Das Abendgebet (Ma’ariw) an Schemini Atzeret in deutscher Übersetzung. Diese Fassung enthält alle Ma’arawot, die in einigen Machsorim erhalten sind, aber (leider) nicht mehr von allen Gemeinden gesagt werden. Die Übersetzung orientiert sich an den Übertragungen von Rabbiner Dr. S. Bamberger und Wolff Heidenheim.
Barechu
Der Vorbeter:
בָּרֲכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ:
Indessen betet die Gemeinde leise:
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּֿלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדָיו אֵין אֱלֹהִים: סֹלּוּ לָֽרֹכֵב בָּֽעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָֽיו׃ וּשְׁמוֹ מְרוֹמָם עַל־כָּל־בְּרָכָה וּתְהִלָּה: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֺד מַלְכוּתוֺ לְעוֺלָם וָעֶד׃ יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵֽעַתָּה וְעַד־עוֹלָֽם׃
Gelobt sei der Name der Herrlichkeit seines Reiches immer und ewig. Der Name des Ewigen sei gepriesen von nun an bis in Ewigkeit.
Gemeinde und Vorbeter:
בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
Schma Jisrael
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים בְּחָכְמָה פּוֹתֵֽחַ שְׁעָרִים וּבִתְבוּנָה מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים וּמְסַדֵּר אֶת הַכּוֹכָבִים בְּמִשְׁמְֿרוֹתֵֽיהֶם בָּרָקִֽיעַ כְּרְצוֹנוֹ: בּוֹרֵא יוֹם וָלָֽיְלָה גּוֹלֵל אוֹר מִפְּֿנֵי חֹֽשֶׁךְ וְחֹֽשֶׁךְ מִפְּֿנֵי אוֹר: וּמַעֲבִיר יוֹם וּמֵֽבִיא לָֽיְלָה וּמַבְדִּיל בֵּין יוֹם וּבֵין לָֽיְלָה יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ: אֵל חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד:
בָּרוּךְ Gelobt seist du, Ewiger, unser Gott, König der Welt, der du durch dein Wort die Abende herbeiführst, in Weisheit die Tore öffnest, in Einsicht die Zeiten veränderst, die Stunden wandelst und die Sterne nach ihren Abteilungen am Himmel ordnest nach deinem Willen. Du erschaffst Tag und Nacht, lässt das Licht weichen vor der Finsternis und die Finsternis vor dem Licht, führst hinweg den Tag und bringst die Nacht lind unterscheidest zwischen Tag und Nacht, Herr der Heerscharen ist dein Name; du lebendiger, ewiger Gott wirft stets über uns regieren, immer und ewig.
שְׁמִינִי אוֹתוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו בְּסֵפֶר כְּתוּבִים.
בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה שְׁמִינִיּוֹת חֲבִיבִים.
גַּם לַשִּׂמְחָה וּלְמוֹעֲדִים טוֹבִים.
דִּבְּקוֹ מוֹנֶה מִסְפָּר לַכֹּכָבִים.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַעֲרִיב עֲרָבִים:
Wunder und Ereignisse des achten Tages sind im Gesetzbuch aufgezeichnet.
Bei Mensch und Tier sind die Achten bevorzugt.
Auch den Freuden- und Feierfesten hat Er einen achten Tag zugesellt,
Er, der die Zahl der Sterne bestimmt.
Gelobt seist du, Ewiger, der du die Abende herbeiführst.
אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּֿךָ אָהַבְתָּ: תּוֹרָה וּמִצְוֹת חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים אוֹתָֽנוּ לִמַֽדְתָּ: עַל כֵּן יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּשָׁכְבֵּֽנוּ וּבְקוּמֵֽנוּ נָשִֽׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תוֹרָתֶֽךָ וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ לְעוֹלָם וָעֶד: כִּי הֵם חַיֵּֽינוּ וְאֹֽרֶךְ יָמֵֽינוּ וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָֽיְלָה: וְאַהֲבָתְֿךָ אַל תָּסִיר מִמֶּֽנּוּ לְעוֹלָמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אוֹהֵב, עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
אַהֲבַת Mit ewiger Liebe liebst du dein Volk, das Hans Israel; Lehre, Gebote, Satzungen und Rechte hast du uns gelehrt, darum wollen wir, Ewiger, unser Gott, bei unserem Niederlegen und unserem Ausstehen von deinen Satzungen sprechen. Wir wollen uns mit den Worten deiner Lehre freuen und deinen Geboten immer und ewig, denn sie sind unser Leben und die Länge unserer Tage, und in ihnen wollen wir bei Tag und Nacht forschen. Deine Liebe lass nicht von uns weichen in Ewigkeit.
שְׁמִינִי הוּא וּשְׁבִיעִי אֻתָּתִים בִּבְרִיתָם. וּבִשְׁלֹש עֲשָׂרָה בְּרִיתוֹת נֶחְתַּם. זִכְרוּ לְעוֹלָם לָאָבוֹת וּלְבֵיתָם. חָשַׁק יְיָ לְאַהֲבָה אוֹתָם.
Den achten Tag so wie den siebenten (Schabbat) bezeichnen Bundesschlüsse; durch dreizehn Bündnisse war sein Andenken bei den Vätern und Söhnen verewigt; Gott hatte Wohlgefallen an ihnen und erzeigte ihnen seine Liebe.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אוֹהֵב, עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
Gelobt seist du, Ewiger, der du dein Volk Israel liebst.
Wer alleine betet, sagt:
אֵל מֶֽלֶךְ נֶאֱמָן
(5. B. Mos. 6, 4.)
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָֽד׃
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָֽבְֿךָ וּבְכָל־נַפְשְֿׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ׃ וְהָיוּ הַדְּֿבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָֽנֹכִי מְצַוְךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶֽךָ׃ וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּֿךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּֿךָ בַדֶּרֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּֿךָ וּבְקוּמֶֽךָ׃ וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל־יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹֽטָפֹת בֵּין עֵינֶֽיךָ׃ וּכְתַבְתָּם עַל־מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃
וְאָהַבְתָּ Du sollst den Ewigen, deinen Gott, lieben mit deinem ganzen Herzen und deiner ganzen Seele und deinem ganzen Vermögen. Es seien diese Worte, die ich dir heute befehle, in deinem Herzen. Schärfe sie deinen Kindern ein und sprich von ihnen, wenn du in deinem Haus sitzest und wenn du auf dem Weg gehst, wenn du dich niederlegst und wenn du aufstehst. Binde sie zum Zeichen aus deinen Arm, und sie seien zum Denkband auf deinem Haupte. Schreibe sie auf die Pfosten deines Hauses und deiner Tore!
וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ תִּשְׁמְֿעוּ אֶל־מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָֽנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַֽהֲבָה אֶת־יְיָ אֱלֹֽהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל־לְבַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם׃ וְנָֽתַתִּי מְטַֽר־אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָֽסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֽשְׁךָ וְיִצְהָרֶֽךָ׃ וְנָֽתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָֽׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָֽכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ׃ הִשָֽׁמְֿרוּ לָכֶם פֶּן־יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַֽעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּֽחֲוִיתֶם לָהֶֽם׃ וְחָרָה אַף־יְיָ בָּכֶם וְעָצַר אֶת־הַשָּׁמַיִם וְלֹא־יִֽהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת־יְבוּלָהּ וַֽאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְיָ נֹתֵן לָכֶֽם׃ וְשַׂמְתֶּם אֶת־דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל־נַפְשְֿׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל־יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטֽוֹטָפֹת בֵּין עֵֽינֵיכֶֽם׃ וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּֿךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּֿךָ בַדֶּרֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּֿךָ וּבְקוּמֶֽךָ׃ וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃ לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָֽאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַֽאֲבֹֽתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל־הָאָֽרֶץ׃
וְהָיָה (5. B. Mos. 11,13) Und es sei. wenn ihr auf meine Gebote hört, die ich euch heute gebiete, den Ewigen, euren Gon. zu lieben und ihm zu dienen mit eurem ganzen Herzen und eurer ganzen Seele. So werde ich den Regen eures Landes zu seiner Zeit geben, Frühregen und Spätregen, du wirst dein Getreide einsammeln und deinen Most und dein Öl. Ich werde Gras deinem Feld geben für dein Vieh, du wirst essen und satt werden. Hütet euch, dass euer Herz nicht verführt werde und ihr abweichet und fremden Göttern dient und euch vor ihnen bückt. Da würde der Zorn des Ewigen wider euch entbrennen, er würde den Himmel verschließen, dass kein Regen fällt und die Erde ihren Ertrag nicht gibt, und ihr würdet bald zugrunde gehen aus dem guten Lande, das der Ewige euch gibt. Legt diese meine Worte in euer Herz und in eure Seele, bindet sie zum Zeichen auf euren Arm. und sie seien zum Denkband auf eurem Haupte. Lehret sie eure Kinder, davon zu sprechen, wenn du in deinem Haus sitzest und wenn du auf dem Weg gehst, wenn du dich niederlegst und wenn du aufstehst. Schreibe sie auf die Pfosten deines Hauses und deiner Tore. Auf dass sich eure Tage vermehren und die Tage eurer Kinder auf dem Erdboden, den der Ewige euren Vätern zugeschworen, ihnen zu geben, wie die Tage des Himmels über der Erde.
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָֽמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹֽרֹתָם וְנָֽתְֿנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵֽלֶת׃ וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת־כָּל־מִצְוֹת יְיָ וַֽעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹֽא־תָתוּרוּ אַֽחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַֽחֲרֵי עֵֽינֵיכֶם אֲשֶׁר־אַתֶּם זֹנִים אַֽחֲרֵיהֶֽם׃ לְמַעַן תִּזְכְּֿרוּ וַֽעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל־מִצְוֹתָי וִֽהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹֽהֵיכֶֽם׃ אֲנִי יְיָ אֱלֹֽהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִֽהְיוֹת לָכֶם לֵֽאֱלֹהִים אֲנִי יְיָ אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃
וַיֹּאמֶר (4. Mos. 15, 37.) Und der Ewige sprach zu Mosche also:
Sprich zu den Kindern Israel und sage ihnen, sie sollen sich Schaufäden machen an die Ecken ihrer Kleider für ihre Geschlechter und sollen an den Schaufäden der Ecke einen Faden von himmelblauer Wolle anbringen. Sie seien euch zu Schaufäden, ihr sollt sie sehen und aller Gebote des Ewigen gedenken und sie erfüllen, auf dass ihr nicht eurem Herzen und euren Augen nachspähet, denen ihr nachbuhlet. Auf dass ihr gedenket und alle meine Gebote erfüllet und heilig seiet eurem Gotte. Ich bin der Ewige, euer Gott, der ich euch aus dem Land Mizraim geführt, euch zum Gott zu sein, ich bin der Ewige, euer Gott.
אֱמֶת וֶאֱמוּנָה כָּל זֹאת וְקַיָּם עָלֵֽינוּ כִּי הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וְאֵין זוּלָתוֹ וַאֲנַֽחְנוּ יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: הַפּוֹדֵֽנוּ מִיַּד מְלָכִים מַלְכֵּֽנוּ הַגּוֹאֲלֵֽנוּ מִכַּף כָּל הֶעָרִיצִים: הָאֵל הַנִּפְרָע לָֽנוּ מִצָּרֵֽנוּ וְהַמְֿשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְֿבֵי נַפְשֵֽׁנוּ: הָעֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד־אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד־אֵין מִסְפָּֽר׃ הַשָּׂם נַפְשֵֽׁנוּ בַּֽחַיִּים וְלֹֽא־נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵֽנוּ׃ הַמַּדְרִיכֵֽנוּ עַל בָּמוֹת אוֹיְבֵֽינוּ וַיָּֽרֶם קַרְנֵֽנוּ עַל כָּל שׂנְֿאֵֽינוּ: הָעֹֽשֶׂה לָּֽנוּ נִסִּים וּנְקָמָה בְּפַרְעֹה אוֹתֹת וּמוֹפְֿתִים בְּאַדְמַת בְּנֵי חָם: הַמַּכֶּה בְעֶבְרָתוֹ כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרָֽיִם וַיּוֹצֵא אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם לְחֵירוּת עוֹלָם: הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם סוּף אֶת רוֹדְֿפֵיהֶם וְאֶת שׂוֹנְֿאֵיהֶם בִּתְהוֹמוֹת טִבַּע: וְרָאוּ בָנָיו גְּבוּרָתוֹ שִׁבְּֿחוּ וְהוֹדוּ לִשְׁמוֹ: וּמַלְכוּתוֹ בְּרָצוֹן קִבְּֿלוּ עַלֵיהֶם: מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה.
אֱמֶת Wahrheit und Treue ist all dies und uns feststehend, dass der Ewige, unser Gott, keiner außer ihm, und wir, Israel, sein Volk, er erlöst uns aus der Hand der Könige, unser König, befreit uns aus der Gewalt aller Unterdrücker, Gott, der sich unser annimmt unseren Feinden gegenüber und Vergeltung bezahlt allen Bedrängern unserer Seele, der Großes vollbringt, unerforschlich, Wunder ohne Zahl. Er setzte unsere Seele ins Reich des Lebens, ließ unsere Füße nicht wanken, führte uns über die Höhen unserer Feinde und erhob unser Horn über alle unsere Hasser. Er vollbrachte Wunder für uns und Vergeltung an Pharao, Zeichen und Wundertaten im Lande der Söhne des Cham, schlug in seinem Grimme alle Erstgeborenen Ägyptens und führte sein Volk Israel aus ihrer Mitte zu ewiger Freiheit. Er führte seine Kinder durch das gespaltene Schilfmeer, ihre Verfolger und ihre Hasser versenkte er in die Fluten. Seine Kinder sahen seine Allmacht, priesen und dankten seinem Namen, sein Reich nahmen sie freiwillig auf sich, Mosche und die Kinder Israel stimmten dir ein Lied an.
שְׁמִינִי אֶחָד בְּאֶחָד בָּרִאשׁוֹן נִתְעַלָּה. בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַלָּה.
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי כִּלָּה:
שְׁמִינִי גַּנִּי הָפִיחִי סַמֵּי קְטוֹרָה. דְּבִיר הַקּוֹדֶשׁ נֶעְטָר בַּעֲטָרָה.
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא:
שְׁמִינִי הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אִישׁ בְּתוֹרָתוֹ. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יָבִיא כַפָּרָתוֹ.
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ:
שְׁמִינִי זָכָה בִּשְׁבִיעִי בְּאִי־אֶפְשָׁר מֵאֶתְמוֹל. חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לַעֲמוֹל.
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל:
שְׁמִינִי טוֹרַם אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשִּׁי. יִגְזוֹר אֹמֶר וַיָּקָם לְהַשִּׂיא.
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא:
שְׁמִינִי כִּי יִוָּלֵד בְּעֵדֶר מִכְלָאָה. לְקָרְבַּן אִשֶּׁה יֵרָצֶה בְּהַעֲלָאָה.
מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה:
שְׁמִינִי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בַּעֲתִירָה. נִקְרָא בוֹ הַלֵּל לְגָמְרָה.
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא:
שְׁמִינִי סְעוּדַת הַמֶּלֶךְ בְּחִבָּה מְיֻתֶּרֶת. עִם בְּנוֹ יָחִיד מְקַשֶּׁרֶת.
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת:
שְׁמִינִי פּוֹנִים מִסֻּכָּה לַחֲצַר בִּיתוֹן. צָרִיךְ שְׁבִיתָה וְלִינָה מִבִּיתוֹן.
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:
שְׁמִינִי קִדּוּשׁ חֲנֻכַּת הַבַּיִת כְּהֻמְלַח. רוֹזְנִים בֵּרֲכוּ לַמֶּלֶךְ לְהַצְלַח.
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח:
שְׁמִינִי שָׁבֵי גוֹלָה פְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת. תָּקְפוּ שִׂמְחָה בְּעוֹז וְתִפְאֶרֶת.
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת:
שְׁמִינִי יוֹסֵף בְּעֵת רִצּוּי נְבוּאָה. תֹּכֶן חִזָּיוֹן קָרְבָה וְתָבוֹאָה.
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה:
שְׁמִינִי טִבְעוֹ יֵצֵא מֵרֹאשׁ צוּרִים.
יָם רָאַָה וַיָּנוֹס בְּמִסְתָּרִים.
כְּנֵד נִצְּבוּ מַיִם אַדִּירִים.
לְגוֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים.
Am achten Tage der Einsetzung, am Ersten des Monats, hat er sich herrlich gezeigt, der Einzige: »Ich komme in meinen Garten (Tempel), Schwester, liebe Braut!«
Am achten Tage sprach er, bei Vollendung der heiligen Wohnung.
Am achten Tage duftete mein Garten Räucherpulver; der heilige Chor wurde gekrönt am bestimmten achten Tage.
Den achten Tag hat das Gesetz für jeden zur Entsündigung und Reinigung bestimmt; jeder bringt sein Entsündigungsopfer am achten Tage seiner Reinigung.
Auf den achten Tag nach der Geburt – fällt auf ihn der Schabbat, so erlaubt das Gesetz, alle Beschneidungserfordernisse die nicht gestern verrichtet werden konnten, am Schabbat zu verrichten – es ist ein unabänderliches Gesetz in Israel, am achten Tage die Beschneidung vorzunehmen.
Am achten Tag erhielt Efrajim einen Vorzug über Menasche. Die Bestimmung des Vaters Ja’akows wurde bestätigt, darum brachte der Fürst der Kinder Menasche seine Gabe erst am achten Tage.
Am achten Tag erst ist die junge Geburt einer Herde zum Feueropfer gültig, wie es heißt: »vom achten Tage an und weiter.«
Am achten Tag fängt man an, den mächtigen Regen im Gebet zu erwähnen, an ihm wird das ganze Hallel gelesen.
Am achten Tag gibt der König huldvoll seinem einzigen Sohn das Mahl.
Am achten Tag wird Schemini Atzeret gefeiert.
Am achten Tag verlässt man die Sukkah und kehrt nach hause zurück; man wohnt und schläft außerhalb der Sukkah am achten Feiertag.
Am achten Tag wurde die heilige Einweihung des Tempels (von Schlomoh) vollendet; die Fürsten segneten den König und wünschten ihm Glück am achten Tage, als er sie entließ.
Am achten Tag feierte der, aus dem Exil zurückkehrende, Rest; seine Freude war groß, mächtig und glänzend, am achten Tag, an Schemini Atzeret.
Einen achten Tag wird Gott hinzufügen einst, wenn er die Prophezeiung (Jechezkels) bestätigen wird. Oh, bringe sie herbei! Lass sie nach ihrem ganzen Inhalt eintreffen, jene Weissagung, in der es heißt: »Am achten Tage und weiter«.
Am achten Tag empfingen wir das Siegel unseres Urvaters (die Beschneidung). Dieses sah einst das Meer und wich zurück, mächtiges Gewässer stand aufrecht wie die Wand, und das Schilfmeer teilte sich beim Anblick der Beschnittenen.
בְּגִילָה בְּרִנָּה. בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְאָמְרוּ כֻלָּם:
Mit großer Freude sprachen sie alle:
מִֽי־כָמֹכָה בָּֽאֵלִם יְיָ מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶֽלֶא׃
מַלְכוּתְךָ רָאוּ בָנֶיךָ, בּוֹקֵעַ יָם לִפְנֵי משֶׁה:
שְׁמִינִי מוֹעֵד קָרוּי זְמַן אֲסִיפָתֵנוּ.
נְדָבָה לֵיל אַחֲרוֹן לְשִׂמְחָתֵנוּ.
סִלְסוּל שִׁיר וְהַלֵּל קְרִיאָתֵנוּ.
עֱנוּ בְּתוֹדָה זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ.
Am achten Feiertage ist das Fest des Fruchteinbringens.
So lass uns noch diese letzte Nacht der Freude weihen.
Lasst hoch ertönen Lied und Psalm!
Stimmtdem Ewigen Dankgesänge an! Rührt Saitenspiel unsere Gott.
זֶה צוּר יִשְׁעֵנוּ פָּצוּ פֶה וְאָמְרוּ:
Dieser ist der Fels unseres Heils! So stimmten sie an und riefen:
יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶֽד׃
וְנֶאֱמַר: כִּֽי־פָדָה יְיָ אֶֽת־יַֽעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּֽנּוּ׃
שְׁמִינִי פְּזַר קְשַׁב בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
צוּר מִפְּנֵי הַחֹוֶרף הִקְדִּימוֹ.
קְשַׁב פָּזֻר רַחֲמִים לְרַחֲמוֹ.
גּוֹאֲלֵנוּ יי צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
Dieser achte Tag ist in der Sicht von Pesar keschaw ein eigenes Fest; des eintretendes Winters wegen aber, und um das zerstreute Volk zu schonen, hat es der gütige Schöpfer früher zu feiern angeordnet. Er ist unser Erlöser, Ewiger Zewa’ot ist sein Name.
.בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גָּאַל יִשְׂרָאֵל
Gelobt seist du, Ewiger, der du Israel erlöst hast.
הַשְׁכִּיבֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְשָׁלוֹם, וְהַעֲמִידֵנוּ מַלְכֵּנוּ לְחַיִּים, וּפְרוֹשֹ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ, וְהָסֵר מֵעָלֵינוּ אוֹיֵב, דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וְיָגוֹן, וְהָסֵר שָׂטָן מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמְרֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ אָתָּה, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. וּשְׁמוֹר צֵאתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: וּפְרוֹשֹ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ:
הַשְׁכִּיבֵֽנוּ Führe uns zur Ruhe, Ewiger, unser Gort, in Frieden und lass uns aufstehen, unser König, zum Leben, breite über uns das Zelt deines Friedens aus, richte uns auf durch einen guten Ratschluss von dir, hilf uns um deines Namens willen, schütze uns, lass von uns weichen Hasser, Seuche, Schwert, Hungersnot und Kummer, lass jedes Hindernis weichen vor uns und hinter uns, im Schatten deiner Fittiche birg uns, denn Gott, unser Hüter und Erretter bist du, Gott, ein gnädiger und barmherziger König bist du, behüte unseren Auszug und unsere Heimkehr zum Leben und Frieden von nun an bis in Ewigkeit. Breite über uns die Hütte deines Friedens aus.
שְׁמִינִי שְׁתֵּי שְׂמָחוֹת תְּכֵפוֹת בְּכִפְלַיִם.
תַּעֲלֵנוּ בְּשִׂמְחָה וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלַיִם.
יָפָה וּבָרָה סַכֵּךְ בִּזְבוּלַיִם.
וְשַׁאֲלוּ אֶת שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָיִם.
Der Achte ist mit einer zweifachen Freude verbunden;
oh, bring uns in Freuden hinauf, und setze uns ein in die schöne reine und geschützte Wohnung.
Dann wünschet Frieden in Jerusalem!
אוֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אוֹת הִיא לָאֶזְרָחִים.
בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִי לְעֵדָה בְּאֶרֶץ צִיִּים.
גְּמוּל מַשְׂכּוֹרֶת שְׁלֵמָה עֲלֵי בְאֵר מִנְּחָלַיִם.
דְּגָלִים אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרוֹת חַיִּים.
הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מְצוּיִים.
וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים:
וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׁדֶה צִיּוֹן מְצֻיֶּנֶת בִּשְׁעָרִים.
זְמוּנִים שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן אַבִּירִים.
חוֹגֵג לְדַדֵּם בְּקוֹל רִנָּה בַּסַּךְ עוֹבְרִים.
טַכְסִיס מַלְכוּת יַעֲלוּ לִרְאוֹת כָּל זְכוּרִים.
יָפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נְדִיבִים וְצוּרִים.
כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים:
כָּל הָעֲדָרִים נֶאֶסְפוּ שָׁמָּה לִשְׁמוֹעַ וּלְהַקְשִׁיבָה.
לִשְׁאוֹב רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה.
מִצְוָה נָאָה וְיָפָה מִימוֹת בְּרֵאשִׁית חֲשׁוּבָה.
נִכְנָסִים לְעֶזְרַת נָשִׁים תִּקּוּן גָּדוֹל לְהֵטִיבָה.
סוֹדְרִין נָשִׁים מִלְּמַעְלָה וַאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּה מִלְּהִתְעָרְבָה.
הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה:
עוֹמְדוֹת שָׁם מְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב עֲשׂוּיוֹת.
פִּרְנוּס רוּם גָּבְהָן חֲמִשִּׁים אַמּוֹת מְנוּיוֹ.
צָפוּ עַל רָאשֵׁיהֶם אַרְבָּעָה סְפָלִים זְהָבִיּוֹת.
קְבוּעוֹת סֻלָּמוֹת אַרְבָּעָה לְכָל אַחַת אֲחוּיוֹת.
רוֹבִים פִּרְחֵי כְהֻנָּה בָּהֶם עוֹלִים עֲלִיּוֹת .
רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי עָשָׂה יי הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת:
שֶׁמֶן מִלְּאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים וּבִידֵיהַם מַעֲלִים.
תּוֹךְ כָּל סֵפֶל שְׁלֹשִׁים לוּגִּין מַטִּילִים.
יוֹתֵר מְשֻׁבָּחִים מִמַּהֲלַךְ עָקֵב בְּצַד גֻּדָלִים.
סְמַרְטוּטֵי בִגְדֵי כְהֻנָּה הָיוּ מַפְקִיעִים פְּתִילִים.
פּוֹקְעִין וּבָהֶם מַדְלִיקִין לְהָאִיר נֵרוֹת בְּהִילִּים.
לְעוֹשֵׂה אוֹרִים גְּדוֹלִים:
בְּהַעֲלוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרוֹת אַרְבָּעָה.
רוֹאִים בְּחַצְרוֹת יְרוּשָׁלַיִם וּבוֹרֲרִין לְאוֹרָה זְרֻעָה.
נְקִיִּים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה בַּאֲבֻקּוֹת מְרַקְּדִין לְרַקְּעָה.
תּוֹפֲפִים הַלְוִיִּם בִּמְחוֹלוֹת וּמְהַלְּלִים בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.
תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּחֲצוֹצְרוֹת עַד קְרוֹת הַגֶּבֶר לְהָרִיעָה.
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה:
נוֹעָדִים לְמַעֲלָה הָעֲשִׂירִית תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ בַּאֲחָדִים.
הוֹלְכִין וְתוֹקְעִין עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְשַׁעַר הַקָּדִים.
קָדִימָה אֲחוֹרֵיהֶם וּפְנֵיהֶם הוֹפְכִים לְמַעֲרָב וּמִתְוַדִּים.
טוֹפֲפִים „עֵינֵינוּ לְיָהּ, וּלְיָהּ אָנוּ קוֹדִים“.
נְעָרוֹת וּזְקֵנוֹת מְאַשְּׁרִים אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה וַחֲסִידִים.
דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְהוּדִים:
חֶדְוַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה אֲבֻקּוֹת שְׁמוֹנֶה לְנַטְּלָה.
זוֹרֵק אַחַת מִיָּדוֹ וְאַחַת מְקַבְּלָהּ מִלְּמַעְלָה.
וְאֵין אַחַת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ בִּזְרִיקָה וּבְקַבָּלָה.
מְשַׂחֵק בְּכוֹסוֹת שְׁמוֹנֶה וְגַם בִּשְׁמוֹנֶה מַאֲכִילָה.
נוֹעֵץ גֻּדָלוֹ בָּאָרֶץ וְהָרִצְפָּה נוֹשֵׁק לָהּ.
וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִילִים וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה:
בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה הִלֵּל מְהַלֵּל בְּהִלּוּלַיִם.
אֲנִי כַאן הַכֹּל כַּאן לְנַחֵם אֲבֵלַיִם.
תָּבוֹא לְבֵיתִי וְאָבֹא לְבֵיתְךָ בְּלִי רִשּׁוּלַיִם.
בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי בְּסִלְסוּלַיִם.
אָבֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ לִנְטוֹת שָׁלוֹם כִּנְחָלַיִם.
יְבָרֶכְךָ יי מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַפּוֹרֵשֹ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלָיִם:
Die Erzählung von den Brunnen (der drei Patriarchen) soll den Bewohner der Morgenländer, die in der Wüste Gottes Gemeinde geworden sind, zum Zeichen dienen.
(Das Wasserholen des Abraham für die Engel) wurde dann vergolten, indem sie sagten: Die Quelle trete hervor.
(Die vier und fünf Brunnen des Jitzchak) weisen auf die vier Fahnen und die Torah; weshalb es in Bereschit heißt: Sie fanden dort einen Brunnen lebendigen Wassers.
(Die Erzählung:) Und es war eine Quelle auf dem Feld, weist auf das ausgezeichnete Zijon. Es waren dort drei starke Schafherden, um anzuzeigen, es wird alles Männliche dreimal (im Jahr) jubelnd hinaufsteigen, um vor dem Allherrscher zu erscheinen.
Anmutig schritt des Edlen und Mächtigen Tochter (Israel) einher; denn von jener Quelle (dem Tempel) tränkten sie die Herde (Israel).
Aufmerksam zu hören, versammelte sich die Herde dort, damit sie beim Wasserfest heilige Begeisterung schöpfe.
An diesem herrlichen und uraltem Fest traf man in der Frauenhalle (im Tempel) die schöne Einrichtung, dass die Frauen oben (auf einer Gallerie) und die Männer unten sitzen, damit sie nicht untereinander sein sollen.
Oh, lass die Freude Deines Heils und des edlen Geistes wieder zurückkehren!
Dort befanden sich fünfzig Ellen hohe goldene Lampen, an deren oberen Enden vier goldene Becken waren. An jeder dieser waren vier Leitern befestigt, welche die Jungen der Kohanim bestiegen.
Oh, frohlockt ihr Himmel, denn der Herr tat es, jubelt ihr Tiefen!
Vier Jungen der Kohanim hatten vier volle Ölkrüge in den Händen, davon gossen sie dreißig Log in jedes Lampenbecken, welche Arbeit höher als jenes beikutische Kunststück (Sukka 52b) geachtet wurde. Aus den Lappen eines (alten) Ornats eines Kohen wurden Fäden gezogen, daraus machte man die Dochte für diese Lampen.
Waren diese vier Lampen angezündet, so konnte man in Jerusalems Straßen Samen auflesen.
Die Frommen und Tugendhaften tanzten mit brennenden Fackeln in den Händen, die Lewi’im paukten und schlugen mit Zymbeln, die Kohanim bliesen mit den Trompeten bis der Hahn krähte.
Holt frohlockend das Wasser aus den Quellen des Heils!
Als sie auf die zehnte Stufe gelangten, bliesen sie wieder wie vorher, welches sie beim Hineingehen zum Morgentor wiederholten.
Hier stellten sie sich mit den Gesichtern nach Westen und beteten:
Wir hoffen zu Gott, vor dem wir knien! Die Jugend und das Alter wurden von den Tugendhaften und Frommen gepriesen. Die herrlichen Reden brachten Freude und Wonne den Juden.
Die Belustigung beim Wasserfest bestand weiter darin, dass manche achte Fackeln zugleich genommen, immer eine davon in die Höhe geworfen und mit der anderen Hand aufgefangen hatten, ohne dass eine Fackel die andere berührte, weder beim Werfen noch beim Auffangen. Andere taten dies mit acht Bechern, manche mit acht Messern, einer stellte gar die Mittelfinger auf die Erde und küsste (reifenförmig gebückt) das Pflaster; das Volk spielte Flöten und freute sich ungemein.
Bei diesem Fest sang Hillel zum Trost der Trauernden: Soll ich (sagt Gott) da sein, muss alles hier sein; komme du (Israel) in mein Haus (Tempel), so werde ich ohne Verzug zu dir kommen; an diesem Ort, an dem ich meines Namens preisend gedenken lasse, will ich zu dir kommen, und dich mit dauerndem Frieden segnen!
Der Ewige segne Dich von Zijon aus; und schau Jerusalems Glück! Gelobt seist Du, Ewiger, der die Hütte des Friedens ausbreitet über uns, über sein ganzes Volk Israel und über Jerusalem.
Am Schabbat wird der folgende Text gesagt:
וְשָֽׁמְרוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשַּׁבָּת לַֽעֲשׂוֹת אֶת־הַשַּׁבָּת לְדֹֽרֹתָם בְּרִית עוֹלָֽם׃ בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי־שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּֿׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַֽשׁ׃
וְשָֽׁמְרוּ Die Kinder Israel mögen den Schabbat hüten, den Schabbat zu feiern in ihren Geschlechtern als ewigen Bund. Zwischen mir und den Kindern Israel ist er ein Zeichen für ewig, dass in sechs Tagen der Ewige den Himmel und die Erde erschaffen und am siebenten Tage feierte und ruhte.
Der Vorbeter spricht das halbe Kaddisch.
יִתְגַּדַּל
וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְֿמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב – וְאִמְרוּ
אָמֵן׃
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְֿמֵי עָלְֿמַיָּא
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא
בְּרִיךְ הוּא
׃ לְעֵֽלָּא מִכָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּֿחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְֿמָא וְאִמְרוּ אָמֵן׃
יִתְגַּדַּל Erhoben und geheiligt werde sein großer Name in der Welt, die er nach seinem Willen erschaffen, und sein Reich erstehe in euren: Leben und in euren Tagen und dem Leben des ganzen Hauses Israel schnell und in naher Zeit, sprechet: Amen!
Sein großer Name sei gepriesen in Ewigkeit und Ewigkeit der Ewigkeiten!
Gepriesen sei und gerühmt und verherrlicht und erhoben und erhöht und gefeiert und hocherhoben und gepriesen der Name des Heiligen, gelobt sei er, hoch über jedem Lob und Gesang, Verherrlichung und Trostverheißung, die je in der Welt gesprochen wurde, sprechet: Amen.
Amidah
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶֽךָ׃
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקוֹנֵה הַכֹּל וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:
מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מָגֵן אַבְרָהָם:
אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִֽׁיעַ:
מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים סוֹמֵךְ נוֹפְֿלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר: מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דּֽוֹמֶה לָּךְ מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:
וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים:
אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:
אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ, וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבֹדָתֶךָ וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ:
Du hast uns aus allen Völker erkoren; Du liebtest uns und fandest Wohlgefallen an uns; Du hast uns hervorgehoben aus allen Nationen und uns geheiligt durch deine Gebote. Du hast uns genährt, oh König, Deinem Dienst und uns nach Deinem großen und heiligen Namen genannt.
וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (לשבת שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ) מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשֹוֹן, אֶת יוֹם (לשבת הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) הַשְּׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ (לשבת בְּאַהֲבָה) מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם:
Und so gabst Du uns in Liebe, Ewiger, unser Gott, (Schabbattage zur Ruhe und) Feiertage zur Freude, Feste und Wonnezeiten zur Fröhlichkeit, (diesen Schabbat und) zur Heiligkeitsverkündung, zum Andenken an den Auszug aus Ägypten.
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ, וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְדּוֹנֵנוּ, וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ, וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ, וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת הַזֶּה, זָכְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים, וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ, כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:
Unser Gott und Gott unserer Väter, möge aufsteigen, kommen und gelangen, werde sichtbar und wohlgefällig ausgenommen, gehört und bedacht und bleibe in Erinnerung unser Gedenken und unsere Erhörung, das Gedenken unserer Väter, das Gedenken des Gesalbten, des Sohnes Davids, deines Knechtes, das Gedenken Jeruschalaims, deiner heiligen Stadt, und das Gedenken deines ganzen Volkes, des Hauses Israel, vor dir zur Errettung und zum Glücke, zur Gunst, zur Gnade und zum Erbarmen, zum Leben und zum Frieden an diesem Schemini Atzeret. Gedenke unser. Ewiger, unser Gott, an ihm zum Glücke, erhöre uns an ihm zum Segen und hilf uns an ihm zum Leben und durch das Wort des Heils und des Erbarmens schone und begnadige uns und erbarme dich über uns und hilf uns, denn zu dir sind unsere Augen gerichtet, weil du Gott, ein gnädiger und barmherziger König bist.
(Am Schabbat sagt man die Worte in Klammern mit)
וְהַשִּׂיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת בִּרְכַּת מוֹעֲדֶיךָ, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשֹוֹן, כַּאֲשֶׁר רָצִיתָ וְאָמַרְתָּ לְבָרְכֵנוּ. (לשבת אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ) קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ, וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת, וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ (לשבת בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשֹוֹן (לשבת שַׁבָּת וּ)מוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךָ וְיִשְׂמְחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי (נוסח ישן: אֹהֲבֵי) שְׁמֶךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ (לשבת הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְמַנִּים:
Lass uns empfangen, Ewiger, unser Gott, den Segen Deiner Feste zum Leben und zum Frieden, zur Freude und zur Wonne, wie Du wohlwollend uns zu segnen verheißen hast. (Unser Gott und Gott unserer Väter, zeige Wohlgefallen an unserer Ruhe.) Heilige uns durch Deine Gebote und gib uns unseren Anteil an Deiner Lehre, erfrische uns mit Deiner Güte und erfreue uns durch Deine Hilfe; läutere unser Herz, Dir in Wahrheit zu dienen und lass uns, Ewiger, unser Gott, (in Liebe und Wohlgefallen,) in Freude und Wonne (Deinen heiligen Schabbat und) Deine heiligen Feste genießen, damit in Dir sich freue Israel, das Deinen Namen heiligt. Gelobt seist Du, Ewiger, der heiligt (den Schabbat,) Israel und die Festzeiten.
רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּֿךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ: וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:
מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד צוּר חַיֵּֽינוּ מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר: נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּֿסוּרִים בְּיָדֶֽךָ וְעַל נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּֿקוּדוֹת לָךְ וְעַל נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּֿכָל יוֹם עִמָּֽנוּ וְעַל נִפְלְֿאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּֿכָל עֵת עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ וְהַמְֿרַחֵם כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ מֵעוֹלָם קִוִֽינוּ לָךְ:
וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:
וְכָל הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה וִיהַלֲלוּ אֶת שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:
שָׁלוֹם רָב עַל יִשְׂרָאֵל עַמְּֿךָ תָּשִׂים לְעוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא מֶֽלֶךְ אָדוֹן לְכָל הַשָּׁלוֹם:
אֱלֹהַי נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה וְלִמְקַלְֿלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה: פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי: וְכֹל הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָם: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ: לְמַעַן יֵחָֽלְֿצוּן יְדִידֶיךָ הֽוֹשִׁיעָה יְמִֽינְֿךָ וַֽעֲנֵֽנִי׃ יִֽהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹֽאֲלִֽי׃ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ
וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהִי רָצוֹן מִלְּֿפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וִֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת: וְעָֽרְֿבָה לַֽיְיָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָםִ כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹֽנִיּֽוֹת׃
Am Schabbat: Der Vorbeter wiederholt Wajechulo und die Gemeinde betet es mit.
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל־צְבָאָֽם׃ וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּֿׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּֿׁבִיעִי מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָֽׂה׃ וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַֽעֲשֽׂוֹת׃
Am Schabbat: Der Vorbeter trägt das Folgende vor, das aber mit einem nichtständigen Privatminjan nicht gesagt wird:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ:
Am Schabbat: Gemeinde:
מָגֵן אָבוֹת בִּדְבָרוֹ מְחַיֵּה מֵתִים בְּמַאֲמָרוֹ הָאֵל )בשבת שובה: הַמֶּֽלֶךְ) הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין כָּמֽוֹהוּ הַמֵּנִֽיחַ לְעַמּוֹ בְּיוֹם שַׁבַּת קָדְשׁוֹ כִּי בָם רָצָה לְהָנִֽיחַ לָהֶם: לְפָנָיו נַעֲבוֹד בְּיִרְאָה וָפַֽחַד וְנוֹדֶה לִשְׁמוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מֵעֵין הַבְּֿרָכוֹת: אֵל הַהוֹדָאוֹת אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וּמְבָרֵךְ שְׁבִיעִי וּמֵנִֽיחַ בִּקְדֻשָּׁה לְעַם מְדֻשְּֿׁנֵי עֹֽנֶג זֵֽכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:
Gott des Dankes, Herr des Friedens, du hast den Schabbat geheiligt, den Siebenten gesegnet und Ruhe verliehen in Heiligkeit dem Volke, das mit Wonne erquickt ist, zum Gedenken des Schöpfungswerkes.
Am Schabbat: Vorbeter
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ קַדְּֿשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ שַׂבְּֿעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמְּֿחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּֿךָ בֶּאֱמֶת: וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ וְיִשְׂמְֿחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל אוֹהֲבֵי שְׁמֶֽךָ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:
Kaddisch der Trauernden.
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ
וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב׃ וְאִמְרוּ אָמֵן׃
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא
בְּרִיךְ הוּא׃
לְעֵֽלָּא מִכָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּֿחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא׃ וְאִמְרוּ
אָמֵן׃
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל׃ וְאִמְרוּ
אָמֵן׃
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָּׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל׃ וְאִמְרוּ
אָמֵן׃
יִתְגַּדַּל Erhoben und geheiligt werde sein großer Name in der Welt, die er nach seinem Willen erschaffen, und sein Reich erstehe in euren: Leben und in euren Tagen und dem Leben des ganzen Hauses Israel schnell und in naher Zeit, sprechet: Amen!
Sein großer Name sei gepriesen in Ewigkeit und Ewigkeit der Ewigkeiten!
Gepriesen sei und gerühmt und verherrlicht und erhoben und erhöht und gefeiert und hocherhoben und gepriesen der Name des Heiligen, gelobt sei er, hoch über jedem Lob und Gesang, Verherrlichung und Trostverheißung, die je in der Welt gesprochen wurde, sprechet: Amen
Fülle des Friedens und Leben möge vom Himmel herab uns und ganz Israel zuteil werden, sprechet: Amen!
Der Frieden stiftet in seinen Himmelshöhen, stifte Frieden unter uns und ganz Israel, sprechet: Amen!
Alejnu
עָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּֿחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וגוֹרָלֵנוּ כְּכָל־הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלֲּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְֿעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּֿלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵינוּ, אֵין עוֹד, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ, אֶפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בְּתּוֹרָתוֹ: וְיָדַעְתָּ
הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל־לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָֽאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עֽוֹד׃
עָלֵֽינוּ An uns ist es, zu Preisen den Herrn des Alls. Huldigung darzubringen dem Schöpfer des Anbeginns, dass er uns nicht erschaffen gleich den Völkern der Länder und uns nicht gleichgemacht den Familien der Erde, dass er unseren Anteil nicht gleichgemacht hat dem ihren und unser Los gleich dem all ihrer Menge, denn sie verneigen sich vor Nichtigkeit und Leere und beten zu einem Gott der nicht hilft. Wir knien nieder, bücken uns und danken dem König aller Könige, dem Heiligen, gelobt sei er, er wölbte den Himmel und gründete die Erde, der Sitz seiner Ehre ist im Himmel oben und die Stätte seiner Macht in den höchsten Höhen. Er ist unser Gott, keiner sonst, in Wahrheit unser König, keiner außer ihm, wie in seiner Lehre geschrieben: Du wirst heute erkennen und deinem Herzen klarmachen, dass der Ewige Gott ist im Himmel oben und auf der Erde unten, keiner sonst.
עַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְֿאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְֿׁבֵי תֵבֵל, כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ יִכְרְֿעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּֿלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּֿךָ הִיא, וּלְעוֹלְֿמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד:
עַל כֵּן Darum hoffen wir auf dich, Ewiger, unser Gott, bald die Herrlichkeit deiner Macht zu schauen, dass die Gräuel von der Erde schwinden und die Götzen vertilgt werden, die Welt gegründet wird auf das Reich des Allmächtigen und alle Menschenkinder deinen Namen anrufen, dass sich dir zuwenden alle Frevler der Erde, erkennen und einsehen alle Bewohner der Welt, dass sich vor dir jedes Knie beugen, jede Zunge schwören soll. Vor dir, Ewiger, unser Gott, werden sie knien und sich niederwerfen und der Majestät deines Namens Ehre darbringen, alle nehmen sie die Anerkennung deines Reiches auf sich, und du regierst bald über sie immer und ewig, denn das Reich ist dein, und in allen Ewigkeiten regierst du in Ehre. Wie in deiner Lehre geschrieben: Der Ewige regiert immer und ewig! Ferner heißt es: Und der Ewige wird zum König über die ganze Erde sein, an jenem Tage wird der Ewige einzig und sein Name einzig sein.