυσοῦ τιμιωτέραν εἶναι τὴν τῶν λίθων δόσιν καὶ τὴν τῶν τεχνῶν ἐνέργειαν.
[83] Ὑπολαμβάνων οὖν καὶ τούτων τὴν ἀναγραφὴν ἀναγκαίαν εἶναι, δεδήλωκά σοι. τὰ δ᾽ ἑξῆς περιέχει τὴν πρὸς τὸν Ἐλεάζαρον ὁδὸν ἡμῖν γενομένην· τὴν δὲ θέσιν τῆς ὅλης χώρας πρῶτον δηλώσω. Ὡς γὰρ παρεγενήθημεν ἐπὶ τοὺς τόπους, ἐθεωροῦμεν τὴν πόλιν μέσην κειμένην τῆς ὅλης Ἰουδαίων ἐπ᾽ ὄρους ὑψηλὴν ἔχοντος τὴν ἀνάτασιν.
[84] ἐπὶ δὲ τῆς κορυφῆς κατεσκεύαστο τὸ ἱερὸν ἐκπρεπῶς ἔχον· καὶ οἱ περίβολοι τρεῖς, ὑπὲρ ἑβδομήκοντα δὲ πήχεις τῷ μεγέθει, καὶ τὸ πλάτος ἀκόλουθον καὶ τὸ μῆκος τῆς κατὰ τὸν οἶκον διασκευῆς ὑπῆρχε, μεγαλομοιρίᾳ καὶ χορηγίᾳ κατὰ πάντα ὑπερβαλλούσῃ διῳκοδομημένων ἁπάντων.
[85] E καὶ τοῦ θυρώματος δὲ καὶ τῶν περὶ αὐτὸ συνδέσμων κατὰ τὰς φλιὰς καὶ τῆς τῶν ὑπερθύρων ἀσφαλείας ἔκδηλος ἦν ἡ τῶν χρημάτων γεγονυῖα ἀφειδὴς δαπάνη.
[86] τοῦ τε καταπετάσματος ἡ διατύπωσις θυρώσει κατὰ πᾶν ὁμοιοτάτη ὑπῆρχε· καὶ μάλιστα διὰ τὴν τοῦ πνεύματος ὑποδρομὴν ἀδιάλειπτον κίνησιν λαμβονούσης τῆς διυφῆς, διὰ τὸ ἀπ᾽ ἐδάφους γινομένης τῆς ὑποδρομῆς {κατατείνειν} τὴν κόλπωσιν μέχρι τῆς ἄνω διατάσεως, ἡδεῖάν τινα καὶ δυσαπάλλακτον τὴν θεωρίαν ἔχοντος τοῦ πράγματος.
[87] ἥ τε τοῦ θυσιαστηρίου κατασκευὴ {συμμέτρως ἔχουσαν} πρὸς τὸν τόπον καὶ τὰ θύματα διὰ τοῦ πυρὸς ἐξαναλούμενα τὴν διοικοδομὴν εἶχε, τῆς δ᾽ ἀναβάσεως τῆς πρὸς αὐτό, πρὸς τὴν εὐκοσμίαν ἔχοντος τοῦ τόπου καθηκόντως τὸ κλίμα τῶν λειτουργούντων ἱερέων κεκαλυμμένων μέχρι τῶν σφυρῶν βυσσίνοις χιτῶσιν.
[88] ὁ δὲ οἶκος βλέπει πρὸς ἕω, τὰ δ᾽ ὀπίσθια αὐτοῦ πρὸς ἑσπέραν· τὸ δὲ πᾶν ἔδαφος λιθόστρωτον καθέστηκε καὶ κλίματα πρὸς τοὺς καθήκοντας τόπους ἔχει τῆς τῶν ὑδάτων ἐπιφορᾶς ἕνεκεν, ἣ γίνεται διὰ τὴν σμῆξιν τῶν ἀπὸ τῶν θυσιῶν αἱμάτων. πολλαὶ γὰρ μυριάδες κτηνῶν προσάγονται κατὰ τὰς τῶν ἑορτῶν ἡμέρας.
[89] ὕδατος δὲ ἀνέκλειπτός ἐστι σύστασις, ὡς ἂν καὶ πηγῆς ἔσωθεν πολυρρύτου φυσικῶς ἐπιρρεούσης, ἔτι δὲ θαυμασίων καὶ ἀδιηγήτων ὑποδοχείων ὑπαρχόντων ὑπὸ γῆν, καθὼς ἀπέφαινον πέντε σταδίων κυκλόθεν τῆς κατὰ τὸ ἱερὸν καταβολῆς καὶ ἑκάστου τούτων σύριγγας ἀναρίθμους, καθ᾽ ἕκαστον μέρος ἑαυτὰ συναπτόντων τῶν ῥευμάτων·
[90] E καὶ πάντα ταῦτα μεμολιβῶσθαι κατ᾽ ἐδάφους καὶ τοῦ τοίχου· ἐπὶ δὲ τούτων κεχύσθαι πολύ τι πλῆθος κονιάσεως, ἐνεργῶς γεγενημένων ἁπάντων. εἶναι δὲ πυκνὰ τὰ στόματα πρὸς τὴν βάσιν, ἀοράτως ἔχοντα τοῖς πᾶσι πλὴν αὐτοῖς οἷς ἐστιν ἡ λειτουργία, ὡς ῥοπῇ καὶ νεύματι πάντα καθαρίζεσθαι τὰ συναγόμενα παμπληθῆ τῶν θυμάτων αἵματα.
[91] πεπεισμένος δὲ καὶ αὐτὸς τὴν τῶν ὑποδοχείων κατασκευὴν δηλώσω καθὼς ἐπιστώθην. προήγαγον γὰρ πλέον σταδίων τεσσάρων ἐκ τῆς πόλεως, καὶ πρός τινα τόπον ἐκέλευσαν κατακύψαντα συνακοῦσαι τοῦ γινομένου ψόφου τῆς ἀπαντήσεως τῶν ὑδάτων· ὥστε συμφανές μοι γεγονέναι τὸ μέγεθος τῶν ἀγγείων, καθὼς δεδήλωται.
[92] τῶν δὲ ἱερέων ἡ λειτουργία κατὰ πᾶν ἀνυπέρβλητός ἐστι τῇ ῥώμῃ καὶ τῇ τῆς εὐκοσμίας καὶ σιγῆς διαθέσει. πάντες γὰρ αὐτοκελεύστως διαπονοῦσι πολλῆς γινομένης κακοπαθείας, καὶ ἑκάστῳ τὸ διατεταγμένον μέλει. καὶ ἀδιαλείπτως ὑπηρετοῦσιν, οἱ μὲν τὴν ξυλείαν, οἱ δὲ ἔλαιον, οἱ δὲ σεμίδαλιν, οἱ δὲ τὰ τῶν ἀρωμάτων, ἕτεροι τὰ τῆς σαρκὸς ὁλοκαυτοῦντες, ἰσχύι διαφερόντως συγχρώμενοι·
[93] διαλαβόντες γὰρ ἀμφοτέραις τῶν μόσχων τὰ σκέλη, πλεῖον ὄντα ταλάντων δύο σχεδὸν ἑκάστου, ἀναρρίπτουσιν ἑκατέραις θαυμασίως ὕψος ἱκανὸν καὶ οὐχ ἁμαρτάνουσι τῆς ἐπιθέσεως. ὁμοίως δὲ καὶ τὰ τῶν προβάτων ἔτι δ᾽ αἰγῶν τοῖς βάρεσι καὶ πιμελῇ θαυμασίως ἔχει. κατὰ πᾶν γὰρ ἐκλεγομένων οἷς ἐπιμελές ἐστιν ἀμώμητα καὶ τῇ παχύτητι διαφέροντα, τὸ προειρημένον ἐπιτελεῖται.
[94] πρὸς δὲ τὴν ἀνάπαυσιν τόπος αὐτοῖς ἐστὶν ἀποτεταγμένος, οὗ καθίζουσιν οἱ διαναπαυόμενοι. τούτου δὲ γινομένου, τῶν διαλελοιπότων ἐγείρονται πρόθυμοι, οὐδενὸς ἐπιτάσσοντος τὰ τῆς λειτουργίας.
[95] E ἥ τε πᾶσα σιγὴ καθέστηκεν, ὥστε ὑπολαμβάνειν, μηθ᾽ ἕνα ἄνθρωποι ἐν τῷ τόπῳ παρεῖναι, πρὸς τοὺς ἑπτακοσίους παρόντων τῶν λειτουργῶν- καὶ τῶν προσαγόντων δὲ τὰ θύματα πολύ τι πλῆθος- ἀλλὰ φόβῳ καὶ καὶ καταξίως μεγάλης θειότητος ἅπαντ᾽ ἐπιτελεῖται.
[96] μεγάλην δὲ ἔκπληξιν ἡμῖν παρέσχεν, ὡς ἐθεασάμεθα τὸν Ἐλεάζαρον ἐν τῇ λειτουργίᾳ, τά τε τοῦ στολισμοῦ καὶ τῆς δόξης, ἣ συνίσταται διὰ τὴν ἔνδυσιν οὗ φορεῖ χιτῶνος καὶ τῶν περὶ αὐτὸν λίθων· χρυσοῖ γὰρ κώδωνες περὶ τὸν ποδήρη εἰσὶν αὐτοῦ, μέλους ἦχον ἀνιέντες ἰδιάζοντα· παρ᾽ ἑκάτερον δὲ τούτων ἄνθεσι πεποικιλμένοι ῥοΐσκοι, τῇ χρόᾳ θαυμασίως ἔχοντες.
[97] κατέζωστο δὲ διαφόρῳ ζώνῃ διαπρεπεῖ, διυφασμένῃ καλλίστοις χρώμασιν. ἐπὶ δὲ τοῦ στήθους φορεῖ τὸ λεγόμενον λόγιον, ἐν ᾧ συνεσφιγμένοι λίθοι δεκαδύο, διαλλάσσοντες τοῖς γένεσι, χρυσῷ κεκολλημένοι, τὰ τῶν φυλάρχων ὀνόματα κατὰ τὴν ἐξ ἀρχῆς διάταξιν γενηθεῖσαν, ἀπαυγάζοντες ἕκαστος ἀνεξήγητον τῆς ἰδιότητος τὴν φυσικὴν χρόαν.
[98] ἐπὶ δὲ τῆς κεφαλῆς ἔχει τὴν λεγομένην κίδαριν, ἐπὶ δὲ ταύτης τὴν ἀμίμητον μίτραν, τὸ καθηγιασμένον βασίλειον ἐκτυποῦν ἐπὶ πετάλῳ χρυσῷ γράμμασιν ἁγίοις ὄνομα τοῦ θεοῦ, κατὰ μέσον τῶν ὀφρύων, δόξῃ πεπληρωμένον, ὁ κριθεὶς ἄξιος τούτων ἐν ταῖς λειτουργίαις.
[99] ἡ δὲ συμφάνεια τούτων ἐμποιεῖ φόβον καὶ ταραχήν, ὥστε νομίζειν εἰς ἕτερον ἐληλυθέναι ἐκτὸς τοῦ κόσμου· καὶ διαβεβαιοῦμαι, πάντα ἄνθρωπον προσελθόντα τῇ θεωρίᾳ τῶν προειρημένων εἰς ἔκπληξιν ἥξειν καὶ θαυμασμὸν ἀδιήγητον, μετατραπέντα τῇ διανοίᾳ διὰ τὴν περὶ ἕκαστον ἁγίαν κατασκευήν.
[100] E πρὸς γὰρ τὴν ἐπίγνωσιν ἁπάντων ἐπὶ τὴν παρακειμένην ἄκραν τῆς πόλεως ἀναβάντες ἐθεωροῦμεν· ἣ κεῖται μὲν ἐν ὑψηλοτάτῳ τόπῳ, πύργοις ἐξησφαλισμένη πλείοσι, μέχρι κορυφῆς εὐμήκεσι λίθοις ἀνῳκοδομημένων αὐτῶν, ὡς μεταλαμβάνομεν, πρὸς φυλακὴν τῶν περὶ τὸ ἱερὸν τόπων·
[101] ἵνα, ἐὰν ἐπίθεσίς τις ἢ νεωτερισμὸς ἢ πολεμίων ἔφοδος γένηται, μηθεὶς δύνηται ὁδὸν εἰς τοὺς περιβόλους ποιήσασθαι τοὺς περὶ τὸν οἶκον· ἐπικειμένων καὶ ὀξυβελῶν ἐπὶ τῶν πύργων τῆς ἄκρας καὶ ὀργάνων ποικίλων, καὶ τοῦ τόπου κατὰ κορυφὴν ὄντος τῶν προειρημένων περιβόλων,
[102] ὡσανεὶ φυλασσομένων τῶν πύργων ὑπὸ τῶν πιστοτάτων ἀνδρῶν καὶ τῇ πατρίδι μεγάλας ἀποδείξεις δεδωκότων· οἵτινες οὐκ εἶχον ἐξουσίαν ἐξιέναι τῆς ἄκρας, εἰ μὴ ταῖς ἑορταῖς, καὶ τοῦτο ἐκ μέρους, οὐδὲ εἰσοδεύειν εἴων οὐδένα.
[103] μετὰ ἀκριβείας δὲ πολλῆς εἶχον, εἰ καί τις ἐπιταγὴ γένοιτο διὰ τοῦ προκαθηγουμένου πρὸς θεωρίαν εἰσδέξασθαί τινας· οἷον καὶ καθ᾽ ἡμᾶς ἐγεγόνει. μόλις γὰρ ἀνόπλους ὄντας ἡμᾶς δύο παρεδέξαντο πρὸς τὸ κατανοῆσαι τὰ τῶν θυσιῶν.
[104] ἔλεγον δὲ καὶ δι᾽ ὅρκων πεπιστῶσθαι τὸ τοιοῦτον· τοὺς γὰρ πάντας ὀμωμοκέναι, κατ᾽ ἀνάγκην {ἐπιτελουμένους} θείως τὸ κατὰ τὸν ὁρισμὸν πρᾶγμα, ὄντας πεντακοσίους μὴ παραδέξασθαι πλεῖον ἀνθρώπων πέντε κατὰ τὸ αὐτό· τοῦ γὰρ ἱεροῦ τὴν πᾶσαν εἶναι φυλακὴν τὴν ἄκραν· καὶ τὸν καταβαλλόμενον αὐτὴν τὴν προφυλακὴν τῶν εἰημένων οὕτως ἠσφαλίσθαι.
[105] E τῆς δὲ πόλεώς ἐστι τὸ χύμα συμμέτρως ἔχον, οἷον τεσσαράκοντα σταδίων ὄντος τοῦ περιβόλου, καθόσον εἰκάσαι δυνατόν. ἔχει δὲ τὴν τῶν πύργων θέσιν θεατροειδῆ, καὶ φαινομένων διόδων- τῶν ὑποκειμένων, τῶν δ᾽ ἐπάνωθεν- {εἰθισμένως}- , καὶ τὰς διὰ τούτων διεξόδους. ἀνάκλασιν γὰρ ἔχει τὰ τῶν τόπων, ὡς ἂν ἐπ᾽ ὄρους τῆς πόλεως ῴκοδομημένης. εἰσὶ δὲ καὶ διαβάθραι πρὸς τὰς διόδους.
[106] οἱ μὲν γὰρ μετέωροι τὴν ὁδείαν, οἱ δ᾽ ὑπ᾽ αὐτὰς ποιοῦνται, καὶ μάλιστα διεστηκότες τῆς ὁδείας, διὰ τοὺς ἐν ταῖς ἁγνείαις ὄντας, ὅπως μηδενὸς θιγγάνωσιν ὧν οὐ δέον ἐστίν.
[107] οὐκ ἀλόγως δὲ τὴν πόλιν συμμετρίᾳ καθηκούσῃ κατεσκεύασαν οἱ πρῶτοι, σοφῶς δὲ ἐπινοήσαντες. τῆς γὰρ χώρας πολλῆς οὔσης καὶ καλῆς, καί τινων μὲν πεδινῶν, τῶν κατὰ τὴν Σαμαρεῖτιν λεγομένην, καὶ τῶν συναπτόντων τῇ τῶν Ἰδουμαίων χώρᾳ, τινῶν δὲ ὀρεινῶν, τῶν {συναπτόντων τῇ τῶν Ἰουδαίων χώρᾳ, χρὴ} πρὸς τὴν γεωργίαν καὶ τὴν ἐπιμέλειαν τῆς γῆς γίνεσθαι συνεχῶς, ἵνα καὶ διὰ τοῦτο οὗτοι τὴν εὐκαρπίαν ἔχωσιν· οὗ καὶ γινομένου γεωργεῖται {πάντα μετὰ} δαψιλείας πολλῆς ἐν πάσῃ τῇ προειρημένῃ χώρᾳ.
[108] τῶν δὲ πόλεων ὅσαι μέγεθος ἔχουσι καὶ τὴν ἀκόλουθον εὐδαιμονίαν, ταύταις συμβέβηκεν εὐανδρεῖν, ἀμελεῖσθαι δὲ τῆς χώρας, πάντων ἐπὶ τὸ κατὰ ψυχὴν ἱλαροῦσθαι νενευκότων, καὶ τῇ κατασκευῇ πάντας ἀνθρώπους ἐπὶ τὰς ἡδονὰς εὐκαταφόρους εἶναι.
[109] τοῦτο δὲ ἐγίνετο περὶ τὴν Ἀλεξάνδρειαν ὑπερβάλλουσαν πάσας τῷ μεγέθει καὶ εὐδαιμονίᾳ τὰς πόλεις. οἱ γὰρ ἀπὸ τῆς χώρας εἰς αὐτὴν ἀποξενούμενοι καταμένοντες ἐφ᾽ ἱκανὸν εἰς ἐλάττωσιν ἦγον τὰ τῆς ἐργασίας.
[110] E ὅθεν ὁ βασιλεύς, ἵνα μὴ καταμένωσι, προσέταξε μὴ πλέον εἴκοσιν ἡμερῶν παρεπιδημεῖν· καὶ τοῖς ἐπὶ τῶν χρειῶν ὁμοίως δι᾽ ἐγγράπτων διαστολὰς ἔδωκεν, ἐὰν ἀναγκαῖον ᾖ κατακαλέσαι, διακρίνειν ἐν ἡμέραις πέντε.
[111] πρὸ πολλοῦ δὲ ποιούμενος καὶ χρηματιστὰς καὶ τοὺς τούτων ὑπηρέτας ἐπέταξε κατὰ νομούς, ὅπως μὴ πορισμὸν λαμβάνοντες οἱ γεωργοὶ καὶ προστάται τῆς πόλεως ἐλαττῶσι τὰ ταμιεῖα, λέγω δὲ τὰ τῆς γεωργίας πρόσφορα.
[112] παρεξέβημεν δὲ ταῦτα διὰ τὸ καλῶς ἡμῖν τὸν Ἐλεάζαρον ὑποδεδειχέναι τὰ προειρημένα. μεγάλη γὰρ ἐστὶν ἡ τῶν γεωργουμένων φιλοπονία. καὶ γὰρ ἐλαϊκοῖς πλήθεσι σύνδενδρός ἐστι καὶ σιτικοῖς καρποῖς αὐτῶν ἡ χώρα καὶ ὀσπρίοις, ἔτι δὲ ἀμπέλῳ καὶ μέλιτι πολλῷ. τὰ μὲν τῶν ἄλλων ἀκροδρύων καὶ φοινίκων οὐδ᾽ ἀριθμεῖται παρ᾽ αὐτοῖς.
[113] κτήνη τε πολλὰ παμμιγῆ, καὶ δαψιλὴς ἡ τούτων νομή· διὸ καλῶς ἔβλεψαν, ὅτι πολυανθρωπίας οἱ τόποι προσδέονται, καὶ τὴν κατασκευὴν τῆς πόλεως καὶ τῶν κωμῶν ἔθεντο κατὰ λόγον.
[114] πολὺ δὲ πλῆθος καὶ τῶν ἀρωμάτων καὶ λίθων πολυτελῶν καὶ χρυσοῦ παρακομίζεται διὰ τῶν Ἀράβων εἰς τὸν τόπον. ἐργάσιμος γὰρ καὶ πρὸς τὴν ἐμπορίαν ἐστὶ κατεσκευασμένη ἡ χώρα, καὶ πολύτεχνος ἡ πόλις, οὐ σπανίζει δὲ οὐδὲν τῶν διακομιζομένων διὰ τῆς θαλάσσης.
[115] E ἔχει γὰρ καὶ λιμένας εὐκαίρους χορηγοῦντας, τόν τε κατὰ τὴν Ἀσκαλῶνα καὶ Ἰόππην καὶ Γάζαν, ὁμοίως δὲ καὶ Πτολεμαίδα τὴν ὑπὸ τοῦ βασιλέως ἐκτισμένην. μέση δὲ κεῖται πρὸς τοὺς προειρημένους τόπους, οὐκ ἀπέχουσα τούτων πολύ. ἔχει δὲ πάντα δαψιλῆ κάθυγρος οὖσα πάντοθεν ἡ χώρα καὶ μεγάλην ἀσφάλειαν ἔχουσα.
[116] περιρρεῖ δ᾽ αὐτὴν ὁ λεγόμενος Ἰορδάνης ποταμὸς ἀείρρους. {τῆς δὲ χώρας} οὐκ ἔλαττον ἑξακισχιλίων μυριάδων ἀρουρῶν κατὰ τὸ ἀρχαῖον οὔσης (μετέπειτα δὲ οἱ γειτνιῶντες ἐπέβησαν αὐτῆς) ἑξήκοντα μυριάδες ἀνδρῶν ἔγκληροι καθειστήκεισαν ἑκατοντάρουροι. πληρούμενος δὲ ὁ ποταμός, καθὼς ὁ Νεῖλος, ἐν ταῖς πρὸς τὸν θερισμὸν ἡμέραις, πολλὴν ἀρδεύει τῆς γῆς·
[117] ὃς εἰς ἕτερον ποταμὸν ἐκβάλλει τὸ ῥεῦμα κατὰ τὴν Πτολεμαίων χώραν, οὗτος δὲ ἔξεισιν εἰς θάλασσαν. ἄλλοι δὲ χειμάρροι λεγόμενοι κατίασι, περιλαμβάνοντες τὰ πρὸς τὴν Γάζαν μέρη καὶ τὴν Ἀζωτίων χώραν.
[118] περιέχεται δὲ ἀσφαλείαις αὐτοφυέσι, δυσείσβολος οὖσα καὶ πλήθεσιν ἀπραγμάτευτος, διὰ τὸ στενὰς εἶναι τὰς παρόδους, κρημνῶν παρακειμένων καὶ φαράγγων βαθέων, ἔτι δὲ τραχείας οὔσης πάσης τῆς περιεχούσης πᾶσαν τὴν χώραν ὀρεινῆς.
[119] ἐλέγετο δὲ καὶ ἐκ τῶν παρακειμένων ὀρέων τῆς Ἀραβίας μέταλλα χαλκοῦ καὶ σιδήρου συνίστασθαι πρότερον. ἐκλέλειπται δὲ ταῦτα, καθ᾽ ὃν ἐπεκράτησαν Πέρσαι χρόνον, τῶν τότε προστατούντων ποιησαμένων διαβολήν, ὡς ἄχρηστος ἡ κατεργασία γίνεται καὶ πολυδάπανος,
[120] E ὅπως μὴ διὰ τὴν μεταλλείαν τῶν εἰρημένων συμβῇ καὶ τὴν χώραν καταφθείρεσθαι, καὶ σχεδὸν διὰ τὴν ἐκείνων δυναστείαν ἀλλοτριωθῆναι, παρεύρεσιν λαβόντων εἰς τοὺς τόπους εἰσόδου, διὰ τὸ τὴν διαβολὴν γεγονέναι ταύτην.Ὅσον οὖν καὶ περὶ τούτων ἔδει, κεφαλαιωδῶς σεσήμαγκά σοι, ὦ Φιλόκρατες ἀδελφέ· τὰ δὲ τῆς ἑρμηνείας ἑπομένως δηλώσομεν.
[121] ἐπιλέξας γὰρ τοὺς ἀρίστους ἄνδρας καὶ παιδείᾳ διαφέροντας, ἅτε δὴ γονέων τετευχότας ἐνδόξων, οἵτινες οὐ μόνον τὴν τῶν Ἰουδαϊκῶν γραμμάτων ἕξιν περιεποίησαν αὑτοῖς, ἀλλὰ καὶ τῆς τῶν Ἑλληνικῶν ἐφρόντισαν οὐ παρέργως κατακευῆς·
[122] διὸ καὶ πρὸς τὰς πρεσβείας εὔθετοι καθεστήκεισαν, καὶ τοῦτ᾽ ἐπετέλουν ὅτε δέοι, καὶ πρὸς τὰς ὁμιλίας καὶ τὰς ἐπερωτήσεις τὰς διὰ τοῦ νόμου μεγάλην εὐφυίαν εἶχον, τὸ μέσον ἐζηλωκότες κατάστημα (τοῦτο γὰρ κάλλιστόν ἐστιν), ἀποτεθειμένοι τὸ τραχὺ καὶ βάρβαρον τῆς διανοίας, ὁμοίως δὲ καὶ τὸ κατοίεσθαι καὶ νομίζειν ὑπερφρονεῖν ἑτέρους ὑπερβεβηκότες, τὴν δ᾽ ὁμιλίαν καὶ τὸ συνακούειν καὶ πρὸς ἕκαστον ἀποκρίνεσθαι δεόντως παραδεδεγμένοι, καὶ πάντες ταῦτα συντηροῦντες καὶ μᾶλλον ἐν τούτοις βουλόμενοι ὑπερφέρειν ἕτερος ἑτέρου, καὶ τοῦ καθηγουμένου πάντες ἄξιοι καὶ τῆς περὶ αὐτὸν ἀρετῆς.
[123] νοῆσαι δ᾽ ἦν, ὡς ἠγάπησαν τὸν Ἐλεάζαρον δυσαποσπάστως ἔχοντες, καὶ ἐκεῖνος αὐτούς· χωρὶς καὶ τοῦ πρὸς τὸν βασιλέα γεγραφέναι περὶ τῆς ἀποκαταστάσεως αὐτῶν πολλὰ παρεκάλεσε τὸν Ἀνδρέαν ποιῆσαι, συναντιλαμβάνεσθαι παρακαλῶν, καθ᾽ ὃ ἂν δυνώμεθα.
[124] καὶ ἡμῶν ἐπαγγελλομένων {εὖ φροντίσειν} περὶ τούτων, ἔφη καὶ λίαν διαγωνιᾷν· εἰδέναι γάρ, ὅτι φιλάγαθος ὢν ὁ βασιλεὺς πάντων μέγιστον ἡγεῖται τὸ μεταπέμπεσθαι, καθ᾽ ὃν ἂν τόπον ὀνομασθῇ τις ἄνθρωπος διαφέρων ἀγωγῇ καὶ φρονήσει παρ᾽ ἑτέρους.
[125] E μετείληφα γὰρ καλῶς αὐτὸν λέγειν, ὅτι περὶ ἑαυτὸν ἔχων ἄνδρας δικαίους καὶ σώφρονας τὴν μεγίστην ἂν φυλακὴν τῆς βασιλείας ἕξειν, συμβουλευόντων παρρησίᾳ πρὸς τὸ συμφέρον τῶν φίλων· ὃ δὴ σύνεστι τοῖς ἀποστελλομένοις ὑπ᾽ αὐτοῦ.
[126] καὶ δι᾽ ὅρκων ἐπιστοῦτο, μὴ προΐεσθαι τοὺς ἀνθρώπους, εἴ τις ἑτέρα χρεία πρὸς τὰ ἰδίαν αὐτῷ κατεπείγοι, πρὸς δὲ τὴν κοινὴν πᾶσι τοῖς πολίταις ἑπανόρθωσιν ἐξαποστέλλειν αὐτούς.
[127] τὸ γὰρ καλῶς ζῇν ἐν τῷ τὰ νόμιμα συντηρεῖν εἶναι· τοῦτο δὲ ἐπιτελεῖσθαι διὰ τῆς ἀκροάσεως πολλῷ μᾶλλον ἢ διὰ τῆς ἀναγνώσεως. προτιθέμενος οὖν ταῦτα καὶ τὰ τούτοις παραπλήσια φανερὸς ἦν τὴν διάθεσιν, ὃς ἦν πρὸς αὐτούς.
[128] Ἄξιον δὲ ἐπιμνησθῆναι {διὰ} βραχέων τῶν ὑποδειχθέντων ὑπ᾽ αὐτοῦ πρὸς τὰ δι᾽ ἡμῶν ἐπιζητηθέντα. νομίζω γὰρ τοὺς πολλοὺς περιεργίαν ἔχων τινὰ τῶν ἐν τῇ νομοθεσίᾳ περί τε τῶν βρωτῶν καὶ ποτῶν καὶ τῶν νομιζομένων ἀκαθάρτων εἶναι κνωδάλων.
[129] πυνθανομένων γὰρ ἡμῶν, διὰ τί, μιᾶς καταβολῆς οὔσης, τὰ μὲν ἀκάθαρτα νομίζεται πρὸς βρῶσιν, τὰ δὲ καὶ πρὸς τὴν ἁφὴν (δεισιδαιμόνως γὰρ τὰ πλεῖστα τὴν νομοθεσίαν ἔχειν, ἐν δὲ τούτοις πάνυ δεισιδαιμόνως) πρὸς ταῦτα οὕτως ἐνήρξατο.
[130] E Θεωρεῖς, ἔφη, τὰς ἀναστροφὰς καὶ τὰς ὁμιλίας, οἷον ἐνεργάζονται πρᾶγμα, διότι κακοῖς ὁμιλήσαντες διαστροφὰς ἐπιλαμβάνουσιν ἄνθρωποι, καὶ ταλαίπωροι δι᾽ ὅλου τοῦ ζῇν εἰσιν· ἐὰν δὲ σοφοῖς καὶ φρονίμοις συζῶσιν, ἐξ ἀγνοίας ἐπανορθώσεως εἰς τὸν βίον ἔτυχον.
[131] διαστειλάμενος οὖν τὰ τῆς εὐσεβείας καὶ δικαιοσύνης πρῶτον ὁ νομοθέτης ἡμῶν, καὶ διδάξας ἕκαστα περὶ τούτων, οὐκ ἀπαγορευτικῶς μόνον ἀλλ᾽ ἐνδεικτικῶς, καὶ τὰς βλάβας προδήλους καὶ τὰς ὑπὸ τοῦ θεοῦ γινομένας ἐπιπομπὰς τοῖς αἰτίοις-
[132] προϋπέδειξε γὰρ πάντων πρῶτον, ὅτι μόνος ὁ θεός ἐστι, καὶ διὰ πάντων ἡ δύναμις αὐτοῦ φανερὰ γίνεται, πεπληρωμένου παντὸς τόπου τῆς δυναστείας, καὶ οὐθὲν αὐτὸν λανθάνει τῶν ἐπὶ γῆς γινομένων ὑπ᾽ ἀνθρώπων κρυφίως, ἀλλ᾽ ὅσα ποιεῖ τις αὐτῷ φανερὰ καθέστηκε, καὶ τὰ μέλλοντα γίνεσθαι-
[133] ταῦτ᾽ οὖν ἐξεργαζόμενος ἀκριβῶς καὶ πρόδηλα θεὶς ἔδειξεν ὅτι, κἂν ἐννοηθῇ τις κακίαν ἐπιτελεῖν, οὐκ ἂν λάθοι, μὴ ὅτι καὶ πράξας, διὰ πάσης τῆς νομοθεσίας τὸ τοῦ θεοῦ δυνατὸν ἐνδεικνύμενος.
[134] ποιησάμενος οὖν τὴν καταρχὴν ταύτην, καὶ δείξας ὅτι πάντες οἱ λοιποὶ παρ᾽ ἡμᾶς ἄνθρωποι πολλοὺς θεοὺς εἶναι νομίζουσιν, αὐτοὶ δυναμικώτεροι πολλῷ καθεστῶτες ὧν σέβονται ματαίως-
[135] E ἀγάλματα γὰρ ποιήσαντες ἐκ λίθων καὶ ξύλων, εἰκόνας φασὶν εἶναι τῶν ἐξευρόντων τι πρὸς τὸ ζῇν αὐτοῖς χρήσιμον, οἷς προσκυνοῦσι, παρὰ πόδας ἔχοντες τὴν ἀναισθησίαν.
[136] εἴ τι γὰρ κατ᾽ ἐκεῖνό τις {θεὸς εἴη}, κατὰ τὴν ἐξεύρεσιν, παντελῶς ἀνόητον· τῶν γὰρ ἐν τῇ κτίσει λαβόντες τινὰ συνέθηκαν καὶ προσυπέδειξαν εὔχρηστα, τὴν κατασκευὴν αὐτῶν οὐ ποιήσαντες αὐτοί· διὸ κενὸν καὶ μάταιον τοὺς ὁμοίους ἀποθεοῦν.
[137] καὶ γὰρ ἔτι καὶ νῦν εὑρεματικώτεροι καὶ πολυμαθέστεροι τῶν ἀνθρώπων τῶν πρίν εἰσι πολλοί, καὶ οὐκ ἂν φθάνοιεν αὐτοὺς προσκυνοῦντες. καὶ νομίζουσιν οἱ ταῦτα διαπλάσαντες καὶ μυθοποιήσαντες τῶν Ἑλλήνων οἱ σοφώτατοι καθεστάναι.
[138] τῶν γὰρ ἄλλων πολυματαίων τί δεῖ καὶ λέγειν, Αἰγυπτίων τε καὶ τῶν παραπλησίων, οἵτινες ἐπὶ θηρία καὶ τῶν ἑρπετῶν τὰ πλεῖστα καὶ κνωδάλων τὴν ἀπέρεισιν πεποίηνται, καὶ ταῦτα προσκυνοῦσι, καὶ θύουσι τούτοις καὶ ζῶσι καὶ τελευτήσασι;-
[139] συνθεωρήσας οὖν ἕκαστα σοφὸς ὢν ὁ νομοθέτης, ὑπὸ θεοῦ κατεσκευασμένος εἰς ἐπίγνωσιν τῶν ἁπάντων, περιέφραξεν ἡμᾶς ἀδιακόποις χάραξι καὶ σιδηροῖς τείχεσιν, ὅπως μηθενὶ τῶν ἄλλων ἐθνῶν ἐπιμισγώμεθα κατὰ μηδέν, ἁγνοὶ καθεστῶτες κατὰ σῶμα καὶ κατὰ ψυχήν, ἀπολελυμένοι ματαίων δοξῶν, τὸν μόνον θεὸν καὶ δυνατὸν σεβόμενοι παρ᾽ ὅλην τὴν πᾶσαν κτίσιν.
[140] E ὅθεν οἱ Αἰγυπτίων καθηγεμόνες ἱερεῖς, ἐγκεκυφότες εἰς πολλὰ καὶ μετεσχηκότες πραγμάτων, ἀνθρώπους θεοῦ προσονομάζουσιν ἡμᾶς· ὃ τοῖς λοιποῖς οὐ πρόσεστιν, εἰ μή τις σέβεται τὸν κατὰ ἀλήθειαν θεόν, ἀλλ᾽ εἰσὶν ἄνθρωποι βρωτῶν καὶ ποτῶν καὶ σκέπης·
[141] ἡ γὰρ πᾶσα διάθεσις αὐτῶν ἐπὶ ταῦτα καταφεύγει. τοῖς δὲ παρ᾽ ἡμῶν ἐν οὐδενὶ ταῦτα λελόγισται, περὶ δὲ τῆς τοῦ θεοῦ δυναστείας δι᾽ ὅλου τοῦ ζῇν ἡ σκέψις αὐτοῖς
[142] ὅπως οὖν μηθενὶ συναλισγούμενοι μηδ᾽ ὁμιλοῦντες φαύλοις διαστροφὰς λαμβάνωμεν, πάντοθεν ἡμᾶς περιέφραξεν ἁγνείαις καὶ διὰ βρωτῶν καὶ ποτῶν καὶ ἁφῶν καὶ ἀκοῆς καὶ ὁράσεως νομικῶς.
[143] τὸ γὰρ καθόλου πάντα πρὸς τὸν φυσικὸν λόγον ὅμοια καθέστηκεν, ὑπὸ μιᾶς δυνάμεως οἰκονομούμενα, καὶ καθ᾽ ἓν ἕκαστον ἔχει λόγον βαθύν, ἀφ᾽ ὧν ἀπεχόμεθα κατὰ τὴν χρῆσιν, καὶ οἷς συγχρώμεθα. χάριν δὲ ὑποδείγματος ἕν ἢ δεύτερον ἐπιδραμών σοι σημανῶ.
[144] Μὴ γὰρ εἰς τὸν καταπεπτωκότα λόγον ἔλθῃς, ὅτι μυῶν καὶ γαλῆς ἢ τῶν τοιούτων χάριν περιεργίαν ποιούμενος ἐνομοθέτει ταῦτα Μωϋσῆς· ἀλλὰ πρὸς ἁγνὴν ἐπίσκεψιν καὶ τρόπων ἐξαρτισμὸν δικαιοσύνης ἕνεκεν σεμνῶς πάντα ἀνατέτακται.
[145] E τῶν γὰρ πτηνῶν, οἷς χρώμεθα, πάντα ἥμερα καθέστηκε καὶ διαφέρει καθαριότητι, πυροῖς καὶ ὀσπρίοις χρώμενα πρὸς τὴν τροφήν, οἷον περιστεραὶ τρυγόνες ἀττακοὶ πέρδικες ἔτι δὲ χῆνες καὶ τὰ ἄλλα ὅσα τοιαῦτα.
[146] περὶ ὧν δὲ ἀπηγόρευται πτηνῶν, εὑρήσεις ἄγριά τε καὶ σαρκοφάγα καὶ καταδυναστεύοντα τῇ περὶ ἑαυτὰ δυνάμει τὰ λοιπά, καὶ τὴν τροφὴν ἔχοντα δαπάνησεν τῶν προειρημένων ἡμέρων μετὰ ἀδικίας· οὐ μόνον δὲ ταῦτα, ἀλλὰ καὶ τοὺς ἄρνας καὶ ἐρίφους ἀναρπάζουσι, καὶ τοὺς ἀνθρώπους δὲ ἀδικοῦσι νεκρούς τε καὶ ζῶντας.
[147] παράσημον οὖν ἔθετο διὰ τούτων, ἀκάθαρτα προσονομάσας, ὅτι δέον ἐστι κατὰ ψυχήν, οἷς ἡ νομοθεσία διατέτακται, δικαιοσύνῃ συγχρῆσθαι καὶ μηδένα καταδυναστεύειν, πεποιθότας ἰσχύι τῇ καθ᾽ ἑαυτούς, μηδὲ ἀφαιρεῖσθαι μηδέν, ἀλλ᾽ ἐκ δικαίου τὰ τοῦ βίου κυβερνᾷν, ὡς τὰ τῶν προειρημένων πτηνῶν ἥμερα ζῷα τὰ φυόμενα τῶν ὀσπρίων ἐπὶ γῆς δαπανᾷ, καὶ οὐ καταδυναστεύει πρὸς τὴν ἐπαναίρεσιν τῶν συγγενικῶν.
[148] διὰ τῶν τοιούτων οὖν παραδέδωκεν ὁ νομοθέτης σημειοῦσθαι τοῖς συνετοῖς, εἶναι δικαίους τε καὶ μηδὲν ἐπιτελεῖν βίᾳ, μηδὲ τῇ περὶ ἑαυτοὺς ἰσχύι πεποιθότας ἑτέρους καταδυναστεύειν.
[149] ὅπου γὰρ οὐδ᾽ ἅψασθαι καθῆκε τῶν προειρημένων διὰ τὴν περὶ ἕκαστα διάθεσιν, πῶς οὐ φυλακτέον παντάπασι τοὺς τρόπους εἰς τοῦτο κατακλασθῆναι;
[150] E πάντα οὖν τὰ τῆς συγχωρήσεως ἡμῖν ἐπὶ τούτων καὶ τῶν κτηνῶν τροπολογῶν ἐκτέθειται. τὸ γὰρ διχηλεύειν καὶ διαστέλλειν ὁπλῆς ὄνυχας σημεῖόν ἐστι τοῦ διαστέλλειν ἕκαστα τῶν πράξεων ἐπὶ τὸ καλῶς ἔχον·
[151] ἡ γὰρ ἰσχὺς τῶν ὅλων σωμάτων μετ᾽ ἐνεργείας ἀπέρεισιν ἐπὶ τοὺς ὤμους ἔχει καὶ τὰ σκέλη. μετὰ διαστολῆς οὖν ἅπαντα ἐπιτελεῖν πρὸς δικαιοσύνην ἀναγκάζει τὸ σημειοῦσθαι διὰ τούτων· ἔτι δὲ καὶ διότι παρὰ πάντας ἀνθρώπους διεστάλμεθα.
[152] οἱ γὰρ πλείονες τῶν λοιπῶν ἀνθρώπων ἑαυτοὺς μολύνουσιν ἐπιμισγόμενοι, συντελοῦντες μεγάλην ἀδικίαν, καὶ χῶραι καὶ πόλεις ὅλαι σεμνύνονται ἐπὶ τούτοις. οὐ μόνον γὰρ {προάγουσι} τοὺς ἄρσενας, ἀλλὰ καὶ τεκούσας ἔτι δὲ θυγατέρας μολύνουσιν. ἡμεῖς δὲ ἀπὸ τούτων διεστάλμεθα.
[153] περὶ ὃν δὲ ἐστὶν ὁ προειρημένος τῆς διαστολῆς τρόπος, περὶ τοῦτον εἶναι καὶ τὸν τῆς μνήμης κεχαρακτήρικεν. πάντα γὰρ ὅσα διχηλεῖ καὶ μηρυκισμὸν ἀνάγει σαφῶς τοῖς νοοῦσιν ἐκτίθεται τὸ τῆς μνήμης.
[154] ἡ γὰρ ἀναμηρύκησις οὐθὲν ἕτερον, ἀλλὰ τῆς ζωῆς καὶ συστάσεως ἐπιμνησις. τὸ γὰρ ζῇν διὰ τῆς τροφῆς συνεστάναι νομίζει.
[155] E διὸ παρακελεύεται καὶ διὰ τῆς γραφῆς ὁ λέγων οὕτως· μνείᾳ μνησθήσῃ κυρίου τοῦ ποιήσαντος ἔν σοι τὰ μεγάλα καὶ θαυμαστά. κατανοούμενα γὰρ καὶ μεγάλα καὶ ἔνδοξα φαίνεται· πρῶτον μὲν ἡ σύμπηξις τοῦ σώματος καὶ ἡ τῆς τροφῆς διοίκησις καὶ ἡ περὶ ἕκαστον μέλος διαστολή·
[156] πολλῷ δὲ μᾶλλον ἡ τῶν αἰσθήσεων διακόσμησις, διανοίας ἐνέργημα καὶ κίνησις ἀόρατος, ἥ τε ὀξύτης τοῦ πρὸς ἕκαστόν τι πράσσειν καὶ τεχνῶν εὕρεσις ἀπέραστον περιέχει τρόπον.
[157] διὸ παρακελεύεται μνείαν ἔχειν, ὡς συντηρεῖται τὰ προειρημένα θείᾳ δυνάμει σὺν κατασκευῇ. πάντα γὰρ χρόνον καὶ τόπον ὥρικε πρὸς τὸ διὰ παντὸς μνημονεύειν τοῦ κρατοῦντος θεοῦ καὶ συντηροῦντος.
[158] καὶ γὰρ ἐπὶ τῶν βρωτῶν καὶ ποτῶν ἀπαρξαμένους εὐθέως τότε συγχρῆσθαι κελεύει. καὶ μὴν καὶ ἐκ τῶν περιβολαίων παράσημον ἡμῖν μνείας δέδωκεν, ὡσαύτως δὲ καὶ ἐπὶ τῶν πυλῶν καὶ θυρῶν προστέταχε μὲν ἡμῖν τιθέναι τὰ λόγια, πρὸς τὸ μνείαν εἶναι θεοῦ·
[159] καὶ ἐπὶ τῶν χειρῶν δὲ διαρρήδην τὸ σημεῖον κελεύει περιῆφθαι, σαφῶς ἀποδεικνὺς ὅτι πᾶσαν ἐνέργειαν μετὰ δικαιοσύνης ἐπιτελεῖν δεῖ, μνήμην ἔχοντας τῆς ἑαυτῶν κατασκευῆς, ἐπὶ πᾶσι δὲ τὸν περὶ θεοῦ φόβον.
[160] E κελεύει δὲ καὶ κοιταζομένους καὶ διανισταμένους μελετᾷν τὰς τοῦ θεοῦ κατασκευάς, οὐ μόνον λόγῳ, ἀλλὰ διαλήψει θεωροῦντας τὴν κίνησιν καὶ ὑπόληψιν ἑαυτῶν, ὅταν εἰς ὕπνον ἔρχωνται, καὶ τὴν ἔγερσιν, ὡς θεία τίς ἐστι καὶ ἀκατάληπτος τούτων ἡ μετάθεσις.
[161] Δέδεικται δέ σοι καὶ τὸ περισσὸν τῆς λογίας τῆς κατὰ τὴν διαστολὴν καὶ μνείαν, ὡς ἐξεθέμεθα τὴν διχηλίαν καὶ τὸν μηρυκισμόν. οὐ γὰρ εἰκῆ καὶ κατὰ τὸ ἐμπεσὸν εἰς ψυχὴν νενομοθέτηται, πρὸς δ᾽ ἀλήθειαν καὶ σημείωσιν ὀρθοῦ λόγου.
[162] διατάξας γὰρ ἐπὶ βρωτῶν καὶ ποτῶν καὶ τῶν κατὰ τὰς ἁφὰς ἕκαστα, κελεύει μηθὲν εἰκῆ μήτε πράσσειν μήτε ἀκούειν, μήτε τῇ τοῦ λόγου δυναστείᾳ συγχρωμένους ἐπὶ τὴν ἀδικίαν τρέπεσθαι.
[163] καὶ ἐπὶ τῶν κνωδάλων δὲ ταὐτὸν ἔστιν εὑρεῖν. κακοποιητικὸς γὰρ ὁ τρόπος ἐστὶ καὶ γαλῆς καὶ τῶν τούτοις ὁμοίων, ὅσα διηγόρευται.
[164] πάντα γὰρ λυμαίνονται καὶ κακοποιοῦσι μύες, οὐ μόνον πρὸς τὴν ἑαυτῶν τροφήν, ἀλλὰ καὶ εἰς τὸ παντελῶς ἄχρηστον γίνεσθαι ἀνθρώπῳ, ὅ τι ἂν δή ποτ᾽ οὖν ἐπιβάληται κακοποιεῖν.
[165] E τό τε τῆς γαλῆς γένος ἰδιάζον ἐστί· χωρὶς γὰρ τοῦ προειρημένου ἔχει λυμαντικὸν κατάστημα· διὰ γὰρ τῶν ὤτων συλλαμβάνει, τεκνοποιεῖ δὲ τῷ στόματι.
[166] καὶ διὰ τοῦτο ὁ τοιοῦτος τρόπος τῶν ἀνθρώπων ἀκάθαρτός ἐστιν· ὅσα γὰρ δι᾽ ἀκοῆς λαβόντες, ταῦτα τῷ λόγῳ σωματοποιήσαντες, κακοῖς ἑτέρους ἐνεκύλισαν οὐ τὴν τυχοῦσαν ἐπετέλεσαν, μιανθέντες αὐτοὶ παντάπασι τῷ τῆς ἀσεβείας μολυσμῷ. καλῶς δὲ ποιῶν ὁ βασιλεὺς ὑμῶν τοὺς τοιούτους ἀναιρεῖ, καθὼς μεταλαμβάνομεν.-
[167] Ἐγὼ δ᾽ εἶπα Τοὺς ἐμφανιστὰς οἴομαί σε λέγειν· καὶ γὰρ αἰκίαις καὶ θανάτοις ἐπαλγέσιν αὐτοὺς περιβάλλει συνεχῶς.- Ὁ δέ Τούτους γὰρ καὶ λέγω· ἡ γὰρ ἐπαγρύπνησις ἀνθρώπων ἀπωλείᾳ ἀνόσιος.
[168] ὁ δὲ νόμος ἡμῖν κελεύει μήτε λόγῳ μήτε ἔργῳ μηδένα κακοποιεῖν. καὶ περὶ τούτων οὖν, ὅσον ἐπὶ βραχὺ {διεξῆλθον, προσυποδείξας} σοι διότι πάντα κεκανόνισται πρὸς δικαιοσύνην, καὶ οὐδὲν εἰκῆ κατατέτακται διὰ τῆς γραφῆς οὐδὲ μυθωδῶς, ἀλλ᾽ ἵνα δι᾽ ὅλου τοῦ ζῇν καὶ ἐν ταῖς πράξεσιν ἀσκῶμεν δικαιοσύνην πρὸς πάντας ἀνθρώπους, μεμνημένοι τοῦ δυναστεύοντος θεοῦ.
[169] περὶ βρωτῶν οὖν καὶ τῶν ἀκαθάρτων ἑρπετῶν καὶ κνωδάλων καὶ πᾶς λόγος ἀνατείνει πρὸς δικαιοσύνην καὶ τὴν τῶν ἀνθρώπων συναναστροφὴν δικαίαν.
[170] E Ἐμοὶ μὲν οὖν καλῶς ἐνόμιζε περὶ ἑκάστων ἀπολογεῖσθαι· καὶ γὰρ ἐπὶ τῶν προσφερομένων ἔλεγε μόσχων τε καὶ κριῶν καὶ χιμάρων, ὅτι δεῖ ταῦτα ἐκ βουκολίων καὶ ποιμνίων λαμβάνοντας ἥμερα θυσιάζειν, καὶ μηθὲν ἄγριον, ὅπως οἱ προσφέροντες τὰς θυσίας μηθὲν ὑπερήφανον ἑαυτοῖς συνιστορῶσι, σημειώσει κεχρημένοι τοῦ διατάξαντος. τῆς γὰρ ἑαυτοῦ ψυχῆς τοῦ παντὸς τρόπου τὴν προσφορὰν ποιεῖται ὁ τὴν θυσίαν προσάγων.
[171] καὶ περὶ τούτων οὖν νομίζω τὰ τῆς ὁμιλίας ἄξια λόγου καθεστάναι· διὸ τὴν σεμνότητα καὶ φυσικὴν διάνοιαν τοῦ νόμου προῆγμαι διασαφῆσαί σοι, Φιλόκρατες, δι᾽ ἣν ἔχεις φιλομάθειαν.
[172] Ὁ δὲ Ἐλεάζαρος ποιησάμενος θυσίαν καὶ τοὺς ἄνδρας ἐπιλέξας καὶ πολλὰ δῶρα τῷ βασιλεῖ κατασκευάσας προέπεμψεν ἡμᾶς μετὰ ἀσφαλείας πολλῆς.
[173] ὡς δὲ παρεγενήθημεν εἰς Ἀλεξάνδρειαν, προσηγγέλη τῷ βασιλεῖ περὶ τῆς ἀφίξεως ἡμῶν. {παρειμένοι} δ᾽ εἰς τὴν αὐλὴν Ἀνδρέας τε καὶ ἐγώ, φιλοφρόνως ἠσπασάμεθα τὸν βασιλέα καὶ τὰς ἐπιστολὰς ἀποδεδώκαμεν τὰς παρὰ τοῦ Ἐλεαζάρου.
[174] περὶ πολλοῦ δὲ ποιούμενος τοῖς ἀπεσταλμένοις ἀνδράσιν ἐντυχεῖν, ἐκέλευσε τοὺς λοιποὺς πάντας ἀπολῦσαι τοὺς ἐπὶ τῶν χρειῶν, καλεῖν δὲ τοὺς ἀνθρώπους.
[175] E οὗ πᾶσι παραδόξου φανέντος- διὰ τὸ κατὰ ἔθος εἶναι, πεμπταίους εἰς πρόσωπον ἔρχεσθαι βασιλεῖ τοὺς περὶ χρήσιμον ἀφικνουμένους, τοὺς δὲ παρὰ βασιλέων ἢ πόλεων ἐν ὑπεροχαῖς μόλις ἐν τριάκοντα εἰς τὴν αὐλὴν παρίεσθαι- τοὺς δὲ ἥκοντας τιμῆς καταξιῶν μείζονος, καὶ τὴν ὑπεροχὴν κρίνων τοῦ πέμψαντος, ἀπολύσας οὓς ἐνόμιζε περισσούς, ὑπέμενε περιπατῶν, ἕως ἂν παραγινομένους ἀσπάσηται.
[176] παρελθόντων δὲ σὺν τοῖς ἀπεσταλμένοις δώροις καὶ ταῖς διαφόροις διφθέραις, ἐν αἷς ἡ νομοθεσία γεγραμμένη χρυσογραφίᾳ τοῖς Ἰουδαϊκοῖς γράμμασι, θαυμασίως {εἰργασμένου τοῦ ὑμένος}, καὶ τῆς πρὸς ἄλληλα συμβολῆς ἀνεπαισθήτου κατεσκευασμένης, ὡς εἶδεν ὁ βασιλεὺς τοὺς ἄνδρας, ἐπηρώτα περὶ τῶν βιβλίων.
[177] ὡς δὲ ἀπεκάλυψαν τὰ τῶν ἐνειλημάτων καὶ τοὺς ὑμένας ἀνείλιξαν, πολὺν ἐπιστὰς χρόνον καὶ προσκυνήσας σχεδὸν ἑπτάκις εἶπεν Εὐχαριστοῦ μέν, ἄνδρες, ὑμῖν, τῷ δ᾽ ἀποστείλαντι μᾶλλον, μέγιστον δὲ τῷ θεῷ, οὗτινός ἐστι τὰ λόγια ταῦτα.
[178] ὁμοθυμαδὸν δὲ πάντων εἰπόντων ὑπὸ μίαν φωνήν, τῶν τε παραγεγονόντων καὶ τῶν συμπαρόντων, Εὖ βασιλεῦ, προήχθη δακρῦσαι τῇ χαρᾷ πεπληρωμένος. ἡ γὰρ τῆς ψυχῆς ἔντασις καὶ τὸ τῆς τιμῆς ὑπερτεῖνον δακρύειν ἀναγκάζει κατὰ τὰς ἐπιτυχίας.
[179] κελεύσας δὲ εἰς τάξιν ἀποδοῦναι τὰ τεύχη, τὸ τηνικαῦτα ἀσπασάμενος τοὺς ἄνδρας εἶπεν Δίκαιον ἦν, θεοσεβεῖς ἄνδρες, ὧν χάριν ὑμᾶς μετεπεμψάμην, ἐκείνοις πρῶτον σεβασμὸν ἀποδοῦναι, μετὰ ταῦτα τὴν δεξιὰν ὑμῖν προτεῖναι· διὸ πεποίηκα τοῦτο πρῶτον.
[180] E μεγάλην δὲ τέθειμαι τὴν ἡμέραν ταύτην, ἐν ᾗ παραγεγόνατε, καὶ κατ᾽ ἐνιαυτὸν ἐπίσημος ἔσται πάντα τὸν τῆς ζωῆς ἡμῶν χρόνον· συντέτυχε γὰρ καὶ τὰ κατὰ τὴν νίκην ἡμῖν προσπεπτωκέναι τῆς πρὸς Ἀντίγονον ναυμαχίας. διὸ καὶ δειπνῆσαι σήμερον μεθ᾽ ὑμῶν βουλήσομαι.
[181] πάντα {δ᾽ ὑμῖν}, εἶπε, παρέσται καθηκόντως, οἷς συγχρήσησθε, κἀμοὶ μεθ᾽ ὑμῶν. τῶν δὲ ἀσμενισάντων ἐκέλευσε καταλύματα δοθῆναι τὰ κάλλιστα πλησίον τῆς ἄκρας αὐτοῖς, καὶ τὰ κατὰ τὸ συμπόσιον ἑτοιμάζειν.
[182] Ὁ δὲ {ἀρχεδέατρος} Νικάνωρ Δωρόθεον προσκαλεσάμενος, ὃς {ἦν} ἐπὶ τούτων ἀποτεταγμένος, ἐκέλευσε τὴν ἑτοιμασίαν εἰς ἕκαστον ἐπιτελεῖν. ἦν γὰρ οὕτω διατεταγμένον ὑπὸ τοῦ βασιλέων, ἃ μὲν ἔτι καὶ νῦν ὁρᾷς· ὅσαι γὰρ πόλεις εἰσίν, {αἳ τοῖς αὐτοῖς} συγχρῶνται πρὸς τὰ ποτὰ καὶ βρωτὰ καὶ στρωμνάς, τοσοῦτοι καὶ προεστῶτες ἦσαν· καὶ κατὰ τοὺς ἐθισμοὺς οὕτως ἐσκευάζετο, ὅταν παραγένοιντο πρὸς τοὺς βασιλεῖς, ἵνα κατὰ μηθὲν δυσχεραίνοντες ἱλαρῶς διεξάγωσιν· ὃ καὶ περὶ τούτους ἐγεγόνει.
[183] προσεχέστατος γὰρ ὢν ἄνθρωπος ὁ Δωρόθεος εἶχε τὴν τῶν τοιούτων προστασίαν. συνέστρωσε δὲ πάντα τὰ δι᾽ αὐτοῦ χειριζόμενα, πρὸς τὰς τοιαύτας ὑποδοχὰς διαμεμερισμένα. διμερῆ τε ἐποίησε τὰ τῶν κλισμῶν, καθὼς προσέταξεν ὁ βασιλεύς· τοὺς γὰρ ἡμίσεις ἐκέλευσεν ἀνὰ χεῖρα κατακλῖναι, τοὺς δὲ λοιποὺς μετὰ τὴν ἑαυτοῦ κλισίαν, οὐδὲν ἐλλιπὼν εἰς τὸ τιμᾷν τοὺς ἄνδρας.
[184] Ὡς δὲ κατεκλίθησαν, ἐκέλευσε τῷ Δωροθέῳ τοῖς ἐθισμοῖς οἷς χρῶνται πάντες οἱ παραγινόμενοι πρὸς αὐτὸν ἀπὸ τῆς Ἰουδαίας, οὕτως ἐπιτελεῖν. διὸ τοὺς ἱεροκήρυκας καὶ θύτας καὶ τοὺς ἄλλους, οἷς ἔθος ἦν τὰς κατευχὰς ποιεῖσθαι, παρῃτήσατο· τῶν δὲ παραγεγονότων σὺν ἡμῖν Ἐλισσαῖον ὄντα τῶν ἱερῶν πρεσβύτερον ποιήσασθαι κατευχήν, ὃς ἀξιολόγως στὰς εἶπε
[185] E Πληρώσαι σε, βασιλεῦ, πάντων τῶν ἀγαθῶν ὧν ἔκτισεν ὁ παντοκράτωρ θεός· καὶ δῴη σοι ταῦτ᾽ ἔχειν καὶ γυναικὶ καὶ τέκνοις καὶ τοῖς ὁμονοοῦσι πάντα ἀνέκλειπτα τὸν τῆς ζωῆς χρόνον.
[186] Εἰπόνοτος δὲ ταῦτα τούτου κατερράγη κρότος μετὰ κραυγῆς καὶ χαρᾶς εὐφροσύνου πλείονα χρόνον· καὶ τὸ τηνικαῦτα πρὸς τὸ τέρπεσθαι διὰ τῶν ἡτοιμασμένων ἐτράπησαν, τῶν λειτουργιῶν ἁπασῶν διὰ τῆς τοῦ Δωροθέου συντάξεως ἐπιτελουμένων· ἐν οἷς καὶ βασιλικοὶ παῖδες ἦσαν, καὶ τῶν τιμωμένων ὑπὸ τοῦ βασιλέως.
[187] Ὅτε δὲ καιρὸν ἔλαβεν ἐκ διαστήματος, ἠρώτησε τὸν ἔχοντα τὴν πρώτην ἀνάκλισιν (ἦσαν γὰρ καθ᾽ ἡλικίαν τὴν ἀνάπτωσιν πεποιημένοι) Πῶς ἂν τὴν βασιλείαν μέχρι τέλους ἄπταιστον ἔχων διατελοῖ;
[188] βραχὺ δὲ ἐπισχὼν εἶπεν Οὕτως ἂν μάλιστα διευθύνοις, μιμούμενος τὸ τοῦ θεοῦ διὰ παντὸς ἐπιεικές. μακροθυμίᾳ γὰρ χρώμενος, καὶ βλιμάζων τοὺς ἀξίους ἐπιεικέστερον, καθώς εἰσιν ἄξιοι, μετατιθεὶς ἐκ τῆς κακίας καὶ εἰς μετάνοιαν ἄξεις.
[189] Ἐπαινέσας δὲ ὁ βασιλεὺς τὸν ἐχόμενον ἠρώτα Πῶς ἂν ἕκαστα πράττοι; ὁ δὲ ἀπεκρίθη Τὸ δίκαιον εἰ πρὸς ἅπαντας διατηροῖ, ἑαυτῷ καλῶς τὰ ἕκαστα πράξει, διαλαμβάνων ὅτι πᾶν ἐννόημα σαφές ἐστι θεῷ· καταρχὴν δὲ θείου φόβου λαμβάνων ἐν οὐδενὶ διαπίπτοις.
[190] E Καὶ τοῦτον δὲ εὖ μάλα παραδεξάμενος ἕτερον ἐπηρώτα Πῶς ἂν ὁμοίους ἑαυτῷ ἔχοι τοὺς φίλους; κἀκεῖνος εἶπεν Εἰ θεωροίησαν πολλήν σε πρόνοιαν ποιούμενον ὧν ἄρχεις ὄχλων· σὺ δὲ τοῦτο πράξεις ἐπιβλέπων ὡς ὁ θεὸς εὐεργετεῖ τὸ τῶν ἀνθρώπων γένος, ὁ ὑγείαν αὐτοῖς καὶ τροφὴν καὶ τὰ λοιπὰ κατὰ καιρὸν παρασκευάζων ἅπαντα.
[191] Συνεπιμαρτυρήσας δὲ τούτῷ τὸν ἐχόμενον ἠρώτα Πῶς ἂν ἐν τοῖς χρηματισμοῖς καὶ διακρίσεσιν εὐφημίας {τυγχάνοι} καὶ ὑπὸ τῶν ἀποτυγχανόντων; ὁ δὲ εἶπεν Εἰ πᾶσιν ἴσος γένοιο τῷ λόγῳ, καὶ μηδὲν ὑπερηφάνως μηδὲ τῇ περὶ σεαυτὸν ἰσχύι πράσσοις κατὰ τῶν ἁμαρτανόντων.
[192] τοῦτο δὲ ποιήσεις τὴν διάταξιν βλέπων τὴν ὑπὸ τοῦ θεοῦ· τὰ γὰρ ἱκετευόμενα συντελεῖσθαι τοῖς ἀξίοις, τοῖς δὲ ἀποτυγχανόυσιν ἢ δι᾽ ὀνείρων ἢ πράξεων σημαίνεσθαι τὸ βλαβερὸν αὐτοῖς, οὐ κατὰ τὰς ἁμαρτίας οὐδὲ {κατὰ} τὴν μεγαλωσύνην τῆς ἰσχύος τύπτοντος αὐτούς, ἀλλ᾽ ἐπιεικείᾳ χρωμένου τοῦ θεοῦ.
[193] Εὖ δὲ καὶ τοῦτον κατεπαινέσας ἠρώτα τὸν ἑξῆς Πῶς ὢν ἐν ταῖς πολεμικαῖς χρείαις ἀήττητος εἴη; ὁ δὲ εἶπεν Εἰ μὴ πεποιθὼς ὑπάρχοι τοῖς ὄχλοις μηδὲ ταῖς δυνάμεσιν, ἀλλὰ τὸν θεὸν ἐπικαλοῖτο διὰ πάντων, ἵνα τὰς ἐπιβολὰς αὐτῷ κατευθύνῃ δικαίως διεξάγοντι πάντα.
[194] Ἀποδεξάμενος δὲ καὶ τοῦτον τὸν ἕτερον ἠρώτα Πῶς ἂν φοβερὸς εἴη τοῖς ἐχθροῖς; ὁ δὲ εἶπεν Εἰ τῇ τῶν ὅπλων καὶ δυνάμεων παρασκευῇ πολλῇ χρώμενος {εἰδείη} ταῦτα ὄντα κενὰ ἐπὶ πλείονα χρόνον πρὸς τὸ συμπέρασμα δρᾷ τι· καὶ γὰρ ὁ θεὸς διδοὺς ἀνοχὰς καὶ ἐνδεικνύμενος τὸν τῆς δυναστείας φόβον ἐγκατασκευάζει πάσῃ διανοίᾳ.
[195] E Καὶ τοῦτον δὲ ἐπαινέσας εἶπε πρὸς τὸν ἐχόμενον Τί κάλλιστον αὐτῷ πρὸς τὸ ζῇν ἂν εἴη; κἀκεῖνος ἔφη Τὸ γινώσκειν ὅτι θεὸς δυναστεύει τῶν ἁπάντων, καὶ ἐπὶ τῶν καλλίστων πράσεων οὐκ αὐτοὶ κατευθύνομεν τὰ βουλευθέντα· θεὸς δὲ τελειοῖ τὰ πάντων καὶ καθηγεῖται δυναστεύων.
[196] Ἐπιφωνήσας δὲ καὶ τούτῳ καλῶς λέγειν τὸν ἕτερον ἠρώτα Πῶς ἂν ἀκέραια συντηρήσας ἅπαντα τοῖς ἐγγόνοις τὴν αὐτὴν παραδιδοῖ διάθεσιν ἐπὶ τέλει; ὁ δὲ εἶπεν Εὐχόμενος ἀεὶ πρὸς τὸν θεὸν ἀγαθὰς ἐπινοίας λαμβάνειν πρὸς τὰ μέλλοντα πράσσεσθαι, καὶ τοῖς ἐγγόνοις παρακελευόμενος μὴ ἐκπλήττεσθαι τῇ δόξῃ μηδὲ τῷ πλούτῴ θεὸν γὰρ εἶναι τὸν χαριζόμενον ταῦτα, καὶ οὐ δι᾽ ἑαυτοὺς ἔχει τὴν ὑπεροχὴν ἁπάντων.
[197] Ἐπιμαρτυρήσας δὲ τούτοις τοῦ μετὰ ταῦτα ἐπυνθάνετο Πῶς ἂ τὰ συμβαίνοντα μετρίως φέροι; ἐκεῖνος δὲ ἔφησεν Εἰ πρόληψιν λαμβάνοις, ὅτι γέγοναν ὑπὸ τοῦ θεοῦ πάντες ἄνθρωποι μετασχεῖν τῶν μεγίστων κακῶν, ὡσαύτως δὲ καὶ ἀγαθῶν, καὶ οὐκ ἔστιν ἄνθρωπον ὄντα τούτων ἀμιγῆ γενέσθαι· ὁ θεὸς δὲ τὴν εὐψυχίαν δίδωσιν, ὃν ἱκετεύειν ἀναγκαῖον.
[198] Φιλοφρονηθεὶς δὲ καὶ τοῦτον καλῶς εἶπεν ἅπαντας ἀποφαίνεσθαι· ἐπερωτήσας δὲ ἔτι ἕνα καταλήξω τὸ νῦν ἔχον, ἵνα καὶ πρὸς τὸ τέρπεσθαι τραπέντες ἡδέως διεξάγωμεν. ἐν δὲ ταῖς μετὰ ταῦτα ἓξ ἑξῆς ἡμέραις καὶ παρὰ τῶν λοιπῶν ἑξῆς μαθήσομαί τι πλέον.
[199] εἶτ᾽ ἐπηρώτα τὸν ἄνδρα Τί πέρας ἀνδρείας ἐστίν; ὁ δὲ εἶπεν Εἰ τὸ βουλευθὲν ὀρθῶς ἐν ταῖς τῶν κινδύνων πράξεσιν ἐπιτελοῖτο κατὰ πρόθεσιν. τελειοῦται δὲ ὑπὸ τοῦ θεοῦ πάντα σοι καλῶς βουλευομένῳ, βασιλεῦ, συμφερόντως.
[200] E Ἐπιφωνησάντων δὲ πάντων καὶ κρότῳ σημηναμένων πρὸς τοὺς φιλοσόφους εἶπεν ὁ βασιλεὺς (οὐκ ὀλίγοι γὰρ παρῆσαν τούτοις) Οἴομαι διαφέρειν τοὺς ἄνδρας ἀρετῇ καὶ συνιέναι πλεῖον, οἵτινες ἐκ τοῦ καιροῦ τοιαύτας ἐρωτήσεις λαμβάνοντες, ὡς δέον ἐστὶν ἀποκέκρινται, πάντες ἀπὸ θεοῦ τοῦ λόγου τὴν καταρχὴν ποιούμενοι.
[201] Μενέδημος δὲ ὁ Ἐρετριεὺς φιλόσοφος εἶπε Ναί, βασιλεῦ· προνοίᾳ γὰρ τῶν ὅλων διοικουμένων, καὶ ὑπειληφότων ὀρθῶς τοῦτο, ὅτι θεόκτιστόν ἐστιν ἄνθρωπος, ἀκολουθεῖ πᾶσαν δυναστείαν καὶ λόγου καλλονὴν ἀπὸ θεοῦ κατάρχεσθαι.
[202] τοῦ δὲ βασιλέως ἐπινεύσαντος τὰ περὶ τούτων ἔληξεν, ἐτράπησαν δὲ πρὸς εὐφροσύνην. ἐπιλαβούσης δὲ τῆς ἑσπέρας τὸ συμπόσιον ἐλύθη.
[203] Τῇ δὲ μετὰ ταῦτα πάλιν κατὰ τὴν αὐτὴν διάταξιν τὰ τῆς ἀναπτώσεως καὶ συμποσίας ἐπετελεῖτο. καθὸ δὲ ἐνόμιζεν ὁ βασιλεὺς εὔκαιρον εἶναι πρὸς τὸ πυνθάνεσθαί τι τῶν ἀνδρῶν, ἐπηρώτα τοὺς ἑξῆς τῶν ἀποκεκριμένων τῇ προτέρᾳ ἡμέρᾳ.
[204] πρὸς τὸν ἑνδέκατον δὲ ἤρξατο τὴν κοινολογίαν ποιεῖσθαι· δέκα γὰρ ἦσαν οἱ ἠρωτημένοι τῇ προτέρᾳ. σιγῆς δὲ γενομένης ἐπυνθάνετο Πῶς ἂν πλούσιος διαμένοι;
[205] E βραχὺ δὲ ἐπισχὼν ὁ τὴν ἐρώτησιν ἐκδεχόμενος εἶπεν Εἰ μηδὲν ἀνάξιον τῆς ἀχῆς μηδὲ ἀσελγὲς πράσσοι, μηδὲ δαπάνῃ εἰς τὰ κενὰ καὶ μάταια συντελοῖ, τοὺς {δὲ} ὑποτεταγμένους εὐεργεσίᾳ πρὸς εὔνοιαν ἄγοι τὴν ἑαυτοῦ· καὶ γὰρ ὁ θεὸς πᾶσιν αἴτιος ἀγαθῶν ἐστιν, ᾧ κατακολουθεῖν ἀναγκαῖον.
[206] Ἐπαινέσας δὲ ὁ βασιλεὺς τοῦτον ἕτερον ἐπηρώτα Πῶς ἂν τὴν ἀλήθειαν διατηροῖ; ὁ δὲ πρὸς τοῦτο ἀπεκρίθη Γινώσκων ὅτι μεγάλην αἰσχύνην ἐπιφέρει τὸ ψεῦδος πᾶσιν ἀνθρώποις, πολλῷ δὲ μᾶλλον τοῖς βασιλεῦσιν· ἐξουσίαν γὰρ ἔχοντες ὃ βούλονται πράσσειν, τίνος ἕνεκεν ἂν ψεύσαιντο; προσλαμβάνειν δὲ δεῖ τοῦτό σε, βασιλεῦ, διότι φιλαλήθης ὁ θεός ἐστιν.
[207] Ἀποδεξάμενος δὲ εὖ μάλα καὶ τοῦτον ἐπιβλέψας εἶπεν Τί ἐστι σοφίας διδαχή; ὁ δὲ ἕτερος ἀπεφήνατο Καθὼς οὐ βούλει σεαυτῷ τὰ κακὰ παρεῖναι, μέτοχος δὲ τῶν ἀγαθῶν ὑπάρχειν ἁπάντων, εἰ πράσσοις τοῦτο πρὸς τοὺς ὑποτεταγμένους καὶ τοὺς ἁμαρτάνοντας, εἰ τοὺς καλοὺς καὶ ἀγαθοὺς τῶν ἀνθρώπων ἐπιεικέστερον νουθετοῖς· καὶ γὰρ ὁ θεὸς τοὺς ἀνθρώπους ἅπαντας ἐπιεικείᾳ ἄγει.
[208] Ἐπαινέσας αὐτὸν τῷ μετ᾽ αὐτὸν εἶπε Πῶς ἂν φιλάνθρωπος εἴη; κἀκεῖνος ἔφη Θεωρῶν ὡς ἐν πολλῷ χρόνῳ καὶ κακοπαθείαις μεγίσταις αὔξει τε καὶ γεννᾶται τὸ τῶν ἀνθρώπων γένος· ὅθεν οὔτε εὐκόπως δεῖ κολάζειν, οὔτε αἰκίαις περιβάλλειν· γινώσκων ὅτι τὸ τῶν ἀνθρώπων ζῇν ἐν ὀδύναις τε καὶ τιμωρίαις καθέστηκεν. ἐπινοῶν οὖν ἕκαστα πρὸς τὸν ἔλεον τραπήσᾐ καὶ γὰρ ὁ θεὸς ἐλεήμων ἐστιν.
[209] Ἀποδεξάμενος δὲ τοῦτον ἐπυνθάνετο τοῦ κατὰ τὸ ἑξῆς Τίς ἀναγκαιότατος τρόπος βασιλείας; Τὸ συντηρεῖν, εἶπεν, αὑτὸν ἀδωροδόκητον, καὶ νήφειν τὸ πλεῖον μέρος τοῦ βίου, καὶ δικαιοσύνην προτιμᾷν καὶ τοὺς τοιούτους φιλοποιεῖσθαι· καὶ γὰρ ὁ θεὸς φιλοδίκαιός ἐστιν.
[210] E Ἐπισημήνας καὶ τοῦτον πρὸς τὸν ἕτερον εἶπε Τί τὸ τῆς εὐσεβείας ἐστὶ κατάστημα; ἐκεῖνος δὲ ἔφη Τὸ διαλαμβάνειν ὅτι πάντα διὰ παντὸς ὁ θεὸς ἐνεργεῖ καὶ γινώσκει, καὶ οὐθὲν ἂν λάθοι ἄδικον ποιήσας ἢ κακὸν ἐργασάμενος ἄνθρωπος· ὡς γὰρ θεὸς εὐεργετεῖ τὸν ὅλον κόσμον, οὕτως καὶ σὺ μιμούμενος ἀπρόσκοπος ἂν εἴης.
[211] Ἐπιφωνήσας δὲ τούτῳ πρὸς τὸν ἕτερον εἶπε Τίς ὄρος τοῦ βασιλεύειν ἐστίν; ὁ δὲ ἔφη Τὸ καλῶς ἄρχειν ἑαυτοῦ, καὶ μὴ τῷ πλούτῳ καὶ τῇ δόξῃ φερόμενον ὑπερήφανον καὶ ἄσχημόν τι ἐπιθυμῆσαι, εἰ καλῶς λογίζοιο. πάντα γάρ σοι πάρεστιν ὡς οὐδέν. ὁ θεὸς δὲ ἀπροσδεής ἐστι καὶ ἐπιεικής. καὶ σὺ καθόσον ἄνθρωπος ἐννόει, καὶ μὴ πολλῶν ὀρέγου, τῶν δὲ ἱκανῶν πρὸς τὸ βασιλεύειν.
[212] Κατεπαινέσας δὲ αὐτόν, ἐπηρώτα τὸν ἕτερον Πῶς ἂν τὰ κάλλιστα διαλογίζοιτο; ἀπεκρίθη δὲ ἐκεῖνος Εἰ τὸ δίκαιον ἐπὶ παντὸς προβάλλοι συνεχῶς, καὶ νομίζοι τὴν ἀδικίαν τοῦ ζῇν στέρησιν εἶναι· καὶ γὰρ ὁ θεὸς διὰ παντὸς τοῖς δικαίοις ἀγαθὰ προσημαίνει μέγιστα.
[213] Τοῦτον δὲ ἐπαινέσας εἶπε πρὸς τὸν ἑξῆς Πῶς ἂν ἐν τοῖς ὕπνοις ἀτάραχος εἴη; ὁ δὲ ἔφη Δυσαπολόγητον ἠρώτηκας πρᾶγμα. συναναφέρειν γὰρ οὐ δυνάμεθα ἐν τούτοις τοῖς κατὰ τὸν ὕπνον ἑαυτούς, ἀλλὰ περιεχόμεθα ἀλογίστῳ κατὰ {τάδε} αἰσθήσει.
[214] πάσχομεν γὰρ κατὰ τὴν ψυχὴν ἐπὶ τοῖς ὑποπίπτουσιν ὡς θεωρουμένους· ἀλογιστοῦμεν δέ, καθόσον ὑπολαμβάνομεν καὶ ἐπὶ πέλαγος καὶ ἐν πλοίοις ἢ πολεῖν, ἢ πέτασθαι φερομένους καὶ διαίρειν εἰς ἑτέρους τόπους, καὶ τοιαῦτα ἕτερα, καὶ ὁ ταῦθ᾽ ὑπολαμβάνων μὴ καθεστάναι.
[215] E πλὴν ὅσον ἔμοιγε ἐφικτόν, οὕτω διείληφα· κατὰ πάντα τρόπον σέ, βασιλεῦ, καὶ τὰ λεγόμενα καὶ τὰ πραττόμενα πρὸς εὐσέβειαν ἐπανάγειν, οὕτως {ἑαυτῷ} συνιστορῇς, ὅτι τὸ κατ᾽ ἀρετὴν συντηρῶν οὔτε χαρίζεσθαι προαιρῇ παρὰ λόγον, οὐδὲ ἐξουσίᾳ χρώμενος τὸ δίκαιον αἴρεις.
[216] ἐπὶ πλεῖον γάρ, ἐν οἷς ἕκαστος πράγμασιν ἐγρηγορὼς τὴν διαγωγὴν ποιεῖται, καὶ καθ᾽ ὕπνον ἐν τοῖς αὐτοῖς ἡ διάνοια τὴν ἀναστροφὴν ἔχει, ὡς δὲ πάντα διαλογισμὸν καὶ πρᾶξιν ἐπὶ τὰ κάλλιστα τρεπομένην κατευθύνει καὶ ἐγρηγορὼς καὶ ἐν ὕπνῳ. διὸ καὶ περὶ σὲ διὰ παντός ἐστιν εὐστάθεια.
[217] Κατευφημήσας δὲ καὶ τοῦτον εἶπε πρὸς τὸν ἕτερον Ἐπεὶ σὺ δέκατος τὴν ἀπόκρισιν ἔχεις, ὡς ἂν ἀποφήνῃ, πρὸς τὸ δεῖπνον τραπησόμεθα.
[218] ἠρώτα δέ Πῶς ἂν μηδὲν ἀνάξιον ἑαυτῶν πράσσοιμεν; ὁ δὲ εἶπεν Ἐπίβλεπε διὰ παντὸς εἰς τὴν σεαυτοῦ δόξαν καὶ τὴν ὑπεροχήν, ἵνα τούτοις ἀκόλουθα καὶ λέγῃς καὶ διανοῇ, γινώσκων ὅτι πάντες ὧν ἄρχεις περὶ σοῦ καὶ διανοοῦνται καὶ λαλοῦσιν.
[219] οὐ γὰρ ἐλάχιστόν σε δεῖ τῶν ὑποκριτῶν φαίνεσθαι· τὸ γὰρ πρόσωπον, {ὃ δέον αὐτοῖς} ἐστιν ὑποκρίνεσθαι, τοῦτο συνθεωροῦντες ἀκόλουθα πάντα πράσσουσι· σὺ δὲ οὐχ ὑπόκρισιν ἔχεις, ἀλλ᾽ ἀληθῶς βασιλεύεις, θεοῦ δόντος σοι καταξίως τῶν τρόπων τὴν ἡγεμονίαν.
[220] E Τοῦ δὲ βασιλέως εὖ μάλα συγκροτήσαντος μετὰ φιλοφροσύνης ἐπὶ πλείονα χρόνον, τοὺς ἀνθρώπους καθυπνοῦν παρεκάλουν. καὶ τὰ μὲν πρὸς τούτους ὡς ἔληξεν, ἐπὶ τὴν ἑξῆς ἐτράπησαν τῆς συμποσίας διάταξιν.
[221] Τῇ δὲ ἐχομένῃ, τῆς αὐτῆς διατάξεως γενηθείσης, ὅτε καιρὸν ὑπελάμβανεν ὁ βασιλεὺς εἶναι τοῦ πυνθάνεσθαί τι τῶν ἀνδρῶν, ἠρώτα τὸν πρῶτον τῶν ἀπολιπόντων πρὸς τὴν ἑξῆς ἐρώτησιν Τίς ἐστιν ἀρχὴ κρατίστη;
[222] ἐκεῖνος δὲ ἔφη Τὸ κρατεῖν ἑαυτοῦ καὶ μὴ συγκαταφέρεσθαι ταῖς ὁρμαῖς. πᾶσι γὰρ ἀνθρώποις φυσικὸν εἶναι τὸ πρός τι τὴν διάνοιαν ῥέπειν·
[223] τοῖς μὲν οἶν πολλοῖς ἐπὶ τὰ βρωτὰ καὶ ποτὰ καὶ τὰς ἡδονὰς εἰκός ἐστι κεκλίσθαι, τοῖς δὲ βασιλεῦσιν ἐπὶ χώρας κατάκτησιν, κατὰ τὸ τῆς δόξης μέγεθος· πλὴν ἐν πᾶσι μετριότης καλόν. ἃ δὲ ὁ θεὸς δίδωσι, ταῦτα λαμβάνων σύνεχε· τῶν δ᾽ ἀνεφίκτων μὴ ἐπιθύμει.
[224] Τοῖς δὲ ῥηθεῖσιν ἀρεσθεὶς πρὸς τὸν ἐχόμενον εἶπε Πῶς ἂν ἐκτὸς εἴη φθόνου; διαλιπὼν δὲ ἐκεῖνος ἔφη Πρῶτον εἰ νοήσαι, ὅτι ὁ θεὸς πᾶσι μερίζει δόξαν τε καὶ πλούτου μέγεθος τοῖς βασιλεῦσι, καὶ οὐδεὶς περὶ ἑαυτόν ἐστι βασιλεύς· πάντες γὰρ θέλουσι μετασχεῖν ταύτης τῆς δόξης, ἀλλ᾽ οὐ δύνανται· θεοῦ γάρ ἐστι δόμα.
[225] E Ἐπαινέσας δὲ τὸν ἄνδρα διὰ πλειόνων ἐπηρώτα τὸν ἕτερον Πῶς ἂν καταφρονοίη τῶν ἐχθρῶν; ὁ δὲ εἶπεν Ἠσκηκὼς πρὸς πάντας ἀνθρώπους εὔνοιαν καὶ κατεργασάμενος φιλίας, λόγον οὐθενὸς ἂν ἔχοις· τὸ δὲ κεχαριτῶσθαι πρὸς πάντας ἀνθρώπους καὶ καλὸν δῶρον εἰληφέναι παρὰ θεοῦ τοῦτ᾽ ἔστι κράτιστον.
[226] Συναινέσας δὲ τούτοις τὸν ἑξῆς ἐκέλευσεν ἀποκριθῆναι, πρὸς αὐτὸν εἰπών Πῶς ἂν δοξαζόμενος διαμένοι; εἶπε δὲ Τῇ προθυμίᾳ καὶ ταῖς χάρισι πρὸς τοὺς ἄλλους μεταδοτικὸς ὢν καὶ μεγαλομερὴς οὐδέποτ᾽ ἂν ἀπολίποι δόξης· ἵνα δὲ τὰ προειρημένα σοι διαμένῃ, τὸν θεὸν ἐπικαλοῦ διὰ παντός.
[227] Εὐφημήσας δὲ τοῦτον ἕτερον ἠρώτα Πῶς τινα δεῖ φιλότιμον εἶναι; ἐκεῖνος δὲ ἔφη Πρὸς τοὺς φιλικῶς ἔχοντας ἡμῖν οἴονται πάντες ὅτι πρὸς τούτους δέον· ἐγὼ δ᾽ ὑπολαμβάνω, πρὸς τοὺς ἀντιδοξοῦντας φιλοτιμίαν δεῖν χαριστικὴν ἔχειν, ἵνα τούτῳ τῷ τρόπῳ μετάγωμεν αὐτοὺς ἐπὶ τὸ καθῆκον καὶ συμφέρον ἑαυτοῖς. δεῖ δὲ τὸν θεὸν λιτανεύειν, ἵνα ταῦτ᾽ ἐπιτελῆται· τὰς γὰρ ἁπάντων διανοίας κρατεῖ.
[228] Συνομολογήσας δὲ τούτοις τὴν ἕκτον ἐκέλευσεν ἀποφήνασθαι πυνθανόμενος Τίσι δεῖ χαρίζεσθαι; ἐκεῖνος δ᾽ ἀπεκρίθη Γονεῦσι διὰ παντός, καὶ γὰρ ὁ θεὸς πεποίηται ἐντολὴν μεγίστην περὶ τῆς τῶν γονέων τιμῆς. ἑπομένως δὲ τὴν τῶν φίλων ἐγκρίνει διάθεσιν, προσονομάσας ἴσον τῇ ψυχῇ τὸν φίλον. σὺ δὲ καλῶς ποιεῖς ἅπαντας ἀνθρώπους εἰς φιλίαν πρὸς ἑαυτὸν καθιστῶν.
[229] Παρακαλέσας δὲ καὶ τοῦτον ἐπυνθάνετο καὶ τοῦ μετέπειτα Τί καλλονῆς ἄξιόν ἐστιν; ὁ δὲ εἶπεν Εὐσέβεια. καὶ γὰρ αὕτη καλλονή τίς ἐστι πρωτεύουσα. τὸ δὲ δυνατὸν αὐτῆς ἐστιν ἀγάπη· αὕτη γὰρ θεοῦ δόσις ἐστιν· ἣν καὶ σὺ κέκτησαι πάντα περιέχων ἐν αὐτῇ τὰ ἀγαθά.
[230] E Λίαν δὲ φιλοφρόνως ἐπικροτήσας εἶπε πρὸς ἕτερον Πῶς ἂν πταίσας πάλιν τῆς αὐτῆς κρατήσαι δόξης; ὁ δὲ ἔφη Σὲ μὲν οὐ δυνατόν ἐστι πταῖσαι, πᾶσι γὰρ χάριτας ἔσπαρκας, αἳ βλαστάνουσιν εὔνοιαν, ἣ τὰ μέγιστα τῶν ὅπλων κατισχύουσα περιλαμβάνει τὴν μεγίστην ἀσφάλειαν·
[231] εἰ δέ τινες πταίουσιν, ἐφ᾽ οἷς πταίουσιν, οὐκέτι χρὴ ταῦτα πράσσειν, ἀλλὰ φιλίαν κατακτησαμένους δικαιοπραγεῖν. θεοῦ δὲ δῶρον ἀγαθῶν ἐργάτην εἶναι καὶ μὴ τῶν ἐναντίων.
[232] Συναρεσθεὶς δὲ τούτοις πρὸς τὸν ἕτερον εἶπε Πῶς ἂν ἐκτὸς γένοιτο λύπης; ὁ δὲ ἔφησεν Εἰ μηδένα βλάπτοι, πάντες δὲ ὠφελοῖ, τῇ δικαιοσύνῃ κατακολουθῶν· τοὺς γὰρ ἀπ᾽ αὐτῆς καρποὺς ἀλυπίαν κατασκευάζειν.
[233] ἱκετεύειν δὲ τὸν θεόν, ἵνα μὴ τὰ παρὰ τὴν προαίρεσιν ἡμῶν ἀνακύπτοντα βλάπτῃ, λέγω δὴ οἷον θάνατοί τε καὶ νόσοι καὶ λῦπαι καὶ τὰ τοιαῦτα. {αὐτῷ} δὲ σοὶ εὐσεβεῖ καθεστῶτι τούτων οὐδὲν ἂν προσέλθοι.
[234] Καλῶς δὲ καὶ τοῦτον ἐπαινέσας τὸν δέκατον ἠρώτα Τί μέγιστόν ἐστι δόξης; ὁ δὲ εἶπε Τὸ τιμᾷν τὸν θεόν· τοῦτο δ᾽ ἐστὶν οὐ δώροις οὐδὲ θυσίαις, ἀλλὰ ψυχῆς καθαρότητι καὶ διαλήψεως ὁσίας, καθὼς ὑπὸ τοῦ θεοῦ πάντα κατασκευάζεται καὶ διοικεῖται κατὰ τὴν αὐτοῦ βούλησιν· ἣν καὶ σὺ διατελεῖς ἔχων γνώμην, ᾗ πάρεστι σημειοῦσθαι πᾶσιν ἐκ τῶν ὑπὸ σοῦ συντετελεσμένων καὶ συντελουμένων.
[235] E Μετὰ μείζονος δὲ φωνῆς πάντας αὐτοὺς ὁ βασιλεὺς ἠσπάζετο καὶ παρεκάλει, συνεπιφωνούντων τῶν παρόντων, μάλιστα δὲ τῶν φιλοσόφων. καὶ γὰρ ταῖς ἀγωγαῖς καὶ τῷ λόγῳ πολὺ προέχοντες αὐτῶν ἦσαν, ὡς ἂν ἀπὸ θεοῦ τὴν καταρχὴν ποιούμενοι. μετὰ δὲ ταῦτα ὁ βασιλεὺς εἰς τὸ φιλοφρονεῖσθαι προῆλθε διὰ τῶν προπόσεων.
[236] Τῇ δὲ ἐπιούσῃ κατὰ τὰ αὐτὰ τῆς διατάξεως τοῦ συμποσίου γενομένης, καθὼς εὔκαιρον ἐγένετο τῷ βασιλεῖ, τοὺς ἑξῆς ἐρώτα τῶν προαποκεκριμένων, εἶπε δὲ τῷ πρώτῳ Τὸ φρονεῖν εἰ διδακτόν ἐστιν; ὃς δ᾽ εἶπε Ψυχῆς ἐστιν κατασκευὴ διὰ θείας δυνάμεως ἐπιδέχεσθαι πᾶν τὸ καλόν, ἀποστρέφεσθαι δὲ τἀναντία.
[237] Συνομολογήσας δὲ τὸν ἐχόμενον ἠρώτα Τί πρὸς ὑγείαν μάλιστα συντείνει; ἐκεῖνος δὲ ἔφη Σωφροσύνη· ταύτης δὲ οὐκ ἔστι τυχεῖν, ἐὰν μὴ θεὸς κατασκευάσῃ τὴν διάνοιαν εἰς τοῦτο.
[238] Παρακαλέσας δὲ τοῦτον πρὸς τὸν ἕτερον ἔφη Πῶς ἂν γονεῦσι τὰς ἀξίας ἀποδῴη χάριτας; ὃς δὲ εἶπε Μηδὲν αὐτοὺς λυπήσας· τοῦτο δ᾽ οὐκ ἔστιν, εἰ μὴ θεὸς τῆς διανοίας ἡγεμὼν γένοιτο πρὸς τὰ κάλλιστα.
[239] Προσεπινεύσας δὲ τούτῳ τὸν ἑξῆς ἠρώτα Πῶς ἂν φιλήκοος εἴη; ἐκεῖνος δὲ εἶπε Διαλαμβάνων ὅτι πάντα συμφέρει γινώσκειν, ὅπως ἂν πρὸς τὰ συμβαίνοντα ἐκλεγόμενός τι τῶν ἠκροαμένων ἀνθυποτιθεὶς πρὸς τὰ τῶν καιρῶν ἂν ἀντιπράσσηται, σὺν χειραγωγίᾳ θεοῦ· τοῦτο δ᾽ ἐστίν, αἱ τῶν πράξεων τελειώσεις ὑπ᾽ αὐτοῦ.
[240] E Τοῦτον δὲ ἐπαινέσας πρὸς τὸν ἕτερον εἶπε Πῶς ἂν μηθὲν παράνομον πράσσοι; πρὸς τοῦτο ἔφησε Γινώσκων ὅτι τὰς ἐπινοίας ὁ θεὸς ἔδωκε τοῖς νομοθετήσασι πρὸς τὸ σώζεσθαι τοὺς βίους τῶν ἀνθρώπων, ἀκόλουθος εἴης ἂν αὐτοῖς.
[241] Ἀποδεξάμενος δὲ αὐτὸν πρὸς ἕτερον εἶπε Τίς ὠφέλεια συγγενείας ἐστίν; ὁ δὲ ἀπεφήνατο Ἐὰν τοῖς συμβαίνουσι νομίζωμεν ἀτυχοῦσιν μὲν ἐλαττοῦσθαι, καὶ κακοπαθῶμεν ὡς αὐτοί, φαίνεται τὸ συγγενὲς ὅσον ἰσχῦόν ἐστι-
[242] τελουμένων δὲ τούτων καὶ δόξα καὶ προκοπὴ παρὰ τοῖς τοιούτοις ὑπάρξει· τὸ γὰρ συνεργὲς εὐνόως γινόμενον ὡς ἐξ ἑαυτοῦ ἀδιάλυτον πρὸς ἅπαντα- μετὰ δὲ εὐημερίας, μηδὲν προσδεῖσθαι τῶν ἐκεῖνων· ἀλλὰ δέον {θεὸν} ἱκετεύειν, πάντα ἀγαθοποιεῖν.
[243] Ὡσαύτως δὲ ἐκεῖνοις ἀποδεξάμενος αὐτὸν ἄλλον ἠρώτα Πῶς ἀφοβία γίνεται; εἶπε δέ Συνιστορούσης τῆς διανοίας μηδὲν κακὸν πεπραχέναι, θεοῦ κατευθύνοντος εἰς τὸ καλῶς ἅπαντα βουλεύεσθαι.
[244] Τούτῳ δὲ ἐπιφωνήσας πρὸς ἄλλον εἶπε Πῶς ἂν προχείρως ἔχοι τὸν ὀρθὸν λόγον; ὁ δὲ εἶπεν Εἰ τὰ τῶν ἀνθρώπων ἀτυχήματα διὰ παντὸς ἐπιβλέποι· γινώσκων ὅτι ὁ θεὸς ἀφαιρεῖται τὰς εὐημερίας, ἑτέρους δὲ δοξάζων εἰς τὸ τιμᾶσθαι προάγει.
[245] E Καλῶς δὲ καὶ τοῦτον ἀποδεξάμενος τὸν ἑξῆς ἀποκριθῆναι παρεκάλει Πῶς ἂν μὴ εἰς ῥᾳθυμίαν, μηδὲ ἐπὶ τὰς ἡδονὰς τρέποιτο; ὁ δὲ Προχείρως ἔχων, εἶπεν, ὅτι μεγάλης βασιλείας κατάρχει καὶ πολλῶν ὄχλων ἀφηγεῖται, καὶ οὐ δεῖ περὶ ἕτερόν τι τὴν διάνοιαν εἶναι, τῆς δὲ τούτων ἐπιμελείας φροντίζειν· θεὸν δὲ ἀξιοῦν, ὅπως μηθὲν ἐλλίπῃ τῶν καθηκόντων.
[246] Ἐπαινέσας δὲ καὶ τοῦτον τὸν δέκατον {ἠρώτα Πῶς ἂν ἐπιγινώσκοι} τοὺς δόλῳ τινὶ πρὸς αὐτὸν πράσσοντας; ὁ δὲ ἀπεφήνατο πρὸς τοῦτο Εἰ παρατηροῖτο τὴν ἀγωγὴν ἐλευθέριον οὖσαν, καὶ τὴν εὐταξίαν διαμένουσαν ἐν τοῖς ἀσπασμοῖς καὶ συμβουλίαις καὶ τῇ λοιπῇ συναναστροφῇ τῶν σὺν αὐτῷ, καὶ μηθὲν ὑπερτείνοντας τοῦ δέοντος ἐν ταῖς φιλοφρονήσεσι καὶ τοῖς λοιποῖς τοῖς κατὰ τὴν ἀγωγήν.
[247] θεὸς δὲ τὴν διάνοιαν {ἄξει} σοι, βασιλεῦ, πρὸς τὰ κάλλιστα. Συγκροτήσας πάντας τ᾽ ἐπαινέσας κατ᾽ ὄνομα, καὶ τῶν παρόντων ταὐτὰ ποιούντων, ἐπὶ τὸ μέλπειν ἐτράπησαν.
[248] Τῇ δὲ ἐχομένῃ τὸν καιρὸν λαβὼν ἐπηρώτα τὸν ἑξῆς Τίς ἐστιν ἀμέλεια μεγίστη; πρὸς τοῦτ᾽ ἔφη Εἰ τέκνων ἄφροντίς τις εἴη, καὶ μὴ κατὰ πάντα τρόπον ἀγαγεῖν {σπεύδοι}· εὐχόμεθα γὰρ ἀεὶ πρὸς τὸν θεόν, οὐχ οὕτως περὶ ἑαυτῶν ὡς περὶ τῶν ἐγγόνων, ἵνα παρῇ πάντα αὐτοῖς τὰ ἀγαθά. τὸ δὲ ἐπιδεῖσθαι παιδία σωφροσύνης μετασχεῖν, θεοῦ δυνάμει τοῦτο γίνεται.
[249] Φήσας δὲ εὐλογεῖν ἄλλον ἠρώτα Πῶς ἂν φιλόπατρις εἴη; Προτιθέμενος, εἶπεν, ὅτι καλὸν ἐν ἰδίᾳ καὶ ζῇν καὶ τελευτᾷν. ἡ δὲ ξενία τοῖς μὲν πένησι καταφρόνησιν ἐργάζεται, τοῖς δὲ πλουσίοις ὄνειδος, ὡς διὰ κακίαν ἐκπεπτωκόσιν. εὐεργετῶν οὖν ἅπαντας, καθὼς συνεχῶς τοῦτ᾽ ἐπιτελεῖς, θεοῦ διδόντος σοὶ πρὸς πάντα χάριν, φιλόπατρις φανήσῃ.
[250] E Τούτου δὲ ἀκούσας τοῦ κατὰ τὸ ἑξῆς ἐπυνθάνετο Πῶς {ἂν} ἁρμόσαι γυναικί; {Γινώσκων} ὅτι μὲν θρασύ ἐστιν, ἔφη, τὸ θῆλυ γένος, καὶ δραστικὸν ἐφ᾽ ὃ βούλεται πρᾶγμα, καὶ μεταπῖπτον εὐκόπως διὰ παραλογισμοῦ, καὶ τῇ φύσει κατεσκεύασται ἀσθενές· δέον δ᾽ ἐστὶ κατὰ τὸ ὑγιὲς χρῆσθαι, καὶ μὴ πρὸς ἔριν ἀντιπράσσειν.
[251] κατορθοῦται γὰρ βίος, ὅταν ὁ κυβερνῶν εἰδῇ, πρὸς τίνα σκοπὸν δεῖ τὴν διέξοδον ποιεῖσθαι. θεοῦ δ᾽ ἐπικλήσει καὶ βίος κυβερνᾶται κατὰ πάντα.
[252] Συνανθομολογησάμενος δὲ τούτῳ τὸν ἑξῆς ἠρώτα Πῶς {ἂν} ἀναμάρτητος εἴη; ὁ δὲ ἔφησεν Ὡς ἅπαντα πράσσων καὶ μετὰ διαλογισμοῦ καὶ μὴ πειθόμενος διαβολαῖς, ἀλλ᾽ αὐτὸς ὢν δοκιμαστὴς τῶν λεγομένων καὶ κρίσει κατευθύνων τὰ τῶν ἐντεύξεων καὶ διὰ κρίσεως ἐπιτελῶν ταῦτα ἀναμάρτητος, ἔφησεν, ἂν εἴης, ὦ βασιλεῦ. τὸ δ᾽ ἐπινοεῖν ταῦτα καὶ ἐν τούτοις ἀναστρέφεσθαι θείας δυνάμεώς ἐστιν ἔργον.
[253] Διαχυθεὶς δὲ τοῖς εἰρημένοις τὸν ἕτερον ἠρώτα Πῶς ἂν ἐκτὸς θυμοῦ γένοιτο; πρὸς τοῦτ᾽ εἶπε Γινώσκων ὅτι πάντων ἐξουσίαν ἔχει, καί, εἰ χρήσαιτο θυμῷ, θάνατον ἐπιφέρει· ὅπερ ἀνωφελὲς καὶ ἀλγεινόν ἐστιν, εἰ τὸ ζῇν ἀφελεῖται πολλῶν, διὰ τὸ κύριον εἶναι. πάντων δ᾽ ὑπηκόων ὄντων καὶ μηδενὸς ἐναντιουμένου, τίνος χάριν θυμωθήσεται;
[254] γινώσκειν δὲ δεῖ, διότι θεὸς τὸν πάντα κόσμον διοικεῖ μετ᾽ εὐμενείας καὶ χωρὶς ὀργῆς ἁπάσης· τούτῳ δὲ κατακολουθεῖν ἀναγκαῖόν ἐστί σε, ἔφησεν, ὦ βασιλεῦ.
[255] E Καλῶς δὲ ἀποκεκρίσθαι φήσας τοῦτον ἐπυνθάνετο τοῦ μετέπειτα Τί ἐστιν εὐβουλία; Τὸ καλῶς ἅπαντα πράσσειν, ἀπεφήνατο, μετὰ διαλογισμοῦ, κατὰ τὴν βουλὴν παρατιθέντα καὶ {τὰ} βλαβερὰ τῶν κατὰ τὸ ἐναντίον τοῦ λόγου διάστημα, ἵνα πρὸς ἕκαστον ἐπινοήσαντες ὦμεν εὖ βεβουλευμένοι, καὶ τὸ προτεθὲν ἡμῖν ἐπιτελῆται. τὸ δ᾽ αὖ κράτιστον, θεοῦ δυναστείᾳ πᾶν βούλευμα {τελείωσιν ἕξει} σοι τὴν εὐσέβειαν ἀσκοῦντι.
[256] Κατωρθωκέναι δὲ καὶ τοῦτον εἰπὼν ἄλλον ἠρώτα Τί ἐστι φιλοσοφία; Τὸ καλῶς διαλογίζεσθαι πρὸς ἕκαστον τῶν συμβαινόντων, ἀπεφήνατο, καὶ μὴ ἐκφέρεσθαι ταῖς ὁρμαῖς, ἀλλὰ τὰς βλάβας καταμελετᾷν τὰς ἐκ τῶν ἐπιθυμιῶν ἐκβαινούσας, καὶ τὰ πρὸς τὸν καιρὸν πράσσειν δεόντως μετριοπαθῆ καθεστῶτα. ἵνα δ᾽ ἐπίστασιν τούτων λαμβάνωμεν, θεραπεύειν δεῖ τὸν θεόν.
[257] Ἐπισημήνας δὲ καὶ τοῦτον ἕτερον ἠρώτα Πῶς ἂν ἀποδοχῆς {ἐν ξενιτείᾳ} τυγχάνοι; Πᾶσιν ἴσος γινόμενος, ἔφη, καὶ μᾶλλον ἥττων ἢ καθυπερέχων φαινόμενος πρὸς οὓς ξενιτεύει. κοινῶς γὰρ ὁ θεὸς τὸ ταπεινούμενον προσδέχεται κατὰ φύσιν, καὶ τὸ τῶν ἀνθρώπων γένος τοὺς ὑποτασσομένους φιλανθρωπεῖ.
[258] Ἐπιμαρτυρήσας δὲ τούτοις ἄλλον ἠρώτα Πῶς {ἃ} ἂν κατασκευάσῃ καὶ μετὰ τοῦτο διαμένῃ; πρὸς τοῦτ᾽ εἶπεν Εἰ μεγάλα καὶ σεμνὰ ταῖς ποιήσεσιν ἐπιτελοῖ, πρὸς τὸ φείσασθαι τοὺς θεωροῦντας διὰ τὴν καλλονήν, καὶ μηθένα τῶν κατεργαζομένων τὰ τοιαῦτα παραπέμποι, μηδὲ τοὺς ἄλλους ἀμισθὶ συντελεῖν ἀναγκάζοι τὰ πρὸς τὴν χρείαν.
[259] διανοούμενος γὰρ ὡς θεὸς πολυωρεῖ τὸ τῶν ἀνθρώπων γένος, χορηγῶν αὐτοῖς καὶ ὑγείαν καὶ εὐαισθησίαν καὶ τὰ λοιπά, καὶ αὐτὸς ἀκόλουθόν τι πράξει τῶν κακοπαθειῶν ἀποδιδοὺς τὴν ἀντάμειψιν. τὰ γὰρ ἐκ δικαιοσύνης τελούμενα, ταῦτα καὶ διαμένει.
[260] E Εὖ δὲ καὶ τοῦτον εἰρηκέναι φήσας τὸν δέκατον ἠρώτα Τί ἐστι σοφίας καρπός; ὁ δὲ εἶπε Τὸ μὴ συνιστορεῖν ἑαυτῷ κακὸν πεπραχότι, τὸν δὲ βίον ἐν ἀληθείᾳ διεξάγειν.
[261] ἐκ τούτων γὰρ κρατίστη χαρὰ καὶ ψυχῆς εὐστάθειά σοι γίνεται, μέγιστε βασιλεῦ, καὶ ἐλπίδες ἐπὶ θεῷ καλαὶ κρατοῦντί σοι τῆς ἀρχῆς εὐσεβῶς. Ὡς δὲ συνήκουσαν πάντες ἐπεφώνησαν σὺν κρότῳ πλείονι. καὶ μετὰ ταῦτα πρὸς τὸ προπιεῖν ὁ βασιλεὺς
[λαμβάνειν] ἐτράπη, χαρᾷ πεπληρωμένος.
[262] Τῇ δ᾽ ἑξῆς καθὼς πρότερον ἡ διάταξις ἦν τῶν κατὰ τὸν πότον ἐπιτελουμένων, καιροῦ δὲ γενομένου τοὺς ἀπολιπόντας ὁ βασιλεὺς ἐπηρώτα. πρὸς τὸν πρῶτον δὲ ἔφη Πῶς ἂν μὴ τραπείη τις εἰς ὑπερηφανίαν;
[263] ἀπεκρίθη δὲ Εἰ τὴν ἰσότητα τηροῖ, καὶ παρ᾽ ἕκαστον ἑαυτὸν ὑπομιμνήσκοι, καθὼς ἄνθρωπος ὢν ἀνθρώπων ἡγεῖται. καὶ ὁ θεὸς τοὺς ὑπερηφάνους καθαιρεῖ, τοὺς δὲ ἐπιεικεῖς καὶ ταπεινοὺς ὑψοῖ.
[264] Παρακαλέσας δὲ αὐτὸν τὸν ἑξῆς ἐπηρώτα Τίσι δεῖ συμβούλοις χρῆσθαι; τοῖς διὰ πολλῶν, ἔφη, πεπειραμένοις πραγμάτων καὶ τὴν εὔνοιαν συντηροῦσιν ἀκέραιον πρὸς αὐτὸν καὶ τῶν τρόπων ὅσοι μετέχουσιν αὐτῷ. θεοῦ ἐπιφάνεια γίνεται πρὸς τὰ τοιαῦτα τοῖς ἀξίοις.
[265] E Ἐπαινέσας δὲ αὐτὸν ἄλλον ἠρώτα Τίς ἐστι βασιλεῖ κτῆσις ἀναγκαιοτάτη; Τῶν ὑποτεταγμένων φιλανθρωπία καὶ ἀγάπησις, ἀπεκρίνατο. διὰ γὰρ τούτων ἄλυτος εὐνοίας δεσμὸς γίνεται. τὸ δὲ γίνεσθαι κατὰ προαίρεσιν ταῦτα ὁ θεὸς ἐπιτελεῖ.
[266] Κατεπαινέσας δὲ αὐτὸν ἑτέρου διεπυνθάνετο Τί πέρας ἐστὶ λόγου; κἀκεῖνος δὲ ἔφησε Τὸ πεῖσαι τὸν ἀντιλέγοντα, διὰ τῆς ὑποτεταγμένης τάξεως τὰς βλάβας ἐπιδεικνύντα· οὕτω γὰρ λήψῃ τὸν ἀκροατὴν οὐκ ἀντικείμενος, συγχρώμενος δὲ ἐπαίνῳ πρὸς τὸ πεῖσαι. θεοῦ δὲ ἐνεργείᾳ κατευθύνεται πειθώ.
[267] Εὖ δὲ λέγειν φήσας αὐτὸν ἕτερον ἠρώτα Πῶς ἂν, παμμιγῶν ὄχλων ὄντων ἐν τῇ βασιλείᾳ, τούτοις {ἁρμόσαι}; Τὸ πρέπον ἑκάστῳ συνυποκρινόμενος, εἶπε, καθηγεμόνα λαμβάνων δικαιοσύνην· ὡς καὶ ποιεῖς θεοῦ σοι διδόντος εὖ λογίζεσθαι.
[268] Φιλοφρονηθεὶς δὲ τούτῳ πρὸς τὸν ἕτερον εἶπεν Ἐπὶ τίσι δεῖ λυπεῖσθαι; πρὸς ταῦτα ἀπεκρίθη Τὰ συμβαίνοντα τοῖς φίλοις ὅταν θεωρῶμεν πολυχρόνια καὶ ἀνέκφευκτα γινόμενα. τελευτήσασι μὲν γὰρ καὶ κακῶν ἀπολελυμένοις οὐχ ὑπογράφει λύπην ὁ λόγος· ἀλλὰ ἐφ᾽ ἑαυτοὺς ἀναφέροντες καὶ τὸ πρὸς ἑαυτοὺς συμφέρον λυποῦνται πάντες ἄνθρωποι. τὸ δ᾽ ἐκφυγεῖν πᾶν κακὸν θεοῦ δυνάμει γίνεται.
[269] Ὡς ἔδει δὲ φήσας αὐτὸν ἀποκρίνεσθαι πρὸς ἕτερον εἶπε Πῶς ἀδοξία γίνεται; ἐκεῖνος δὲ ἔφησεν Ὅταν ὑπερηφανία καθηγῆται καὶ θράσος ἄληκτον, ἀτιμασμὸς ἐπιφύεται καὶ δόξης ἀναίρεσις. θεὸς δὲ δόξης πάσης κυριεύει, ῥέπων οὗ βούλεται.
[270] E Καὶ τούτῳ δ᾽ ἐπικυρώσας τὰ τῆς ἀποκρίσεως τὸν ἑξῆς ἠρώτα Τίσι δεῖ πιστεύειν ἑαυτόν; Τοῖς διὰ τὴν εὔνοιαν, εἶπε, συνοῦσί σοι, καὶ μὴ διὰ τὸν φόβον μηδὲ διὰ πολυωρίαν, ἐπανάγουσι πάντα πρὸς τὸ κερδαίνειν. τὸ μὲν γὰρ ἀγαπήσεως σημεῖον, τὸ δὲ δυσνοίας καὶ καιροτηρησίας· ὃς γὰρ ἐπὶ τὸ πλεονεκτεῖν {ὁρμᾶται} προδότης πέφυκε. σὺ δὲ πάντας εὐνόους ἔχεις θεοῦ σοι καλὴν βουλὴν διδόντος.
[271] οφῶς δὲ αὐτὸν εἰπὼν ἀποκεκρίσθαι, ἑτέρῳ εἶπε Τί βασιλείαν διατηρεῖ; πρὸς τοῦτ᾽ ἔφη Μέριμνα καὶ φροντίς, ὡς οὐδὲν κακουργηθήσεται διὰ τῶν ἀποτεταγμένων εἰς τοὺς ὄχλους ταῖς χρείαις· καθὼς σὺ τοῦτο πράσσεις θεοῦ σοι τὴν σεμνὴν ἐπίνοιαν διδόντος.
[272] Θαρσύνας δὲ τοῦτον ἕτερον ἐπηρώτα Τί διαφυλάσσει χάριτα καὶ τιμήν; ὁ δὲ εἶπεν Ἀρετή. καλῶν γὰρ ἔργων ἐστὶν ἐπιτέλεια, τὸ δὲ κακὸν ἀποτρίβεται· καθὼς σὺ διατηρεῖς τὴν πρὸς ἅπαντας καλοκἀγαθίαν παρὰ θεοῦ δῶρον τοῦτ᾽ ἔχων.
[273] Κεχαρισμένως δὲ καὶ τοῦτον ἀποδεξάμενος τὸν ἑνδέκατον ἐπηρώτα (διὰ τὸ δύο πλεονάζειν τῶν ἑβδομήκοντα) Πῶς ἂν κατὰ ψυχὴν καὶ ἐν τοῖς πολέμοις εἰρηνικῶς ἔχοι; ὁ δὲ ἀπεφήνατο Διαλαμβάνων ὅτι κακὸν οὐδὲν εἴργασται τῶν ὑποτεταγμένων οὐθενί, πάντες δὲ ἀγωνιοῦνται περὶ τῶν εὐεργετημάτων, εἰδότες, κἂν ἐκ τοῦ ζῇν ἀποτρέχωσιν, ἐπιμελητήν σε τῶν βίων.
[274] οὐ γὰρ διαλείπεις ἐπανορθῶν ἅπαντας τοῦ θεοῦ σοι καλοφροσύνην δεδωκότος. Ἐπισημήνας δὲ κρότῳ πάντας αὐτοὺς ἀπεδέξατο φιλοφρονούμενος, καὶ προπίνων ἑκάστῳ πλεῖόν τι πρὸς τὸ τερφθῆναι {ἐτράπη}, μετ᾽ εὐφροσύνης τοῖς ἀνδράσι συνὼν καὶ χαρᾶς πλείονος.
[275] E Τῇ ἑβδόμῃ δὲ τῶν ἡμερῶν, πλείονος παρασκευῆς γενομένης, προσπαραγινομένων πλειόνων ἑτέρων ἀπὸ τῶν πόλεων (ἦσαν γὰρ ἱκανοὶ πρέσβεις), ἐπηρώτησεν ὁ βασιλεὺς καιροῦ γενομένου τὸν πρωτεύοντα τῶν ἀπολιπόντων τῆς ἐρωτήσεως Πῶς ἂν ἀπαραλόγιστος {εἴη};
[276] ἐκεῖνος δὲ ἔφη Δοκιμάζων καὶ τὸν λέγοντα καὶ τὸ λεγόμενον καὶ περὶ τίνος λέγει, καὶ ἐν πλείονι χρόνῳ τὰ αὐτὰ δι᾽ ἑτέρων τρόπων ἐπερωτῶν. τὸ δὲ νοῦν ἔχειν ὀξὺν καὶ δύνασθαι κρίνειν ἕκαστα θεοῦ δώρημα καλόν ἐστιν· ὡς σὺ τοῦτο κέκτησαι, βασιλεῦ.
[277] Κρότῳ δὲ ἐπισημηνάμενος ὁ βασιλεὺς ἕτερον ἐπηρώτα Διὰ τί τὴν ἀρετὴν οὐ παραδέχονται τῶν ἀνθρώπων οἱ πλείονες; Ὅτι φυσικῶς ἅπαντες, εἶπεν, ἀκρατεῖς καὶ ἐπὶ τὰς ἡδονὰς τρεπόμενοι γεγόνασιν· ὧν χάριν ἀδικία πέφυκε καὶ τὸ τῆς πλεονεξίας χύμα.
[278] τὸ δὲ τῆς ἀρετῆς κατάστημα κωλύει τοὺς ἐπιφερομένους ἐπὶ τὴν ἡδονοκρασίαν, ἐγκράτειαν δὲ κελεύει καὶ δικαιοσύνην προτιμᾷν. ὁ δὲ θεὸς πάντων ἡγεῖται τούτων.
[279] Εὖ δὲ ἀποκεκρίσθαι τοῦτον εἰπὼν ὁ βασιλεὺς ἠρώτα Τίσι δεῖ κατακολουθεῖν τοὺς βασιλεῖς; ὁ δὲ ἔφη Τοῖς νόμοις, ἵνα δικαιοπραγοῦντες ἀνακτῶνται τοὺς βίους τῶν ἀνθρώπων· καθὼς σὺ τοῦτο πράσσων ἀένναον μνήμην καταβέβλησαι σεαυτοῦ, θείῳ προστάγματι κατακολουθῶν.
[280] E Εἰπὼν δὲ καὶ τοῦτον καλῶς λέγειν τὸν ἐχόμενον ἠρώτα Τίνας δεῖ καθιστάνειν στρατηγούς; ὃς δὲ εἶπεν Ὅσοι μισοπονηρίαν ἔχουσι, καὶ τὴν ἀγωγὴν αὐτοῦ μιμούμενοι, πρὸς τὸ διὰ παντὸς εὐδοξίαν ἔχειν αὐτούς, τὰ δίκαια πράσσουσι· καθὼς σὺ τοῦτο ἐπιτελεῖς, εἶπε, μέγιστε βασιλεῦ, θεοῦ σοι στέφανον δικαιοσύνης δεδωκότος.
[281] Ἀποδεξάμενος δὲ αὐτὸν μετὰ φωνῆς ἐπὶ τὸν ἐχόμενον ἐπιβλέψας εἶπε Τίνας δεῖ καθιστάνειν ἐπὶ τῶν δυνάμεων ἄρχοντας; ὁ δὲ ἀπεφήνατο Τοὺς ἀνδρείᾳ διαφέροντας καὶ δικαιοσύνῃ, καὶ περὶ πολλοῦ ποιουμένους τὸ σώζειν τοὺς ἄνδρας ἢ τὸ νικᾷν, τῷ θράσει {παραβάλλοντας} τὸ ζῇν. ὡς γὰρ ὁ θεὸς εὖ ἐργάζεται πᾶσι, καὶ σὺ τοῦτον μιμούμενος εὐεργετεῖς τοὺς ὑπὸ σεαυτόν.
[282] Ὁ δὲ ἀποκεκρίσθαι φήσας αὐτὸν εὖ, ἄλλον ἠρώτα Τίνα θαυμάζειν ἄξιόν ἐστιν ἄνθρωπον; ὁ δὲ ἔφη Τὸν κεχορηγημένον δόξῃ καὶ πλούτῳ καὶ δυνάμει, καὶ ψυχὴν ἴσον πᾶσιν ὄντα· καθὼς σὺ τοῦτο ποιῶν ἀξιοθαύμαστος εἶ τοῦ θεοῦ σοι διδόντος εἰς ταῦτα τὴν ἐπιμέλειαν.
[283] Ἐπιφωνήσας δὲ καὶ τούτῳ πρὸς τὸν ἕτερον εἶπεν Ἐν τίσι δεῖ πράγμασι τοὺς βασιλεῖς τὸν πλείω χρόνον διάγειν; ὁ δὲ εἶπεν Ἐν ταῖς ἀναγνώσεσι καὶ ἐν ταῖς τῶν πορειῶν ἀπογραφαῖς διατρίβειν, ὅσαι πρὸς τὰς βασιλείας ἀναγεγραμμέναι τυγχάνουσι πρὸς ἐπανόρθωσιν καὶ διαμονὴν ἀνθρώπων. ὃ σὺ πράσσων ἀνέφικτον ἄλλοις δόξαν κέκτησιν θεοῦ σοι τὰ βουλήματα συντελοῦντος.
[284] Ἐνεργῶς δὲ καὶ τοῦτον προσειπὼν ἕτερον ἠρώτα Τίνας δεῖ ποιεῖσθαι τὰς διαγωγὰς ἐν ταῖς ἀνέσεσι καὶ ῥᾳθυμίαις; ὁ δὲ ἔφη Θεωρεῖν ὅσα {παίζεται} μετὰ περιστολῆς καὶ πρὸ ὀφθαλμῶν τιθέναι τὰ τοῦ βίου μετ᾽ εὐσχημοσύνης καὶ καταστολῆς γινόμενα {βίῳ συμφέρον καὶ καθῆκον}. ἔνεστι γὰρ καὶ ἐν τούτοις ἐπισκευή τις.
[285] E πολλάκις γὰρ καὶ ἐκ τῶν ἐλαχίστων αἱρετόν τι δείκνυται. σὺ δὲ πᾶσαν ἠσκηκὼς καταστολὴν διὰ τῶν ἐνεργεῖν φιλοσοφεῖς διὰ καλοκἀγαθίαν ὑπὸ θεοῦ τιμώμενος.
[286] Εὐαρεστήσας δὲ τοῖς προειρημένοις πρὸς τὸν ἔνατον εἶπε Πῶς δεῖ διὰ τῶν συμποσίων διεξάγειν; ὁ δὲ ἔφησε Παραλαμβάνοντα τοὺς φιλομαθεῖς καὶ δυναμένους ὑπομιμνήσκειν τὰ {χρήσιμα τῇ βασιλείᾳ} καὶ τοῖς τῶν ἀρχομένων βίοις- ἐμμελέστερον ἢ μουσικώτερον οὐκ ἂν εὕροις τι τούτων·
[287] οὗτοι γὰρ θεοφιλεῖς εἰσι πρὸς τὰ κάλλιστα πεπαιδευκότες τὰς διανοίας- καθὼς καὶ σὺ τοῦτο πράσσεις, ὡς ἂν ὑπὸ θεοῦ σοι κατευθυνομένων ἅπαντων.
[288] Διαχυθεὶς δὲ ἐπὶ τοῖς εἰρημένοις, ἐπυνθάνετο τοῦ μετέπειτα Τί κάλλιστόν ἐστι τοῖς ὄχλοις, ἐξ ἰδιώτου βασιλέα κατασταθῆναι {ἐπ᾽} αὐτῶν, ἢ ἐκ βασιλέως βασιλέα; ἐκεῖνος δὲ ἔφη Τὸ ἄριστον τῇ φύσει.
[289] καὶ γὰρ ἐκ βασιλέων βασιλεῖς γινόμενοι πρὸς τοὺς ὑποτεταγμένους ἀνήμεροί τε καὶ σκληροὶ καθίστανται· πολλῷ δὲ μᾶλλον καί τινες τῶν ἰδιωτῶν καὶ κακῶν πεπειραμένοι καὶ πενίας μετεσχηκότες ἄρξαντες ὄχλων χαλεπώτεροι τῶν ἀνοσίων τυράννων ἐξέβησαν.
[290] E ἀλλὰ ὡς προεῖπον, ἦθος χρηστὸν καὶ παιδείας κεκοινωνηκὸς δυνατὸν ἄρχειν ἐστί· καθὼς σὺ βασιλεὺς μέγας ὑπάρχεις, οὐ τοσοῦτον τῇ δόξῃ τῆς ἀρχῆς καὶ πλούτῳ προσχών, ὅσον ἐπιεικείᾳ καὶ φιλανθρωπίᾳ πάντας ἀνθρώπους ὑπερῆρκας τοῦ θεοῦ σοι δεδωρημένου ταῦτα.
[291] Ἐπὶ πλείονα χρόνον καὶ τοῦτον ἐπαινέσας τὸν ἐπὶ πᾶσιν ἠρώτα Τί μέγιστόν ἐστι βασιλείας; πρὸς τοῦτο εἶπε Τὸ διὰ παντὸς ἐν εἰρήνῃ καθεστάναι τοὺς ὑποτεταγμένους, καὶ κομίζεσθαι τὸ δίκαιον ταχέως ἐν ταῖς διακρίσεσι.
[292] ταῦτα δὲ γίνεται διὰ τὸν ἡγούμενον, ὅταν μισοπόνηρος ᾖ καὶ φιλάγαθος καὶ περὶ πολλοῦ ποιούμενος ψυχὴν ἀνθρώπου σώζειν· καθὼς καὶ σὺ μέγιστον κακὸν ἥγησαι τὴν ἀδικίαν, δικαίως δὲ πάντα κυβερνῶν ἀένναον τὴν περὶ σεαυτὸν δόξαν κατεσκευάσας, τοῦ θεοῦ σοι διδόντος ἔχειν ἁγνὴν καὶ ἀμιγῆ παντὸς κακοῦ τὴν διάνοιαν.
[293] Καταλήξαντος δὲ τούτου κατερράγη κρότος μετὰ φωνῆς καὶ χαρᾶς ἐπὶ πλείονα χρόνον. ὡς δὲ ἐπαύσατο, ὁ βασιλεὺς λαβὼν ποτήριον ἐπεχέατο καὶ τῶν παρόντων ἁπάντων καὶ τῶν εἰρημένων λόγων. ἐπὶ πᾶσι δὲ εἶπε Τὰ μέγιστά μοι γέγονεν ἀγαθὰ παραγενηθέντων ὑμῶν·
[294] πολλὰ γὰρ ὠφέλημαι, καταβεβλημένων ὑμῶν διδαχὴν ἐμοὶ πρὸς τὸ βασιλεύειν. ἑκάστῳ δὲ τρία τάλαντα προσέταξεν ἀργυρίου δοθῆναι καὶ τὸν ἀποκαταστήσοντα παῖδα. συνεπιφωνησάντων δὲ πάντων, χαρᾶς ἐπληρώθη τὸ συμπόσιον, ἀδιαλείπτως τοῦ βασιλέως εἰς εὐφροσύνην τραπέντος.
[295] E Ἐγὼ δὲ {εἰ πεπλεόνακα,} τούτοις, ὦ Φιλόκρατες, συγγνώμην ἔχειν. τεθαυμακὼς γὰρ τοὺς ἄνδρας ὑπὲρ τὸ δέον, ὡς ἐκ τοῦ καιροῦ τὰς ἀποκρίσεις ἐποιοῦντο πολλοῦ χρόνου δεομένας,
[296] καὶ τοῦ μὲν ἐρωτῶντος μεμεριμνηκότος ἕκαστα, τῶν δὲ ἀποκρινομένων καταλλήλως ἐχόντων τὰ πρὸς τὰς ἐρωτήσας, ἄξιοι θαυμασμοῦ κατεφαίνοντό μοι καὶ τοῖς παροῦσι, μάλιστα δὲ τοῖς φιλοσόφοις. οἴομαι δὲ καὶ πᾶσι τοῖς παραληψομένοις τὴν ἀναγραφὴν ἄπιστον φανεῖται.
[297] ψεύσασθαι μὲν οὖν οὐ καθῆκόν ἐστι περὶ τῶν ἀναγραφομένων· εἰ δὲ καί τι παραβαίην, οὐχ ὅσιον ἐν τούτοις· ἀλλ᾽, ὡς γέγονεν, οὕτως διασαφοῦμεν ἀφοσιούμενοι πᾶν ἁμάρτημα. διόπερ ἐπειράθην ἀποδεξάμενος αὐτῶν τὴν τοῦ λόγου δύναμιν παρὰ τῶν ἀναγραφομένων ἕκαστα τῶν γινομένων ἔν τε τοῖς χρηματισμοῖς τοῦ βασιλέως καὶ ταῖς συμποσίαις μεταλαβεῖν.
[298] ἔθος γάρ ἐστι, καθὼς καὶ σὺ γινώσκεις, ἀφ᾽ ἧς ἂν
[ἡμέρας] ὁ βασιλεὺς ἄρξηται χρηματίζειν, μέχρις οὗ κατακοιμηθῇ, πάντα ἀναγράφεσθαι τὰ λεγόμενα καὶ πρασσόμενα, καλῶς γινομένου καὶ συμφερόντως.
[299] τῇ γὰρ ἐπιούσῃ τὰ τῇ πρότερον πεπραγμένα καὶ λελαλημένα πρὸ τοῦ χρηματισμοῦ παραναγινώσκεται, καί, εἴ τι μὴ δεόντως γέγονε, διορθώσεως τυγχάνει τὸ πεπραγμένον.
[300] E πάντ᾽ οὖν ἀκριβῶς {παρὰ τῶν} ἀναγεγραμμένων, ὡς ἐλέχθη, μεταλαβόντες κατακεχωρίκαμεν, εἰδότες ἣν ἔχεις φιλομάθειαν εἰς τὰ χρήσιμα.
[301] Μετὰ δὲ τρεῖς ἡμέρας ὁ Δημήτριος παραλαβὼν αὐτούς, καὶ διελθὼν τὸ τῶν ἑπτὰ σταδίων ἀνάχωμα τῆς θαλάσσης πρὸς τὴν νῆσον, καὶ διαβὰς τὴν γέφυραν, καὶ προσελθὼν ὡς ἐπὶ τὰ βόρεια μέρη, συνέδριον ποιησάμενος εἰς κατεσκευασμένον οἶκον παρὰ τὴν ἠϊόνα, διαπρεπῶς ἔχοντα καὶ πολλῆς ἡσυχίας ἔφεδρον, παρεκάλει τοὺς ἄνδρας τὰ τῆς ἑρμηνείας ἐπιτελεῖν, παρόντων ὅσα πρὸς τὴν χρείαν ἔδει καλῶς.
[302] οἱ δὲ ἐπετέλουν ἕκαστα σύμφωνα ποιοῦντες πρὸς ἑαυτοὺς ταῖς ἀντιβολαῖς· τὸ δὲ ἐκ τῆς συμφωνίας γινόμενον πρεπόντως ἀναγραφῆς οὕτως ἐτύγχανε παρὰ τοῦ Δημητρίου.
[303] καὶ μέχρι μὲν ὥρας ἐνάτης τὰ τῆς συνεδρείας ἐγίνετο· μετὰ δὲ ταῦτα περὶ τὴν τοῦ σώματος θεραπείαν ἀπελύοντο γίνεσθαι, χορηγουμένων αὐτοῖς δαψιλῶς ὧν προῃροῦντο πάντων.
[304] ἐκτὸς δὲ καὶ καθ᾽ ἡμέραν, ὅσα βασιλεῖ παρεσκευάζετο, καὶ τούτοις ὁ Δωρόθεος ἐπετέλει· προστεταγμένον γὰρ ἦν αὐτῷ διὰ τοῦ βασιλέως. ἅμα δὲ τῇ πρωΐᾳ παρεγίνοντο εἰς τὴν αὐλὴν καθ᾽ ἡμέραν, καὶ ποιησάμενοι τὸν ἀσπασμὸν τοῦ βασιλέως, ἀπελύοντο πρὸς τὸν ἑαυτῶν τόπον.
[305] E ὡς δὲ ἔθος ἐστὶ πᾶσι τοῖς Ἰουδαίοις, {ἀπονιψάμενοι} τῇ θαλάσσῃ τὰς χεῖρας, ὡς ἂν εὔξωνται πρὸς τὸν θεόν, ἐτρέποντο πρὸς τὴν ἀνάγνωσιν καὶ τὴν ἑκάστου διασάφησιν.
[306] Ἐπηρώτησα δὲ καὶ τοῦτο Τίνος χάριν ἀπονιζόμενος τὰς χεῖρας τὸ τηνικαῦτα εὔχονται; διεσάφουν δέ, ὅτι μαρτύριόν ἐστι τοῦ μηδὲν εἰργάσθαι κακόν· πᾶσα γὰρ ἐνέργεια διὰ τῶν χειρῶν γίνεται· καλῶς καὶ ὁσίως μεταφέροντες ἐπὶ τὴν δικαιοσύνην καὶ τὴν ἀλήθειαν πάντα.
[307] καθὼς δὲ προειρήκαμεν, οὕτως καθ᾽ ἑκάστην εἰς τὸν τόπον, ἔχοντα τερπνότητα διὰ τὴν ἠσυχίαν καὶ καταύγειαν, συναγόμενοι τὸ προκείμενον ἐπετέλουν. συνέτυχε δὲ οὕτως ἐν ἡμέραις ἑβδομήκοντα δυσὶ τελειωθῆναι τὰ τῆς μεταγραφῆς, οἱονεὶ κατὰ πρόθεσίν τινα τοῦ τοιούτου γεγενημένου.
[308] Τελείωσιν δὲ ὅτε ἔλαβε, συναγαγὼν ὁ Δημήτριος τὸ πλῆθος τῶν Ἰουδαίων εἰς τὸν τόπον, οὗ καὶ τὰ τῆς ἑρμηνείας ἐτελέσθη, παρανέγνω πᾶσι, παρόντων καὶ τῶν διερμηνευσάντων, οἵτινες μεγάλης ἀποδοχῆς καὶ παρὰ τοῦ πλήθους ἔτυχον, ὡς ἂνμεγάλων ἀγαθῶν παραίτιοι γεγονότες.
[309] ὡσαύτως δὲ καὶ τὸν Δημήτριον ἀποδεξάμενοι παρεκάλεσαν μεταδοῦναι τοῖς ἡγουμένοις αὐτῶν, μεταγράψαντα τὸν πάντα νόμον.
[310] E καθὼς δὲ ἀνεγνώσθη τὰ τεύχη, στάντες οἱ ἱερεῖς καὶ τῶν ἑρμηνέων οἱ πρεσβύτεροι καὶ τῶν ἀπὸ τοῦ πολιτεύματος οἵ τε ἡγούμενοι τοῦ πλήθους εἶπον Ἐπεὶ καλῶς καὶ ὁσίως διηρμήνευται καὶ κατὰ πᾶν ἠκριβωμένως, καλῶς ἔχον ἐστίν, ἵνα διαμείνῃ ταῦθ᾽ οὕτως ἔχοντα, καὶ μὴ γένηται μηδεμία διασκευή.
[311] πάντων δ᾽ ἐπιφωνησάντων τοῖς εἰρημένοις, ἐκέλευσαν διαράσασθαι, καθὼς ἔθος αὐτοῖς ἐστιν, εἴ τις διασκευάσει προστιθεὶς ἢ μεταφέρων τι τὸ σύνολον τῶν γεγραμμένων ἢ ποιούμενος ἀφαίρεσιν, καλῶς τούτο πράσσοντες, ἵνα διὰ παντὸς ἀένναα καὶ μένοντα φυλάσσηται.
[312] Προσφωνηθέντων δὲ καὶ τούτων τῷ βασιλεῖ μεγάλως ἐχάρη· τὴν γὰρ πρόθεσιν, ἣν εἴχεν, ἀσφαλῶς ἔδοξε τετελειῶσθαι. παρανεγνώσθη δὲ αὐτῷ καὶ πάντα, καὶ λίαν ἐξεθαύμασε τὴν τοῦ νομοθέτου διάνοιαν. καὶ πρὸς τὸν Δημήτριον εἶπε Πῶς τηλικούτων συντετελεσμένων οὐδεὶς ἐπεβάλετο τῶν ἱστορικῶν ἢ ποιητῶν ἐπιμνησθῆναι;
[313] ἐκεῖνος δὲ ἔφη Διὰ τὸ σεμνὴν εἶναι τὴν νομοθεσίαν καὶ διὰ θεοῦ γεγονέναι· καὶ τῶν ἐπιβαλλομένων τινὲς ὑπὸ τοῦ θεοῦ πληγέντες τῆς ἐπιβολῆς ἀπέστησαν.
[314] καὶ γὰρ ἔφησεν ἀκηκοέναι Θεοπόμπου, διότι μέλλων τινὰ τῶν προηρμηνευμένων ἐπισφαλέστερον ἐκ τοῦ νόμου προσιστορεῖν ταραχὴν λάβοι τῆς διανοίας πλεῖον ἡμερῶν τριάκοντα· κατὰ δὲ τὴν ἄνεσιν ἐξιλάσκεσθαι τὸν θεόν, σαφὲς αὐτῷ γενέσθαι, τίνος χάριν τὸ συμβαῖνόν ἐστι.
[315] E δι᾽ ὀνείρου δὲ σημανθέντος, ὅτι τὰ θεῖα βούλεται περιεργασάμενος εἰς κοινοὺς ἀνθρώπους ἐκφέρειν, ἀποσχόμενον δὲ οὕτως ἀποκαταστῆναι.
[316] καὶ παρὰ Θεοδέκτου δὲ τοῦ τῶν τραγῳδιῶν ποιητοῦ μετέλαβον ἐγώ, διότι παραφέρειν μέλλοντός τι τῶν ἀναγεγραμμένων ἐν τῇ βίβλῳ πρός τι δρᾶμα τὰς ὄψες ἀπεγλαυκώθη· καὶ λαβὼν ὑπόνοιαν, ὅτι διὰ τοῦτ᾽ αὐτῷ τὸ σύμπτωμα γέγονεν, ἐξιλασάμενος τὸν θεὸν ἐν πολλαῖς ἡμέραις ἀποκατέστη.
[317] Μεταλαβὼν δὲ ὁ βασιλεύς, καθὼς προεῖπον, περὶ τούτων τὰ παρὰ τοῦ Δημητρίου, προσκυνήσας ἐκέλευσε μεγάλην ἐπιμέλειαν ποιεῖσθαι τῶν βιβλίων καὶ συντηρεῖν ἁγνῶς.
[318] παρακαλέσας δὲ καὶ τοὺς ἑρμηνεῖς, ἵνα παραγίνωνται πυκνότερον πρὸς αὐτόν, ἐὰν ἀποκατασταθῶσιν εἰς τὴν Ἰουδαίων,- δίκαιον γὰρ εἶπε τὴν ἐκπομπὴν αὐτῶν γενέσθαι· παραγενηθέντες δέ, ὡς θέμις, ἕξειν αὐτοὺς φίλου·, καὶ {πολυωρία} τῆς μεγίστης τεύξεσθαι παρ᾽ αὐτοῦ.
[319] τὰ δὲ πρὸς τὴν ἐκπομπὴν αὐτῶν ἐκέλευσεν ἑτοιμάζειν, μεγαλομερῶς τοῖς ἀνδράσι χρησάμενος. ἑκάστῳ γὰρ στολὰς ἔδωκε τῶν κρατίστων τρεῖς καὶ χρυσίου τάλαντα δύο καὶ κυλίκιον ταλάντου καὶ τρικλίνου πᾶσαν κατάστρωσιν.
[320] E ἔπεμψε δὲ καὶ τῷ Ἐλεαζάρῳ μετὰ τῆς ἐκπομπῆς αὐτῶν ἀργυρόποδας κλίνας δέκα καὶ τὰ ἀκόλουθα πάντα καὶ κυλίκιον ταλάντων τριάκοντα καὶ στολὰς δέκα καὶ πορφύραν καὶ στέφανον διαπρεπῆ καὶ βυσσίνων ὀθονίων ἱστοὺς ἑκατὸν καὶ φιάλας καὶ τρυβλία καὶ κρατῆρας χρυσοῦς δύο πρὸς ἀνάθεσιν.
[321] ἔγραψε δὲ καὶ παρακαλῶν, ἵνα, ἐάν τινες τῶν ἀνδρῶν προαιρῶνται πρὸς αὐτὸν ἀνακομισθῆναι, μὴ κωλύσῃ, περὶ πολλοῦ ποιούμενος τοῖς πεπαιδευμένοις συνεῖναι, καὶ εἰς τοιούτους τὸν πλοῦτον κατατίθεσθαι δαψιλῶς, καὶ οὐκ εἰς μάταια.
[322] Σὺ δέ, καθὼς ἐπηγγειλάμην, ἀπέχεις τὴν διήγησιν, ὦ Φιλόκρατες. τέρπειν γὰρ οἴομαί σε ταῦτα ἢ τὰ τῶν μυθολόγων βιβλία. νένευκας γὰρ πρὸς περιεργίαν τῶν δυναμένων ὠφελεῖν διάνοιαν, καὶ ἐν τούτοις τὸν πλείονα χρόνον διατελεῖς. πειράσομαι δὲ καὶ τὰ λοιπὰ τῶν ἀξιολόγων ἀναγράφειν, ἵνα διαπορευόμενος αὐτὰ κομίζῃ τοῦ βουλήματος τὸ κάλλιστον ἔπαθλον.

talmud.de

Digitales Judentum

Der Brief des Aristeas

Über den Brief des Aristeas

Die hebräische Fassung

Brief des Aristeas – Deutsch/Hebräisch

Brief des Aristeas im griechischen Original – ΑΡΙΣΤΕΑΣ ΦΙΛΟΚΡΑΤΕΙ