Alleine zum ersten Satz des fünften Buches Mosche (Deuteronomium) »Dies sind die Worte, welche Mosche zu ganz Jisrael geredet hat diesseit des Jarden« bringt der Midrasch ausführliche Anmerkungen:
Inhalt
אלה הדברים – Das sind die Worte
אלה הדברים – הלכה: אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכתוב ספר תורה בכל לשון וכו‘? כך שנו חכמים: אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון. רבן גמליאל אומר: אף הספרים לא התירו, שיכתבו אלא יונית. ומה טעמו של ר“ג שאומר מותר לכתוב ספר תורה יונית? כך לימדו רבותינו, אמר בר קפרא: דכתיב (בראשית ט): יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם, שיהיו דבריו של שם נאמרין בלשונותיו של יפת, לכך התירו שיכתבו בלשון יונית. אמר הקב“ה: ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפא את הלשון. מנין? שכן כתיב (משלי טו): מרפא לשון עץ חיים, ואין עץ חיים, אלא תורה, שנאמר (שם ג): עץ חיים היא למחזיקים בה. ולשונה של תורה מתיר את הלשון. תדע לך, לעתיד לבוא הקב“ה מעלה מגן עדן אילנות משובחים. ומה הוא שבחן? שהן מרפאין את הלשון, שנאמר (יחזקאל מז): ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה וגו‘. מנין שהיא רפואה של לשון? שנאמר (שם): והיה פריו למאכל ועליהו לתרופה. רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי: חד אמר: לתרפיון. וחד אמר: כל שהוא אלם ולועט הימנו, לשונו מתרפא ומצחצחה מיד בדברי תורה, שכך כתיב: מזה ומזה ואין מזה ומזה, אלא תורה, שנאמר ( שמות לב): מזה ומזה הם כתובים. ר‘ לוי אמר: מה לנו ללמוד ממקום אחר, נלמוד ממקומו. הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו (שם ד): לא איש דברים אנכי. כיון שזכה לתורה, נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים. מנין? ממה שקרינו בענין: אלה הדברים אשר דבר משה:
Halacha. Darf ein Israelit das Gesetzbuch wohl in jeder Sprache niederschreiben? Die Weisen haben so gelehrt: Die Bücher unterscheiden sich von den Tefillin und Mesusot nur darin, dass sie in jeder Sprache geschrieben werden. Nach Rabban Gamliel dürfen auch die Bücher nur in der griechischen Sprache geschrieben werden. Und was ist der Grund des Rabban Gamliel, dass er sagt, das Gesetzbuch dürfe nur in griechischer Sprache geschrieben werden? Unsere Rabbinen haben so gelehrt, sagte bar Kapra ((mit Bezug auf Gen. 9, 27)) : „G-tt breite Japhet aus, er wohne in den Zelten Schems,“ da die Worte Schems in allen Sprachen Japhets gesagt (niedergeschrieben) werden können, so haben sie gestattet, sie in der griechischen Sprache zu schreiben. G-tt sprach: Siehe, wie beliebt die Sprache des Gesetzes ist, dass sie die Zunge heilt. Woher lässt sich das beweisen? So heißt es Prov. 15, 4: „Eine Heilung der Zunge ist der Baum des Lebens.“ Unter עץ חיים Baum des Lebens ist nichts anderes als das Gesetz zu verstehen vergl. Prov. 3, 18: „Ein Baum des Lebens ist sie denen, die sie erfassen.“ Und die Sprache des Gesetzes löst die Zunge (ohne sie ist sie gebunden). Du kannst es daraus erkennen: Einst wird G-tt die rühmlichsten (besten) Bäume aus dem Gan Eden heraufbringen. Worin besteht ihr Ruhm ((ihre rühmliche Eigenschaft))? Dass sie die Zunge heilen ((s. Ezech. 47, 12)): „Am Bach werden, an seinem Ufer, auf dieser und auf jener Seite allerlei Fruchtbäume wachsen.“ Woher lässt sich beweisen, dass hier von einer Heilung der Zunge die Rede ist? Weil es das. heisst: „Seine Frucht dient zur Speise und sein Blatt zur Heilung.“ Ueber die Bedeutung des letzten Wortes sind R. Jochanan und R. Josua ben Levi verschiedener Meinung. Der eine sagte: Es bedeutet לתרפיון zur Heilung, der andere sagt: Wenn jemand stumm ist und einen Theil davon (von der Frucht des Lebensbaumes) gierig isst, so wird seine Zunge sofort geheilt und gereinigt durch die Worte des Gesetzes, denn so heisst es: „מזה מזה von dieser und von jener Seite.“ Mit den Worten מזה מזה ist nichts anderes als das Gesetz gemeint, wie es heisst Ex. 32, 15: „מזה מזה sie waren von dieser und jener Seite beschrieben.“ R. Levi sagte: Wozu brauchen wir den Beweis anderswo (an einem Orte) zu suchen, wir finden ihn gleich hier (an seinem Ort). Siehe, bevor Mosche noch zum Gesetz gelangte, sagte er Ex. 4, 10: „Ich bin kein Mann von Worten,“ als er aber zum Gesetze gelangt war, wurde seine Zunge geheilt und sie fing an Reden (דברים) zu reden. Woher lässt sich das beweisen? Aus dem, was wir hier lesen: „Dies sind die Reden (דברים), welche Mosche redete.“
דבר אחר – Oder Dies sind die Worte
דבר אחר: אלה הדברים זה שאמר הכתוב (משלי כח): מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון. ר‘ פנחס בשם רבי חמא בר חנינא אמר: מוכיח, זה משה. אדם, אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל לד): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. מהו אחרי? אמר הקב“ה: בשביל להביאן. אחרי חן ימצא, זה משה, דכתיב (שמות לג): וגם מצאת חן בעיני. ממחליק לשון, זה בלעם, שהחליק בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשיטים. דבר אחר: מוכיח אדם אחרי. אמר רבי יהודה ב“ר סימון: מהו אחרי? אמר הקב“ה: כביכול משה הוכיחני אחר ישראל והוכיח לישראל אחרי. לישראל אמר: אתם חטאתם. להקב“ה אמר (שם לב): למה ה‘ יחרה אפך בעמך. מהו למה? אמר רבי יצחק: בשעה שעשו ישראל את העגל, ביקש הקב“ה לכלות שונאיהן של ישראל. א“ל משה: רבש“ע! העגל הזה טוב הוא לסייע לך. א“ל הקב“ה: מה מסייע לי? א“ל משה: אם אתה מוריד גשמים, הוא מפריח טללים, אתה מוציא את הרוחות, והוא את הברקים. א“ל הקב“ה: אף אתה טועה בעגל?! אמר לפניו: רבש“ע! אלא למה ה‘ יחרה אפך בעמך. ולישראל הוא אומר: אתם חטאתם חטאה גדולה. אמר רבי יהודה ב“ר סימון: משל למה הדבר דומה? למלך, שכעס על אשתו טרפה והוציאה מביתו. שמעו בו השושבינין, הלכו אצל המלך ואמרו לו: הא מרי, כך אדם עושה לאשתו? מה עשתה לך? והלכו אצלה ואמרו לה: עד אימת את מכעסת אותו? קדמותיך הוא?! תניינותיך הוא?! אף משה כשהלך אצל הקב“ה א“ל: למה ה‘ יחרה אפך בעמך: לא בניך הם?! וכשהלך אצל ישראל אמר להן: עד אימת אתם מכעיסים אותו? קדמותכון הוא?! תניינותכון הוא?! וכן הוא אומר: במדבר בערבה מול סוף :
Oder: „Dies sind die Reden.“ In Verbindung mit Prov. 28, 23: „Wer Menschen nach mir ermahnt, wird mehr Gunst finden, als der, welcher seine Zunge glättet.“ „Der Ermahnende (מוכיח)“ ist nach R. Pinchas im Namen des R. Chama bar Chanina Mosche, „die Menschen (אדם)“ sind die Israeliten vgl. Ezech. 34, 31: „Ihr aber meine Schafe, die Schafe meiner Weide, seid Menschen.“ Und was heisst: „אחרי nach mir?“ G-tt sprach: Wer sie durch Ermahnung dahin bringt, mir nachzufolgen, der wird Gunst finden d. i. Mosche, wie G-tt zu ihm gesagt hat Ex. 30, 17: „Auch du hast Gunst in meinen Augen gefunden;“ „als der, welcher seine Zunge glättet,“ d. i. Bileam, der mit seinen Prophetien schmeichelte und ihr Herz übermüthig machte, dass sie in Schiltim fielen. Oder: „Wer Menschen nach mir ermahnt.“ R. Jehuda bar R. Simon sagte: Was bedeutet אחרי? G-tt sprach: Mosche hat mich nach Israel und er hat Israel nach mir zurechtgewiesen. Zu den Israeliten sprach er: Ihr habt gesündigt, zu G-tt aber sprach er s. das. 32, 11: „Warum, Ewiger, entbrennt dein Zorn über dein Volk?“ Was heisst למה warum? Als die Israeliten das Kalb gemacht hatten, sagte R. Jizchak, da wollte G-tt die Feinde der Israeliten vertilgen, allein Mosche stellte ihm vor: Herr der Welt! dieses Kalb kann dir dienlich (eine Stütze) sein. Wie kann es mir als Stütze dienen? fragte G-tt. Wenn du, antwortete Mosche, es regnen lässest, so lässt es (das Kalb) Thaue schweben (breitet es Thaue aus), lässt du die Winde wehen, so lässt es Blitze zucken. G-tt sprach zu ihm: Bist du auch irre über das Kalb (d. i. schreibst du ihm auch eine solche Kraft zu)? Mosche antwortete vor G-tt: Herr der Welt! (wenn nun nichts Wesentliches an demselben ist,) „warum entbrennt dein Zorn über dein Volk?“ Zu den Israeliten aber sprach Mosche: „Ihr habt eine grosse Sünde begangen.“ Womit ist diese Sache zu vergleichen? bemerkte R. Jehuda bar R. Simon. Mit einem Könige, welcher über seine Gemahlin so aufgebracht war, dass er sie zauste und aus seinem Hause stiess. Ihre Brautführer vernahmen es, gingen zum König und stellten ihm vor: Mein Herr! geht ein Mensch so mit seinem Weibe um? Was hat sie denn gegen dich verschuldet? Dann gingen sie zu ihr und fragten sie: Wie lange noch wirst du ihn erzürnen? es ist nicht das erste, sondern das zweite Mal. So ging auch Mosche zu G-tt und sprach zu ihm: „Warum, Ewiger, entbrennt dein Zorn über dein Volk,“ sind sie nicht deine Kinder? Dann wandte er sich an die Israeliten und sprach zu ihnen: Wie lange erzürnt ihr ihn? es ist nicht das erste, sondern das zweite Mal. Und so heisst es auch hier; „in der Wüste, in der Einöde und am Schilfmeere.“
אלה הדברים אשר דבר משה Oder: „Dies sind die Reden, welche Mosche redete
דבר אחר: אלה הדברים אשר דבר משה זה שאמר הכתוב (תהלים נ): אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך וגו‘. מהו אלה עשית והחרשתי? אמר רבי שמואל בר נחמן: (שמות לב) אלה אלהיך ישראל, עשיתם במדבר והחרשתי לכם. למה? שהיה משה מפייס עלי ואומר לי: סלח נא ושמעתי לו. דמית היות אהיה כמוך, דמיתם את הצורה ליוצרה ואת הנטיעה למי שנטעה. אוכיחך ואערכה לעיניך תרין אמוראין: חד אמר: אעורר כל לעיניך. וחד אמר: אסדיר כל לעיניך. אמר להם משה: איני מוכיח אתכם על מה שאתם עתידים לעשות, אלא על מה שעשיתם לשעבר, במדבר בערבה מול סוף:
Oder: „Dies sind die Reden, welche Mosche redete,“ in Verbindung mit Ps. 50, 21: „Dieses hast du getan und ich schwieg, da dachtest du, ich sei auch wie du.“ Was heisst das: „Dieses hast du getan und ich schwieg?“ R. Samuel bar Nachman sagte Ex. 32, 4: „Dieses sind deine Götter, Israel!“ so hast du in der Wüste getan und ich habe gegen euch geschwiegen. Warum? Weil Mosche mich besänftigte und zu mir sprach; „Vergieb doch! Ich habe ihm gewillfahrtet, „da dachtest du, ich sei auch wie du“ d. i. ihr verglichet das Gebilde mit seinem Bildner und die Pflanze mit ihrem Pflanzer. „Aber ich will dich zurechtweisen und es vor deinen Augen darlegen.“ Ueber diesen Satz sind zwei Amoräer verschiedener Meinung. Der eine sagte: Ich will alles vor deinen Augen herbeirufen, der andere sagte: Ich will alles darthun vor deinen Augen. Ich stelle euch nicht, sagte Mosche zu den Israeliten, über das zur Rede, was ihr künftig thun werdet, sondern über das, was ihr getan habt „in der Wüste, in der Einöde und am Schilfmeere.“
אלה הדברים Oder: „Dies sind die Reden
דבר אחר: אלה הדברים. אמר רבי אחא ב“ר חנינא: ראויות היו התוכחות לומר מפי בלעם והברכות מפי משה, אלא אילו הוכיחם בלעם, היו ישראל אומרים: שונא מוכיחנו. ואילו ברכם משה, היו אומות העולם אומרים: אוהבן ברכן. אמר הקב“ה: יוכיחן משה שאוהבן, ויברכן בלעם ששונאן, כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל:
Oder: „Dies sind die Reden.“ R. Acha bar Chanina sagte: Eigentlich hätten die Ermahnungen (Strafreden) aus dem Munde Bileams und die Segenswünsche aus dem Munde Mosches kommen sollen, allein hätte Bileam sie ermahnt, so würden die Israeliten gesagt haben: Der Feind will uns zurechtweisen, und hätte Mosche sie gesegnet, dann würden die Völker der Welt gesagt haben: (was ist das für eine Kunst,) ihr Freund segnet sie. Darum sagte G-tt: So soll sie Mosche, der sie liebt, ermahnen und Bileam, der sie hasst, soll sie segnen, damit die Segenswünsche und die Ermahnungen (Strafreden) in der Hand Israels Eingang finden.
[widgets_on_pages id=“Midrasch“]